סוד ידוע הוא שעתותיו של יושב ראש כנסת ישראל אינן בידיו, ואכן, לא פחות משבע פעמים נדחה הראיון הזה עם ראובן (רובי) ריבלין, ובכל פעם נוספו לרשימה נושאים שעל סדר היום, שדעתו עליהם חשובה ומעניינת. אבל אל מול רשימת הנושאים תקתק השעון וציווה "זמנך עבר".
אחד המועדים האחרונים שנקבעו ונדחו היה צהרי יום חמישי, אבל בעקבות הצהרותיו המדיניות של ראש הממשלה אריאל שרון, ובעיקר לנוכח ההדלפות מלשכתו שמדובר בצעדים חד-צדדיים שעיקרם פינוי ישובים בחבל עזה, החליט ריבלין לבקר ביישובי החבל ביקור הזדהות ומחאה שקטה נגד הכוונות הנרקמות.
ביקור מחאה אמרנו? לא בטוח. ריבלין דואג להזכיר את מחויבותו של שרון לחבלי הארץ, ואולי גם לחבק אותו חיבוק אידיאולוגי מחשק. "חבל קטיף נמצא בכותרות עם סיבה ובלי סיבה", הוא מבהיר. "בלי סיבה משום שאני יודע את עמדתו הבלתי מתפשרת של ראש הממשלה שאין לדבר על חבל עזה, וודאי שלא על נצרים וכפר דרום, כל עוד לא מדובר על הסכם הקבע. ראש הממשלה תמיד ראה בכפר דרום ובנצרים חבל ארץ בעל ערך אסטרטגי. נצרים היא העיניים של המדינה על נמל עזה. כפר דרום הוא מקום שמסמל את מלחמת ישראל בפולשים מארצות ערב, והוא היה זה שבלם את המצרים ולמעשה הציל את תל אביב.
"את הדברים האלה ראש הממשלה אמר, אבל מובן שכשמתחילים לדבר דברים מעורפלים לצרכי מו"מ עם הפלשתינים ועם האמריקנים ועם האירופים. אך הדברים עלולים לחלחל ויכולים להביא לנגיסה בעמדות הבלתי מתפשרות שלנו בעבר. כיוון שכך, חשתי צורך לבקר שם".
מפה שהיא לרעתנו
כשהוא מספר על מהביקור הוא מזכיר דברים שאמר לתושבי החבל: "חברי כנסת באים לכאן בדרך כלל כדי לעודד. אצלי, בכל פעם שמתעוררת מחשבה של חולשה שמא אנחנו לא צודקים, אני מגיע אליכם ובכך אני מתחזק. אני רואה את המפעל הנפלא שלכם שנעשה ללא היסוס, מתוך היאחזות בקרקע ומתוך יצירה נפלאה".
כשריבלין מדבר על היצירה הנפלאה הוא מדגיש במיוחד את הירקות המיוחדים הגדלים בחממות החבל. כצמחוני הוא מכיר היטב את יתרונות תנובת קטיף. למען ההתפעלות הזו הוא מגייס אפילו את אהבתו הוותיקה, בית"ר ירושלים: "פלפל שגדל ברצועת עזה זה לא סתם פלפל. זה פרי טוב יותר מאגס או תפוח. כשאמרו כל תפוח מלמיליאן לא ידעו על מה הם מדברים, כי לא הכירו את הפירות הללו".
במעש החקלאי של חבל קטיף רואה ריבלין זעיר אנפין של המתרחש במדינה כולה. "ראה את כל החממות הערביות במואסי, השכנים הללו עבדו בחממות גוש קטיף והעתיקו באופן מדויק את מה שלמדו אצל היהודים. אפשר לראות איך היישוב העברי תרם גם להתפתחות הפלשתיני בחבל עזה. אתה רואה מה תרמה הציונות בחבל עזה, ועל כך תפארתו של העם היהודי".
אתה שולל את ההשערה שדבריו של שרון הם ספין תקשורתי בלבד?
"יכול הייתי, כאיש ליכוד, לבוא ולומר שסר מר סכנת מפת הדרכים, אבל איש אמת אני, ולכן אומר שאני בהחלט רואה סכנה. סכנה הנובעת מכך שאפילו לא אחת מ-14 ההסתייגויות הישראליות על מפת הדרכים לא התקבלה, ואנחנו לעומת זאת התחייבנו לקבלת מפת הדרכים. הזהרתי מכך ואני ממשיך ומזהיר. מפת הדרכים ללא 14 ההסתייגויות היא סכנה ממשית לציונות כפי שאני רואה אותה.
"כאשר אתה מנסה שלא להראות בעולם כסרבן שלום, בהחלט יכול להיות מצב שבו תמצא את עצמך שבוי במילותיך והולך שבי אחרי הבטחותיך לעמים. אנחנו צריכים לתת את לבנו לכך שלא נמצא את עצמנו במצב שבו תיעלנו את עצמנו אל תוך מים אדירים הזורמים למחוז שממנו לא נוכל להיחלץ".
