תחילה התקוממתי נגד השימוש בצבעי כחול-לבן בעטיפת חוברת-ז'נבה, במקום הצבע היאה לה: ירוק-אדום-שחור. אולם לאחר העיון, שיניתי את דעתי. אדרבא, שעם ישראל יקרא. ביוסי ביילין, איש התככים, יש גם הרבה נאיביות. רק אדם נאיבי מגלה את מלוא מחירה של הסכמה ישראלית-פלשתינית: הפשטת המדינה מזהותה הציונית תמורת חתימה פלשתינית, ומסירת סמכויות ריבוניות לאו"ם בארץ ישראל כדי למנוע את הישנות הפרות אוסלו.

מסמך ז'נבה אומר את האמת האכזרית: זה ההסכם היחיד האפשרי. אולם האם ניתן לשלם מחיר נורא כזה – ולהישאר בחיים?

קראו ושפטו בעצמכם:

ירושלים – הריבונות על הר הבית והעיר העתיקה תעבור למדינת פלשתין, וגם הר הזיתים, מגדל דוד, מנהרות הכותל והר חומה. השיטור יעבור לידיהם של אמריקנים, רוסים, אירופים, או"ם ו'אזוריים' (מצרים? ירדנים?). למרות הבטחתם, לא צירפו מחברי החוברת את מפת חלוקת העיר. הם חוששים כנראה שהירושלמים לא יכירו את עירם.

מלחמת אחים נגד לפחות 150 אלף יהודים שיוצאו מבתיהם בכוח, ולתוכם יכנסו פליטים פלשתיניים. הגירוש יקיף גם את אריאל, אפרת, קריית ארבע וחברון, עמנואל ומרבית יישובי יהודה, בנימין והשומרון.

כביש מודיעין-ירושלים, כביש ירושלים-יריחו, כביש הבקעה וכביש ים המלח-עין גדי – בריבונות פלשתינית. יהודים ייסעו בהם על-פי 'הסדר מיוחד' (כמו היום בשכם וברמאללה לפי הבטחות אוסלו).

קבר רחל, מערת המכפלה, קבר יוסף וקבר שמואל הנביא – כולם בריבונות פלשתין.

הנגב – תמורת מעלה אדומים תורחב רצועת עזה על חשבון אדמות מערב הנגב וחבל לכיש. גדר הגבול תיגע בבתי הקיבוצים. הנגב יבותר על ידי 'מסדרון' בשליטה פלשתינית מלאה, שישראל לא תורשה לסגרו. בפרוזדור תניח המדינה הפלשתינית בין היתר מתקני תשתית חיוניים.

ריבונות ישראל תוגבל על ידי כוח רב-לאומי שיפקח על הנסיגה, יגן על "השלמות הטריטוריאלית של מדינת פלשתין" (מפנינו!) ויפקח על מעברי הגבול. כך עוברת קבלת החלטות חיוניות לביטחוננו ולעצמאותנו לידי האו"ם. אם נציית, נהפוך לשטח-חסות, אם נסרב – צפוי לנו גורלה של סרביה.

הפליטים – חבורת ז'נבה נכנעה לדרישת הערבים להודאה באשמה, בכך שישראל תכיר בהחלטת האו"ם 194 (המעניקה לפליטים את 'זכות השיבה'). לפליטים תינתן אופציית ה'שיבה' למדינת ישראל, ועל פיה נאלץ לקבל כמות 'ממוצעת' ממה שיקלטו אחרים. כמו בבדיחה הידועה: בעיקרון השיבה הכרנו, נותרו רק המספרים.

ישראל גם תחויב לשלם פיצויים, ולשם כך ישאירו המתנחלים את נכסיהם 'בשלמות' ותוגש 'רשימת מצאי מוסכמת' לבעלים החדשים, המדינה הפלשתינית. שווי הנכסים יקוזז מן הפיצויים שישראל תצטרך לשלם, אולם מן הסכום הזה יופחת 'הנזק שנגרם בגלל ההתנחלויות'. כך תשלם ישראל פיצוי על 'פשע' ההתנחלויות. הפיצויים שתשלם ישראל ישמשו גם להנצחת 'חוויית הפליטות' (מוזיאון שואה פלשתיני). ישראל אפילו תפצה את המדינות ש'אירחו' אותם.

אם אי פעם מדינה הלכה לקנוסה (שם כרע ברך הקיסר הגרמני בשלג, יחף, בכותונת של חוטא, בפני האפיפיור) – זה מה שביילין ועדתו מכינים למדינת היהודים.

להשלמת התמונה: כל המחבלים – לרבות הרוצחים – ישוחררו. אימוני חיל האוויר מעל ליש"ע יהיו בפיקוח בינלאומי. ייפתח תהליך של פירוק ישראל מנשק אטומי ("לבניית מזרח תיכון חופשי מנשק להשמדה המונית בלתי קונבנציונלית"). ומעל לכל: ישראל תכיר במדינה הפלשתינית ביש"ע ובירושלים ההיסטורית כ'בית הלאומי' של העם הפלשתיני. בכך חדלה להיות מדינה ציונית.

ממסמך ז'נבה עולה ריח רע מימים עתיקים. המסמך הזה הוא לציונות כמו הברית החדשה ליהדות. כאז, כן עתה – מי שיישאר נאמן לציונות-ציון, לא יוכל לחיות תחת קורת גג אחד עם ציונים מומרים, ציונים משומדים.

אם חלילה ייושם בפועל האוונגליון מז'נבה, ייחצה העם היהודי – בישראל ובתפוצות – לשניים, והחיים בארץ בין שני העמים ממוצא יהודי ייהפכו לגהינום. הבית השלישי כפי שאנחנו מכירים אותו לא ייחרב באש ובחרב. בחסות בינלאומית, הוא יסיים את חייו כמדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל, ללא כאב.

זהו מחיר ז'נבה. הצגתו בכל בית בישראל היא שירות חשוב לציבור.