בשנה הבאה ימלאו ל'פרחי ירושלים' 30 שנה. במגזין המוזיקה היהודית 'שירו לו', הכתירו את המקהלה כ"מקהלת הילדים הוותיקה ביותר במוזיקה היהודית, ששרה ומופיעה ללא הפסקה כבר כמעט 30 שנה".
זה לא אומר שפרחי ירושלים היו חלוצי 'פרחי' בעולם היהודי. קדמו להם, בין היתר, 'פרחי אגודת ישראל' ו'פרחי לונדון'. למען הצדק ההיסטורי ייאמר שגם 'פרחי ירושלים' קדמו ל'פרחי ירושלים' (על כך בהמשך), אבל נוכחות רציפה של שנות דור מניבה, בהכרח, יבול לא מבוטל של אלבומים וגם של סיפורים.
חנן אביטל, מייסד 'פרחי ירושלים' ומנהלה עד היום, נחשף לראשונה למוזיקה החסידית בילדותו. אביו הביא הביתה בסוף שנות ה60- תקליט של 'פרחי אגודת ישראל', מקהלת ילדים מארה"ב, ואביטל התמכר. "יכולתי להאזין לתקליט הזה מבוקר עד ערב. בתקופה ההיא", מציין אביטל, "כמעט ולא היו על המדף תקליטים 'דתיים': קצת חזנות, ר' שלמה קרליבך וזהו".
עברו עוד כמה שנים, עד שלתקליטייה של משפחת אביטל הצטרף תקליט נוסף 'פרחי לונדון'. גם הפעם חנן הצעיר היה אחראי לבזבוז החשמל המופרז בבית, כתוצאה ישירה מסיבובי המחט, שוב ושוב, בתלמים העגולים של התקליט השחור.
"לא היה מה לעשות", מתנצל אביטל, "סגנון המוזיקה החסידית החדשה כבש אותי".
'פרחי לונדון' בבית החולים
נקודת המפגש הבאה בין אביטל לפרחי לונדון, תהיה בנסיבות עגומות. ב4/7/75- הניח מחבל מטען במקרר, בכיכר ציון שבירושלים. רבים נהרגו; רבים עוד יותר נפצעו. ביניהם היה גם חנן אביטל, שנפצע קשה, עד כי היה חשש שיהיה צורך לקטוע את רגליו. תהליך ארוך של החלמה ציפה לאביטל. ב8- חודשי אשפוזו בבית-החולים הגיעו לבקר אותו ולהופיע בפניו, כמו בפני שאר הפצועים, אמנים רבים. באחד הימים הגיעה למיטתו גם מקהלת הילדים 'פרחי לונדון', שהיתה אז בסיבוב הופעות בארץ. השירה של הילדים משככת קצת את כאביו, אבל היא גם תורמת נדבך נוסף להחלטתו - להקים מקהלת ילדים מקומית משלו.
אמרנו מקודם ש'פרחי ירושלים' של אביטל אינם הראשונים. זמן לא רב לפני היוזמה של אביטל הגיע לארץ יגאל צליק, המלחין והמנצח של, תאמינו או לא, 'פרחי לונדון' והפיק כאן תקליט, שעל הכריכה שלו התנוסס השם 'יד בזמר פרחי ירושלים'. למרות שהתקליט קצר הצלחה מסחררת, חזר צליק ללונדון והמקהלה גוועה. אביטל המשתקם יוצא בצליעה מבית-החולים ומתחיל לדהור להגשמת חלומו: הקמתה של מקהלת ילדים עם השם המשומש - 'פרחי ירושלים'.
נקודת ההתחלה נמצאת בפסטיבל הילדים ולאחר מכן הופעות בכל רחבי הארץ, כולל בסיסי צה"ל, ואיך אפשר שלא לסגור מעגל הופעות בפני חולים ונפגעי טרור. אביטל לא קופא על שמריו כותב, מלחין ומנפק תקליטים בקצב אש (עד היום למעלה מ40- אלבומים), כל זאת ללא כל הכשרה מוזיקאלית רשמית.
