לפעמים אמות הסיפים רועדות בשקט. לפעמים, בעיצומה של הסופה, קשה לאמוד את עוצמתה. זה סיפור על איש אחד שהלך עד הסוף עם האמת שלו. הוא העז לצאת נגד ראש המערכת, ושילם מחיר אישי. הדרך שפילס, באופן ישיר ועקיף, חרצה סדק עמוק במערכת אכיפת החוק ובאמון בה, ולימדה לא מעט על יחסי הכוחות בצמרת המשפטית.
ככל שהתקדמה הפרשה התרבו סימני השאלה על טיב שיקוליהם וצעדיהם של כמה מן הדמויות הדומיננטיות בצמרת. לעין הסערה נסחפו הסערה עוד ועוד אנשים שעמדו קרוב מדי למוקד שלה, והמוקד הוא ניצב משה מזרחי, ראש אגף החקירות במשטרה מזה כארבע שנים.
חקירה פולשנית
השאלה המרכזית, שהלכה והתחזקה ככל שחלף הזמן, היא אם רדיפת הצדק היא שעמדה לנגד עיניהם של משה מזרחי ועדנה ארבל, או שמא בשיקול הדעת של השניים חל שיבוש חמור, שיבוש שאותו סיכם אליקים רובינשטיין במילים "להיטות יתר".
מה טיבה של אותה להיטות? את התשובה פרט בדרך הטובה ביותר השופט עודד אליגון כשזיכה מחוסר אשמה את השר לשעבר אביגדור קהלני, שגם אותו האשים מזרחי בסיוע לעופר נמרודי. וכך כתב אליגון: "...החקירה הפכה להיות פולשנית יותר ויותר ככל שהחוקרים התקשרו באיסוף ראיות של ממש. על אחת כמה וכמה כאשר החשוד הוא זה שהיה ממונה מתוקף תפקידו גם על החוקרים עצמם. בדברי על חקירה פולשנית התכוונתי להאזנות סתר של חוקרי המשטרה לחשוד ולבני משפחתו".
הלהט להאזין פרץ אצל מזרחי גם את גבולות המותר והאסור. השיטות של מזרחי כללו סימון אנשים כ'לנו' או 'לצרינו', לפי מפתח שעדיין לא פוענח סופית. עם זאת, מספר סימנים מובילים לאבחנה שהמפתח לסימון הזה כלל גם רכיבים פוליטיים.
מי 'לצרינו'? כאלה יש הרבה: אביגדור ליברמן, בנימין נתניהו, יעקב נמרוד, מיכאל צ'רנוי, דוד אפל ואריאל שרון. מי 'לנו'? למשל, העיתונאים מדרכי גילת (ידיעות אחרונות) אמיר אורן וברוך קרא (הארץ), חברת הכנסת זהבה גלאון, וכמובן ארבל ומזרחי עצמם. הקבוצה הראשונה, על פי המפתח של מזרחי, סווגה כפושעים המסכנים את שלטון החוק. הקבוצה השניה היא כמובן זו המגנה על שלטון החוק בחרוק שיניים.
רק כשהגיע לשיא הפירמידה ראשות אגף החקירות התברר שבאצטלה של מלחמה בפשע מזרחי עצמו הוא שעבר על הוראות בית משפט. כעת, משנחשפו המעשים, מתעוררים ספקות באשר לפרשיות קודמות שמזרחי היה מעורב בהן, ומעל לכל פרשות נמרודי וגרגורי לרנר. השורה התחתונה, איך שלא יהיה, היא שבר בין הצלעות השונות של מערכת אכיפת החוק.
המקור מואשם בנצלנות
הכל החל לפני כמעט שלוש שנים, כשסטניסלב יאז'ימסקי, חוקר לשעבר בחידה הארצית לחקירות הבינלאומיות במשטרה (יאחב"ל), טען שבשנת 1999 הפר מפקד היחידה דאז, תת-ניצב משה מזרחי, הוראה של בית משפט והורה להאזין ולתמלל שיחות טלפון שערך אביגדור ליברמן. התקופה הייתה חודשים ספורים לפני בחירות 99' (בין נתניהו לברק). ליברמן הקים באותם ימים את רשימת ישראל ביתנו.
בתקשורת התפרסמו אז בתדירות גבוהה ידיעות כאילו ליברמן קשור למאפיה הרוסית (שקיומה, אגב, טרם הוכח). יאז'ימסקי טען כי במסגרת חקירה פלילית נגד ליברמן פקד מזרחי עליו ועל חבריו להמשיך ולתמלל שיחות טלפון של ליברמן, גם אם הן אישיות או פוליטיות וגם אם אינן קשורות לחקירה עצמה. כל זאת בשעה שבית המשפט אישר רק את תמלולן של שיחות הנוגעות ישירות לחקירה הפלילית ואסר מפורשות על האזנה לשיחות הפוליטיות.
