ביום שני לפני שבועיים בשעה 17:00 השתררה לפתע דממה במאות אלפי בתי אב בישראל. פס הקול של ערוץ 7, שהפך כבר לחבר קבוע בהמולה המשפחתית, נקטע בפתאומיות, עקב פסיקתו של בית המשפט. הערוץ אמנם מושתק כרגע, אך לידיעתכם, קוראינו בקריית הממשלה, הציבור לא שותק כלל וכלל. תוך ימים ספורים חתמו למעלה מ-7000 איש מכל קצוות העולם ומכל קצוות הגיל על העצומה נגד סגירתו של הערוץ. מדגם מייצג מהם הביע בפנינו את תחושת החסר שהם ניצבים בפניה.
נגמר לי החמצן
המילה הראשונה ששמעתי מפיה של שרה חטב, עקרת בית ממושב ברכיה, היא: "הלם". היא מתארת בהתרגשות איך "לא האמנתי שבאמת סוגרים, עד ששמעתי את השקט. היום אני לא מדליקה רדיו בכלל, אבל לפעמים אני מרגישה שאני חייבת לשמוע ערוץ 7. אני מבקשת מהילדים שיכניסו אותי לאינטרנט, כי אני לא יודעת להשתמש. הבצק לא יוצא לי ביום שישי בלי אדיר זיק. אהבתי גם לשמוע את הרב בוקובזה, ואת החדשות. בעלי אומר שאני מגזימה, אבל אני לא יכולה, נגמר לי החמצן ממש. מדי פעם אני מנסה למצוא תחנה אחרת, אבל לא מוצאת משהו שאפשר לשמוע".
גם ג'ני אזולאי מבית שמש, שעסוקה רוב שעות במשק הבית, מאזינה תוך כדי עבודה למוסיקה המזרחית אצל גידי שרון. גם היא לא מדליקה עכשיו רדיו בכלל: "הילדים צחקו עלי, איך אני שרופה על הרדיו. כל יום חמישי בלילה חיכיתי לתכנית של הרב הלפרין".
אסנת ושדי מקרני שומרון מתארת סדר יום צמוד לשידורי הערוץ: "הערוץ הזה הוא נשמת חיי. אני קמה בבוקר מוקדם וכיף לי לשמוע את הרב ביגון בקולו הנעים, אחר כך הרב שוויצה עם משנה יומית, יש שואלים, המוסיקה העברית הנקייה, לא מלאה זבל כמו בתחנות אחרות. זה היה לי עורק חיים ראשי , ועכשיו אני כל הזמן מזפזפת מתחנה לתחנה, שומעת את כל הרוע, סוגרת ומרגישה שזו מדינת סדום. התקווה היחידה שלי היא שכמו קללתו של בלעם, גם הקללה הזו תהפוך לברכה".
אווירת ערב שבת משפחתית
משפחות שלמות, מגדול ועד קטן, התגייסו לחתום יחד על העצומה. כולם אהבו לשמוע את שידורי הערוץ, כל אחד והמשבצת המתאימה לו. אחת מהן היא משפחת ונחוצקר מגן אור. מיכל בת ה-12 אהבה לשמוע את השירים העבריים, ומאיר אחיה הגדול מתאר איך תמיד שמעו ערוץ 7 בבית ובנסיעות. "הערוץ הזה הוא ממש חלק מאיתנו, וכשסגרו אותו סגרו גם לנו את הפה", הוא אומר. אמא אפרת ונחוצקר מספרת: "אנחנו מחוברים לערוץ במיוחד בימי שישי, כשכולנו בבית. בעלי ואני עובדים במטבח ושומעים את אדיר זיק. כל ההכנות לשבת מלוות באווירה המיוחדת שהערוץ נותן. הילדים חוזרים הביתה, שומעים את השירים לשבת ואת התכניות. זו אווירה שאין בשם ערוץ אחר".
בישראל כמו ברוסיה
ציבור גדול של עולים מחבר העמים, לא דתי ברובו, התכוונן על התדר של "סדמוי קנל"- תדר השידורים ברוסית של הערוץ. המגזר הזה לא זוכה לתשומת לב מיוחדת מצד הרשתות האחרות, וערוץ 7 העניק להם מה שהיו זקוקים לו. אירנה סנדרוביץ', מהנדסת מחיפה, מספרת לנו שחשוב לה בעיקר לשמוע את החדשות של ערוץ 7: "הם יותר מדויקים, הראשונים שיודעים על פיגועים בשטחים. מגישי החדשות רגישים ואנושיים. אני גם מתעניינת מאוד בכל התכניות על המסורת היהודית, למרות שאני לא דתייה". דעתה על הסגירה נחרצת: "אני באתי מרוסיה, שם אין חופש ביטוי סוגרים עיתונים ושידורי רדיו. מוזר לי מאוד שגם בישראל יש אותו מצב. צריכים לפתוח שוב את הערוץ".
