הבדל קטנטן
עצומת הטייסים הסרבנים חשפה רבדים פטריוטיים נשכחים בכלי תקשורת אחדים. אפילו קול ישראל, תחנת הבית של ארגון ארבע אמהות ז"ל, השמיע נהמות זעם כלפי הטייסים. כל מראיין, בתורו, הטיח בנציגיהם את השאלה המתבקשת, 'ומה תגיד על חיילים שיסרבו לפנות התנחלויות?'. סוף סוף היתה למאזינים מימין קצת נחת.
אבל לפחות למען הפרוטוקול צריך להעיר, שמגוחך להשוות בין סרבני פינוי לסרבני הפצצה. צה"ל, כמו כל צבא בעולם, נועד במהותו להגן על המדינה מפני אויביה. הוא מגויס, מאומן וממומן כדי להדוף סכנות חיצוניות. לפעמים משתמשים בו גם למטרות אחרות, כמו חילוץ נפגעי רעש אדמה במחוזות רחוקים, אבל הן תמיד יהיו שוליות למטרות המלחמתיות שלשמן הוקם.
אם הממשלה מחליטה יום אחד לעקור מאחזים, מותר לה להשתמש בצבא לצורך ביצוע המשימה הנשגבה, אבל אינו דומה חייל המסרב לקחת חלק בפעולה משטרתית כזאת ללוחם הנוטש שדה מערכה לנוכח פני האויב. באותו אופן אין מקום להשוואה בין חייל קיבוצניק שיסרב, נניח, לפתוח בכוח נמלי ים מושבתים לבין חברו למשק שיסרב להפציץ מהאוויר את אחמד יאסין. הסרבן מהסוג הראשון הוא לכל היותר עבריין משמעת, השני בוגד.
מעשה ביתום מסכן
שעות אחדות אחרי הרצח הכפול בנגוהות נודע שהמחבל הרוצח, מוחמד חמדאן, ישב עד לא מזמן בכלא ישראלי. באופן כללי דווח שהוא ריצה כשנת מאסר לאחר שהביע משאלה פומבית לבצע פיגוע התאבדות. האיש אמנם לא שוחרר קודם זמנו, אבל מעיון בפסק דינו, המתפרסם כאן לראשונה (בעזרת קובי פינקלר), עולה ששחרורו היה תוצאת קלות ראש של השופט הצבאי שדן בעניינו.
חמדאן, חשוב לציין, נעצר באביב 2002, אבל נשפט רק בתחילת הקיץ האחרון, שבוע וחצי לפני ועידת עקבה. השופט, ששמו נאסר לפרסום, קבע נחרצות שהוא אינו מתרשם עמוקות מטענת התביעה, לפיה חמדאן מסוכן לציבור. הוא גם התחשב בעובדת היותו של הנאשם יתום מגיל 8. וכך כתב: "אציין כי לא מצאתי לנכון לייחס משקל כלשהו לדברים האמורים בת/4 (ולפיהם השתוקק חמדאן לבצע פיגוע התאבדות ח"ס). לא ברור מתי הם נאמרו, מלבד שהמדובר בתקופה מרוחקת, לא ברור מהן הנסיבות שבהן נאמרו הדברים, וייתכן כי דברים אלו נאמרו ללא כוונה פלילית או רצון אמיתי, אלא מן השפה ולחוץ".
השופט האלמוני גם הסביר כי נתן משקל להודאתו של חמדאן, ו"להעדרה של פעילות אלימה מסוג כלשהו. כמו כן התחשבתי בנסיבות המשפחתיות של הנאשם". העונש שקצב לו כמעט חפף את תקופת מעצרו, וחמדאן שוחרר זמן קצר לאחר המשפט. לשקד אברהם הקטנה נשארו אז רק חודשיים לחיות.
לא בלי בתו
ככה סתם, כבדרך אגב, נשמטה אבן הראשה של תיאוריית הקונספירציה בפרשת רצח רבין. בראיון מעניין ל'מקור ראשון' הודה אבי התיאוריה, ברי חמיש, כי לא רוצח אלמוני סגר מבפנים את דלת מכוניתו של יצחק רבין בעודה שועטת לאיכילוב לאחר ההתנקשות. טריקת הדלת, שהונצחה במצלמתו של הצלם המזדמן קמפלר והציתה את דמיונם של חמיש וחסידיו, התבצעה בידי בתו של הנהג דמתי. כל כך פשוט. כל כך לא קונספירטיבי.
לפי המגדל שבנה חמיש בספרו המפורסם ובמסע הרצאותיו, עשרות בני אדם היו מוכרחים להיות שותפי סוד לקונספירציה: סוכני שב"כ, שוטרים, רופאים, שופטים, פוליטיקאים, דמתי ובתו. קשה להאמין שכולם כאחד נוצרים את הסוד הנורא בלבם כבר שמונה שנים. האם אין צדיק אחד בסדום? פטפטן בודד לרפואה?