כך תעדו חוקרי היחידה שיחות סודיות של ליברמן עם ראש הממשלה דאז נתניהו, עם יפה דרעי ועם עיתונאים. בהוראת מפקד יאחב"ל תמללו החוקרים אפילו שיחות אישיות שקיימו רעייתו ובתו של אביגדור ליברמן מקו הטלפון הביתי. מיותר לציין כי השתיים מעולם לא נחשדו בפלילים, שלא לדבר על כך שעשרות החקירות נגד ליברמן הסתיימו בלא כלום.
יאז'ימסקי טען עוד כי מזרחי הורה לחוקרים להעביר את המידע ישירות אליו, תוך עקיפת מפקדיהם הישירים. הוא גם סיפר ובדיעבד התברר שהיה דובר אמת כי מזרחי שומר את המידע בחזקתו באופן אישי. לימים נודע שאת החומר שקיבל קטלג מזרחי בקלסר מיוחד תחת הכותרת 'פוליטי'. מדובר בחומר שנאסף במספר חקירות, שעניינן היה חדירת הפשע ממדינות חבר העמים כך נמסר לבית המשפט שאישר את ההאזנה. בפועל, 70% מן החומר שנאסף כלל לא היה קשור לעילת החקירה הרשמית.
הפרשה נחשפה לראשונה על ידי העיתונאי יואב יצחק, וקיבלה דחיפה בעקבות פרסום נוסף בערוץ 1. לימים פרסם יצחק את תמלילי השיחות האסורות שקיבל מזרחי מחוקריו, על מנת להוכיח כי יא'זימסקי לא בדה את הדברים מלבו. אשר ליאז'ימסקי עצמו, ימים לא קלים עברו עליו. בעדות בלעדית באתר 'מחלקה ראשונה' הוא סיפר כי תחילה סירב למלא אחר ההוראות הבלתי חוקית לתמלל את השיחות האסורות. בהמשך ניסה לעורר את תשומת לבם של דרגים בכירים במשטרה.
כמו במקרים רבים אחרים, הוא נאלץ לשלם מחיר יקר. צעדיו במשטרה הוצרו עד שנאלץ להתפטר. אחר-כך הפכה אותו המשטרה ממאשים לנאשם, והחלה לחקור אותו באשמת גניבת מידע סודי מידיה. מקץ תקופה לא ארוכה נמלט יאז'ימסקי מהארץ, וכיום הוא שוהה בקנדה. בשולי הדברים ראוי לציין כי מישהו במשטרה ניסה לשוות ליאז'ימסקי, באמצעות התקשורת, תדמית של נצלן. בעיתונים התפרסמו ידיעות כאילו יאז'מסקי מיצה את ההטבות הכלכליות להן זכאי עולה חדש, ועם תום התקופה ירד לחו"ל. הוא עצמו טוען בלהט כי היה ונשאר ציוני, וכי אדרבא, עשה את שעשה למען המדינה.
משרד המשפטים משנה גרסאות
כך או כך, מרגע שפורסמו בפומבי העדויות החותכות, כלומר תמלילי השיחות הפוליטיות של ליברמן עם נתניהו, לא ניתן היה לקבור את הפרשה. דווקא משרד המשפטים היה בין הראשונים להגיב לפרסומים. בלי להתייחס מפורשת להאשמות החמורות, אמר דובר המשרד כי "ראש יאחב"ל, תנ"צ משה מזרחי, לא צותת בניגוד לחוק ובניגוד לצו בית משפט לראש הממשלה בנימין נתניהו ולח"כ אביגדור ליברמן". כך נאמר בתגובה הראשונית.
כעבור כשנה, עם חשיפת ההוכחות המוצקות, נאלצה הפרקליטות לחזור בה ולהודות כי "המשטרה האזינה ותמללה שיחות פוליטיות של נתניהו וליברמן ערב הבחירות". כדאי להתעכב לרגע על פרט נוסף שצוין בהודעת ההכחשה הראשונית של משרד המשפטים. באותה הודעה צוין שאת ההאשמות נגד מזרחי בדקה פרקליטת המדינה עדנה ארבל. לכאורה דמות ראויה בהחלט לעריכת הבדיקה. אלא שלימים, כאשר כבר הוכח כי היו גם היו האזנות אסורות, טען מזרחי כי ארבל היא שאישרה לו לבצע את ההאזנות האסורות.
ארבל מעולם לא הכחישה את הדברים. האישור שבשתיקה שהעניקה ארבל למזרחי, כמו גם קרב ההגנה שהיא מנהלת למענו, מעלים תהיות עד כמה ניתן לרכוש אמון בהצרותיה של ארבל, לפחות בכל מה שנוגע לפרשה הזו.
