בראיון לגלי צה"ל נשאלה דליה רבין-פילוסוף האם הרגישה בנוח עם השלטים בעלי הטון הפוליטי שנישאו בעצרת הזיכרון לרבין במוצ"ש האחרון. דליה רבין לא הסתייגה מנאומו הפוליטי הבוטה של פרס נגד מתנגדי אוסלו. מותר לו, היא אמרה. על השלטים של 'שלום עכשיו' היא אמרה שהיתה מעדיפה בלעדיהם. כשנשאלה על שלטים שגידפו את שרון ועל כרזות-תמיכה בסרבנות גיוס, היה לה תירוץ אחר: אי אפשר לשלוט בקהל כל כך גדול, ואי אפשר לראות מהבמה כל שלט.
נשמע מוכר. במיתולוגיה השמאלנית אודות ההסתה שקדמה לרצח רבין מוקדש פרק נרחב להפגנת הימין בכיכר ציון, ערב אישור הסכם אוסלו ב' בכנסת, ימים ספורים לפני הרצח. לפי גירסת השמאל, כל מנהיגי הימין שעמדו אז על המרפסת, ובראשם בנימין נתניהו, אחראים אישית על אחרון שלטי ההסתה שהניפו אי-אלו פרחחים וסוכני שב"כ באותה הפגנה. דליה רבין וחבריה מעולם לא הסכימו לקבל את ההצטדקות של נתניהו, קצב ואחרים שאמרו את מה שהיא אומרת עכשיו: לא ראינו.
והערה באותו עניין: השמאלנים טוענים שהעצרת בתל-אביב אינה ממלכתית, ולכן זכותם המלאה לקחת אותה לכיוונים פוליטיים, לעסוק בהאדרת תהליך אוסלו ולהוקיע את הימין. אם כך, אין שום הצדקה להעברת העצרת בשידור חי בכלי תקשורת ממלכתיים. אלא אם ישודרו גם הפגנות הימין, או לחילופין יוחלט שרק שמאלנים חייבים בתשלום האגרה.
המסיק והמסקנות
1. מעטים הם תושבי יש"ע התומכים במעשים כמו כריתת עצי זית של ערבים הנמצאים בקרבת יישובים או מאחזים. עם זאת, מוטב שלא להפריז בעוצמת הגינוי של מי שפועלים בדרך זו. לנוכח הסלחנות כלפי פגיעה ברכושם ובגופם של יהודים, הן מצד הפלשתינים והן מצד התקשורת - התייחסות מחמירה שכזאת אל פגיעה ברכוש פלשתיני מסייעת לתעמולת השמאל לא פחות ממעשיהם חסרי האחריות של כורתי הזיתים. מוטב שחברי מקהלת-המגנים מהשמאל יפסיקו להכות על חזה הזולת, ויפנו לגנות בתוקף תופעות פסולות משולי המחנה שלהם, כמו למשל סרבני הגיוס.
2. ההשחתה האחרונה שימשה עילה מיידית לשר-לשעבר אפרים סנה להכריז בזעזוע כי מי שעשה את המעשה אינו יהודי, גם אם הוא חובש כיפה לראשו. תחשבו כיצד היתה מתקבלת אמירה כי מי שרוצה להרוס יישובים שלמים, לפנות יהודים מארצם או למסור שטחים לעם אחר אינו יהודי. או שמי שאוכל חזיר או מחלל שבת אינו יהודי. הרי הארץ היתה מזדעזעת, וכולם היו מדברים על ההסתה הנוראה.
3. הזיתים הכרותים צולמו בכוונה על רקע מאחז סמוך, והפלשתינים ובעקבותיהם העיתונאים מיהרו לייחס את המעשה ליושבי המאחז. כאן נכנסו לתמונה אנשי השמאל ומיהרו לדרוש את פינוי המאחז ה'בלתי חוקי'. האם כבר הוכח שהכורתים באו מהמאחז, ולא למשל מההתנחלות החוקית לחלוטין הסמוכה לו? האם בכלל הוכח שיהודים עשו את המעשה? או שאולי הזעזוע המוסרי הוא רק עוד כלי במלחמה הפוליטית נגד המאחזים?