גלינה ניימן מתקוע שומעת עכשיו את הערוץ דרך האינטרנט. "אני אוהבת פוליטיקה, ובערוץ 7 מדברים על הנושאים הפוליטיים שמעניינים אותי. אני שומעת את נדיה מטר, את החדשות מהשטחים, וגם את השידורים של הרבנים, למרות שקצת קשה לי להבין".
כשאני נוהג בקו רק ערוץ 7
יפה לראות שגם אנשים שלא כל כך מצליחים ליהנות משידורי הערוץ, עקב מגורים באזור 'קשה קליטה' לא שוכחים ומצטרפים לחותמים. לוי צדרבוים, נהג אגד מקריית מוצקין, אוהב כל רגע שבו הוא מצליח סוף סוף לקלוט ערוץ 7. "בימי שישי יש את השירים לשבת ואת 'שפע בשבע'. כשאני נוהג בקו רק ערוץ שבע, שירים עבריים. לא אכפת לי אם יש נוסעים שלא רוצים, זה הרדיו שלי, לא?" גם באילת אין קליטה, אך ורד נגר זוכרת לטובה את תקופת טרום-אילת שלה, אז היתה מאזינה קבועה של הערוץ. גם היא בחותמים.
במה לקולות מושתקים
ערוץ 7 הצליח לאחד סביבו ציבור רבגוני, החל בתלמידי תיכון וכלה באנשי אקדמיה. הנ"ל לא טומנים ידם בצלחת ומשתתפים במחאה הציבורית. פרופ' יעקב שפיגל מאוניברסיטת בר אילן חושב שמדובר כאן באבידה גדולה: "בתכנית של אדיר זיק נותנים ביטוי לדברים שלא שומעים בשום מקום אחר. אני אוהב לשמוע גם את התכניות עם המאזינים: כאן נותנים במה לחלק מהציבור, שקולו לא נשמע במקומות אחרים".
ד"ר אילנה צור מקיבוץ שובל, המתאפיין בקו שמאלני מובהק, מהווה אי של לאומיות במקום וטוענת בחום נגד סגירת הערוץ: "אין לי הרבה זמן לשמוע רדיו, אבל כשאני פותחת זה ערוץ 7. ביום שישי אני מפנה לי את השעה 9:00 ויושבת לשמוע את אדיר זיק אדם בעל אומץ לב אזרחי, שמשדר בדוגריות את האמונה בצדקת הדרך. האובדן של האמונה הזו הוא הקללה הכי נוראית שרובצת היום על העם שלנו. אני מקווה שיפתחו שוב את הערוץ, כי יש לו את הזכות הכי דמוקרטית בעולם לשדר".
גדלו עם הערוץ
יש כאלה שלא יודעים מה זה לחיות בלי ערוץ 7: הדור הצעיר שגדל יחד עם הערוץ מהווה חלק פעיל בשידורים: מדרגי המצעד, מוסרי הד"שים, פותרי החידות ומקדישי השירים. אפרת ימיני בת 14 מבני ברק מסבירה לי: "אני מכירה את הערוץ מאז שנולדתי. זה הערוץ הכי טוב מכל הערוצים הדתיים. אני אוהבת לשמוע את הסיפור בערב ואת התכניות ביום שישי. כשסגרו את הערוץ הרגשתי כעס נוראי: יש הרבה ערוצים פיראטיים, למה לסגור דווקא את הערוץ הטוב? אני מנסה לשמוע ערוצים אחרים, אבל זה לא זה".
הפצת תורה
אחד התפקידים החשובים של הערוץ הוא הפצת אורה של תורה, וציבור גדול של רבנים ואברכים ניזונים ממנו רוחנית, כמו שמתארת תהילה, אשת אברך מבית אל: "שעת השו"ת עם הרב דב ליאור היא אצלנו קדש קדשים. מאוד אהבנו לשמוע אותו, כי הרגשנו איך בפועל זה מעשיר לנו את החיים. אהבנו גם את ימי ההתרמות לעזר מציון ולמכון פוע"ה זה מראה שמדובר פה באנשים שחושבים גם על אחרים. אנחנו יכולים לפתוח רדיו ליד הילדים ולא לחשוש שישמעו דברים לא ראויים. עכשיו הרדיו שלנו שותק, ואם שומעים חדשות רק מתעצבנים".
