בג"ץ, בג"ץ
הנה הצעה לסרט חדש, כאילו דוקומנטרי, של השחקן והיוצר מחמד בכרי: קבוצת חיילים יהודיים מגודלי זקנים חוטפת פעוט נוצרי בבית לחם, במהלך מבצע חומת מגן (שהתחיל כזכור בפסח), רוצחת אותו נפש, ומשתמשת בדמו לצורך אפיית מצות. לפי הקריטריונים שקבעו השבוע שופטי בג"ץ לגבי סרט העלילה הדוקומנטרי 'ג'נין ג'נין', לא תוכל המועצה לביקורת סרטים ומחזות לפסול את היצירה החדשה. לדעת השופטים, שומה על הציבור הישראלי להתאזר ב"רמת סיבולת גבוהה" לצורך התמודדות בוגרת "עם פגיעה ברגשותיו הכרוכה בהבעת עמדות והעברת מסרים, כואבים וכוזבים ככל שיהיו".
ובכל זאת, מומלץ להתייחס להחלטת בג"ץ השבוע בפרופורציות הנכונות. במדינה מתוקנת, שוחרת קיום, בית המשפט העליון היה מקבל החלטה הפוכה, אבל במדינה מתוקנת ושוחרת קיום ספק אם עניינים כאלה היו נוחתים בכלל על שולחן השופטים מפני שאף אחד לא היה מצלם סרטים כאלה.
בכרי לא היה מעלה בדעתו לייצר את 'ג'נין ג'נין' אלמלא קדמו לכך שנות הסתה ארוכות נגד חיילינו ונגד ישראל בכלל בתקשורת המקומית, בקמפוסים, במוזיאונים וגם באולמות הקולנוע. הוא בסך הכל הלך עוד צעד קדימה, לאו דווקא צעד גדול מדי, במסגרת מצעד השנאה העצמית שיזמו אחרים. יצירת הבלע שלו אינה אלא פרק המשך בסידרה אנטישמית עצמית שמוקרנת אצלנו כבר הרבה שנים על כל המסכים. אז מה לנו כי נלין עכשיו דווקא על בכרי או על בג"ץ?
לא נורא
חבל להיתקף מרה שחורה בגלל החלטת הממשלה בעניין עיסקת חילופי השבויים עם החיזבאללה. היא היתה החלטה שגויה, שמן הסתם עוד נצטער עליה, אך הרבה פחות שגויה מהחלטות בטחוניות אחרות שקיבלה ממשלת שרון ובעיקר מההחלטות שטרם קיבלה. להלן שלושה נימוקים:
1. יחסית לעיסקאות קודמות עם רבי מחבלים בלבנון, ישראל משלמת הפעם במטבעות מעטים ולא קשים. בקיץ 83' שיחררה ממשלת הליכוד, תמורת שישה מחיילינו, 5,000 מחבלים כלואים, בהם רוצחים מתועבים שישבו בכלא כשנתיים בלבד. שנתיים אחר-כך שוחררו בעיסקת ג'יבריל, והפעם על-ידי ממשלת האחדות, 1,150 מחבלים במחיר שלושה חיילים. לעומתם, רוב המשוחררים בעיסקת טננבאום הצפויה היו אמורים להשתחרר ממילא בקרוב, ויש ביניהם מספר קטן בלבד של רוצחים בפועל.
2. הטענה שעיסקת החילופין משדרגת את מעמדו של נסראללה היא, במקרה הטוב, תמוהה. ממתי שדרוג מעמדם של רבי מחבלים מהווה גורם כלשהו במשאות-ומתנים בין ישראל לערבים? רק לפני חצי שנה העברנו לטרוריסטים ערפאת ודחלאן מספר זהה של מחבלים כלואים, ולא קיבלנו בתמורה אפילו רבע טננבאום. טומי לפיד, שהצביע הפעם נגד, היה המטיף הראשי למען הגשמת העיסקה ההיא. אחד המשוחררים היה המחבל אבו סוכר, שרצח בכיכר ציון בירושלים פי שלושה אזרחים מרוצח ילדי משפחת הרן.