4. כדאי שנזכור: מזה שלוש שנים מתנהלת כאן מלחמה שעלתה לנו בלמעלה מ-800 הרוגים. למלחמה המתארכת הזאת יש גם מחיר כלכלי כבד ביותר. הפגיעה האנושה בתיירות; המיליארדים הרבים שנוספו להוצאות הביטחון; הכסף הרב שהולך על מאבטחים בכל מקום ועל פיצויים לנפגעי הטרור; ובקיצור, כל מצבנו הכלכלי הרעוע ונגזרותיו מיתון, שחיקת שכר, התפשטות העוני, קיצוץ בקצבאות לילדים ולחלשים כל אלה הם תוצאת ההחלטה הפלשתינית לצאת נגדנו למלחמת טרור, הנתמכת על ידי רוב מוחלט בקרב הפלשתינים. אז שלא יבכו עכשיו שפוגעים בפרנסתם ולא נותנים להם למסוק.
5. עצם העובדה שהפלשתינים מעיזים להגיע לשדותיהם מלמדת עד כמה היהודים הם שוחרי שלום ביסודם. אין צורך להזכיר מהו גורלם של יהודים תמימים המתקרבים לצורך פרנסתם לסביבה פלשתינית כשהם לא חמושים.
6. החלטת כוחות הביטחון להקצות חיילים כדי לאבטח את מסיק הזיתים של הפלשתינים היא הפקרות, שערורייה, וכניעה למתקפה המוסרנית של השמאל, זו שייצרה גם את קמפיין הסרבנים. בעיצומה של מלחמה בין ישראל לפלשתינים, כוחות צבא שאמורים להגן ולהילחם מתעסקים בלסייע לאזרחי האויב להתפרנס.
7. הדרישה למנוע מאזרחי האויב להתקרב אל יישובים ומאחזים היא הגיונית ומוצדקת. עבודות חקלאיות בקרבת היישובים שימשו לא פעם כסות לאיסוף מודיעין ופעולות טרור. האם הצלף שהרג 11 מאנשינו בוואדי כארמיה לא הסתובב שם קודם במסווה של חקלאי תמים ולמד את שגרת הפעילות במחסום? גם בתוכניות של מערכת הביטחון מדובר על יצירת מרחב אבטחה ברדיוס של מאות מטרים מסביב לכל יישוב, שכניסת פלשתינים אליו לא תתאפשר.
8. לפנים משורת הדין, אפשר להקים גוף יהודי שימסוק את הזיתים הסמוכים לאזורים יהודיים ויעביר אותם לידי בעלי העצים, תמורת תשלום.
אלטרנטיבה ביקורתית
האגודה לזכות הציבור לדעת מעניקה השנה את פרס ביקורת התקשורת לעיתונאים בן-דרור ימיני וחגי סגל.
בן-דרור ימיני, כיום עורך הדעות ב'מעריב', הוא עיתונאי אמיץ והגון המסרב להתיישר עם מוסכמות הקליקה. בהשקפותיו המדיניות, ימיני הוא איש שמאל שתמך בתהליך אוסלו מראשיתו. אבל בהיותו איש ישר, הוא לא נמנע מלראות אחר כך את חסרונות התהליך ולהודות בהם. בן-דרור ימיני, בניגוד למקובל בקליקה השמאלנית בתקשורת, גם לא חשב מעולם שעמדתו המדינית הפשרנית מחייבת אותו להתגייס אוטומטית גם לעדת החסידים השוטים המיליטנטית של מערכת אכיפת החוק ושל בית המשפט העליון. הוא גם מתח ביקורת עקבית על ההומוגניות המחליאה של כלי התקשורת בישראל, ועל העדר במה הולמת לזרמים השונים בחברה ובפוליטיקה. לא במקרה הוא הגיע לעמדה בכירה במעריב בתקופתו של העורך אמנון דנקנר, שבעצמו זכה בעבר בפרס האגודה בזכות יציאה אמיצה נגד עיתונות מגוייסת ונגד עיוותי מערכת אכיפת החוק.
