משהו לא טוב קורה במתקן המעצר עופר שליד רמאללה. המחבלים הכלואים שמים פס על נהלי הכלא ועל הוראות הסוהרים. הסוהרים, בהשראת מפקדיהם, אינם מתאמצים לכפות את מרותם. פיקוד הכלא אינו פועל למיגור הבעיות אלא הוא עצמו כנראה שורש הבעיה. הפיקוד הוא שמקרין זלזול בפקודות ובנהלים, והוא שמעלים עין ממעשים חמורים המתרחשים באוהלי האסירים.
בשבוע שעבר נחשף כי אחד השוטרים הצבאיים בעופר נתפס מוכר טלפוניים סלולריים למחבלים שעליהם שמר. הוא נעצר ובקרוב יועמד לדין. מעדויות חיילי מילואים ששירתו לאחרונה במתקן מתקבל הרושם שזה רק קצה הקרחון. אותו שוטר סורר הוא חלק מאווירת סחבקייה בין המחבלים הכלואים במחנה עופר לבין סוהרי המשטרה הצבאית, והכל נעשה בידיעת ובהרשאת פיקוד המחנה.
מחבלים קלים, חפצים כבדים
כ-800 מחבלים כלואים במתקן עופר שליד גבעת זאב, מצפון לירושלים. הם לא נחשבים למחבלים כבדים, ולכן נשפטו לתקופות מאסר קצרות יחסית של עד חמש שנים. האחרים הם עצורים מנהליים שלא ניתן להעמידם לדין מסיבות שונות. המשטרה הצבאית מפקדת על המתקן, וחייליה הם שמתפעלים את הכלא, בסיוע יחידות מילואים. המילואימניקים אחראים על האבטחה ומסייעים לשוטרים הצבאיים בפעילות השגרתית. מעדויות של חיילי המילואים שהגיעו לידי עולה כי פיקוד הכלא רוצה שקט, ואגב כך מתעלם מסכנות ביטחוניות ברורות הרוחשות במתקן. צרור אירועים בכלא במשך שבועיים בודדים מראה עד כמה הדבר בעייתי. דוגמאות לא חסרות.
בשבת שעברה ביקשו העצורים ממפקדת הכלא לערוך טקס אזכרה לרב המחבלים, פתחי שקאקי, שחוסל בידי ישראל. בקשתם אושרה, בתנאי שתוכן הטקס לא יכלול מסרים פוליטיים או הסתה. האסירים הודיעו על הסכמתם, ואכן בשבת נערכה האזכרה. אלא שתוך כדי האירוע התברר לחיילי המילואים כי מתוך כל מפקדת המחנה וחייליו רק קצין אחד מבין ערבית. האסירים כנראה ידעו זאת, ולכן הרשו לעצמם לערוך טקס הכולל הסתה מפורשת למעשי טרור ורצח. הכרזות שנתלו על האוהלים הביעו תמיכה בארגוני הטרור ועוד כהנה וכהנה.
הדבר נודע רק משום שסיור אקראי של מג"ב שהגיע למחנה ביאר באוזני החיילים והסוהרים את הנאמר בטקס. אך כאן לא הסתיים הסיפור: חיילי מג"ב לא הקטינו ראש וחשו לדווח למפקדת הכלא על המתרחש. בעקבות תלונתם פנה נציג מטעם פיקוד הכלא לדבר עם האסירים. האחרונים לא טרחו להתייחס אליו והמשיכו בטקס כמתוכנן.
בתצפיות שגרתיות מעמדות השמירה של המחנה אל אוהלי האסירים גילו החיילים מברגים, פטישים וסכינים. גם במקרה הזה המידע הועבר למעלה אך לא נעשה דבר. למעשה, אין צורך במידע הזה כדי לדעת שהכלואים מחזיקים בכלים אסורים. תופעה חמורה ביותר, המתרחשת תחת עינם הפקוחה של הסוהרים וידועה לפיקוד המחנה, היא העלמת עין מהברחות חפצים בין העצורים. בכלא קוראים לזה 'פקסים'.
מדובר בחפצים שאסור לעצירים להחזיק בהם טלפונים סלולריים וסכינים. נוהל תמוה שקבע פיקוד המתקן אומר שלפני כל חיפוש באוהלים נמסרת לעצורים הודעה מקדימה. החיפוש נערך בכל פעם רק באחת מעשר מחלקות הכלא, ולמחבלים נאמר מראש באיזו מחלקה מדובר.