הבדיקה הסתמית של ארבל והודעת ההכחשה שבאה אחריה לא הביאו כמובן לסיום הפרשה. השר עוזי לנדאו הורה למבקר המשטרה לבדוק את הטענות לעומק. במקביל הגיע העניין לשולחנו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין. בתום בדיקה ממושכת בת חודשים רבים החליט היועץ, להפתעת רבים, על חקירה של המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים. שוב חלפו חודשים, במהלכם נחקר מזרחי ושמר חלקית על זכות השתיקה.
במקביל, יצאו חוקרי היחידה לחו"ל וחקרו גם את יאז'ימסקי לאורך ולרוחב. בסיום חקירת מח"ש באה עוד הפתעה. החוקרים המליצו להעמיד את מזרחי לדין פלילי בעוון האזנת סתר בלתי חוקית. לא פחות. אלא שראש המחלקה דאז, ערן שנדר, לא הסכים עמם והסתפק בהמלצה להעמיד את מזרחי לדין משמעתי.
רובינשטיין מחזיר מלחמה
התיק חזר לשולחנו של רובינשטיין, שהחליט לפני שבוע, בתום שלוש שנים של חקירות ובדיקות, להמליץ על הדחת מזרחי מתפקידו הנוכחי כראש אגף החקירות במשטרה, בכפוף לשימוע של השר לביטחון הפנים, צחי הנגבי.
רובינשטיין, הידוע בנועם הליכותיו ומואשם בדרך כלל בסובלנות יתר, לא חסך הפעם בלשונו. בדו"ח שחיבר, בעדותו בוועדת החוקה בכנסת ובראיון שהעניק לערוץ 1, לא ברר רובינשטיין במילים. "כשראיתי את כל הקלסרים עם חומר ההקלטות המתומלל חשכו עיני. 70 אחוזים מההאזנות שתומללו היו בלתי רלוונטיות וכללו שיחות פוליטיות בתקופת בחירות, שיחות עם עיתונאים, סקרים של מפלגה וגם שיחות אינטימיות ופקסים מפלגתיים.
"אלו ליקויים קשים, שהביאו לתקלות קשות, ליקוי משמעותי בשיקול הדעת של מי שהיה מפקד היחידה (ניצב מזרחי). מזרחי פעל 'ליד החוק', תוך פגיעה בולטת בזכויות האדם... אתה מצפה מהעומדים על האבניים, ראשי המערכת, להיות רגישים באופן ראוי לזכויות ולעוד נושאים רבים... אילו יכולתי לתת את הדברים עצמם, כלומר את הקלסרים, זה היה מסבר את העין והאוזן...
"בית המשפט אמר ברוב הצווים כי אסור לתמלל אלא דברים רלוונטיים. יש הבדל בין האזנה ובין תמלול. החוק והנהלים עושים הבחנה ברורה, כי על ההאזנה אין שליטה". רובינשטיין גילה כי מעבר לתמלולים האסורים היה לפחות מקרה אחד של האזנה אסורה: "...היתה האזנה בניגוד מפורש לצווי בית משפט ויש ניסיון להסביר אותה, אך לדעתי ההסבר אינו משכנע". עוד אמר רובינשטיין, כי "המשקלטים ביחידה היו מוטרדים ממה שהם עושים".
בצד הקביעות הנחרצות של רובישנטיין היו בפרקליטות, כידוע מי שהצדיקו את מזרחי. בראש מחנה המגוננות על רובינשטיין התייצבה פרקליטת המדינה עדנה ארבל, שלמעשה הלכה עם מזרחי יד ביד לכל אורך הדרך. בחוות הדעת הנפרדת שהיועץ התיר לה לפרסם מצאה ארבל כי מזרחי לא עבר על החוק אלא פשוט "לא היה מודע", כלשונה, להוראות בית המשפט, ולכן ביצע את ההאזנות האסורות. נוסף על כך, ארבל מבקשת למנוע מראש מצב של תלונות סרק על ראשי מערכת אכיפת החוק כמו במקרה הזה לשיטתה ולכן לדעתה אסור לגעת בשערה משערות ראשו של מזרחי. או במילים אחרות, לא כל כך נורא שבכיר במשטרה עובר על הוראת בית המשפט. הרבה יותר חמור לאפשר תלונות נגד אותו בכיר.
תקשורת נגועה
עניינו של מזרחי הועבר כעת לשולחן השר לביטחון פנים צחי הנגבי. הלה רואה את הפרשה כולה בחומרה רבה ואפילו השווה אותה לפרשות קו 300 ועסק הביש. יחד עם זאת, בשלב זה הנגבי אינו מגלה את צפונות לבו ולדבריו אין לו אפילו כיוון כללי של החלטה. ההחלטה של הנגבי לא תהיה סוף פסוק, משום שעל פי כל ההערכות, הפרשה, כדרכן של פרשיות כאלו, תעשה את דרכה לבג"ץ.