אז לכל אלה שמתגעגעים ולא שומעים כבר את "תממממיד בשמחה!" הצוהל של אבי מסלו, ואת "ערב שבת שלום!" של מונה עם צחצוח הנעליים לפני שבת, את חגי סגל עם "החדשות מחדר החדשות של ערוץ 7", ואת "שלום לכל המאזינים" הרגוע והמתנגן של הרב אבינר בשעות הקטנות של חמישי בלילה, ועוד ועוד קולות וצלילים שהפכו לחלק מאיתנו אל ייאוש. סוף האמת לנצח, אך עלינו להילחם למענה בכל עוז
"הרימי בכוח קולך", ובעזרת ה' עוד ישמע...
נגמר לי החמצן
המילה הראשונה ששמעתי מפיה של שרה חטב, עקרת בית ממושב ברכיה, היא: "הלם". היא מתארת בהתרגשות איך "לא האמנתי שבאמת סוגרים, עד ששמעתי את השקט. היום אני לא מדליקה רדיו בכלל, אבל לפעמים אני מרגישה שאני חייבת לשמוע ערוץ 7. אני מבקשת מהילדים שיכניסו אותי לאינטרנט, כי אני לא יודעת להשתמש. הבצק לא יוצא לי ביום שישי בלי אדיר זיק. אהבתי גם לשמוע את הרב בוקובזה, ואת החדשות. בעלי אומר שאני מגזימה, אבל אני לא יכולה, נגמר לי החמצן ממש. מדי פעם אני מנסה למצוא תחנה אחרת, אבל לא מוצאת משהו שאפשר לשמוע".
גם ג'ני אזולאי מבית שמש, שעסוקה רוב שעות במשק הבית, מאזינה תוך כדי עבודה למוסיקה המזרחית אצל גידי שרון. גם היא לא מדליקה עכשיו רדיו בכלל: "הילדים צחקו עלי, איך אני שרופה על הרדיו. כל יום חמישי בלילה חיכיתי לתכנית של הרב הלפרין".
אסנת ושדי מקרני שומרון מתארת סדר יום צמוד לשידורי הערוץ: "הערוץ הזה הוא נשמת חיי. אני קמה בבוקר מוקדם וכיף לי לשמוע את הרב ביגון בקולו הנעים, אחר כך הרב שוויצה עם משנה יומית, יש שואלים, המוסיקה העברית הנקייה, לא מלאה זבל כמו בתחנות אחרות. זה היה לי עורק חיים ראשי , ועכשיו אני כל הזמן מזפזפת מתחנה לתחנה, שומעת את כל הרוע, סוגרת ומרגישה שזו מדינת סדום. התקווה היחידה שלי היא שכמו קללתו של בלעם, גם הקללה הזו תהפוך לברכה".
אווירת ערב שבת משפחתית
משפחות שלמות, מגדול ועד קטן, התגייסו לחתום יחד על העצומה. כולם אהבו לשמוע את שידורי הערוץ, כל אחד והמשבצת המתאימה לו. אחת מהן היא משפחת ונחוצקר מגן אור. מיכל בת ה-12 אהבה לשמוע את השירים העבריים, ומאיר אחיה הגדול מתאר איך תמיד שמעו ערוץ 7 בבית ובנסיעות. "הערוץ הזה הוא ממש חלק מאיתנו, וכשסגרו אותו סגרו גם לנו את הפה", הוא אומר. אמא אפרת ונחוצקר מספרת: "אנחנו מחוברים לערוץ במיוחד בימי שישי, כשכולנו בבית. בעלי ואני עובדים במטבח ושומעים את אדיר זיק. כל ההכנות לשבת מלוות באווירה המיוחדת שהערוץ נותן. הילדים חוזרים הביתה, שומעים את השירים לשבת ואת התכניות. זו אווירה שאין בשם ערוץ אחר".
בישראל כמו ברוסיה
ציבור גדול של עולים מחבר העמים, לא דתי ברובו, התכוונן על התדר של "סדמוי קנל"- תדר השידורים ברוסית של הערוץ. המגזר הזה לא זוכה לתשומת לב מיוחדת מצד הרשתות האחרות, וערוץ 7 העניק להם מה שהיו זקוקים לו. אירנה סנדרוביץ', מהנדסת מחיפה, מספרת לנו שחשוב לה בעיקר לשמוע את החדשות של ערוץ 7: "הם יותר מדויקים, הראשונים שיודעים על פיגועים בשטחים. מגישי החדשות רגישים ואנושיים. אני גם מתעניינת מאוד בכל התכניות על המסורת היהודית, למרות שאני לא דתייה". דעתה על הסגירה נחרצת: "אני באתי מרוסיה, שם אין חופש ביטוי סוגרים עיתונים ושידורי רדיו. מוזר לי מאוד שגם בישראל יש אותו מצב. צריכים לפתוח שוב את הערוץ".
גלינה ניימן מתקוע שומעת עכשיו את הערוץ דרך האינטרנט. "אני אוהבת פוליטיקה, ובערוץ 7 מדברים על הנושאים הפוליטיים שמעניינים אותי. אני שומעת את נדיה מטר, את החדשות מהשטחים, וגם את השידורים של הרבנים, למרות שקצת קשה לי להבין".