"לא אוכל לשלוח יד בארץ"
עם כל הדברים הללו, כשריבלין מדבר על מצבה הבינלאומי של ישראל הוא מתאר בשפתו המלוטשת היטב מצב קשה, שאליו נקלענו שלא מרצוננו. "כל מה שתבקש הממשלה לקבוע כעת הוא בטל בשישים נוכח העובדה שהסכם אוסלו המר והנמהר, אשר הביא את מדינת ישראל ואת הפלשתינים למסלול התרסקות, הוא כבר עובדה קיימת, כי אזורי A הם אזורים המוכרים על ידי העולם כולו וגם מדינת ישראל הכירה בהם.
"לכן אנחנו, שומרי אמוני ישראל, צריכים להבין שברמה הפרקטית הישות הפלסטינית עולה לפנינו כחלום רע, אבל חלום אמתי. מדובר בדבר שלא נוכל יותר להתעלם ממנו. בעקבות זאת ועל פי המציאות הזאת אנחנו מנתבים את השיחות שלנו. אלה דברים שמביאים אותנו להתנצלויות כאלה ואחרות כדי שהעולם יבין את התנהגותנו מול הטרור.
"ראש הממשלה קובע שמפת הדרכים תתממש 'אם וכאשר', אבל במידה וה'אם וכאשר' הללו יתממשו, נמצא עצמנו נאלצים לשלם מחיר יקר לצד שמנגד, שישלם רק מס שפתיים. עם ישראל יצטרך לחשוב אם הוא מוכן לשלם את המחיר הזה. כיום לצערי הרב רבים מאזרחי ישראל מוכנים לעשות כמעט כל דבר בשביל השלום. שלום שיכול להתברר כחזון תעתועים, שיכול להביא אותנו למצב שבו היינו ערב מלחמת ששת הימים או ערב מלחמת העצמאות".
מודע היטב למלכודת שבהצבת תנאים למנהיגי הרשות הפלשתינית הוא מבהיר כי "אם יום אחד יבואו אנשים מהצד הפלשתיני ויאמרו 'אנחנו חוזרים בנו מאסטרטגיית הטרור. אנחנו רוצים באמת ובתמים בשלום, ובנוסף אנחנו מוותרים גם על זכות השיבה'. במצב שכזה ייתכן שאצטרך לומר לדור הבא שתפקידו להחליט. אני לא אוכל להרים יד נגד ארץ ישראל, לכן אולי לא מתפקידי אני להכריע, ואעזוב את הפוליטיקה.
"בעם ישראל יש עוד שישה מיליון אנשים שמעונינים להיות חברי כנסת ויכולים לעשות זאת בהצלחה. אני לא מאלה שחושבים שבלעדיהם הכנסת לא תסתדר". בחיוך משועשע הוא ממשיך: "האמן לי, לחברי אין מחליף. לי יש מחליף ותמיד היה לי".
לא רוצה להיות שר בחסד
אבל ריבלין לא מודאג באשר לעתידו הפוליטי "על מה מדברים היום? אפילו לא עולה מחשבה בלבם לוותר על הרעיון המרכזי שהים התיכון יהיה גבולה המזרחי(!) של מדינת ישראל".
ולמול כל אלה אמרת בראיון לעיתון הארץ שהעדפת שלא לקבל על עצמך תפקיד של שר, משום שתפקיד כזה היה מביא אותך לחיכוך מתמיד עם ראש הממשלה. צפית את המסלול שאליו נכנס ראש הממשלה, ולכן העדפת את תפקיד יושב ראש הכנסת. אז אתה את נפשך הצלת, אבל המאבק מחייב אנשים שייאבקו על דעותיהם בתוך הממשלה.
"בליכוד לא החשיבו אותי בתור אדם שרצוי על לב החברים. לדוגמא, אנשי תנועת... איך קוראים להם?" ריבלין מנסה להיזכר בשם, "מנהיגות יהודית. אנשי מנהיגות יהודית לא בחרו באנשים כמוני אלה העדיפו את מי שיבחר במר פייגלין. כלומר, הגעתי למקום ה-36 בלבד, ובמצב שכזה להיכנס לממשלה זה רק בחסדו של ראש הממשלה, ואז להיות מחויב כלפיו ולהיות קול שני של ראש הממשלה.
"ראש הממשלה שרון הוא מבית מדרשם של הפרגמטיים, המוכנים לפשרות על פי הצורך והיכולת ולא על פי האמונה הבלתי מתפשרת. לעומתו, אני לא ניחנתי ביכולת להתפשר על דבר שאני מאמין בו באופן כמעט מיסטי. לא הייתי יכול להיות בממשלה אף יום אחד כשאני מצביע נגד של ראש הממשלה. לעומת זאת, כדי להיבחר לתפקיד יו"ר הכנסת צריך הייתי מספר מצומצם של חברים בליכוד, ודי בכך.