"עם מסירת ההודעה", מספר אחד מחיילי המילואים, "מתרחשת תופעה מדהימה. פתאום מתחילות להתעופף באוויר עשרות חבילות. הן נזרקות מהמחלקה שבה אמור להיערך החיפוש למחלקה אחרת, כך שכאשר מגיעים הסוהרים הם כמובן לא מוצאים כלום. החבילות עטופות היטב, כך שלא ניתן להבחין מה הן מכילות, אבל ברור שהם לא היו מבריחים אותן מהסוהרים אם היו מותרות להחזקה. לאחר החיפוש החבילות מוחזרות לבעליהן המקוריים באותה הדרך ובלי שהסוהרים שמו עליהן יד".
הפיקוד משדר תבוסתנות
התופעה אינה חדשה. כל הדרגים בכלא עופר מכירים אותה. מפקדים של יחידת המילואים האחרונה ששירתה בעופר הציעו לפיקוד המתקן דרכים להתגבר עליה; בין היתר הציעו המילואימניקים להודיע שהחיפוש ייערך במחלקה א' אך לערוך אותו בפועל במחלקה ב'. פיקוד הכלא דחה את ההצעות.
"האווירה שמשודרת מהדרגים העליונים", אומרים המפקדים, "היא לעשות הכל כדי לא להרגיז את המחבלים. לפני שבוע למשל התבקשנו בקשה שגרתית לאבטח העברה של אחד העצורים מנקודה א' לנקודה ב' בכלא. הנוהל אומר ששוטר הצבאי שאיננו חמוש לוקח פיזית את העציר, והחיילים מאבטחים אותם מאחור עם נשק.
הגענו לקחת את האסיר מתוך המחלקה שלו. כדי להיות בכוננות שמנו את הנשק ב'תלה כתף'. פתאום העציר נעמד, פונה לשוטר ואומר לו: 'תגיד לחיילים שיורידו את הנשק אם לא אני לא זז'. השוטר לא אמר לעציר 'שכח מזה', אלא פנה אלינו ושאל אם אנחנו מוכנים להיענות לבקשת העצור. סירבנו. השוטר לא הבין למה, הוא לא רגיל שמילואימניקים מגדילים ראש. במקרה הזה העציר נשבר והמשיך ללכת".
לכל אחת מעשר המחלקות במחנה עופר ישנו שער כניסה וגדר נפרדים. על פי הפקודות, אסור לעצירים להתקרב לשער, מחשש שיחטפו סוהר שנכנס למתחם המחלקה או שינסו לברוח ממנה. אבל גם במקרה הזה הסוהרים לא אוכפים את הפקודות. לא פעם נוצר מצב שסוהרים פותחים את שער המחלקה על אף שהעצירים קרובים אליו מאוד. כדי להתגבר על הבעיה שורטטו לאחרונה בסיד לבן מלבני ענק שיבהירו עד היכן מותר לעצורים להגיע. אבל גם לאחר הצעד הזה המשיכו העצורים לחדור למלבנים. הסוהרים הממשיכים להתעלם. הם גם אינם שועים לאזהרות חיילי המילואים כי הדבר עלול לעלות להם בחייהם.
ראוי לציין כי בחודשים האחרונים זורמים למערכת הביטחון שלל פרטי מידע על התפקיד המרכזי של בתי הכלא בהכוונת הטרור נגד ישראל. שוב ושוב מוברחים טלפונים סלולריים אל המחבלים, והם משמשים להכוונת כוללת של הטרור. לא אחת אף תוכננו פיגועים לפרטי פרטים מתוך בתי המעצר. בחודשים האחרונים הותקנו בבתי הכלא הצבאיים, וגם במחנה עופר, מתקנים משבשים האמורים לחסום את פעילות המכשירים הסלולריים. ואולם, המשבשים שהוצבו בעופר יעילים רק באופן חלקי ואינם חוסמים באופן הרמטי כניסת ויציאת שיחות.
הבריחה הבאה בדרך
במערכת הביטחון נמצאות גם התראות חמורות על כוונה לחטוף סוהרים לצרכי מיקוח. בנוסף לכך, מאז ההודנה, שבמסגרתה נערך הגל האחרון של שחרור מחבלים, הפכו התפרעויות המוניות בבתי הכלא לכמעט שגרה. אין ספק שהרקע הזה מוכר היטב למפקדת מחנה המעצר עופר.
הסוהרים המשרתים במחנה עופר מאוד לא רצו לקבל את התפקיד שהוטל עליהם. מדובר בחיילי משטרה צבאית, בעלי פרופיל נמוך ומוטיבציה נמוכה עוד יותר. התפקיד המוטל עליהם לא ממש מעניין אותם לפחות לא את רובם. אווירת הזלזול והקטנת הראש המוקרנת מלמעלה מתאימה להם, ובהתאם לאווירה הזו הם מעדיפים להסתחבק עם המחבלים מאשר לשלוט בהם.
