ערב טובים צופים נכבדים! הערב נצפה בסדרת קלטות הווידיאו 'הפונצ'יקים'.
מדובר בסדרת קלטות שהחלה בכלל כסדרה לילדים, שנכתבה, בוימה, וצולמה עבור ערוץ מסורת. בסופו של דבר צולמו עשרות פרקים לסדרה חביבה, שיום אחד אולי תראו אותה ב'תכלת'. עד אז, במיוחד עבור אלה שלא יכניסו את 'תכלת' או טלוויזיה בכלל לביתם, הפיק יהודה גרובייס, הספילברג של הקולנוע החרדי, את סדרת 'הפונצ'יקים' בתקליטורים לצפייה ובקלטות וידיאו.
מדובר בסדרת בובות: ציפי, שימי, שרוליק ועוד כמה בובות שיסלחו לי אם שכחתי אותם. הם מדברים, משחקים, משתובבים ולומדים מושגים ביהדות בחיי היום יום, אגב הסתכלות משעשעת על חייהם. זה עשוי טוב, רבותיי הצופים, עד כדי כך שגם ילדים בני 34 וחצי, מרגישים בנוח עם התוצאה שעל המסך.
יהודה גרובייס צמח מלמטה. הוא לא למד קולנוע בשום מסגרת מוכרת אלא בעבודה אטית, שוחקת, ועם פידבקים שלא הופכים אותך למקצועני יותר. הוא מייצר קילומטרים רבים של סרטים שרמתם עולה מיום ליום. אחרי שצילם כמה עשרות פרקים ל'תכלת', שאל את עצמו למה שלא ייהנו מהמוצר שלו רבבות חרדים שלא נחשפים לטלוויזיה, והחל לשגר פרקים על תקליטורים לחנויות הציבור החרדי.
הילדים הסתערו, וגרובייס אמר: אם זה הולך ככה, למה שלא נערוך מחדש את הפרקים, נוסיף קטעי אולפן, ונשווק תכנית ילדים קלילה? אמר ועשה. הזמין את שאול חיון ודוד החקיין, תגבר אותם בנסים ורטה ובבובת שרוליק, ותיבת הדואר שלו קרסה מפניות הצופים הצעירים. אכן, יש טלוויזיה חרדית בבני-ברק.
הנושאים המוקרנים לא עקביים, אבל אולי עדיף כך. פעם הדיסק עוסק בחפץ חיים ופעם בחופש בגדול, פעם הרמב"ם ופעם בחגים, פעם בהשבת אבידה ופעם באני לא זוכר מה. גרובייס טוען שאין קשר בין הנושאים, כי הוא מעוניין לשמור על הנושאים כהפתעה. הילדים, שהם קהל היעד העיקרי, מרוצים מאוד. מי שלא ראה את הילדים כשמגיע תקליטור חדש, לא ראה שמחה בבית. עד שימצא פתרון להקרנת תכניות מסודרות לצפייה עבור בני הבית הצעירים, הפונצ'יקים הם הפתרון המתאים לשעות הפנאי.
תשעה שלבים לפחות בסולם יעקב.
פינת משבית השמחה:
למה להחליף את דמויות המגישים? לא קשה לזאטוטים ליצור קשר ולהזדהות עם הדמות? ואולי זאת הסיבה?
מדובר בסדרת קלטות שהחלה בכלל כסדרה לילדים, שנכתבה, בוימה, וצולמה עבור ערוץ מסורת. בסופו של דבר צולמו עשרות פרקים לסדרה חביבה, שיום אחד אולי תראו אותה ב'תכלת'. עד אז, במיוחד עבור אלה שלא יכניסו את 'תכלת' או טלוויזיה בכלל לביתם, הפיק יהודה גרובייס, הספילברג של הקולנוע החרדי, את סדרת 'הפונצ'יקים' בתקליטורים לצפייה ובקלטות וידיאו.
מדובר בסדרת בובות: ציפי, שימי, שרוליק ועוד כמה בובות שיסלחו לי אם שכחתי אותם. הם מדברים, משחקים, משתובבים ולומדים מושגים ביהדות בחיי היום יום, אגב הסתכלות משעשעת על חייהם. זה עשוי טוב, רבותיי הצופים, עד כדי כך שגם ילדים בני 34 וחצי, מרגישים בנוח עם התוצאה שעל המסך.
יהודה גרובייס צמח מלמטה. הוא לא למד קולנוע בשום מסגרת מוכרת אלא בעבודה אטית, שוחקת, ועם פידבקים שלא הופכים אותך למקצועני יותר. הוא מייצר קילומטרים רבים של סרטים שרמתם עולה מיום ליום. אחרי שצילם כמה עשרות פרקים ל'תכלת', שאל את עצמו למה שלא ייהנו מהמוצר שלו רבבות חרדים שלא נחשפים לטלוויזיה, והחל לשגר פרקים על תקליטורים לחנויות הציבור החרדי.
הילדים הסתערו, וגרובייס אמר: אם זה הולך ככה, למה שלא נערוך מחדש את הפרקים, נוסיף קטעי אולפן, ונשווק תכנית ילדים קלילה? אמר ועשה. הזמין את שאול חיון ודוד החקיין, תגבר אותם בנסים ורטה ובבובת שרוליק, ותיבת הדואר שלו קרסה מפניות הצופים הצעירים. אכן, יש טלוויזיה חרדית בבני-ברק.
הנושאים המוקרנים לא עקביים, אבל אולי עדיף כך. פעם הדיסק עוסק בחפץ חיים ופעם בחופש בגדול, פעם הרמב"ם ופעם בחגים, פעם בהשבת אבידה ופעם באני לא זוכר מה. גרובייס טוען שאין קשר בין הנושאים, כי הוא מעוניין לשמור על הנושאים כהפתעה. הילדים, שהם קהל היעד העיקרי, מרוצים מאוד. מי שלא ראה את הילדים כשמגיע תקליטור חדש, לא ראה שמחה בבית. עד שימצא פתרון להקרנת תכניות מסודרות לצפייה עבור בני הבית הצעירים, הפונצ'יקים הם הפתרון המתאים לשעות הפנאי.
תשעה שלבים לפחות בסולם יעקב.
פינת משבית השמחה:
למה להחליף את דמויות המגישים? לא קשה לזאטוטים ליצור קשר ולהזדהות עם הדמות? ואולי זאת הסיבה?