"אני מכיר את חברי הטוב בני בגין, שב-1999 בחר ללכת ולעמוד בפני הציבור, ואמר 'מי לארץ ישראל אלי, הליכוד אינו דרכי יותר כיוון שהליכוד בחר ללכת בדרך אוסלו'. כזכור, תוצאות הבחירות הביאו אותו לפרוש מהפוליטיקה. עומדות בפני מספר אפשרויות: האחת היא לעזוב את הליכוד ולבוא ולומר שאבדה כל תקווה, אך אני, כל עוד נשמה באפי אני מוסיף ומקווה".
השמאל מתפרנס מה'שלום'
הליכוד כתנועה החליט החלטות מסוימות השוללות קיומה של מדינה פלשתינית. איך יכול ראש הממשלה פשוט לצפצף על המרכז?
"צריך לומר לשבחו של ראש הממשלה דבר אחד: לפני שנבחר בפעם הראשונה, הוא עמד לפני חברי מרכז הליכוד ואמר את דברו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. לאחר מכן, בבחירות השניות, עמד ראש הממשלה ואמר שהוא בעד מדינה פלשתינית. כולנו, כולל מר פייגלין, הצטרפנו לאותה רשימה וקיבלנו 38 מנדטים. גם אדלשטיין ושרנסקי בחרו להצטרף, למרות התנגדותם הבלתי מתפשרת למדינה פלשתינית.
"ראש הממשלה לא הטעה את הליכוד. הליכוד יכול היה לומר לשרון: 'אתך איננו רוצים ללכת לבחירות'. אך הליכוד ידע עד כמה הוא פופולארי וביקש מראש הממשלה לעמוד בראשו. לכן צריך לנזוף באנשי הליכוד, כולל בי, ולא לטעון שראש הממשלה פועל בניגוד לדעת מפלגתו. איש אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו, גם לא הפייגלינים למיניהם", ריבלין מרים מעט את קולו. נראה שקשה לו להסתיר כעס ישן על אנשי מנהיגות יהודית. "יכולנו לבחור באיבוד השלטון, ובלבד שלא ללכת אחרי שרון", הוא חותם בפסקנות עגומה.
יזמות ז'נבה חושפות תופעה משונה: פוליטיקאים מהשמאל שנבעטו מהזירה הפוליטית על ידי הציבור, שבים ומעלים יוזמות ללא הרף. לעומתם, פוליטיקאים מהימין, ברגע שהציבור שולח אותם הביתה הם מסתגרים ונעלמים. כך קרה לשמיר, לרפול ולבגין. מה קורה כאן? רק לשמאל אכפת מהמדינה?
"קודם כל, ברוך ה', מאז שנת 77' הציבור תומך בעמדות שלנו, עמדות הימין, כי הוא לא מאמין יותר לערפאת. הציבור יודע שהשמאל דרדר אותנו למצב שבו האמנו לאדם שאי אפשר להאמין לו. מצד שני, כל הכבוד לאלה שמתפרנסים ומפרנסים בהיותם עוסקים בצורכי שמאל. יש להם מממנים למכביר, זה עסק משתלם. לפי דעתי הם יוכלו להתפרנס מהשלום הזה עוד שנים רבות. האנשים האלה, מגרשים אותם מהדלת והם שבים מהחלון. מגרשים מהחלון והם שבים מהפשפש, ומכל מקום הם עושים מה ששמותר להם על פי כללי הדמוקרטיה".
יזמת ז'נבה דמוקרטית?
"יזמת ז'נבה היא במובן מסוים דמוקרטית. היו שנים שבהם מפלגת הלייבור לא הצליחה לתפוס את השלטון בבריטניה, והקימה את ממשלת הצללים. כולם לעגו להם, עד שהם הצליחו. מותר לאנשי היזמה לעשות מה שהם עושים, אם כי היזמה הזו מסוכנת ומחלישה את ישראל בנקודה שבה היא ממילא מצויה במצב של חולשה באירופה.
"כעת, מול טענות הממשלה שלא ניתן לוותר ולעשות פשרות, יאמר לנו העולם לא לבלבל במוח, הנה אנשים משלכם קבעו שאפשר לתת את ירושלים. יזמת ז'נבה נותנת לצד הפלשתיני עמדת פתיחה טובה יותר מכל מה שהיה להם בעבר. היזמה הזו היא מסוכנת, אבל לא חורגת מהקו האדום של הדמוקרטיה".
פני הכלב
למה אין לליכוד תכנית מדינית? למה הליכוד רק מגיב, מתקן, מעלה הצעות לשיפוצים של הצעות השמאל?