ברדיו הממלכתי לא עולה אף בקצה המחשבה לשדר את שיריו. עד שקם ערוץ 7 בשנת 89' ולראשונה מושמעים שיריו מעל גלי האתר. אביטל הנרגש שולח מכתב תודה למנהלת הערוץ, הרבנית שולמית מלמד, ואף מוסיף דורון שיר שכתב והלחין המספר בשבח הערוץ ("אני אוהב אותם פי שבע, שירי היופי והטבע"). עד מהרה הופך השיר להמנון הלא-רשמי של התחנה ולשלאגר באוזני המאזינים.
ב87-' מקבלת המקהלה הזמנה להופעה בקהילה היהודית במרסיי, בצרפת, אירוע שהופך לפריצת דרך: מכאן ואילך יוצא שמעה של 'פרחי ירושלים' לפזורה בגולה. מעתה תופיע המקהלה בצרפת ובארגנטינה, בארה"ב ובקנדה, בבלגיה ובספרד ובברזיל ובשוודיה ובהולנד ובלוקסמבורג ובהונגריה. במזרח ובמערב ואפילו במדינות ערב. טוב, הגזמתי, לא במדינות ערב, אבל בהחלט כן במדינת ערב. במרוקו.
ירושלים של זהב' במרוקו
ב97-' מקבל אביטל טלפון מאחד הפעילים בקהילה היהודית שבקזבלנקה, במרוקו. 'בואו אלינו להופעה', מבקש היהודי. לא חולף זמן רב עד שאביטל ונעריו מוצאים עצמם במטוס בדרך למרוקו. אבל בשלב מסוים נראה לאביטל, שלא הכל עובד לפי המתוכנן.
"כשנחתנו בשדה התעופה", משחזר אביטל, "עלה קצין עטור בשלל דרגות למטוס וביקש מאיתנו להישאר, ולא לרדת עם שאר הנוסעים. עכשיו שתבין באותה תקופה שרר מתח ביחסים בין ישראל למרוקו. תאמין לי שסיפור אנטבה דפק לי בראש כמו פטיש 50 טון. קיוויתי שהילדים לא מבחינים בלחץ בו אני נתון. אבל אז הקצין קטע את הרהוריי והורה לנו לצאת מהמטוס. בחוץ, במעבר חד, נדהמתי למצוא את עצמי בקבלת פנים מלכותית, פשוט כך! בצד המסלול עמדו קצינים בכירים של השדה, ובראשם מפקד שדה התעופה עצמו, שהצדיעו לנו ובירכו אותנו לשלום. מיד העלו אותנו לאוטובוס מיוחד, כאשר חוסכים לנו את הצורך המקובל לעמוד בתור לבדיקת ויזות ולמכס, ומשם נסענו היישר למרכז היהודי בקזבלנקה.
"כשהגענו קיבלו את פנינו עשרות ילדים כשהם מנופפים בדגלוני ישראל. הוכנסנו לאולם שהיה צר מלהכיל את יושביו. רק בשעה 10 בערב הסתיימה הארוחה והנאומים ועלינו להופעה. שרנו במגוון סגנונות: חסידי, מזרחי, ישראלי. כשהשיר שהרטיט שם לבבות היה 'ירושלים של זהב'. כך זה נמשך במשך 4 שעות, עד ל2- לפנות בוקר".
- איך ילדים בני 11 מסוגלים לעמוד בזה?
"עובדה שהיו מסוגלים. דבר שמעיד עד כמה ההתרגשות של בני המקום הדביקה גם אותם".
בהמשך התברר לי שילדי 'פרחי ירושלים' מסוגלים להרבה יותר. אביטל מספר בגאווה כיצד הוא לא מהסס לנסוע עם המקהלה לכל יישוב בארץ, ולא משנה היכן הוא נמצא. שיא 'האקשן' של הילדים היה בנצרים. "לפני כ4- שנים נקלענו שם למתקפת מחבלים ונאלצו לפנות אותנו במסוקים. כך שהחבר'ה שלי כבר מחושלים למבחנים קשים ביותר ", מעיד אביטל על נעריו.