כשאני נוהג בקו רק ערוץ 7
יפה לראות שגם אנשים שלא כל כך מצליחים ליהנות משידורי הערוץ, עקב מגורים באזור 'קשה קליטה' לא שוכחים ומצטרפים לחותמים. לוי צדרבוים, נהג אגד מקריית מוצקין, אוהב כל רגע שבו הוא מצליח סוף סוף לקלוט ערוץ 7. "בימי שישי יש את השירים לשבת ואת 'שפע בשבע'. כשאני נוהג בקו רק ערוץ שבע, שירים עבריים. לא אכפת לי אם יש נוסעים שלא רוצים, זה הרדיו שלי, לא?" גם באילת אין קליטה, אך ורד נגר זוכרת לטובה את תקופת טרום-אילת שלה, אז היתה מאזינה קבועה של הערוץ. גם היא בחותמים.
במה לקולות מושתקים
ערוץ 7 הצליח לאחד סביבו ציבור רבגוני, החל בתלמידי תיכון וכלה באנשי אקדמיה. הנ"ל לא טומנים ידם בצלחת ומשתתפים במחאה הציבורית. פרופ' יעקב שפיגל מאוניברסיטת בר אילן חושב שמדובר כאן באבידה גדולה: "בתכנית של אדיר זיק נותנים ביטוי לדברים שלא שומעים בשום מקום אחר. אני אוהב לשמוע גם את התכניות עם המאזינים: כאן נותנים במה לחלק מהציבור, שקולו לא נשמע במקומות אחרים".
ד"ר אילנה צור מקיבוץ שובל, המתאפיין בקו שמאלני מובהק, מהווה אי של לאומיות במקום וטוענת בחום נגד סגירת הערוץ: "אין לי הרבה זמן לשמוע רדיו, אבל כשאני פותחת זה ערוץ 7. ביום שישי אני מפנה לי את השעה 9:00 ויושבת לשמוע את אדיר זיק אדם בעל אומץ לב אזרחי, שמשדר בדוגריות את האמונה בצדקת הדרך. האובדן של האמונה הזו הוא הקללה הכי נוראית שרובצת היום על העם שלנו. אני מקווה שיפתחו שוב את הערוץ, כי יש לו את הזכות הכי דמוקרטית בעולם לשדר".
גדלו עם הערוץ
יש כאלה שלא יודעים מה זה לחיות בלי ערוץ 7: הדור הצעיר שגדל יחד עם הערוץ מהווה חלק פעיל בשידורים: מדרגי המצעד, מוסרי הד"שים, פותרי החידות ומקדישי השירים. אפרת ימיני בת 14 מבני ברק מסבירה לי: "אני מכירה את הערוץ מאז שנולדתי. זה הערוץ הכי טוב מכל הערוצים הדתיים. אני אוהבת לשמוע את הסיפור בערב ואת התכניות ביום שישי. כשסגרו את הערוץ הרגשתי כעס נוראי: יש הרבה ערוצים פיראטיים, למה לסגור דווקא את הערוץ הטוב? אני מנסה לשמוע ערוצים אחרים, אבל זה לא זה".
הפצת תורה
אחד התפקידים החשובים של הערוץ הוא הפצת אורה של תורה, וציבור גדול של רבנים ואברכים ניזונים ממנו רוחנית, כמו שמתארת תהילה, אשת אברך מבית אל: "שעת השו"ת עם הרב דב ליאור היא אצלנו קדש קדשים. מאוד אהבנו לשמוע אותו, כי הרגשנו איך בפועל זה מעשיר לנו את החיים. אהבנו גם את ימי ההתרמות לעזר מציון ולמכון פוע"ה זה מראה שמדובר פה באנשים שחושבים גם על אחרים. אנחנו יכולים לפתוח רדיו ליד הילדים ולא לחשוש שישמעו דברים לא ראויים. עכשיו הרדיו שלנו שותק, ואם שומעים חדשות רק מתעצבנים".
אז לכל אלה שמתגעגעים ולא שומעים כבר את "תממממיד בשמחה!" הצוהל של אבי מסלו, ואת "ערב שבת שלום!" של מונה עם צחצוח הנעליים לפני שבת, את חגי סגל עם "החדשות מחדר החדשות של ערוץ 7", ואת "שלום לכל המאזינים" הרגוע והמתנגן של הרב אבינר בשעות הקטנות של חמישי בלילה, ועוד ועוד קולות וצלילים שהפכו לחלק מאיתנו אל ייאוש. סוף האמת לנצח, אך עלינו להילחם למענה בכל עוז
"הרימי בכוח קולך", ובעזרת ה' עוד ישמע...