"המשנה האחרונה במסכת סוטה קובעת שפני הדור כפני הכלב. מסביר התוספות, מהם פני הדור? אלו המנהיגים. למה הדבר דומה, לכלב ההולך לפני בעליו", ריבלין פותח במשל הידוע, ומוסיף לו תנועות פנים תיאטראליות להמחשה. "הכלב מרים את זנבו וראשו ורץ לפני בעליו כאילו הוא מוביל. בפרשת דרכים, כשאינו יודע לאן יפנה בעליו, הוא מרכין את ראשו ואת זנבו, עושה העוויות של עייפות או מחפש מקום לעשות בו את צרכיו. וכאשר בעליו בוחר בדרך, שוב הוא יודע לאן ללכת, והוא מרים זנבו וראשו ורץ קדימה. כך מנהיגי הדור מסתכלים אחורה לראות מה רוצה הציבור: כאשר הם מגלים זאת הם יכולים בבוקר להחזיר את רמת הגולן, בצהריים לחדול מכך, בערב ללכת לאוסלו וכן הלאה".
ואת כל זה אתה מפנה כלפי מנהיגי הליכוד.
"גם הליכוד הוא היום סופר מרקט של דעות. כולל דעות של אנשים שתורתו של ז'בוטינסקי", הוא מפנה אצבע לעבר תמונתו הגדולה של המנהיג המנוח התלויה מול שולחנו, "שאמר 'ציון כולה שלנו' היא כבר לא נחלתם. יש הרבה אנשים בליכוד שרק חושבים איך להביא לעם את הסחורה שהוא רוצה".
אם כך אתה רואה את הדברים, למה אתה מזלזל באנשי תנועת מנהיגות יהודית?
"להיפך, אני חש כלפיהם הערכה רבה. משום שהפייגלינים הולכים לפני המחנה, ורוצים לראות באמונה ובאידיאולוגיה דבר עיקרי. אני רק אומר שהם עשו כל מיני מהלכים כדי להביא את פייגלין להנהגת הליכוד", הוא אומר בהסתייגות בולטת.
השמאל לא יסתום לנו את הפה
סוגיית מנהיגות יהודית מטרידה את ריבלין, שרואה בה קבוצה המנתקת בין יהדותה של המדינה לדמוקרטיה שבה. "אני מאמין שניתן לחיות בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. איך? קשה לי לומר לך. אבל אסור שיאמרו בעולם שמדינה יהודית אינה מדינה דמוקרטית. באותו הרגע יאמרו אנשי השמאל שאנחנו רוצים מדינה יהודית, לכן צריך להיפרד מהערבים ולהיפרד משטחי ארץ ישראל. לימין לא תהיה תשובה לטענה הזו. מה? לחיות במדינת אפרטהייד? להיות כובש? לדעתי ישנן כל מיני אופציות לפתור את הבעיה".
לדוגמא...
"אפשר להגיע למצב שמדינת ישראל מכאן, ירדן מכאן ובתווך שטחי מולדת יקרים השייכים לישראל, שאזרחיהם היהודים והערביים יהיו אזרחי ירדן".
איזה ירדני יסכים לפתרון שכזה?
"אני לא יודע. אני רק יודע שיש תכנית וצריך לבדוק אותה. מה שאסור שיקרה זה מצב של הפקר והעדר דמוקרטיה. זה יתחיל בהבדלים בין הלאומים, ימשך להבדלים בין עולים לוותיקים, יוצאי מזרח ומערב, ועד להבדלים בין חובשי משקפיים וכאלה שאינם חובשים, ג'ינג'ים ובלונדיניים וכן הלאה. אני לא מוכן לחיות במדינה שאינה מדינה דמוקרטית. בכך גדולתו של העם היהודי וגדולתה של מדינת ישראל".
לפני כחודש ימים, בטקס הזיכרון ליצחק רבין, עלה יושב ראש הכנסת לכותרות. לאחר שמונה שנים בהן נדמה היה שהימין הישראלי התרגל לאצבע המאשימה המופנית לעברו. בנאום שנשא בכנסת תקף ריבלין את השמאל הישראלי המבקש לסתום פיות שאינם תואמים את דעותיו. משפחת רבין ביקשה שימתן את הנאום, אך ריבלין התעקש לשאת את הנאום כפי שהוא.
קפץ בך ריבלין הבית"רי הלוחם?
"לא. אני את הדברים הללו אמרתי גם בעבר, כשהחלפתי את אברום בורג בתפקיד יושב ראש הכנסת. אמנם אמרתי את הדברים באופן מתון יותר, אבל הם נאמרו. גם אז משפחת רבין, ובעיקר לאה, ביקשו שלא אדבר, אבל בראיון רדיופוני אמרתי לה שיצחק רבין היה אמנם גם חבר אישי וגם מפקדי האישי בצבא, אבל לא ייתכן שרצח רבין יסתום את אמונותי ולא יאפשר לי לומר את דעותי, למשל שאוסלו מוביל למסלול התרסקות בלתי נמנע.