זה לא אומר שפרחי ירושלים היו חלוצי 'פרחי' בעולם היהודי. קדמו להם, בין היתר, 'פרחי אגודת ישראל' ו'פרחי לונדון'. למען הצדק ההיסטורי ייאמר שגם 'פרחי ירושלים' קדמו ל'פרחי ירושלים' (על כך בהמשך), אבל נוכחות רציפה של שנות דור מניבה, בהכרח, יבול לא מבוטל של אלבומים וגם של סיפורים.
חנן אביטל, מייסד 'פרחי ירושלים' ומנהלה עד היום, נחשף לראשונה למוזיקה החסידית בילדותו. אביו הביא הביתה בסוף שנות ה60- תקליט של 'פרחי אגודת ישראל', מקהלת ילדים מארה"ב, ואביטל התמכר. "יכולתי להאזין לתקליט הזה מבוקר עד ערב. בתקופה ההיא", מציין אביטל, "כמעט ולא היו על המדף תקליטים 'דתיים': קצת חזנות, ר' שלמה קרליבך וזהו".
עברו עוד כמה שנים, עד שלתקליטייה של משפחת אביטל הצטרף תקליט נוסף 'פרחי לונדון'. גם הפעם חנן הצעיר היה אחראי לבזבוז החשמל המופרז בבית, כתוצאה ישירה מסיבובי המחט, שוב ושוב, בתלמים העגולים של התקליט השחור.
"לא היה מה לעשות", מתנצל אביטל, "סגנון המוזיקה החסידית החדשה כבש אותי".
'פרחי לונדון' בבית החולים
נקודת המפגש הבאה בין אביטל לפרחי לונדון, תהיה בנסיבות עגומות. ב4/7/75- הניח מחבל מטען במקרר, בכיכר ציון שבירושלים. רבים נהרגו; רבים עוד יותר נפצעו. ביניהם היה גם חנן אביטל, שנפצע קשה, עד כי היה חשש שיהיה צורך לקטוע את רגליו. תהליך ארוך של החלמה ציפה לאביטל. ב8- חודשי אשפוזו בבית-החולים הגיעו לבקר אותו ולהופיע בפניו, כמו בפני שאר הפצועים, אמנים רבים. באחד הימים הגיעה למיטתו גם מקהלת הילדים 'פרחי לונדון', שהיתה אז בסיבוב הופעות בארץ. השירה של הילדים משככת קצת את כאביו, אבל היא גם תורמת נדבך נוסף להחלטתו - להקים מקהלת ילדים מקומית משלו.
אמרנו מקודם ש'פרחי ירושלים' של אביטל אינם הראשונים. זמן לא רב לפני היוזמה של אביטל הגיע לארץ יגאל צליק, המלחין והמנצח של, תאמינו או לא, 'פרחי לונדון' והפיק כאן תקליט, שעל הכריכה שלו התנוסס השם 'יד בזמר פרחי ירושלים'. למרות שהתקליט קצר הצלחה מסחררת, חזר צליק ללונדון והמקהלה גוועה. אביטל המשתקם יוצא בצליעה מבית-החולים ומתחיל לדהור להגשמת חלומו: הקמתה של מקהלת ילדים עם השם המשומש - 'פרחי ירושלים'.
נקודת ההתחלה נמצאת בפסטיבל הילדים ולאחר מכן הופעות בכל רחבי הארץ, כולל בסיסי צה"ל, ואיך אפשר שלא לסגור מעגל הופעות בפני חולים ונפגעי טרור. אביטל לא קופא על שמריו כותב, מלחין ומנפק תקליטים בקצב אש (עד היום למעלה מ40- אלבומים), כל זאת ללא כל הכשרה מוזיקאלית רשמית.