תפקודו השנוי במחלוקת של מזרחי היה ידוע לצמרת המשטרה עוד בטרם נחשפו הגילויים אודותיו בתקשורת. למעשה, מינויו הנוכחי כראש אגף החקירות נכפה על המפכ"ל, שלמה אהרונישקי, על ידי השר לביטחון הפנים לשעבר, שלמה בן עמי. באופן חריג מאוד כפה בשעתו בן עמי את המינוי על אהרונישקי. המפכ"ל אף שקל את התפטרותו, אך בסופו של דבר החליט להבליג.
פרשת מזרחי גיבשה מחנות בעד ונגד לא רק בצמרת המשפטית-משטרתית אלא גם באמצעי התקשורת, ובעיקר בעיתונות. על שני עיתונים ניתן לומר כי הם כמעט עומדים לרשותו של מזרחי. הכוונה ל'ידיעות אחרונות' ול'הארץ'. תחקירים עיתונאים עקביים זיהו חוט מקשר בין התחקירן הבכיר ב'ידיעות אחרונות', מרדכי גילת, לבין ניצב מזרחי. לאורך הפרשה גונן גילת על מזרחי, וגם השבוע, לאחר דו"ח היועץ, כתב כי "אליקים רובינשטיין ממשיך להתבלבל ובמקום להיאבק בפשע נלחם במשה מזרחי". גם ב'הארץ' קשה למצוא מאמרים בגנותו של מזרחי, ויש יותר מחשש כי העיתון תפס עמדה ברורה בפרשה, לזכותם של מזרחי וארבל ולגנותו של רובינשטיין. מעריב, מאידך גיסא, תפס צד ברור נגד מזרחי. למעשה, העיתון הוא ממובילי המאבק נגד מזרחי. קשה שלא לעמוד על הקשר בין טענת משפחת נמרודי כי מזרחי רודף אותה לבין הקו המערכתי של העיתון.
תיק לכל ימני?
הקביעות האחרונות על תפקודו הבעייתי של מזרחי מאירות באור אחר לפחות חלק מן הפרשיות הפליליות 'הכבדות' שהובילה המשטרה בשנים האחרונות, שמזרחי עמד בראשן. מרבית הפרשיות הללו החלו בקול תרועה רמה משהו בנוסח "חדירת גורמים פליליים לשלטון" או "כניסת הפשע המאורגן לשוק העסקים הישראלי" והסתיימו בקול ענות חלושה, כלומר בכתב אישום דליל שהראיות בו בעייתיות.
כך היה בפרשת גרגורי לרנר או בפרשת נמרודי ב', שבה נחל מזרחי כישלון מהדהד. כזכור, בתחילת הפרשה נטען כלפי מו"ל מעריב, עופר נמרודי, כי הזמין את חיסולם לא פחות של יריבים בעיתונים האחרים, ידיעות והארץ. לא רק נמרודי הושם על הכוונת, אלא גם כל מי שהיה עמו בקשר. תוך כדי החקירה נגד נמרודי הועמד לדין אפילו השר לביטחון הפנים לשעבר, אביגדור קהלני, וכן קציני משטרה, ובכלל זה ראש אגף המודיעין. כולם הואשמו במסירת מידע סודי ובשיבוש החקירה נגד הפושע הגדול כביכול, עופר נמרודי. בעיתונים דיברו אז על טיהור האורוות ועל חדירת הפשע המאורגן (כלומר נמרודי) לתוככי המשטרה.
סופה של הפרשה, כפי שכתב השופט עודד אליגון, ב"הפרחת אוויר חם שהשתחרר בנפיחה יגיעה". העד המרכזי נגד נמרודי, שעליו נשען כתב האישום, התברר כאדם לא אמין. נמרודי הורשע בהאזנות סתר דבר חמור לכשעצמו אך לא משהו שמתקרב לניסיון רצח. מזרחי נחשף בחקירה כמי שמטה את האמת על פי צרכי החקירה. בדיעבד מתעוררת השאלה האם רק את נמרודי צריך היה להרשיע בהאזנות סתר, או שמא גם ראש יאחב"ל עבר אותה עבירה ממש? ועוד יש לשאול: האם טהורות אורוות המשטרה כל עוד משה מזרחי בין שורותיה?
ויש עוד שאלה שראויה להישאל. כל הפוליטיקאים הבכירים שנחקרו על ידי ניצב מזרחי ואנשיו בשנים האחרונות, למעט חריג אחד, באים ממפלגות המחנה הלאומי, כלומר מן הליכוד וימינה. נתניהו, ליברמן, שרון, גורלובסקי ועוד. חקירותיהם כללו מאמץ משטרתי נרחב ולוו ברעש תקשורתי גדול. החקירה היחידה שעסקה בבכירי מפלגת העבודה נגעה לפרשת העמותות. כאן מלכתחילה התעלמה המשטרה התעלמה מפרסומים גלויים וחמורים, ורק בעקבות דו"ח מבקר המדינה כפה עליה היועץ המשפטי לפתוח בחקירה. אבל גם אחר-כך נוהלה החקירה על אש נמוכה והניבה תוצאות דלות. "להיטות היתר" המפורסמת של מזרחי, שבלטה כל-כך בחקירות האחרות, נעלמה לה לפתע. הייתכן שמפתח 'הטובים' ו'הרעים' של מזרחי מורכב גם מהשתייכות פוליטית?