"אמרתי שרבין הוא ציוני דגול, שחשב שאוסלו הוא המסלול היחידי שיביא אותנו להסדר, ואני חשבתי ההיפך. אמרתי לה, ללאה רבין, האם את תסתמי את פי בגלל שראש ממשלתנו נרצח? אני לא אוכל עוד להחזיק בדעותי? אלה דברים שאינם מקובלים עלי".
חברת הכנסת קולט אביטל שהיא לא מבינה אותך: השמאל הוא הנרדף, הוא זה שראש ממשלה מטעמו נרצח. אתה מבין את חוסר ההבנה שלה?
"השמאל יכול לטעון שמעולם לא נרצח מישהו מהימין על ידי איש שמאל, אם כי גם בעניין הזה אפשר לפשפש בהיסטוריה, אבל בכל אופן לא מדובר בשמאל של היום. זו אולי העובדה היחידה הנכונה בדברים. לגבי כל השאר, פשוט בלבלו אותם. אם מישהו לא מבין ולא רואה את הניסיון לסתימת פיות אני יכול רק להצר על הבנתו".
טוב יהודי חי מיהודי צודק
אני שואל על האנטישמיות הגואה באירופה ובארצות הברית, וריבלין מדגיש שאמונות דתיות פועלות נגדנו לא רק כששונאים אותנו אלא גם כשאוהבים אותנו, ומאחורי האהבה הזו מסתתרת אמונה דתית מגמתית. דוגמא לדברים הוא לוקח מהנוצרים אוהבי ישראל: "רבין ביקש ממני בשעתו לבדוק למה הם אוהבים אותנו, מדוע נפשם דבקה במדינת ישראל. שאלתי את אחד הכמרים, והוא הסביר לי על אמונתם שבאחרית הימים יתכנסו היהודים לארץ ישראל, וכאשר כל היהודים יתקבצו בארצם וישבו בה לבטח יכירו בטעותם, יכירו באלהותו של האחר, ואז תבוא הגאולה לעולם.
"רבין אמר להם, ואני מסכים לגישתו, שכל עוד אנחנו בשלב הראשון אין לנו בעיה איתם, כיוון שכל מי שיגיע על פי אמונתם יהיה יהודי ללא ספק", הוא מוסיף הבהרה: "אנחנו יודעים שיוסף הנגר היה יהודי כשר, ולכן גם בנו כך...".
ובכל זאת, מה עם האנטישמיות?
"האנטישמיות בעולם היא בילד-אין. האנטישמיות היא יותר מערבית מאשר ערבית. אין שנאת יהודים אצל הערבים. היהודים הפכו שנואים על הערבים רק כששבו לארצם שנכבשה תחת חרב האסלאם. ישראל מסמלת היום בעיני הערבים את הקשר עם האמריקנים; השנאה כלפי ארצות הברית משליכה באופן מידי על שנאתם לישראל. בנוסף אין לשכוח את התמיכה של השמאל העולמי בתפיסת העולם שרואה בפלשתינים לוחמי חופש ולא טרוריסטים. כל אלה יחדיו יוצרים בליל של אמונות המביאות לתופעות האנטישמיות".
יאמר לך השמאל: ותר לפלסטינאים ותעלם האנטישמיות.
"אני חושב שאהבו אותנו כשמתנו, ועכשיו צריכים לאהוב אותנו כאשר אנחנו חזקים. יהודים הגיעו לארץ ישראל כי רדפו אותנו בתפוצות, וכשהקמנו לנו כאן מקום מפלט, ברור שלא הקמנו אותו כדי לפתוח במלחמה. ציוני הוא בהגדרה רודף שלום. מדינת ישראל היא הפתרון וההגנה מפני האנטישמיות".
בית המשפט גולש מתחומו
בסוגייה הבאה מדגיש ריבלין בלהט דברים חמים ואוהדים כלפי נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק.
בית המשפט התיר לאחרונה את הקרנתו של הסרט ג'נין ג'נין. נשמעה טענה שהקביעה הזו של בית המשפט תמנע כל מחאה ישראלית עתידית נגד ביטויים אנטישמיים בעולם, שכן היום הכל כבר מותר בשם חופש הדיבור.
"ראשית, בהיות בני אחד הלוחמים בג'נין, כל הוצאת דיבה דכזו היא הוצאת דיבה נגדו ודיבה נגדי אישית, כמי שחינך את בנו להרג חפים מפשע. אני חש באופן אישי את הפגיעה ברגשות הציבור שבסרט הזה. הסרט הזה הוא מעלילות הדם היותר מכוערות נגד מדינת ישראל ויהודים בכלל. היא אחת התעמולות היותר שטניות כלפי ישראל.