3. על אף שהדברים לא נאמרים במפורש, הנחת היסוד הכמעט ודאית של ראש-הממשלה ושל השרים שהצביעו בעד העיסקה היא שרון ארד אינו בחיים. לכן קשה להאשים אותם בהפקרתו. הוא הופקר על ידי ממשלות קודמות.
ממשה עד יוסף
קופה של שרצים היתה אחד החפצים היקרים ללבו של הרב יוסף קאפח בשחר נעוריו. היא הכילה אוסף מרשים של עקרבים ועכבישים שליקט בסימטאות צנעה לצורך ניסויים ומחקר. גם עכברים חיים הוא אהב לצוד, לגודל חלחלתה של סבתו, אשר גידלה אותו לאחר שהתייתם. לכאורה היתה זו רק חוויית ילדות, אבל העובדה שהוא טרח להזכיר אותה גם לעת זקנה מסגירה עניין מהותי: הרב קאפח, בעקבות הרמב"ם, האמין שכל תלמיד חכם חייב להשתלם גם בחכמות חיצוניות. לטענת נכדתו אביבית לוי, הוא ייחס חשיבות דתית ללימודי מדעים. פעם כתב: "אותם לימודים, הנקראים משום מה 'לימודי חול' לגמרי אינם חול, ושלא כדברי ההוזים הרואים בלימודים הללו 'איבוד עת'".
מאז הלך לעולמו לפני כשלוש שנים, שקדה אביבית לוי על כתיבת הביוגרפיה המומלצת שלו, 'הולך תמים', אשר ראתה אור בסוף הקיץ. מי שיקרא אותה לא רק יתמחה בתולדותיו של אחד מגדולי ישראל במאה ה-20, אלא יצטייד גם במידע חיוני מאוד על שמורת הטבע היהודית בתימן, שלכל אורך הגלות תפקדה במסירות נפש כגנזך חי של תורת ישראל, בכתב ובעל-פה.
ב'הולך תמים' יש גם גירסה מקיפה ראשונה של בית קאפח על המחלוקת המרה, הקטלנית לפעמים, בין ה'עקשים ל'דרדעים' בעניין היחס ללימוד קבלה. הרב קאפח עצמו הושלך בגללה לכלא תימני בגיל 14, וכל ימיו אחר-כך התאמץ להתרחק מהמחלוקת. שו"תים ומאמרים שלו בנושאים רגישים נשארו אפוא במגירה, לפי שעה, והם מוזכרים בספר החדש רק ברמז. לוי מספרת, למשל, כי הרב הכחיש בתוקף את האגדה לפיה ניאלץ להישבע פעם, כאשר מונה לדיין בישראל, שאיננו מאמין בתורת סבו, הרב יחיא קאפח, מייסד תנועת הדרדעים. "לא היו דברים מעולם", הדגיש באוזני מקורביו.
מטבע הדברים הוא לא התלהב מגימטריאות, אבל בכל זאת התרגש לעת זקנה כשגילו לו שהגימטריא של שמו שווה ל'משה', כשמו הפרטי של הרמב"ם. בראיון עיתונאי בערוב ימיו שאלתי אותו איזה שאלה היה מציג לרמב"ם אילו ניתנה לו הזדמנות כזאת, והרב קאפח השיב: "לא הייתי שואל אותו שום שאלה. הייתי רק מודה לו".
ציטוט השבוע
שר הבטחון, שאול מופז, טוען לא פעם שהאינתיפאדה הנוכחית היא הקשה במלחמות ישראל. בית המשפט העליון חושב אחרת. הוא קבע השבוע בעניין 'ג'נין ג'נין' ש"חרף הפעילות הצבאית המתרחשת לאורך זמן בהיקפים שונים, וחרף אימת הטרור המתמשך שאיננה פגה, אין מדובר במצב של מלחמה כוללת או במשבר חירום לאומי כולל המחייב התמודדות הציבור בפני בעיות קיומיות מיידיות".