ככל שהתקדמה הפרשה התרבו סימני השאלה על טיב שיקוליהם וצעדיהם של כמה מן הדמויות הדומיננטיות בצמרת. לעין הסערה נסחפו הסערה עוד ועוד אנשים שעמדו קרוב מדי למוקד שלה, והמוקד הוא ניצב משה מזרחי, ראש אגף החקירות במשטרה מזה כארבע שנים.
חקירה פולשנית
השאלה המרכזית, שהלכה והתחזקה ככל שחלף הזמן, היא אם רדיפת הצדק היא שעמדה לנגד עיניהם של משה מזרחי ועדנה ארבל, או שמא בשיקול הדעת של השניים חל שיבוש חמור, שיבוש שאותו סיכם אליקים רובינשטיין במילים "להיטות יתר".
מה טיבה של אותה להיטות? את התשובה פרט בדרך הטובה ביותר השופט עודד אליגון כשזיכה מחוסר אשמה את השר לשעבר אביגדור קהלני, שגם אותו האשים מזרחי בסיוע לעופר נמרודי. וכך כתב אליגון: "...החקירה הפכה להיות פולשנית יותר ויותר ככל שהחוקרים התקשרו באיסוף ראיות של ממש. על אחת כמה וכמה כאשר החשוד הוא זה שהיה ממונה מתוקף תפקידו גם על החוקרים עצמם. בדברי על חקירה פולשנית התכוונתי להאזנות סתר של חוקרי המשטרה לחשוד ולבני משפחתו".
הלהט להאזין פרץ אצל מזרחי גם את גבולות המותר והאסור. השיטות של מזרחי כללו סימון אנשים כ'לנו' או 'לצרינו', לפי מפתח שעדיין לא פוענח סופית. עם זאת, מספר סימנים מובילים לאבחנה שהמפתח לסימון הזה כלל גם רכיבים פוליטיים.
מי 'לצרינו'? כאלה יש הרבה: אביגדור ליברמן, בנימין נתניהו, יעקב נמרוד, מיכאל צ'רנוי, דוד אפל ואריאל שרון. מי 'לנו'? למשל, העיתונאים מדרכי גילת (ידיעות אחרונות) אמיר אורן וברוך קרא (הארץ), חברת הכנסת זהבה גלאון, וכמובן ארבל ומזרחי עצמם. הקבוצה הראשונה, על פי המפתח של מזרחי, סווגה כפושעים המסכנים את שלטון החוק. הקבוצה השניה היא כמובן זו המגנה על שלטון החוק בחרוק שיניים.
רק כשהגיע לשיא הפירמידה ראשות אגף החקירות התברר שבאצטלה של מלחמה בפשע מזרחי עצמו הוא שעבר על הוראות בית משפט. כעת, משנחשפו המעשים, מתעוררים ספקות באשר לפרשיות קודמות שמזרחי היה מעורב בהן, ומעל לכל פרשות נמרודי וגרגורי לרנר. השורה התחתונה, איך שלא יהיה, היא שבר בין הצלעות השונות של מערכת אכיפת החוק.
המקור מואשם בנצלנות
הכל החל לפני כמעט שלוש שנים, כשסטניסלב יאז'ימסקי, חוקר לשעבר בחידה הארצית לחקירות הבינלאומיות במשטרה (יאחב"ל), טען שבשנת 1999 הפר מפקד היחידה דאז, תת-ניצב משה מזרחי, הוראה של בית משפט והורה להאזין ולתמלל שיחות טלפון שערך אביגדור ליברמן. התקופה הייתה חודשים ספורים לפני בחירות 99' (בין נתניהו לברק). ליברמן הקים באותם ימים את רשימת ישראל ביתנו.
בתקשורת התפרסמו אז בתדירות גבוהה ידיעות כאילו ליברמן קשור למאפיה הרוסית (שקיומה, אגב, טרם הוכח). יאז'ימסקי טען כי במסגרת חקירה פלילית נגד ליברמן פקד מזרחי עליו ועל חבריו להמשיך ולתמלל שיחות טלפון של ליברמן, גם אם הן אישיות או פוליטיות וגם אם אינן קשורות לחקירה עצמה. כל זאת בשעה שבית המשפט אישר רק את תמלולן של שיחות הנוגעות ישירות לחקירה הפלילית ואסר מפורשות על האזנה לשיחות הפוליטיות.
כך תעדו חוקרי היחידה שיחות סודיות של ליברמן עם ראש הממשלה דאז נתניהו, עם יפה דרעי ועם עיתונאים. בהוראת מפקד יאחב"ל תמללו החוקרים אפילו שיחות אישיות שקיימו רעייתו ובתו של אביגדור ליברמן מקו הטלפון הביתי. מיותר לציין כי השתיים מעולם לא נחשדו בפלילים, שלא לדבר על כך שעשרות החקירות נגד ליברמן הסתיימו בלא כלום.