"בית המשפט העליון בא מתוך השקפה קוסמופוליטית, ואמר שאין דבר היכול למוטט את אושיותיה של מדינת ישראל, ושאנחנו יכולים להתיר בשם זכות הדיבור להשמיע דברים מעין אלה, גם אם אינם אמת. זו גישה קוסמופוליטית שקובעת שבית המשפט העליון חופשי לפרש כל דבר העולה על רוחו על פי תפיסת שופטיו.
"אני יודע שכבוד הנשיא אהרון ברק הוא בראש ובראשונה ציוני הרואה במדינת ישראל מדינה יהודית שצריכה לשמור על אופייה, ויש להגן עליה מכל משמר. כאשר צרנו על כנסיית המולד, הגיש אחד משונאינו עתירה לבג"ץ נגד המצור. השופט אהרון ברק פתח את דלתות בית המשפט בפניו ואפשר לו להשמיע את דבריו, אולם בסופו של דבר פרך את טענותיו אחת לאחת וזרק אותו מכל המדרגות, אבל באותו רגע קבע עיקרון שדלתו של בית המשפט העליון פתוחה גם לשיקולי המלחמה של ממשלת ישראל כנגד הקמים עליה למלחמה, וזו כבר זליגה קשה ביותר מתחום לתחום.
"כמובן שכעת שופט אחר או נשיא בית המשפט העליון הבא, שאולי יהיה בעל זיקה ציונית ויהודית פחותה, עלול להיות קוסמופוליטי, אוניברסאלי. הוא עלול לקבוע, אולי כדי למצוא חן בעיני משפטנים בינלאומיים, שמדינה דמוקרטית חשובה יותר ממדינה יהודית, שחשוב יותר יהודי צודק מאשר יהודי חי. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו בעיצומה של מלחמה קשה, וכיוון שכך צריך לקבוע את הגבולות שבין התחומים, ועל כך אנחנו עוד יושבים על המדוכה".
לקראת סיום דבריו מספר ריבלין על אותה ישיבת ממשלה שבה ישב, ביודעו שבנו נמצא בין הלוחמים, ושר הביטחון החליט שלא לתת סיוע ללוחמים בג'נין. את הסיפור הזה הוא מספר לאח"מים מהעולם כולו, ומבקש להראות לי את מכתבו של איש הקונגרס האמריקאי לאנטוס, מכתב שבו הוא מפרט את התרגשותו מסיפור ג'נין כפי שסופר לו כשביקר לאחרונה בלשכתו של ריבלין. לכל אלה הוא מוסיף את החלטת תחנת הטלוויזיה הצרפתית 'ארטא' שלא להקרין את הסרט מחשש לפרוץ גל של אלימות אנטישמית ברחבי צרפת. "מדובר בתחנה שבמסורתה היא אנטי ישראלית", מכה ריבלין על שולחנו.
ריבלין מסכם את מסקנותיו מפרשת 'ג'נין ג'נין': "כשיש כל-כך הרבה כוח לבית המשפט, אנחנו צריכים לקבוע את האופן שבו ייבחרו השופטים. השופט ברק אינו נזקק היום לחוקה, אבל הוא ציוני נלהב. מה יקרה כשיבוא מישהו אחר, שיחליט ש'ג'נין ג'נין' זה בסדר?"
אחד המועדים האחרונים שנקבעו ונדחו היה צהרי יום חמישי, אבל בעקבות הצהרותיו המדיניות של ראש הממשלה אריאל שרון, ובעיקר לנוכח ההדלפות מלשכתו שמדובר בצעדים חד-צדדיים שעיקרם פינוי ישובים בחבל עזה, החליט ריבלין לבקר ביישובי החבל ביקור הזדהות ומחאה שקטה נגד הכוונות הנרקמות.
ביקור מחאה אמרנו? לא בטוח. ריבלין דואג להזכיר את מחויבותו של שרון לחבלי הארץ, ואולי גם לחבק אותו חיבוק אידיאולוגי מחשק. "חבל קטיף נמצא בכותרות עם סיבה ובלי סיבה", הוא מבהיר. "בלי סיבה משום שאני יודע את עמדתו הבלתי מתפשרת של ראש הממשלה שאין לדבר על חבל עזה, וודאי שלא על נצרים וכפר דרום, כל עוד לא מדובר על הסכם הקבע. ראש הממשלה תמיד ראה בכפר דרום ובנצרים חבל ארץ בעל ערך אסטרטגי. נצרים היא העיניים של המדינה על נמל עזה. כפר דרום הוא מקום שמסמל את מלחמת ישראל בפולשים מארצות ערב, והוא היה זה שבלם את המצרים ולמעשה הציל את תל אביב.
"את הדברים האלה ראש הממשלה אמר, אבל מובן שכשמתחילים לדבר דברים מעורפלים לצרכי מו"מ עם הפלשתינים ועם האמריקנים ועם האירופים. אך הדברים עלולים לחלחל ויכולים להביא לנגיסה בעמדות הבלתי מתפשרות שלנו בעבר. כיוון שכך, חשתי צורך לבקר שם".