לאור מה שקורה במחנה עופר, לא מפתיע להיזכר שלפני כחצי שנה ברחו מהמקום, ולא בפעם הראשונה, ארבעה מחבלים פלסטינים. על שלושה מהם שם צה"ל את ידו. הרביעי מסתובב חופשי עד עצם היום הזה. באווירה הנוכחית במחנה זו שאלה של זמן עד שתתחולל בריחה נוספת, או אירועים חמורים אחרים כמו מרד אסירים.
בשבוע שעבר נחשף כי אחד השוטרים הצבאיים בעופר נתפס מוכר טלפוניים סלולריים למחבלים שעליהם שמר. הוא נעצר ובקרוב יועמד לדין. מעדויות חיילי מילואים ששירתו לאחרונה במתקן מתקבל הרושם שזה רק קצה הקרחון. אותו שוטר סורר הוא חלק מאווירת סחבקייה בין המחבלים הכלואים במחנה עופר לבין סוהרי המשטרה הצבאית, והכל נעשה בידיעת ובהרשאת פיקוד המחנה.
מחבלים קלים, חפצים כבדים
כ-800 מחבלים כלואים במתקן עופר שליד גבעת זאב, מצפון לירושלים. הם לא נחשבים למחבלים כבדים, ולכן נשפטו לתקופות מאסר קצרות יחסית של עד חמש שנים. האחרים הם עצורים מנהליים שלא ניתן להעמידם לדין מסיבות שונות. המשטרה הצבאית מפקדת על המתקן, וחייליה הם שמתפעלים את הכלא, בסיוע יחידות מילואים. המילואימניקים אחראים על האבטחה ומסייעים לשוטרים הצבאיים בפעילות השגרתית. מעדויות של חיילי המילואים שהגיעו לידי עולה כי פיקוד הכלא רוצה שקט, ואגב כך מתעלם מסכנות ביטחוניות ברורות הרוחשות במתקן. צרור אירועים בכלא במשך שבועיים בודדים מראה עד כמה הדבר בעייתי. דוגמאות לא חסרות.
בשבת שעברה ביקשו העצורים ממפקדת הכלא לערוך טקס אזכרה לרב המחבלים, פתחי שקאקי, שחוסל בידי ישראל. בקשתם אושרה, בתנאי שתוכן הטקס לא יכלול מסרים פוליטיים או הסתה. האסירים הודיעו על הסכמתם, ואכן בשבת נערכה האזכרה. אלא שתוך כדי האירוע התברר לחיילי המילואים כי מתוך כל מפקדת המחנה וחייליו רק קצין אחד מבין ערבית. האסירים כנראה ידעו זאת, ולכן הרשו לעצמם לערוך טקס הכולל הסתה מפורשת למעשי טרור ורצח. הכרזות שנתלו על האוהלים הביעו תמיכה בארגוני הטרור ועוד כהנה וכהנה.
הדבר נודע רק משום שסיור אקראי של מג"ב שהגיע למחנה ביאר באוזני החיילים והסוהרים את הנאמר בטקס. אך כאן לא הסתיים הסיפור: חיילי מג"ב לא הקטינו ראש וחשו לדווח למפקדת הכלא על המתרחש. בעקבות תלונתם פנה נציג מטעם פיקוד הכלא לדבר עם האסירים. האחרונים לא טרחו להתייחס אליו והמשיכו בטקס כמתוכנן.
בתצפיות שגרתיות מעמדות השמירה של המחנה אל אוהלי האסירים גילו החיילים מברגים, פטישים וסכינים. גם במקרה הזה המידע הועבר למעלה אך לא נעשה דבר. למעשה, אין צורך במידע הזה כדי לדעת שהכלואים מחזיקים בכלים אסורים. תופעה חמורה ביותר, המתרחשת תחת עינם הפקוחה של הסוהרים וידועה לפיקוד המחנה, היא העלמת עין מהברחות חפצים בין העצורים. בכלא קוראים לזה 'פקסים'.
מדובר בחפצים שאסור לעצירים להחזיק בהם טלפונים סלולריים וסכינים. נוהל תמוה שקבע פיקוד המתקן אומר שלפני כל חיפוש באוהלים נמסרת לעצורים הודעה מקדימה. החיפוש נערך בכל פעם רק באחת מעשר מחלקות הכלא, ולמחבלים נאמר מראש באיזו מחלקה מדובר.
"עם מסירת ההודעה", מספר אחד מחיילי המילואים, "מתרחשת תופעה מדהימה. פתאום מתחילות להתעופף באוויר עשרות חבילות. הן נזרקות מהמחלקה שבה אמור להיערך החיפוש למחלקה אחרת, כך שכאשר מגיעים הסוהרים הם כמובן לא מוצאים כלום. החבילות עטופות היטב, כך שלא ניתן להבחין מה הן מכילות, אבל ברור שהם לא היו מבריחים אותן מהסוהרים אם היו מותרות להחזקה. לאחר החיפוש החבילות מוחזרות לבעליהן המקוריים באותה הדרך ובלי שהסוהרים שמו עליהן יד".