הנה הצעה לסרט חדש, כאילו דוקומנטרי, של השחקן והיוצר מחמד בכרי: קבוצת חיילים יהודיים מגודלי זקנים חוטפת פעוט נוצרי בבית לחם, במהלך מבצע חומת מגן (שהתחיל כזכור בפסח), רוצחת אותו נפש, ומשתמשת בדמו לצורך אפיית מצות. לפי הקריטריונים שקבעו השבוע שופטי בג"ץ לגבי סרט העלילה הדוקומנטרי 'ג'נין ג'נין', לא תוכל המועצה לביקורת סרטים ומחזות לפסול את היצירה החדשה. לדעת השופטים, שומה על הציבור הישראלי להתאזר ב"רמת סיבולת גבוהה" לצורך התמודדות בוגרת "עם פגיעה ברגשותיו הכרוכה בהבעת עמדות והעברת מסרים, כואבים וכוזבים ככל שיהיו".
ובכל זאת, מומלץ להתייחס להחלטת בג"ץ השבוע בפרופורציות הנכונות. במדינה מתוקנת, שוחרת קיום, בית המשפט העליון היה מקבל החלטה הפוכה, אבל במדינה מתוקנת ושוחרת קיום ספק אם עניינים כאלה היו נוחתים בכלל על שולחן השופטים מפני שאף אחד לא היה מצלם סרטים כאלה.
בכרי לא היה מעלה בדעתו לייצר את 'ג'נין ג'נין' אלמלא קדמו לכך שנות הסתה ארוכות נגד חיילינו ונגד ישראל בכלל בתקשורת המקומית, בקמפוסים, במוזיאונים וגם באולמות הקולנוע. הוא בסך הכל הלך עוד צעד קדימה, לאו דווקא צעד גדול מדי, במסגרת מצעד השנאה העצמית שיזמו אחרים. יצירת הבלע שלו אינה אלא פרק המשך בסידרה אנטישמית עצמית שמוקרנת אצלנו כבר הרבה שנים על כל המסכים. אז מה לנו כי נלין עכשיו דווקא על בכרי או על בג"ץ?
לא נורא
חבל להיתקף מרה שחורה בגלל החלטת הממשלה בעניין עיסקת חילופי השבויים עם החיזבאללה. היא היתה החלטה שגויה, שמן הסתם עוד נצטער עליה, אך הרבה פחות שגויה מהחלטות בטחוניות אחרות שקיבלה ממשלת שרון ובעיקר מההחלטות שטרם קיבלה. להלן שלושה נימוקים:
1. יחסית לעיסקאות קודמות עם רבי מחבלים בלבנון, ישראל משלמת הפעם במטבעות מעטים ולא קשים. בקיץ 83' שיחררה ממשלת הליכוד, תמורת שישה מחיילינו, 5,000 מחבלים כלואים, בהם רוצחים מתועבים שישבו בכלא כשנתיים בלבד. שנתיים אחר-כך שוחררו בעיסקת ג'יבריל, והפעם על-ידי ממשלת האחדות, 1,150 מחבלים במחיר שלושה חיילים. לעומתם, רוב המשוחררים בעיסקת טננבאום הצפויה היו אמורים להשתחרר ממילא בקרוב, ויש ביניהם מספר קטן בלבד של רוצחים בפועל.
2. הטענה שעיסקת החילופין משדרגת את מעמדו של נסראללה היא, במקרה הטוב, תמוהה. ממתי שדרוג מעמדם של רבי מחבלים מהווה גורם כלשהו במשאות-ומתנים בין ישראל לערבים? רק לפני חצי שנה העברנו לטרוריסטים ערפאת ודחלאן מספר זהה של מחבלים כלואים, ולא קיבלנו בתמורה אפילו רבע טננבאום. טומי לפיד, שהצביע הפעם נגד, היה המטיף הראשי למען הגשמת העיסקה ההיא. אחד המשוחררים היה המחבל אבו סוכר, שרצח בכיכר ציון בירושלים פי שלושה אזרחים מרוצח ילדי משפחת הרן.