אף על פי כן ולמרות הכל חמיש אינו חוזר בו מהרעיון שסוכן שב"כ רצח את רבין בדרך לאיכילוב. הוא עדיין מייחס, למשל, חשיבות עצומה לסתירות שהתגלו בדו"חות הרפואיים שלאחר הרצח. דא עקא, כל מי שמבקר לפעמים במשפטי רצח יודע שסתירות כאלה הן תופעה שגרתית בהליכים פליליים, טעות אנוש נפוצה. הסניגורים תמיד תולים עליהן את יהב הזיכוי של לקוחותיהם, אך רק לעתים רחוקות בית-המשפט משתכנע.
במקרה שלנו, הנאשם עצמו הודה מיד ברצח, השתבח בו, שיחזר אותו ודחה בכעס את הטענה המוזרה כאילו מישהו אחר רצח את ראש הממשלה. אם הוא ישתחרר אי פעם מכלאו, כפי שפרקליטו העריך לפני שבוע בראיונות חג, הוא עוד עלול להזמין את חמיש לדין תורה.
מזרח תיכון מתוק
מפעל הפיס שלח לחברי תכנית המנויים שלו, לרגל השנה החדשה, ספר מתכונים של דברי מתיקה. אחד המתכונים המבטיחים שם נושא את השם המגרה 'מאפין מזרח תיכון חדש' ("לחמם ב-200 מעלות"). לקראת הספר הבא היינו ממליצים על 'פודינג אוסלו', 'מוס מפת הדרכים' וכמובן 'ריבת הודנה'.
עזר כנגדו
התא המשפחתי הממוצע די הומוגני בכל מה שנוגע להשקפות עולם פוליטיות, אבל יש כמובן מקרים יוצאים מן הכלל. בפתיח לספרו החדש של העיתונאי אמנון לורד מ'מקור ראשון', העוסק בענייני אקטואליה, הוא מודה "לאשתי חברתי גיל הראבן, שעוזרת לי תמיד להבין את הדברים טוב יותר על ידי מבט מהצד השני".
שם הספר, אגב, 'מלחמה בבית'.
ציטוט השבוע
"קיבלנו תגובות מאוד מרגשות. אנשים משווים אותנו ליאנוש קורצ'אק". (טייס סרבן, גל"צ, יום ב')
עצומת הטייסים הסרבנים חשפה רבדים פטריוטיים נשכחים בכלי תקשורת אחדים. אפילו קול ישראל, תחנת הבית של ארגון ארבע אמהות ז"ל, השמיע נהמות זעם כלפי הטייסים. כל מראיין, בתורו, הטיח בנציגיהם את השאלה המתבקשת, 'ומה תגיד על חיילים שיסרבו לפנות התנחלויות?'. סוף סוף היתה למאזינים מימין קצת נחת.
אבל לפחות למען הפרוטוקול צריך להעיר, שמגוחך להשוות בין סרבני פינוי לסרבני הפצצה. צה"ל, כמו כל צבא בעולם, נועד במהותו להגן על המדינה מפני אויביה. הוא מגויס, מאומן וממומן כדי להדוף סכנות חיצוניות. לפעמים משתמשים בו גם למטרות אחרות, כמו חילוץ נפגעי רעש אדמה במחוזות רחוקים, אבל הן תמיד יהיו שוליות למטרות המלחמתיות שלשמן הוקם.
אם הממשלה מחליטה יום אחד לעקור מאחזים, מותר לה להשתמש בצבא לצורך ביצוע המשימה הנשגבה, אבל אינו דומה חייל המסרב לקחת חלק בפעולה משטרתית כזאת ללוחם הנוטש שדה מערכה לנוכח פני האויב. באותו אופן אין מקום להשוואה בין חייל קיבוצניק שיסרב, נניח, לפתוח בכוח נמלי ים מושבתים לבין חברו למשק שיסרב להפציץ מהאוויר את אחמד יאסין. הסרבן מהסוג הראשון הוא לכל היותר עבריין משמעת, השני בוגד.
מעשה ביתום מסכן
שעות אחדות אחרי הרצח הכפול בנגוהות נודע שהמחבל הרוצח, מוחמד חמדאן, ישב עד לא מזמן בכלא ישראלי. באופן כללי דווח שהוא ריצה כשנת מאסר לאחר שהביע משאלה פומבית לבצע פיגוע התאבדות. האיש אמנם לא שוחרר קודם זמנו, אבל מעיון בפסק דינו, המתפרסם כאן לראשונה (בעזרת קובי פינקלר), עולה ששחרורו היה תוצאת קלות ראש של השופט הצבאי שדן בעניינו.