הפיקוד משדר תבוסתנות
התופעה אינה חדשה. כל הדרגים בכלא עופר מכירים אותה. מפקדים של יחידת המילואים האחרונה ששירתה בעופר הציעו לפיקוד המתקן דרכים להתגבר עליה; בין היתר הציעו המילואימניקים להודיע שהחיפוש ייערך במחלקה א' אך לערוך אותו בפועל במחלקה ב'. פיקוד הכלא דחה את ההצעות.
"האווירה שמשודרת מהדרגים העליונים", אומרים המפקדים, "היא לעשות הכל כדי לא להרגיז את המחבלים. לפני שבוע למשל התבקשנו בקשה שגרתית לאבטח העברה של אחד העצורים מנקודה א' לנקודה ב' בכלא. הנוהל אומר ששוטר הצבאי שאיננו חמוש לוקח פיזית את העציר, והחיילים מאבטחים אותם מאחור עם נשק.
הגענו לקחת את האסיר מתוך המחלקה שלו. כדי להיות בכוננות שמנו את הנשק ב'תלה כתף'. פתאום העציר נעמד, פונה לשוטר ואומר לו: 'תגיד לחיילים שיורידו את הנשק אם לא אני לא זז'. השוטר לא אמר לעציר 'שכח מזה', אלא פנה אלינו ושאל אם אנחנו מוכנים להיענות לבקשת העצור. סירבנו. השוטר לא הבין למה, הוא לא רגיל שמילואימניקים מגדילים ראש. במקרה הזה העציר נשבר והמשיך ללכת".
לכל אחת מעשר המחלקות במחנה עופר ישנו שער כניסה וגדר נפרדים. על פי הפקודות, אסור לעצירים להתקרב לשער, מחשש שיחטפו סוהר שנכנס למתחם המחלקה או שינסו לברוח ממנה. אבל גם במקרה הזה הסוהרים לא אוכפים את הפקודות. לא פעם נוצר מצב שסוהרים פותחים את שער המחלקה על אף שהעצירים קרובים אליו מאוד. כדי להתגבר על הבעיה שורטטו לאחרונה בסיד לבן מלבני ענק שיבהירו עד היכן מותר לעצורים להגיע. אבל גם לאחר הצעד הזה המשיכו העצורים לחדור למלבנים. הסוהרים הממשיכים להתעלם. הם גם אינם שועים לאזהרות חיילי המילואים כי הדבר עלול לעלות להם בחייהם.
ראוי לציין כי בחודשים האחרונים זורמים למערכת הביטחון שלל פרטי מידע על התפקיד המרכזי של בתי הכלא בהכוונת הטרור נגד ישראל. שוב ושוב מוברחים טלפונים סלולריים אל המחבלים, והם משמשים להכוונת כוללת של הטרור. לא אחת אף תוכננו פיגועים לפרטי פרטים מתוך בתי המעצר. בחודשים האחרונים הותקנו בבתי הכלא הצבאיים, וגם במחנה עופר, מתקנים משבשים האמורים לחסום את פעילות המכשירים הסלולריים. ואולם, המשבשים שהוצבו בעופר יעילים רק באופן חלקי ואינם חוסמים באופן הרמטי כניסת ויציאת שיחות.
הבריחה הבאה בדרך
במערכת הביטחון נמצאות גם התראות חמורות על כוונה לחטוף סוהרים לצרכי מיקוח. בנוסף לכך, מאז ההודנה, שבמסגרתה נערך הגל האחרון של שחרור מחבלים, הפכו התפרעויות המוניות בבתי הכלא לכמעט שגרה. אין ספק שהרקע הזה מוכר היטב למפקדת מחנה המעצר עופר.
הסוהרים המשרתים במחנה עופר מאוד לא רצו לקבל את התפקיד שהוטל עליהם. מדובר בחיילי משטרה צבאית, בעלי פרופיל נמוך ומוטיבציה נמוכה עוד יותר. התפקיד המוטל עליהם לא ממש מעניין אותם לפחות לא את רובם. אווירת הזלזול והקטנת הראש המוקרנת מלמעלה מתאימה להם, ובהתאם לאווירה הזו הם מעדיפים להסתחבק עם המחבלים מאשר לשלוט בהם.
לאור מה שקורה במחנה עופר, לא מפתיע להיזכר שלפני כחצי שנה ברחו מהמקום, ולא בפעם הראשונה, ארבעה מחבלים פלסטינים. על שלושה מהם שם צה"ל את ידו. הרביעי מסתובב חופשי עד עצם היום הזה. באווירה הנוכחית במחנה זו שאלה של זמן עד שתתחולל בריחה נוספת, או אירועים חמורים אחרים כמו מרד אסירים.