חסידים מספרים כי פעם אחת אמר ר' נחום משטפינשט על אחיו, רבי דוד משה מטשורטקוב, שבשעה שר' דוד משה פותח את ספר התהלים ומתחיל לקרוא בו, אומר השם יתברך אליו: "דוד משה בני, הריני נותן את כל העולם בידך, עשה בו כרצונך". הוסיף ר' נחום משטפינשט ואמר: "אילו נתן לי הקב"ה את העולם, הייתי יודע מה לעשות בו! אבל ר' דוד משה הוא עבד נאמן כל-כך, הוא מחזיר את העולם להשם יתברך כפי שקיבלו".
הבסיס לסיפור שלנו היא ההכרה בכוחו של הצדיק לשנות את סדרי הנהגת העולם. כך שנינו בסיפורו של חוני המעגל: "תנו רבנן, פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: התפלל וירדו גשמים, התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה... אמר לפניו: ריבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין... אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות, ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג... אמר לפניו: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתקנן... תנו רבנן, אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה".
כוח זה שניתן לצדיקים הוא שהניע אלפי חסידים לפנות אל הצדיקים בבקשות שונות, מתוך הכרה כי יש לאל ידו של הצדיק לשנות גזירה מסוימת, לפי שהצדיק גוזר והקב"ה מקיים. גם בסיפור שלנו ניתנת בידיו של ר' דוד משה האפשרות לפעול ולשנות סדרי בראשית, אולם הוא מעדיף להמשיך את הנהגת העולם כפי שהיא עד עתה ולא לשנות דבר.
נראה שהתנהגותו של ר' דוד משה עומדת בסימן דברי המשנה באבות: "הוא היה אומר: עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך". הדרך אל דרגת "כדי שיעשה רצונך כרצונו" עוברת בהתבטלות של הצדיק כלפי רצונו של הקב"ה: "עשה רצונך כרצונו... בטל רצונך מפני רצונו".
ר' דוד משה מבטל את רצונו, את הבנתו בענייני העולם, מפני דרך הנהגתו של הבורא, ומשום כך הוא מחזיר תמיד את העולם באותה צורה שבה קיבל אותו. הוא אינו חפץ לשנות דבר, טובה בעיניו הנהגתו של הבורא והוא מבטל רצונו מפני רצון קונו.
הסיפור מציג בפנינו שתי דמויות: דמותו של ר' דוד משה ודמותו של ר' נחום. ר' נחום אומר שאילו היה מקבל לידיו את הנהגת העולם, כבר היה יודע מה לעשות בו. הוא ודאי היה משנה משהו מדרך ההנהגה שבה מתנהל העולם. אולם ר' דוד משה אינו חפץ כלל לשנות את דרך ההנהגה.
צריך להבין שכשאדם בא במגמה לשנות את דרך ההנהגה של העולם, הרי שיש כאן אמירה, שכביכול אין הנהגת הבורא מוצאת חן בעיניו. כביכול העולם לא מונהג בטוב ויש צורך לשנות משהו מהנהגת הבורא. יש כאן אמירה שיכולה להתפרש כהטלת ספק בטיב הנהגתו של הבורא את העולם. משום כך מחזיר ר' דוד משה את העולם לקב"ה בדיוק כפי שקיבל אותו. הוא מאמין שאם כך בחר הקב"ה להנהיג את העולם, הרי שזו הדרך הטובה ביותר להנהגה ואין שום סיבה וצורך לשנות.
דרגתו וטיב הנהגתו של ר' דוד משה נרמזות גם בשמו. ר' דוד הולך בדרכו של נעים זמירות ישראל, והוא פותח באמירת תהלים. בשעה שהוא אומר תהלים נפתחים לפניו כל העולמות, אולם הוא בוחר לקבל את העולמות כפי שהם. הוא שר ומזמר לפני ריבונו של עולם כדרך ששורר דוד המלך והולך בדרכיו, "אם חסד אשירה ואם משפט אשירה". השירה עולה מגרונו בין אם הנהגתו של הקב"ה נראית לו ובין אם לא. הוא מקבל את ההנהגה הזו כדבר הטוב ביותר, ומשום כך הוא משורר.
