רולטה רוסית
ראש-הממשלה היה שבע רצון מעצמו בתחילת השבוע. הספין התקשורתי שלו בעניין הצעדים החד-צדדיים נחל הצלחה נאה. למשך יומיים-שלושה נשכחו השביתות במשק, החקירות במשטרה, הלחצים האמריקניים. אחרי שבועות ארוכים שבהם הצליח השמאל להדביק לשרון את כשלון מפת הדרכים ונפילת אבו מאזן, הוא שוב הצטייר כמנהיג מתון, שוחר ויתורים.
לא, אין לו כוונה אמיתית לעקור את נצרים או לשלוח יד במורג. פינוי ימית היה אכן טראומה עבורו, והוא ישתדל להימנע מפינויים נוספים. הוא משוכנע שאבו עלא יכזיב כמו אבו מאזן, ושום דבר לא יצא מהתהליך המדיני החדש. השנה הקרובה תהיה שנת בחירות באמריקה, אומר שרון בלבו ובחוג מכריו הקרובים, ובוש לא יעז ללחוץ עליו. לכן הוא מרשה לעצמו לשחק רולטה רוסית על עתיד נצרים. לדעתו, הימין מגזים כשהוא מייחס חשיבות הרסנית גדולה לעצם רמיזותיו על פינוי חד צדדי. בלבו מקננת אמונה שאפילו הימין ישפוט אותו בסוף לפי מעשיו, ולא לפי דיבוריו.
הצרה היא שאף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה עד למשפט. קיימת בהחלט סכנה שהדיבורים של שרון יבשילו יום אחד למעשים חרף כוונתו המקורית.
הפצפיסט שהתעקש להתגייס
שלושה חיילי צה"ל נפלו לפני חודש בכפר עין יברוד, מול עפרה. השבוע התקיים בעפרה ערב לזכרם. מלבד התושבים נכחו שם חבריהם של הנופלים מיחידת דוכיפת, חובשי כומתות שחורות, ונציג בודד של המשפחות השכולות, אברהם סלומון, אביו של רועי יעקב סלומון הי"ד. ההורים השכולים של שני החללים האחרים לא הגיעו, אחת מטעמים אידיאולוגיים והשניה מטעמים אחרים.
סלומון האב, תושב יפו, שמתח בתקשורת ביקורת קורעת לב על הכשלים המבצעיים שהביאו לנפילת השלושה, טרח להדגיש בעפרה, כבר במשפט הראשון, שאין לו שום טענות נגד המתנחלים. רועי, כך סיפר, אהב מאוד את היישוב ואפילו הפציר בהוריו לעבור לגור שם. בנערותו היה שובב גדול, חלש בלימודים וחזק במוסיקה, שהאמין בפציפיזם ועשה הכל כדי להשתמט משרות צבאי. בלשכת גיוס טען שהוא צרכן קבוע של סמים, על-אף שמימיו לא נגע בסם. צה"ל אכן השתכנע ושיחרר אותו על סעיף נפשי, אבל כשהחברים לכיתה התגייסו רועי התחרט והפך עולמות כדי להתגייס. אחר-כך הפך עולמות כדי להפוך מג'ובניק בקריה לחייל קרבי בשטחים, ואז לא היה מאושר ממנו בכל צה"ל. הוא צילם בלי סוף את עצמו ואת חבריו, וביקש להאריך את שרותו בשנה נוספת, אפילו בלי תמורה. "אני מאמין שקרבנו לא היה לשווא", סיים האב.
את צה"ל ייצג בערב הזיכרון הרב של חטיבת בנימין, אברהם דרעי. בפנותו ללוחמים מדוכיפת, אחת היחידות המוכפשות ביותר בצה"ל בחודש האחרון, הוא ביקש מהם לרשום על לוח ליבם את הידיעה שמי שאשם בפיגוע בעין יברוד, זה קודם כל המחבלים עצמם. "חשוב מאוד לעשות תחקירים ולהפיק לקחים מבצעיים", הסביר הרב דרעי, "אבל אסור להפוך את נטל האחריות לרגשי אשם. מי שרוצח הוא האחראי, ואתם עושים עבודה נפלאה".
החברים של רועי ומפקדיו הקשיבו לרב בדממה ובפנים חתומות. צה"ל 2003 לא רגיל שאומרים עליו דברים כאלה. מבחינה נפשית הוא יושב כל הזמן על ספסל נאשמים.
שומר נגיעה
"האם פרימו לוי היה לוחץ את ידו?", שאל השבוע ריטורית יוסי שריד, לרגל ביקורו בארץ של ממלא-מקום ראש ממשלת איטליה ג'נפרנקו פיני, פאשיסט שחזר בתשובה. יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, אבל קצת קשה לשמוע הטפות מוסר בעניין הזה ממי שלחץ עד לא מזמן את ידו של רוצח היהודים ערפאת ושל מכחיש השואה אבו מאזן ושל רומס דגל ישראל אבו עלא ושל קבלן הפיגועים דחלאן. בעבר הרחוק יותר לחץ שריד בחום ובהתרגשות את ידו של סאדאת, האחראי הישיר למותם של כשלושת אלפים יהודים, וכמו כן לחץ על רבין וברק ללחוץ את ידו של אסאד, שונא ישראל ורוצח יהודים בזכות עצמו. אין ספק שאילו גם סדאם חוסיין היה בא יום אחד לכנסת ומבקש סליחה מעם ישראל, או אפילו בא לכנסת בלי לבקש סליחה, שריד היה לוחץ אף את ידו בלי היסוס ובלי פקפוק.