יאז'ימסקי טען עוד כי מזרחי הורה לחוקרים להעביר את המידע ישירות אליו, תוך עקיפת מפקדיהם הישירים. הוא גם סיפר ובדיעבד התברר שהיה דובר אמת כי מזרחי שומר את המידע בחזקתו באופן אישי. לימים נודע שאת החומר שקיבל קטלג מזרחי בקלסר מיוחד תחת הכותרת 'פוליטי'. מדובר בחומר שנאסף במספר חקירות, שעניינן היה חדירת הפשע ממדינות חבר העמים כך נמסר לבית המשפט שאישר את ההאזנה. בפועל, 70% מן החומר שנאסף כלל לא היה קשור לעילת החקירה הרשמית.
הפרשה נחשפה לראשונה על ידי העיתונאי יואב יצחק, וקיבלה דחיפה בעקבות פרסום נוסף בערוץ 1. לימים פרסם יצחק את תמלילי השיחות האסורות שקיבל מזרחי מחוקריו, על מנת להוכיח כי יא'זימסקי לא בדה את הדברים מלבו. אשר ליאז'ימסקי עצמו, ימים לא קלים עברו עליו. בעדות בלעדית באתר 'מחלקה ראשונה' הוא סיפר כי תחילה סירב למלא אחר ההוראות הבלתי חוקית לתמלל את השיחות האסורות. בהמשך ניסה לעורר את תשומת לבם של דרגים בכירים במשטרה.
כמו במקרים רבים אחרים, הוא נאלץ לשלם מחיר יקר. צעדיו במשטרה הוצרו עד שנאלץ להתפטר. אחר-כך הפכה אותו המשטרה ממאשים לנאשם, והחלה לחקור אותו באשמת גניבת מידע סודי מידיה. מקץ תקופה לא ארוכה נמלט יאז'ימסקי מהארץ, וכיום הוא שוהה בקנדה. בשולי הדברים ראוי לציין כי מישהו במשטרה ניסה לשוות ליאז'ימסקי, באמצעות התקשורת, תדמית של נצלן. בעיתונים התפרסמו ידיעות כאילו יאז'מסקי מיצה את ההטבות הכלכליות להן זכאי עולה חדש, ועם תום התקופה ירד לחו"ל. הוא עצמו טוען בלהט כי היה ונשאר ציוני, וכי אדרבא, עשה את שעשה למען המדינה.
משרד המשפטים משנה גרסאות
כך או כך, מרגע שפורסמו בפומבי העדויות החותכות, כלומר תמלילי השיחות הפוליטיות של ליברמן עם נתניהו, לא ניתן היה לקבור את הפרשה. דווקא משרד המשפטים היה בין הראשונים להגיב לפרסומים. בלי להתייחס מפורשת להאשמות החמורות, אמר דובר המשרד כי "ראש יאחב"ל, תנ"צ משה מזרחי, לא צותת בניגוד לחוק ובניגוד לצו בית משפט לראש הממשלה בנימין נתניהו ולח"כ אביגדור ליברמן". כך נאמר בתגובה הראשונית.
כעבור כשנה, עם חשיפת ההוכחות המוצקות, נאלצה הפרקליטות לחזור בה ולהודות כי "המשטרה האזינה ותמללה שיחות פוליטיות של נתניהו וליברמן ערב הבחירות". כדאי להתעכב לרגע על פרט נוסף שצוין בהודעת ההכחשה הראשונית של משרד המשפטים. באותה הודעה צוין שאת ההאשמות נגד מזרחי בדקה פרקליטת המדינה עדנה ארבל. לכאורה דמות ראויה בהחלט לעריכת הבדיקה. אלא שלימים, כאשר כבר הוכח כי היו גם היו האזנות אסורות, טען מזרחי כי ארבל היא שאישרה לו לבצע את ההאזנות האסורות.
ארבל מעולם לא הכחישה את הדברים. האישור שבשתיקה שהעניקה ארבל למזרחי, כמו גם קרב ההגנה שהיא מנהלת למענו, מעלים תהיות עד כמה ניתן לרכוש אמון בהצרותיה של ארבל, לפחות בכל מה שנוגע לפרשה הזו.
הבדיקה הסתמית של ארבל והודעת ההכחשה שבאה אחריה לא הביאו כמובן לסיום הפרשה. השר עוזי לנדאו הורה למבקר המשטרה לבדוק את הטענות לעומק. במקביל הגיע העניין לשולחנו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין. בתום בדיקה ממושכת בת חודשים רבים החליט היועץ, להפתעת רבים, על חקירה של המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים. שוב חלפו חודשים, במהלכם נחקר מזרחי ושמר חלקית על זכות השתיקה.