מפה שהיא לרעתנו
כשהוא מספר על מהביקור הוא מזכיר דברים שאמר לתושבי החבל: "חברי כנסת באים לכאן בדרך כלל כדי לעודד. אצלי, בכל פעם שמתעוררת מחשבה של חולשה שמא אנחנו לא צודקים, אני מגיע אליכם ובכך אני מתחזק. אני רואה את המפעל הנפלא שלכם שנעשה ללא היסוס, מתוך היאחזות בקרקע ומתוך יצירה נפלאה".
כשריבלין מדבר על היצירה הנפלאה הוא מדגיש במיוחד את הירקות המיוחדים הגדלים בחממות החבל. כצמחוני הוא מכיר היטב את יתרונות תנובת קטיף. למען ההתפעלות הזו הוא מגייס אפילו את אהבתו הוותיקה, בית"ר ירושלים: "פלפל שגדל ברצועת עזה זה לא סתם פלפל. זה פרי טוב יותר מאגס או תפוח. כשאמרו כל תפוח מלמיליאן לא ידעו על מה הם מדברים, כי לא הכירו את הפירות הללו".
במעש החקלאי של חבל קטיף רואה ריבלין זעיר אנפין של המתרחש במדינה כולה. "ראה את כל החממות הערביות במואסי, השכנים הללו עבדו בחממות גוש קטיף והעתיקו באופן מדויק את מה שלמדו אצל היהודים. אפשר לראות איך היישוב העברי תרם גם להתפתחות הפלשתיני בחבל עזה. אתה רואה מה תרמה הציונות בחבל עזה, ועל כך תפארתו של העם היהודי".
אתה שולל את ההשערה שדבריו של שרון הם ספין תקשורתי בלבד?
"יכול הייתי, כאיש ליכוד, לבוא ולומר שסר מר סכנת מפת הדרכים, אבל איש אמת אני, ולכן אומר שאני בהחלט רואה סכנה. סכנה הנובעת מכך שאפילו לא אחת מ-14 ההסתייגויות הישראליות על מפת הדרכים לא התקבלה, ואנחנו לעומת זאת התחייבנו לקבלת מפת הדרכים. הזהרתי מכך ואני ממשיך ומזהיר. מפת הדרכים ללא 14 ההסתייגויות היא סכנה ממשית לציונות כפי שאני רואה אותה.
"כאשר אתה מנסה שלא להראות בעולם כסרבן שלום, בהחלט יכול להיות מצב שבו תמצא את עצמך שבוי במילותיך והולך שבי אחרי הבטחותיך לעמים. אנחנו צריכים לתת את לבנו לכך שלא נמצא את עצמנו במצב שבו תיעלנו את עצמנו אל תוך מים אדירים הזורמים למחוז שממנו לא נוכל להיחלץ".
"לא אוכל לשלוח יד בארץ"
עם כל הדברים הללו, כשריבלין מדבר על מצבה הבינלאומי של ישראל הוא מתאר בשפתו המלוטשת היטב מצב קשה, שאליו נקלענו שלא מרצוננו. "כל מה שתבקש הממשלה לקבוע כעת הוא בטל בשישים נוכח העובדה שהסכם אוסלו המר והנמהר, אשר הביא את מדינת ישראל ואת הפלשתינים למסלול התרסקות, הוא כבר עובדה קיימת, כי אזורי A הם אזורים המוכרים על ידי העולם כולו וגם מדינת ישראל הכירה בהם.
"לכן אנחנו, שומרי אמוני ישראל, צריכים להבין שברמה הפרקטית הישות הפלסטינית עולה לפנינו כחלום רע, אבל חלום אמתי. מדובר בדבר שלא נוכל יותר להתעלם ממנו. בעקבות זאת ועל פי המציאות הזאת אנחנו מנתבים את השיחות שלנו. אלה דברים שמביאים אותנו להתנצלויות כאלה ואחרות כדי שהעולם יבין את התנהגותנו מול הטרור.
"ראש הממשלה קובע שמפת הדרכים תתממש 'אם וכאשר', אבל במידה וה'אם וכאשר' הללו יתממשו, נמצא עצמנו נאלצים לשלם מחיר יקר לצד שמנגד, שישלם רק מס שפתיים. עם ישראל יצטרך לחשוב אם הוא מוכן לשלם את המחיר הזה. כיום לצערי הרב רבים מאזרחי ישראל מוכנים לעשות כמעט כל דבר בשביל השלום. שלום שיכול להתברר כחזון תעתועים, שיכול להביא אותנו למצב שבו היינו ערב מלחמת ששת הימים או ערב מלחמת העצמאות".