ברדיו הממלכתי לא עולה אף בקצה המחשבה לשדר את שיריו. עד שקם ערוץ 7 בשנת 89' ולראשונה מושמעים שיריו מעל גלי האתר. אביטל הנרגש שולח מכתב תודה למנהלת הערוץ, הרבנית שולמית מלמד, ואף מוסיף דורון שיר שכתב והלחין המספר בשבח הערוץ ("אני אוהב אותם פי שבע, שירי היופי והטבע"). עד מהרה הופך השיר להמנון הלא-רשמי של התחנה ולשלאגר באוזני המאזינים.
ב87-' מקבלת המקהלה הזמנה להופעה בקהילה היהודית במרסיי, בצרפת, אירוע שהופך לפריצת דרך: מכאן ואילך יוצא שמעה של 'פרחי ירושלים' לפזורה בגולה. מעתה תופיע המקהלה בצרפת ובארגנטינה, בארה"ב ובקנדה, בבלגיה ובספרד ובברזיל ובשוודיה ובהולנד ובלוקסמבורג ובהונגריה. במזרח ובמערב ואפילו במדינות ערב. טוב, הגזמתי, לא במדינות ערב, אבל בהחלט כן במדינת ערב. במרוקו.
ירושלים של זהב' במרוקו
ב97-' מקבל אביטל טלפון מאחד הפעילים בקהילה היהודית שבקזבלנקה, במרוקו. 'בואו אלינו להופעה', מבקש היהודי. לא חולף זמן רב עד שאביטל ונעריו מוצאים עצמם במטוס בדרך למרוקו. אבל בשלב מסוים נראה לאביטל, שלא הכל עובד לפי המתוכנן.
"כשנחתנו בשדה התעופה", משחזר אביטל, "עלה קצין עטור בשלל דרגות למטוס וביקש מאיתנו להישאר, ולא לרדת עם שאר הנוסעים. עכשיו שתבין באותה תקופה שרר מתח ביחסים בין ישראל למרוקו. תאמין לי שסיפור אנטבה דפק לי בראש כמו פטיש 50 טון. קיוויתי שהילדים לא מבחינים בלחץ בו אני נתון. אבל אז הקצין קטע את הרהוריי והורה לנו לצאת מהמטוס. בחוץ, במעבר חד, נדהמתי למצוא את עצמי בקבלת פנים מלכותית, פשוט כך! בצד המסלול עמדו קצינים בכירים של השדה, ובראשם מפקד שדה התעופה עצמו, שהצדיעו לנו ובירכו אותנו לשלום. מיד העלו אותנו לאוטובוס מיוחד, כאשר חוסכים לנו את הצורך המקובל לעמוד בתור לבדיקת ויזות ולמכס, ומשם נסענו היישר למרכז היהודי בקזבלנקה.
"כשהגענו קיבלו את פנינו עשרות ילדים כשהם מנופפים בדגלוני ישראל. הוכנסנו לאולם שהיה צר מלהכיל את יושביו. רק בשעה 10 בערב הסתיימה הארוחה והנאומים ועלינו להופעה. שרנו במגוון סגנונות: חסידי, מזרחי, ישראלי. כשהשיר שהרטיט שם לבבות היה 'ירושלים של זהב'. כך זה נמשך במשך 4 שעות, עד ל2- לפנות בוקר".
- איך ילדים בני 11 מסוגלים לעמוד בזה?
"עובדה שהיו מסוגלים. דבר שמעיד עד כמה ההתרגשות של בני המקום הדביקה גם אותם".
בהמשך התברר לי שילדי 'פרחי ירושלים' מסוגלים להרבה יותר. אביטל מספר בגאווה כיצד הוא לא מהסס לנסוע עם המקהלה לכל יישוב בארץ, ולא משנה היכן הוא נמצא. שיא 'האקשן' של הילדים היה בנצרים. "לפני כ4- שנים נקלענו שם למתקפת מחבלים ונאלצו לפנות אותנו במסוקים. כך שהחבר'ה שלי כבר מחושלים למבחנים קשים ביותר ", מעיד אביטל על נעריו.