במקביל, יצאו חוקרי היחידה לחו"ל וחקרו גם את יאז'ימסקי לאורך ולרוחב. בסיום חקירת מח"ש באה עוד הפתעה. החוקרים המליצו להעמיד את מזרחי לדין פלילי בעוון האזנת סתר בלתי חוקית. לא פחות. אלא שראש המחלקה דאז, ערן שנדר, לא הסכים עמם והסתפק בהמלצה להעמיד את מזרחי לדין משמעתי.
רובינשטיין מחזיר מלחמה
התיק חזר לשולחנו של רובינשטיין, שהחליט לפני שבוע, בתום שלוש שנים של חקירות ובדיקות, להמליץ על הדחת מזרחי מתפקידו הנוכחי כראש אגף החקירות במשטרה, בכפוף לשימוע של השר לביטחון הפנים, צחי הנגבי.
רובינשטיין, הידוע בנועם הליכותיו ומואשם בדרך כלל בסובלנות יתר, לא חסך הפעם בלשונו. בדו"ח שחיבר, בעדותו בוועדת החוקה בכנסת ובראיון שהעניק לערוץ 1, לא ברר רובינשטיין במילים. "כשראיתי את כל הקלסרים עם חומר ההקלטות המתומלל חשכו עיני. 70 אחוזים מההאזנות שתומללו היו בלתי רלוונטיות וכללו שיחות פוליטיות בתקופת בחירות, שיחות עם עיתונאים, סקרים של מפלגה וגם שיחות אינטימיות ופקסים מפלגתיים.
"אלו ליקויים קשים, שהביאו לתקלות קשות, ליקוי משמעותי בשיקול הדעת של מי שהיה מפקד היחידה (ניצב מזרחי). מזרחי פעל 'ליד החוק', תוך פגיעה בולטת בזכויות האדם... אתה מצפה מהעומדים על האבניים, ראשי המערכת, להיות רגישים באופן ראוי לזכויות ולעוד נושאים רבים... אילו יכולתי לתת את הדברים עצמם, כלומר את הקלסרים, זה היה מסבר את העין והאוזן...
"בית המשפט אמר ברוב הצווים כי אסור לתמלל אלא דברים רלוונטיים. יש הבדל בין האזנה ובין תמלול. החוק והנהלים עושים הבחנה ברורה, כי על ההאזנה אין שליטה". רובינשטיין גילה כי מעבר לתמלולים האסורים היה לפחות מקרה אחד של האזנה אסורה: "...היתה האזנה בניגוד מפורש לצווי בית משפט ויש ניסיון להסביר אותה, אך לדעתי ההסבר אינו משכנע". עוד אמר רובינשטיין, כי "המשקלטים ביחידה היו מוטרדים ממה שהם עושים".
בצד הקביעות הנחרצות של רובישנטיין היו בפרקליטות, כידוע מי שהצדיקו את מזרחי. בראש מחנה המגוננות על רובינשטיין התייצבה פרקליטת המדינה עדנה ארבל, שלמעשה הלכה עם מזרחי יד ביד לכל אורך הדרך. בחוות הדעת הנפרדת שהיועץ התיר לה לפרסם מצאה ארבל כי מזרחי לא עבר על החוק אלא פשוט "לא היה מודע", כלשונה, להוראות בית המשפט, ולכן ביצע את ההאזנות האסורות. נוסף על כך, ארבל מבקשת למנוע מראש מצב של תלונות סרק על ראשי מערכת אכיפת החוק כמו במקרה הזה לשיטתה ולכן לדעתה אסור לגעת בשערה משערות ראשו של מזרחי. או במילים אחרות, לא כל כך נורא שבכיר במשטרה עובר על הוראת בית המשפט. הרבה יותר חמור לאפשר תלונות נגד אותו בכיר.
תקשורת נגועה
עניינו של מזרחי הועבר כעת לשולחן השר לביטחון פנים צחי הנגבי. הלה רואה את הפרשה כולה בחומרה רבה ואפילו השווה אותה לפרשות קו 300 ועסק הביש. יחד עם זאת, בשלב זה הנגבי אינו מגלה את צפונות לבו ולדבריו אין לו אפילו כיוון כללי של החלטה. ההחלטה של הנגבי לא תהיה סוף פסוק, משום שעל פי כל ההערכות, הפרשה, כדרכן של פרשיות כאלו, תעשה את דרכה לבג"ץ.
תפקודו השנוי במחלוקת של מזרחי היה ידוע לצמרת המשטרה עוד בטרם נחשפו הגילויים אודותיו בתקשורת. למעשה, מינויו הנוכחי כראש אגף החקירות נכפה על המפכ"ל, שלמה אהרונישקי, על ידי השר לביטחון הפנים לשעבר, שלמה בן עמי. באופן חריג מאוד כפה בשעתו בן עמי את המינוי על אהרונישקי. המפכ"ל אף שקל את התפטרותו, אך בסופו של דבר החליט להבליג.