כפיות טובה
אבישי רביב יכול לחייך בסיפוק. אווירת הפחד מפני הלשנות שהוא זרע בהתנחלויות בשנים האחרונות, אימת הסוכנים המושתלים בכל פינה, הביאו לכך שרכז הבטחון של קרית ארבע, דוד שיק, נאלץ להתפטר. הוא לא היה יכול עוד לעבוד בסביבה החושדת בו שהוא בעצם חפרפרת.
שיק, אלוף-משנה במילואים, לשעבר סגן מפקד הקומנדו הימי, לא היה חפרפרת. קצת מרובע אולי, עוף מוזר בסביבה התנחלותית, אבל בהחלט לא שב"כניק. הוא בא אשתקד לקריית ארבע כדי לסייע לה בשעתה הקשה, אחרי הפיגוע הנורא בציר המתפללים. בימינו, ימי שנאת המתנחלים הגדולה, אין הרבה חילוניים משפלת החוף, קיבוצניקים במוצאם, שהיו נוהגים כמותו. חבל מאוד שחלק מתושבי הקריה גמלו לו רעה תחת טובה. אם כל יהודי מהשפלה שבא לעזור להתנחלויות ייחשד אוטומטית כסוכן שב"כ, אף אחד לא יבוא יותר לעזור.
שוד ושבר
כל הידיעות העיתונאיות שדיווחו על עיסקת הרכישה של ערוץ 10 בידי בן צבי ולאודר הכילו התרעות חמורות בנוסח, "גוברים החששות בערוץ 10 משילוב תכנים ימניים".
באמת מדאיג. האיזון המסורתי העדין בכלי התקשורת האלקטרוניים, הניטרליות המוקפדת כל-כך, עלולים ליפול עכשיו שדודים בידי מיליונרים דעתניים מהימין, אשר בניגוד לעמיתיהם האמידים משמאל אינם יודעים תמיד להפריד בין עיסקה לדעה. רק עתירה דחופה לבג"ץ עשויה להציל את המצב. דורנר, פרוקצ'ה, ברק, הצילו.
ראש-הממשלה היה שבע רצון מעצמו בתחילת השבוע. הספין התקשורתי שלו בעניין הצעדים החד-צדדיים נחל הצלחה נאה. למשך יומיים-שלושה נשכחו השביתות במשק, החקירות במשטרה, הלחצים האמריקניים. אחרי שבועות ארוכים שבהם הצליח השמאל להדביק לשרון את כשלון מפת הדרכים ונפילת אבו מאזן, הוא שוב הצטייר כמנהיג מתון, שוחר ויתורים.
לא, אין לו כוונה אמיתית לעקור את נצרים או לשלוח יד במורג. פינוי ימית היה אכן טראומה עבורו, והוא ישתדל להימנע מפינויים נוספים. הוא משוכנע שאבו עלא יכזיב כמו אבו מאזן, ושום דבר לא יצא מהתהליך המדיני החדש. השנה הקרובה תהיה שנת בחירות באמריקה, אומר שרון בלבו ובחוג מכריו הקרובים, ובוש לא יעז ללחוץ עליו. לכן הוא מרשה לעצמו לשחק רולטה רוסית על עתיד נצרים. לדעתו, הימין מגזים כשהוא מייחס חשיבות הרסנית גדולה לעצם רמיזותיו על פינוי חד צדדי. בלבו מקננת אמונה שאפילו הימין ישפוט אותו בסוף לפי מעשיו, ולא לפי דיבוריו.
הצרה היא שאף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה עד למשפט. קיימת בהחלט סכנה שהדיבורים של שרון יבשילו יום אחד למעשים חרף כוונתו המקורית.
הפצפיסט שהתעקש להתגייס
שלושה חיילי צה"ל נפלו לפני חודש בכפר עין יברוד, מול עפרה. השבוע התקיים בעפרה ערב לזכרם. מלבד התושבים נכחו שם חבריהם של הנופלים מיחידת דוכיפת, חובשי כומתות שחורות, ונציג בודד של המשפחות השכולות, אברהם סלומון, אביו של רועי יעקב סלומון הי"ד. ההורים השכולים של שני החללים האחרים לא הגיעו, אחת מטעמים אידיאולוגיים והשניה מטעמים אחרים.
