מנהל מאד מוסיקלי

הנה אחד הדיסקים המעניינים שתשמעו השנה. שילוב של מלחין מוכשר שלרשותו יבול מכובד, וזמר בעל קול נדיר. אבל מה אני מקדים את הסוף?

לפני שנים רבות, שתיים או ארבע, אל תתפסו אותי עם הפנקס, סיפר לי מני פיליפ, אז מנחם, שהגיע לו 'עד כאן', והוא לוקח לעצמו מנהל שיתפעל לו את הקריירה. המנהל היה אוהד מושקוביץ. ביררתי בעדינות, מה לבחור השברירי ולניהול מוזיקאלי? פיליפ ענה, ואני זוכר את זה כאילו זה היה לפני שנתיים (או ארבע): "פלא שהוא עובד איתי בכלל, עם כזה קול, הוא צריך להיות זמר בעצמו..." כנראה פיליפ לא שמר את השיחה הזאת רק בינינו, ואולי הוא זה שדחף את אוהד לאלבום משלו.

בינתיים, בצד אחר של הגלובוס – כמו שאומרים, ישב יוסי גרין, זה שחתום על מיליארד שירים חסידיים מוכרים, ליד הפסנתר, וחיבר מן הסתם עוד להיט. מישהו סיפר לו על בחור אחד שתורם קולות לזמרים שונים, וגרין סימן לעצמו לקפוץ ארצה ולהקשיב לפלא. כל השאר היסטוריה.

הוא התלהב מאוד, וקפץ מאז עוד כמה פעמים, כדי להפיק לו את אלבום הביכורים.

התוצאה: נחמדה למדי. אמנם גרין טרם נגמל מההרגל לשיר באלבומים ששרים את לחניו, וזה קצת מעיק, אם יורשה לי (ואל תבינו לא נכון, אני ממש אוהב את יוסי גרין, אבל–), העיבודים של לאופר ושל ישראל לאם עושים טוב ונעים באוזן.

אבל יש בעיה: על איכויות הקול של מושקוביץ אפילו אני לא אוכל לומר משהו שלילי, אבל הנה הבאג – לא כל אחד יוכל לשיר את השירים שלו על שולחן השבת. הקול הגבוה, הסלסולים יפים להפליא, אבל בלתי ניתנים לשירה לבד.

ועוד מילה טובה, האלבום הזה ראוי למקום טוב בקטגוריית 'המילים המקוריות של השנה'. שיחקתם אותה, חברים.

תשעה שלבים ושרפרף אחד בסולם יעקב

פינת משבית השמחה:

אולי ככה זה כשמתלהבים מאלבום חדש וזה, אבל האורך של השירים קוטל כל סיכוי להצלחה דרמטית במצעדים. אני מבין שלא הפנמת את הנוסחה 'שיר קצר הוא שיר גדול'...