פרשת מזרחי גיבשה מחנות בעד ונגד לא רק בצמרת המשפטית-משטרתית אלא גם באמצעי התקשורת, ובעיקר בעיתונות. על שני עיתונים ניתן לומר כי הם כמעט עומדים לרשותו של מזרחי. הכוונה ל'ידיעות אחרונות' ול'הארץ'. תחקירים עיתונאים עקביים זיהו חוט מקשר בין התחקירן הבכיר ב'ידיעות אחרונות', מרדכי גילת, לבין ניצב מזרחי. לאורך הפרשה גונן גילת על מזרחי, וגם השבוע, לאחר דו"ח היועץ, כתב כי "אליקים רובינשטיין ממשיך להתבלבל ובמקום להיאבק בפשע נלחם במשה מזרחי". גם ב'הארץ' קשה למצוא מאמרים בגנותו של מזרחי, ויש יותר מחשש כי העיתון תפס עמדה ברורה בפרשה, לזכותם של מזרחי וארבל ולגנותו של רובינשטיין. מעריב, מאידך גיסא, תפס צד ברור נגד מזרחי. למעשה, העיתון הוא ממובילי המאבק נגד מזרחי. קשה שלא לעמוד על הקשר בין טענת משפחת נמרודי כי מזרחי רודף אותה לבין הקו המערכתי של העיתון.
תיק לכל ימני?
הקביעות האחרונות על תפקודו הבעייתי של מזרחי מאירות באור אחר לפחות חלק מן הפרשיות הפליליות 'הכבדות' שהובילה המשטרה בשנים האחרונות, שמזרחי עמד בראשן. מרבית הפרשיות הללו החלו בקול תרועה רמה משהו בנוסח "חדירת גורמים פליליים לשלטון" או "כניסת הפשע המאורגן לשוק העסקים הישראלי" והסתיימו בקול ענות חלושה, כלומר בכתב אישום דליל שהראיות בו בעייתיות.
כך היה בפרשת גרגורי לרנר או בפרשת נמרודי ב', שבה נחל מזרחי כישלון מהדהד. כזכור, בתחילת הפרשה נטען כלפי מו"ל מעריב, עופר נמרודי, כי הזמין את חיסולם לא פחות של יריבים בעיתונים האחרים, ידיעות והארץ. לא רק נמרודי הושם על הכוונת, אלא גם כל מי שהיה עמו בקשר. תוך כדי החקירה נגד נמרודי הועמד לדין אפילו השר לביטחון הפנים לשעבר, אביגדור קהלני, וכן קציני משטרה, ובכלל זה ראש אגף המודיעין. כולם הואשמו במסירת מידע סודי ובשיבוש החקירה נגד הפושע הגדול כביכול, עופר נמרודי. בעיתונים דיברו אז על טיהור האורוות ועל חדירת הפשע המאורגן (כלומר נמרודי) לתוככי המשטרה.
סופה של הפרשה, כפי שכתב השופט עודד אליגון, ב"הפרחת אוויר חם שהשתחרר בנפיחה יגיעה". העד המרכזי נגד נמרודי, שעליו נשען כתב האישום, התברר כאדם לא אמין. נמרודי הורשע בהאזנות סתר דבר חמור לכשעצמו אך לא משהו שמתקרב לניסיון רצח. מזרחי נחשף בחקירה כמי שמטה את האמת על פי צרכי החקירה. בדיעבד מתעוררת השאלה האם רק את נמרודי צריך היה להרשיע בהאזנות סתר, או שמא גם ראש יאחב"ל עבר אותה עבירה ממש? ועוד יש לשאול: האם טהורות אורוות המשטרה כל עוד משה מזרחי בין שורותיה?
ויש עוד שאלה שראויה להישאל. כל הפוליטיקאים הבכירים שנחקרו על ידי ניצב מזרחי ואנשיו בשנים האחרונות, למעט חריג אחד, באים ממפלגות המחנה הלאומי, כלומר מן הליכוד וימינה. נתניהו, ליברמן, שרון, גורלובסקי ועוד. חקירותיהם כללו מאמץ משטרתי נרחב ולוו ברעש תקשורתי גדול. החקירה היחידה שעסקה בבכירי מפלגת העבודה נגעה לפרשת העמותות. כאן מלכתחילה התעלמה המשטרה התעלמה מפרסומים גלויים וחמורים, ורק בעקבות דו"ח מבקר המדינה כפה עליה היועץ המשפטי לפתוח בחקירה. אבל גם אחר-כך נוהלה החקירה על אש נמוכה והניבה תוצאות דלות. "להיטות היתר" המפורסמת של מזרחי, שבלטה כל-כך בחקירות האחרות, נעלמה לה לפתע. הייתכן שמפתח 'הטובים' ו'הרעים' של מזרחי מורכב גם מהשתייכות פוליטית?