חברנו חגי סגל, עורך החדשות של ערוץ 7 ובעל טור בעיתון זה, זכה בפרס על שורה של פרסומים בתחום ביקורת התקשורת בבמות שונות. גולת הכותרת של ביקורת זו התבטאה ביצירת אלטרנטיבה. במסגרת עבודתו בערוץ 7 הוציאו חגי סגל ואנשי מחלקת החדשות את החוברת 'המונכון', ובה טרמינולוגיה חלופית לזו הנהוגה בכלי התקשורת, פרו-ישראלית יותר וגם נאמנה יותר לעובדות. כך למשל התעקש סגל שלא להיכנע לכינוי המופרך 'משטרה פלשתינית', כאילו מדובר ברודפי גנבים, והעדיף לומר 'צבא השיטור הפלשתיני'. הכינוי המחמיא והמנותק מהמציאות 'תהליך השלום' הוחלף ב'תהליך המדיני' - שינוי שלימים התקבל רשמית אפילו במחלקת המדינה האמריקנית. חיילי צה"ל נקראו בערוץ 7 'חיילינו', כי אנחנו לא מהאו"ם.
חגי סגל הוא הראשון בין אנשי ערוץ 7 שזוכה בפרס המכובד, אך למעשה הערוץ כולו הוא אמירה אחת גדולה של ביקורת התקשורת. באמצעות המאפיינים הייחודיים של שידוריו, ועל ידי קהל המאזינים הגדול שהצביע באוזניים ובחר לשמוע אותו, הצביע הערוץ בכל שעת שידור שלו על מה שחסר בכלי התקשורת האחרים. בין השאר הוכיח הערוץ שבימין ישנם דוברים רהוטים שאינם זוכים לבמה הולמת רק בגלל דעותיהם, וכן שמספר קטן של עורכי מוסיקה מכתיבי-טעם עושקים את זכותו של הציבור לשמוע מוסיקה כלבבו.
במקרה יצא שהפרס מוענק לסגל דווקא בשעתה הקשה של התחנה. האגודה לזכות הציבור לדעת יכולה להתברך בכך שזכתה להבין את חשיבות עבודתם של אנשי תקשורת מסוגו של חגי סגל. לא נותר אלא לקוות שההצדעה הציבורית המכובדת הזאת לא תהיה אקורד סיום לפעולתם של חגי סגל וחבריו למחלקה מעל גלי האתר.
נשמע מוכר. במיתולוגיה השמאלנית אודות ההסתה שקדמה לרצח רבין מוקדש פרק נרחב להפגנת הימין בכיכר ציון, ערב אישור הסכם אוסלו ב' בכנסת, ימים ספורים לפני הרצח. לפי גירסת השמאל, כל מנהיגי הימין שעמדו אז על המרפסת, ובראשם בנימין נתניהו, אחראים אישית על אחרון שלטי ההסתה שהניפו אי-אלו פרחחים וסוכני שב"כ באותה הפגנה. דליה רבין וחבריה מעולם לא הסכימו לקבל את ההצטדקות של נתניהו, קצב ואחרים שאמרו את מה שהיא אומרת עכשיו: לא ראינו.
והערה באותו עניין: השמאלנים טוענים שהעצרת בתל-אביב אינה ממלכתית, ולכן זכותם המלאה לקחת אותה לכיוונים פוליטיים, לעסוק בהאדרת תהליך אוסלו ולהוקיע את הימין. אם כך, אין שום הצדקה להעברת העצרת בשידור חי בכלי תקשורת ממלכתיים. אלא אם ישודרו גם הפגנות הימין, או לחילופין יוחלט שרק שמאלנים חייבים בתשלום האגרה.