סלומון האב, תושב יפו, שמתח בתקשורת ביקורת קורעת לב על הכשלים המבצעיים שהביאו לנפילת השלושה, טרח להדגיש בעפרה, כבר במשפט הראשון, שאין לו שום טענות נגד המתנחלים. רועי, כך סיפר, אהב מאוד את היישוב ואפילו הפציר בהוריו לעבור לגור שם. בנערותו היה שובב גדול, חלש בלימודים וחזק במוסיקה, שהאמין בפציפיזם ועשה הכל כדי להשתמט משרות צבאי. בלשכת גיוס טען שהוא צרכן קבוע של סמים, על-אף שמימיו לא נגע בסם. צה"ל אכן השתכנע ושיחרר אותו על סעיף נפשי, אבל כשהחברים לכיתה התגייסו רועי התחרט והפך עולמות כדי להתגייס. אחר-כך הפך עולמות כדי להפוך מג'ובניק בקריה לחייל קרבי בשטחים, ואז לא היה מאושר ממנו בכל צה"ל. הוא צילם בלי סוף את עצמו ואת חבריו, וביקש להאריך את שרותו בשנה נוספת, אפילו בלי תמורה. "אני מאמין שקרבנו לא היה לשווא", סיים האב.
את צה"ל ייצג בערב הזיכרון הרב של חטיבת בנימין, אברהם דרעי. בפנותו ללוחמים מדוכיפת, אחת היחידות המוכפשות ביותר בצה"ל בחודש האחרון, הוא ביקש מהם לרשום על לוח ליבם את הידיעה שמי שאשם בפיגוע בעין יברוד, זה קודם כל המחבלים עצמם. "חשוב מאוד לעשות תחקירים ולהפיק לקחים מבצעיים", הסביר הרב דרעי, "אבל אסור להפוך את נטל האחריות לרגשי אשם. מי שרוצח הוא האחראי, ואתם עושים עבודה נפלאה".
החברים של רועי ומפקדיו הקשיבו לרב בדממה ובפנים חתומות. צה"ל 2003 לא רגיל שאומרים עליו דברים כאלה. מבחינה נפשית הוא יושב כל הזמן על ספסל נאשמים.
שומר נגיעה
"האם פרימו לוי היה לוחץ את ידו?", שאל השבוע ריטורית יוסי שריד, לרגל ביקורו בארץ של ממלא-מקום ראש ממשלת איטליה ג'נפרנקו פיני, פאשיסט שחזר בתשובה. יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, אבל קצת קשה לשמוע הטפות מוסר בעניין הזה ממי שלחץ עד לא מזמן את ידו של רוצח היהודים ערפאת ושל מכחיש השואה אבו מאזן ושל רומס דגל ישראל אבו עלא ושל קבלן הפיגועים דחלאן. בעבר הרחוק יותר לחץ שריד בחום ובהתרגשות את ידו של סאדאת, האחראי הישיר למותם של כשלושת אלפים יהודים, וכמו כן לחץ על רבין וברק ללחוץ את ידו של אסאד, שונא ישראל ורוצח יהודים בזכות עצמו. אין ספק שאילו גם סדאם חוסיין היה בא יום אחד לכנסת ומבקש סליחה מעם ישראל, או אפילו בא לכנסת בלי לבקש סליחה, שריד היה לוחץ אף את ידו בלי היסוס ובלי פקפוק.
כפיות טובה
אבישי רביב יכול לחייך בסיפוק. אווירת הפחד מפני הלשנות שהוא זרע בהתנחלויות בשנים האחרונות, אימת הסוכנים המושתלים בכל פינה, הביאו לכך שרכז הבטחון של קרית ארבע, דוד שיק, נאלץ להתפטר. הוא לא היה יכול עוד לעבוד בסביבה החושדת בו שהוא בעצם חפרפרת.
שיק, אלוף-משנה במילואים, לשעבר סגן מפקד הקומנדו הימי, לא היה חפרפרת. קצת מרובע אולי, עוף מוזר בסביבה התנחלותית, אבל בהחלט לא שב"כניק. הוא בא אשתקד לקריית ארבע כדי לסייע לה בשעתה הקשה, אחרי הפיגוע הנורא בציר המתפללים. בימינו, ימי שנאת המתנחלים הגדולה, אין הרבה חילוניים משפלת החוף, קיבוצניקים במוצאם, שהיו נוהגים כמותו. חבל מאוד שחלק מתושבי הקריה גמלו לו רעה תחת טובה. אם כל יהודי מהשפלה שבא לעזור להתנחלויות ייחשד אוטומטית כסוכן שב"כ, אף אחד לא יבוא יותר לעזור.
שוד ושבר
כל הידיעות העיתונאיות שדיווחו על עיסקת הרכישה של ערוץ 10 בידי בן צבי ולאודר הכילו התרעות חמורות בנוסח, "גוברים החששות בערוץ 10 משילוב תכנים ימניים".
באמת מדאיג. האיזון המסורתי העדין בכלי התקשורת האלקטרוניים, הניטרליות המוקפדת כל-כך, עלולים ליפול עכשיו שדודים בידי מיליונרים דעתניים מהימין, אשר בניגוד לעמיתיהם האמידים משמאל אינם יודעים תמיד להפריד בין עיסקה לדעה. רק עתירה דחופה לבג"ץ עשויה להציל את המצב. דורנר, פרוקצ'ה, ברק, הצילו.