הצגה
גולגותא, מונודרמה מאת שמואל רפאל; עיבוד: חיים אידיסיס; בימוי: גאולה יפת- עטר; שחקן: ויקטור עטר. מוצג ב'צוותא'.
אלברט סאלב'דו, קשיש תל אביבי, שב מביקור בקופת חולים ומקטר. פרט למילים בלאדינו שמשתרבבות לתוך דבריו הוא נראה זקן טיפוסי, וכל אחד יכול להעלות בדמיונו מכר או קרוב משפחה כזה. כמה דקות לאחר תחילת ההצגה מתחיל עולמו הפנימי של הקשיש החביב להיחשף. סאלב'דו בוער מבפנים; "יש לי קרמטוריום בבטן", הוא אומר וחולק עם הקהל את זיכרונותיו מ'שם'. מסתבר כי גיבורנו, ניצול שואה סלוניקאי, הוזמן להדליק משואה בליל יום הזיכרון ב'יד ושם', והוא רואה בכך את המימוש הגבוה ביותר של המטרה שלשמה שרד כל השנים.
בתחילת הערב סאלב'דו משוכנע כי פעל נכון כשעבר את אימי השואה ועשה הכל כדי להישאר בחיים ולספר. אולם בסופו, לאחר שערך חשבון נוקב עם עצמו, הוא כבר לא כל-כך בטוח, והספק הזה חודר ומערער את כל הצידוק שהיה לו לחיות.
בתוך כל אלה מתגלה לעיני הצופים טפח מן השפה, המנטליות והקורות של יהודי סלוניקי בשואה. עשרות אלפי יהודי העיר שכונתה 'ירושלים של הבלקן' נשלחו למחנות הריכוז וההשמדה, ונתקלו שם לא רק באכזריות של הצוררים אלא גם בניכור מצד אחיהם היהודים האירופאים, בשל פערי השפה והמראה החיצוני. גם בישראל סיפורה של הקהילה המפוארת הזו נעדר מתודעת השואה הקולקטיבית, וזו אחת הסיבות שהביאה לכתיבת המחזה.
הכותב, ד"ר שמואל רפאל, ראש המחלקה לספרות עם-ישראל באוניברסיטת בר-אילן ובן לניצולי שואה ילידי יוון, חיבר את ההצגה במקרה, בעת שהיה במדריד לצורך כתיבת ספר על השואה בשירתם של דוברי הלאדינו. "גולגותא נולדה בספונטניות. ימים של כתיבה מחקרית הומרו בכתיבה בימתית", כותב רפאל בתוכניה. "בטבורה של מדריד הסואנת שחזרתי את סלוניקי ויהודיה על סבלם, למן ימי גירוש ספרד ועד לימי הגירוש למחנות ההשמדה בפולין". רפאל, שראיין עשרות ניצולי שואה בני סלוניקי, מוסיף: "הכאב האצור, המילים החסכניות, הענווה הנרטיבית שאפיינה כל-כך את העדים ההם הביאה אותי לדבר בשמם".
החומרים מהם נרקמת העלילה הם חזקים ומצליחים לגעת, למרות שהמחזה אינו מהוקצע, לא בכתיבה ולא בביצוע. השחקן 'שוכח' מידי פעם את הגיל שבו הוא אמור להיות, הלבוש והאיפור לא מספיק אמינים, וסאלב'דו מתרגם הרבה יותר מדי פעמים את המילים שהוא בוחר לבטא בלאדינו.
מי שמחפש חוויה אומנותית יוצאת דופן, שלא ילך לצפות ב'גולגותא'. אך מי שמבקש להכיר מעט את העולם הנעלם של יהודי סלוניקי וגם לקחת חלק בדילמות שעברו ועוברות על ניצולי השואה, כדאי שיעשה את המאמץ.
גולגותא, מונודרמה מאת שמואל רפאל; עיבוד: חיים אידיסיס; בימוי: גאולה יפת- עטר; שחקן: ויקטור עטר. מוצג ב'צוותא'.
אלברט סאלב'דו, קשיש תל אביבי, שב מביקור בקופת חולים ומקטר. פרט למילים בלאדינו שמשתרבבות לתוך דבריו הוא נראה זקן טיפוסי, וכל אחד יכול להעלות בדמיונו מכר או קרוב משפחה כזה. כמה דקות לאחר תחילת ההצגה מתחיל עולמו הפנימי של הקשיש החביב להיחשף. סאלב'דו בוער מבפנים; "יש לי קרמטוריום בבטן", הוא אומר וחולק עם הקהל את זיכרונותיו מ'שם'. מסתבר כי גיבורנו, ניצול שואה סלוניקאי, הוזמן להדליק משואה בליל יום הזיכרון ב'יד ושם', והוא רואה בכך את המימוש הגבוה ביותר של המטרה שלשמה שרד כל השנים.
בתחילת הערב סאלב'דו משוכנע כי פעל נכון כשעבר את אימי השואה ועשה הכל כדי להישאר בחיים ולספר. אולם בסופו, לאחר שערך חשבון נוקב עם עצמו, הוא כבר לא כל-כך בטוח, והספק הזה חודר ומערער את כל הצידוק שהיה לו לחיות.
בתוך כל אלה מתגלה לעיני הצופים טפח מן השפה, המנטליות והקורות של יהודי סלוניקי בשואה. עשרות אלפי יהודי העיר שכונתה 'ירושלים של הבלקן' נשלחו למחנות הריכוז וההשמדה, ונתקלו שם לא רק באכזריות של הצוררים אלא גם בניכור מצד אחיהם היהודים האירופאים, בשל פערי השפה והמראה החיצוני. גם בישראל סיפורה של הקהילה המפוארת הזו נעדר מתודעת השואה הקולקטיבית, וזו אחת הסיבות שהביאה לכתיבת המחזה.
הכותב, ד"ר שמואל רפאל, ראש המחלקה לספרות עם-ישראל באוניברסיטת בר-אילן ובן לניצולי שואה ילידי יוון, חיבר את ההצגה במקרה, בעת שהיה במדריד לצורך כתיבת ספר על השואה בשירתם של דוברי הלאדינו. "גולגותא נולדה בספונטניות. ימים של כתיבה מחקרית הומרו בכתיבה בימתית", כותב רפאל בתוכניה. "בטבורה של מדריד הסואנת שחזרתי את סלוניקי ויהודיה על סבלם, למן ימי גירוש ספרד ועד לימי הגירוש למחנות ההשמדה בפולין". רפאל, שראיין עשרות ניצולי שואה בני סלוניקי, מוסיף: "הכאב האצור, המילים החסכניות, הענווה הנרטיבית שאפיינה כל-כך את העדים ההם הביאה אותי לדבר בשמם".
החומרים מהם נרקמת העלילה הם חזקים ומצליחים לגעת, למרות שהמחזה אינו מהוקצע, לא בכתיבה ולא בביצוע. השחקן 'שוכח' מידי פעם את הגיל שבו הוא אמור להיות, הלבוש והאיפור לא מספיק אמינים, וסאלב'דו מתרגם הרבה יותר מדי פעמים את המילים שהוא בוחר לבטא בלאדינו.
מי שמחפש חוויה אומנותית יוצאת דופן, שלא ילך לצפות ב'גולגותא'. אך מי שמבקש להכיר מעט את העולם הנעלם של יהודי סלוניקי וגם לקחת חלק בדילמות שעברו ועוברות על ניצולי השואה, כדאי שיעשה את המאמץ.