המסיק והמסקנות
1. מעטים הם תושבי יש"ע התומכים במעשים כמו כריתת עצי זית של ערבים הנמצאים בקרבת יישובים או מאחזים. עם זאת, מוטב שלא להפריז בעוצמת הגינוי של מי שפועלים בדרך זו. לנוכח הסלחנות כלפי פגיעה ברכושם ובגופם של יהודים, הן מצד הפלשתינים והן מצד התקשורת - התייחסות מחמירה שכזאת אל פגיעה ברכוש פלשתיני מסייעת לתעמולת השמאל לא פחות ממעשיהם חסרי האחריות של כורתי הזיתים. מוטב שחברי מקהלת-המגנים מהשמאל יפסיקו להכות על חזה הזולת, ויפנו לגנות בתוקף תופעות פסולות משולי המחנה שלהם, כמו למשל סרבני הגיוס.
2. ההשחתה האחרונה שימשה עילה מיידית לשר-לשעבר אפרים סנה להכריז בזעזוע כי מי שעשה את המעשה אינו יהודי, גם אם הוא חובש כיפה לראשו. תחשבו כיצד היתה מתקבלת אמירה כי מי שרוצה להרוס יישובים שלמים, לפנות יהודים מארצם או למסור שטחים לעם אחר אינו יהודי. או שמי שאוכל חזיר או מחלל שבת אינו יהודי. הרי הארץ היתה מזדעזעת, וכולם היו מדברים על ההסתה הנוראה.
3. הזיתים הכרותים צולמו בכוונה על רקע מאחז סמוך, והפלשתינים ובעקבותיהם העיתונאים מיהרו לייחס את המעשה ליושבי המאחז. כאן נכנסו לתמונה אנשי השמאל ומיהרו לדרוש את פינוי המאחז ה'בלתי חוקי'. האם כבר הוכח שהכורתים באו מהמאחז, ולא למשל מההתנחלות החוקית לחלוטין הסמוכה לו? האם בכלל הוכח שיהודים עשו את המעשה? או שאולי הזעזוע המוסרי הוא רק עוד כלי במלחמה הפוליטית נגד המאחזים?
4. כדאי שנזכור: מזה שלוש שנים מתנהלת כאן מלחמה שעלתה לנו בלמעלה מ-800 הרוגים. למלחמה המתארכת הזאת יש גם מחיר כלכלי כבד ביותר. הפגיעה האנושה בתיירות; המיליארדים הרבים שנוספו להוצאות הביטחון; הכסף הרב שהולך על מאבטחים בכל מקום ועל פיצויים לנפגעי הטרור; ובקיצור, כל מצבנו הכלכלי הרעוע ונגזרותיו מיתון, שחיקת שכר, התפשטות העוני, קיצוץ בקצבאות לילדים ולחלשים כל אלה הם תוצאת ההחלטה הפלשתינית לצאת נגדנו למלחמת טרור, הנתמכת על ידי רוב מוחלט בקרב הפלשתינים. אז שלא יבכו עכשיו שפוגעים בפרנסתם ולא נותנים להם למסוק.
5. עצם העובדה שהפלשתינים מעיזים להגיע לשדותיהם מלמדת עד כמה היהודים הם שוחרי שלום ביסודם. אין צורך להזכיר מהו גורלם של יהודים תמימים המתקרבים לצורך פרנסתם לסביבה פלשתינית כשהם לא חמושים.
6. החלטת כוחות הביטחון להקצות חיילים כדי לאבטח את מסיק הזיתים של הפלשתינים היא הפקרות, שערורייה, וכניעה למתקפה המוסרנית של השמאל, זו שייצרה גם את קמפיין הסרבנים. בעיצומה של מלחמה בין ישראל לפלשתינים, כוחות צבא שאמורים להגן ולהילחם מתעסקים בלסייע לאזרחי האויב להתפרנס.
7. הדרישה למנוע מאזרחי האויב להתקרב אל יישובים ומאחזים היא הגיונית ומוצדקת. עבודות חקלאיות בקרבת היישובים שימשו לא פעם כסות לאיסוף מודיעין ופעולות טרור. האם הצלף שהרג 11 מאנשינו בוואדי כארמיה לא הסתובב שם קודם במסווה של חקלאי תמים ולמד את שגרת הפעילות במחסום? גם בתוכניות של מערכת הביטחון מדובר על יצירת מרחב אבטחה ברדיוס של מאות מטרים מסביב לכל יישוב, שכניסת פלשתינים אליו לא תתאפשר.