שמו השני, משה, נקשר עם ההגדרה הנזכרת בסיפור 'עבד נאמן'. רבות עמד משה רבנו בדיונים עם בורא עולם על טיב הנהגתו את העולם בכלל ואת עם ישראל בפרט. אולם לשיא דרגתו הגיע קודם מותו. שם מעידה עליו התורה "וימת שם משה עבד ה'". מידתו של עבד היא ההתבטלות בפני אדוניו. אין פקפוק, אין ספיקות, אין טרוניות. ר' דוד משה מקבל באופן עמוק את דרך הנהגה, הן בבחינת משה והן בבחינת דוד.
הבסיס לסיפור שלנו היא ההכרה בכוחו של הצדיק לשנות את סדרי הנהגת העולם. כך שנינו בסיפורו של חוני המעגל: "תנו רבנן, פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: התפלל וירדו גשמים, התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה... אמר לפניו: ריבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין... אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות, ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג... אמר לפניו: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתקנן... תנו רבנן, אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה".
כוח זה שניתן לצדיקים הוא שהניע אלפי חסידים לפנות אל הצדיקים בבקשות שונות, מתוך הכרה כי יש לאל ידו של הצדיק לשנות גזירה מסוימת, לפי שהצדיק גוזר והקב"ה מקיים. גם בסיפור שלנו ניתנת בידיו של ר' דוד משה האפשרות לפעול ולשנות סדרי בראשית, אולם הוא מעדיף להמשיך את הנהגת העולם כפי שהיא עד עתה ולא לשנות דבר.
נראה שהתנהגותו של ר' דוד משה עומדת בסימן דברי המשנה באבות: "הוא היה אומר: עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך". הדרך אל דרגת "כדי שיעשה רצונך כרצונו" עוברת בהתבטלות של הצדיק כלפי רצונו של הקב"ה: "עשה רצונך כרצונו... בטל רצונך מפני רצונו".
ר' דוד משה מבטל את רצונו, את הבנתו בענייני העולם, מפני דרך הנהגתו של הבורא, ומשום כך הוא מחזיר תמיד את העולם באותה צורה שבה קיבל אותו. הוא אינו חפץ לשנות דבר, טובה בעיניו הנהגתו של הבורא והוא מבטל רצונו מפני רצון קונו.
הסיפור מציג בפנינו שתי דמויות: דמותו של ר' דוד משה ודמותו של ר' נחום. ר' נחום אומר שאילו היה מקבל לידיו את הנהגת העולם, כבר היה יודע מה לעשות בו. הוא ודאי היה משנה משהו מדרך ההנהגה שבה מתנהל העולם. אולם ר' דוד משה אינו חפץ כלל לשנות את דרך ההנהגה.
צריך להבין שכשאדם בא במגמה לשנות את דרך ההנהגה של העולם, הרי שיש כאן אמירה, שכביכול אין הנהגת הבורא מוצאת חן בעיניו. כביכול העולם לא מונהג בטוב ויש צורך לשנות משהו מהנהגת הבורא. יש כאן אמירה שיכולה להתפרש כהטלת ספק בטיב הנהגתו של הבורא את העולם. משום כך מחזיר ר' דוד משה את העולם לקב"ה בדיוק כפי שקיבל אותו. הוא מאמין שאם כך בחר הקב"ה להנהיג את העולם, הרי שזו הדרך הטובה ביותר להנהגה ואין שום סיבה וצורך לשנות.
דרגתו וטיב הנהגתו של ר' דוד משה נרמזות גם בשמו. ר' דוד הולך בדרכו של נעים זמירות ישראל, והוא פותח באמירת תהלים. בשעה שהוא אומר תהלים נפתחים לפניו כל העולמות, אולם הוא בוחר לקבל את העולמות כפי שהם. הוא שר ומזמר לפני ריבונו של עולם כדרך ששורר דוד המלך והולך בדרכיו, "אם חסד אשירה ואם משפט אשירה". השירה עולה מגרונו בין אם הנהגתו של הקב"ה נראית לו ובין אם לא. הוא מקבל את ההנהגה הזו כדבר הטוב ביותר, ומשום כך הוא משורר.
שמו השני, משה, נקשר עם ההגדרה הנזכרת בסיפור 'עבד נאמן'. רבות עמד משה רבנו בדיונים עם בורא עולם על טיב הנהגתו את העולם בכלל ואת עם ישראל בפרט. אולם לשיא דרגתו הגיע קודם מותו. שם מעידה עליו התורה "וימת שם משה עבד ה'". מידתו של עבד היא ההתבטלות בפני אדוניו. אין פקפוק, אין ספיקות, אין טרוניות. ר' דוד משה מקבל באופן עמוק את דרך הנהגה, הן בבחינת משה והן בבחינת דוד.