חמדאן, חשוב לציין, נעצר באביב 2002, אבל נשפט רק בתחילת הקיץ האחרון, שבוע וחצי לפני ועידת עקבה. השופט, ששמו נאסר לפרסום, קבע נחרצות שהוא אינו מתרשם עמוקות מטענת התביעה, לפיה חמדאן מסוכן לציבור. הוא גם התחשב בעובדת היותו של הנאשם יתום מגיל 8. וכך כתב: "אציין כי לא מצאתי לנכון לייחס משקל כלשהו לדברים האמורים בת/4 (ולפיהם השתוקק חמדאן לבצע פיגוע התאבדות ח"ס). לא ברור מתי הם נאמרו, מלבד שהמדובר בתקופה מרוחקת, לא ברור מהן הנסיבות שבהן נאמרו הדברים, וייתכן כי דברים אלו נאמרו ללא כוונה פלילית או רצון אמיתי, אלא מן השפה ולחוץ".
השופט האלמוני גם הסביר כי נתן משקל להודאתו של חמדאן, ו"להעדרה של פעילות אלימה מסוג כלשהו. כמו כן התחשבתי בנסיבות המשפחתיות של הנאשם". העונש שקצב לו כמעט חפף את תקופת מעצרו, וחמדאן שוחרר זמן קצר לאחר המשפט. לשקד אברהם הקטנה נשארו אז רק חודשיים לחיות.
לא בלי בתו
ככה סתם, כבדרך אגב, נשמטה אבן הראשה של תיאוריית הקונספירציה בפרשת רצח רבין. בראיון מעניין ל'מקור ראשון' הודה אבי התיאוריה, ברי חמיש, כי לא רוצח אלמוני סגר מבפנים את דלת מכוניתו של יצחק רבין בעודה שועטת לאיכילוב לאחר ההתנקשות. טריקת הדלת, שהונצחה במצלמתו של הצלם המזדמן קמפלר והציתה את דמיונם של חמיש וחסידיו, התבצעה בידי בתו של הנהג דמתי. כל כך פשוט. כל כך לא קונספירטיבי.
לפי המגדל שבנה חמיש בספרו המפורסם ובמסע הרצאותיו, עשרות בני אדם היו מוכרחים להיות שותפי סוד לקונספירציה: סוכני שב"כ, שוטרים, רופאים, שופטים, פוליטיקאים, דמתי ובתו. קשה להאמין שכולם כאחד נוצרים את הסוד הנורא בלבם כבר שמונה שנים. האם אין צדיק אחד בסדום? פטפטן בודד לרפואה?
אף על פי כן ולמרות הכל חמיש אינו חוזר בו מהרעיון שסוכן שב"כ רצח את רבין בדרך לאיכילוב. הוא עדיין מייחס, למשל, חשיבות עצומה לסתירות שהתגלו בדו"חות הרפואיים שלאחר הרצח. דא עקא, כל מי שמבקר לפעמים במשפטי רצח יודע שסתירות כאלה הן תופעה שגרתית בהליכים פליליים, טעות אנוש נפוצה. הסניגורים תמיד תולים עליהן את יהב הזיכוי של לקוחותיהם, אך רק לעתים רחוקות בית-המשפט משתכנע.
במקרה שלנו, הנאשם עצמו הודה מיד ברצח, השתבח בו, שיחזר אותו ודחה בכעס את הטענה המוזרה כאילו מישהו אחר רצח את ראש הממשלה. אם הוא ישתחרר אי פעם מכלאו, כפי שפרקליטו העריך לפני שבוע בראיונות חג, הוא עוד עלול להזמין את חמיש לדין תורה.
מזרח תיכון מתוק
מפעל הפיס שלח לחברי תכנית המנויים שלו, לרגל השנה החדשה, ספר מתכונים של דברי מתיקה. אחד המתכונים המבטיחים שם נושא את השם המגרה 'מאפין מזרח תיכון חדש' ("לחמם ב-200 מעלות"). לקראת הספר הבא היינו ממליצים על 'פודינג אוסלו', 'מוס מפת הדרכים' וכמובן 'ריבת הודנה'.
עזר כנגדו
התא המשפחתי הממוצע די הומוגני בכל מה שנוגע להשקפות עולם פוליטיות, אבל יש כמובן מקרים יוצאים מן הכלל. בפתיח לספרו החדש של העיתונאי אמנון לורד מ'מקור ראשון', העוסק בענייני אקטואליה, הוא מודה "לאשתי חברתי גיל הראבן, שעוזרת לי תמיד להבין את הדברים טוב יותר על ידי מבט מהצד השני".
שם הספר, אגב, 'מלחמה בבית'.
ציטוט השבוע
"קיבלנו תגובות מאוד מרגשות. אנשים משווים אותנו ליאנוש קורצ'אק". (טייס סרבן, גל"צ, יום ב')