8. לפנים משורת הדין, אפשר להקים גוף יהודי שימסוק את הזיתים הסמוכים לאזורים יהודיים ויעביר אותם לידי בעלי העצים, תמורת תשלום.
אלטרנטיבה ביקורתית
האגודה לזכות הציבור לדעת מעניקה השנה את פרס ביקורת התקשורת לעיתונאים בן-דרור ימיני וחגי סגל.
בן-דרור ימיני, כיום עורך הדעות ב'מעריב', הוא עיתונאי אמיץ והגון המסרב להתיישר עם מוסכמות הקליקה. בהשקפותיו המדיניות, ימיני הוא איש שמאל שתמך בתהליך אוסלו מראשיתו. אבל בהיותו איש ישר, הוא לא נמנע מלראות אחר כך את חסרונות התהליך ולהודות בהם. בן-דרור ימיני, בניגוד למקובל בקליקה השמאלנית בתקשורת, גם לא חשב מעולם שעמדתו המדינית הפשרנית מחייבת אותו להתגייס אוטומטית גם לעדת החסידים השוטים המיליטנטית של מערכת אכיפת החוק ושל בית המשפט העליון. הוא גם מתח ביקורת עקבית על ההומוגניות המחליאה של כלי התקשורת בישראל, ועל העדר במה הולמת לזרמים השונים בחברה ובפוליטיקה. לא במקרה הוא הגיע לעמדה בכירה במעריב בתקופתו של העורך אמנון דנקנר, שבעצמו זכה בעבר בפרס האגודה בזכות יציאה אמיצה נגד עיתונות מגוייסת ונגד עיוותי מערכת אכיפת החוק.
חברנו חגי סגל, עורך החדשות של ערוץ 7 ובעל טור בעיתון זה, זכה בפרס על שורה של פרסומים בתחום ביקורת התקשורת בבמות שונות. גולת הכותרת של ביקורת זו התבטאה ביצירת אלטרנטיבה. במסגרת עבודתו בערוץ 7 הוציאו חגי סגל ואנשי מחלקת החדשות את החוברת 'המונכון', ובה טרמינולוגיה חלופית לזו הנהוגה בכלי התקשורת, פרו-ישראלית יותר וגם נאמנה יותר לעובדות. כך למשל התעקש סגל שלא להיכנע לכינוי המופרך 'משטרה פלשתינית', כאילו מדובר ברודפי גנבים, והעדיף לומר 'צבא השיטור הפלשתיני'. הכינוי המחמיא והמנותק מהמציאות 'תהליך השלום' הוחלף ב'תהליך המדיני' - שינוי שלימים התקבל רשמית אפילו במחלקת המדינה האמריקנית. חיילי צה"ל נקראו בערוץ 7 'חיילינו', כי אנחנו לא מהאו"ם.
חגי סגל הוא הראשון בין אנשי ערוץ 7 שזוכה בפרס המכובד, אך למעשה הערוץ כולו הוא אמירה אחת גדולה של ביקורת התקשורת. באמצעות המאפיינים הייחודיים של שידוריו, ועל ידי קהל המאזינים הגדול שהצביע באוזניים ובחר לשמוע אותו, הצביע הערוץ בכל שעת שידור שלו על מה שחסר בכלי התקשורת האחרים. בין השאר הוכיח הערוץ שבימין ישנם דוברים רהוטים שאינם זוכים לבמה הולמת רק בגלל דעותיהם, וכן שמספר קטן של עורכי מוסיקה מכתיבי-טעם עושקים את זכותו של הציבור לשמוע מוסיקה כלבבו.
במקרה יצא שהפרס מוענק לסגל דווקא בשעתה הקשה של התחנה. האגודה לזכות הציבור לדעת יכולה להתברך בכך שזכתה להבין את חשיבות עבודתם של אנשי תקשורת מסוגו של חגי סגל. לא נותר אלא לקוות שההצדעה הציבורית המכובדת הזאת לא תהיה אקורד סיום לפעולתם של חגי סגל וחבריו למחלקה מעל גלי האתר.