3. על אף שהדברים לא נאמרים במפורש, הנחת היסוד הכמעט ודאית של ראש-הממשלה ושל השרים שהצביעו בעד העיסקה היא שרון ארד אינו בחיים. לכן קשה להאשים אותם בהפקרתו. הוא הופקר על ידי ממשלות קודמות.
ממשה עד יוסף
קופה של שרצים היתה אחד החפצים היקרים ללבו של הרב יוסף קאפח בשחר נעוריו. היא הכילה אוסף מרשים של עקרבים ועכבישים שליקט בסימטאות צנעה לצורך ניסויים ומחקר. גם עכברים חיים הוא אהב לצוד, לגודל חלחלתה של סבתו, אשר גידלה אותו לאחר שהתייתם. לכאורה היתה זו רק חוויית ילדות, אבל העובדה שהוא טרח להזכיר אותה גם לעת זקנה מסגירה עניין מהותי: הרב קאפח, בעקבות הרמב"ם, האמין שכל תלמיד חכם חייב להשתלם גם בחכמות חיצוניות. לטענת נכדתו אביבית לוי, הוא ייחס חשיבות דתית ללימודי מדעים. פעם כתב: "אותם לימודים, הנקראים משום מה 'לימודי חול' לגמרי אינם חול, ושלא כדברי ההוזים הרואים בלימודים הללו 'איבוד עת'".
מאז הלך לעולמו לפני כשלוש שנים, שקדה אביבית לוי על כתיבת הביוגרפיה המומלצת שלו, 'הולך תמים', אשר ראתה אור בסוף הקיץ. מי שיקרא אותה לא רק יתמחה בתולדותיו של אחד מגדולי ישראל במאה ה-20, אלא יצטייד גם במידע חיוני מאוד על שמורת הטבע היהודית בתימן, שלכל אורך הגלות תפקדה במסירות נפש כגנזך חי של תורת ישראל, בכתב ובעל-פה.
ב'הולך תמים' יש גם גירסה מקיפה ראשונה של בית קאפח על המחלוקת המרה, הקטלנית לפעמים, בין ה'עקשים ל'דרדעים' בעניין היחס ללימוד קבלה. הרב קאפח עצמו הושלך בגללה לכלא תימני בגיל 14, וכל ימיו אחר-כך התאמץ להתרחק מהמחלוקת. שו"תים ומאמרים שלו בנושאים רגישים נשארו אפוא במגירה, לפי שעה, והם מוזכרים בספר החדש רק ברמז. לוי מספרת, למשל, כי הרב הכחיש בתוקף את האגדה לפיה ניאלץ להישבע פעם, כאשר מונה לדיין בישראל, שאיננו מאמין בתורת סבו, הרב יחיא קאפח, מייסד תנועת הדרדעים. "לא היו דברים מעולם", הדגיש באוזני מקורביו.
מטבע הדברים הוא לא התלהב מגימטריאות, אבל בכל זאת התרגש לעת זקנה כשגילו לו שהגימטריא של שמו שווה ל'משה', כשמו הפרטי של הרמב"ם. בראיון עיתונאי בערוב ימיו שאלתי אותו איזה שאלה היה מציג לרמב"ם אילו ניתנה לו הזדמנות כזאת, והרב קאפח השיב: "לא הייתי שואל אותו שום שאלה. הייתי רק מודה לו".
ציטוט השבוע
שר הבטחון, שאול מופז, טוען לא פעם שהאינתיפאדה הנוכחית היא הקשה במלחמות ישראל. בית המשפט העליון חושב אחרת. הוא קבע השבוע בעניין 'ג'נין ג'נין' ש"חרף הפעילות הצבאית המתרחשת לאורך זמן בהיקפים שונים, וחרף אימת הטרור המתמשך שאיננה פגה, אין מדובר במצב של מלחמה כוללת או במשבר חירום לאומי כולל המחייב התמודדות הציבור בפני בעיות קיומיות מיידיות".