מודע היטב למלכודת שבהצבת תנאים למנהיגי הרשות הפלשתינית הוא מבהיר כי "אם יום אחד יבואו אנשים מהצד הפלשתיני ויאמרו 'אנחנו חוזרים בנו מאסטרטגיית הטרור. אנחנו רוצים באמת ובתמים בשלום, ובנוסף אנחנו מוותרים גם על זכות השיבה'. במצב שכזה ייתכן שאצטרך לומר לדור הבא שתפקידו להחליט. אני לא אוכל להרים יד נגד ארץ ישראל, לכן אולי לא מתפקידי אני להכריע, ואעזוב את הפוליטיקה.
"בעם ישראל יש עוד שישה מיליון אנשים שמעונינים להיות חברי כנסת ויכולים לעשות זאת בהצלחה. אני לא מאלה שחושבים שבלעדיהם הכנסת לא תסתדר". בחיוך משועשע הוא ממשיך: "האמן לי, לחברי אין מחליף. לי יש מחליף ותמיד היה לי".
לא רוצה להיות שר בחסד
אבל ריבלין לא מודאג באשר לעתידו הפוליטי "על מה מדברים היום? אפילו לא עולה מחשבה בלבם לוותר על הרעיון המרכזי שהים התיכון יהיה גבולה המזרחי(!) של מדינת ישראל".
ולמול כל אלה אמרת בראיון לעיתון הארץ שהעדפת שלא לקבל על עצמך תפקיד של שר, משום שתפקיד כזה היה מביא אותך לחיכוך מתמיד עם ראש הממשלה. צפית את המסלול שאליו נכנס ראש הממשלה, ולכן העדפת את תפקיד יושב ראש הכנסת. אז אתה את נפשך הצלת, אבל המאבק מחייב אנשים שייאבקו על דעותיהם בתוך הממשלה.
"בליכוד לא החשיבו אותי בתור אדם שרצוי על לב החברים. לדוגמא, אנשי תנועת... איך קוראים להם?" ריבלין מנסה להיזכר בשם, "מנהיגות יהודית. אנשי מנהיגות יהודית לא בחרו באנשים כמוני אלה העדיפו את מי שיבחר במר פייגלין. כלומר, הגעתי למקום ה-36 בלבד, ובמצב שכזה להיכנס לממשלה זה רק בחסדו של ראש הממשלה, ואז להיות מחויב כלפיו ולהיות קול שני של ראש הממשלה.
"ראש הממשלה שרון הוא מבית מדרשם של הפרגמטיים, המוכנים לפשרות על פי הצורך והיכולת ולא על פי האמונה הבלתי מתפשרת. לעומתו, אני לא ניחנתי ביכולת להתפשר על דבר שאני מאמין בו באופן כמעט מיסטי. לא הייתי יכול להיות בממשלה אף יום אחד כשאני מצביע נגד של ראש הממשלה. לעומת זאת, כדי להיבחר לתפקיד יו"ר הכנסת צריך הייתי מספר מצומצם של חברים בליכוד, ודי בכך.
"אני מכיר את חברי הטוב בני בגין, שב-1999 בחר ללכת ולעמוד בפני הציבור, ואמר 'מי לארץ ישראל אלי, הליכוד אינו דרכי יותר כיוון שהליכוד בחר ללכת בדרך אוסלו'. כזכור, תוצאות הבחירות הביאו אותו לפרוש מהפוליטיקה. עומדות בפני מספר אפשרויות: האחת היא לעזוב את הליכוד ולבוא ולומר שאבדה כל תקווה, אך אני, כל עוד נשמה באפי אני מוסיף ומקווה".
השמאל מתפרנס מה'שלום'
הליכוד כתנועה החליט החלטות מסוימות השוללות קיומה של מדינה פלשתינית. איך יכול ראש הממשלה פשוט לצפצף על המרכז?
"צריך לומר לשבחו של ראש הממשלה דבר אחד: לפני שנבחר בפעם הראשונה, הוא עמד לפני חברי מרכז הליכוד ואמר את דברו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. לאחר מכן, בבחירות השניות, עמד ראש הממשלה ואמר שהוא בעד מדינה פלשתינית. כולנו, כולל מר פייגלין, הצטרפנו לאותה רשימה וקיבלנו 38 מנדטים. גם אדלשטיין ושרנסקי בחרו להצטרף, למרות התנגדותם הבלתי מתפשרת למדינה פלשתינית.
"ראש הממשלה לא הטעה את הליכוד. הליכוד יכול היה לומר לשרון: 'אתך איננו רוצים ללכת לבחירות'. אך הליכוד ידע עד כמה הוא פופולארי וביקש מראש הממשלה לעמוד בראשו. לכן צריך לנזוף באנשי הליכוד, כולל בי, ולא לטעון שראש הממשלה פועל בניגוד לדעת מפלגתו. איש אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו, גם לא הפייגלינים למיניהם", ריבלין מרים מעט את קולו. נראה שקשה לו להסתיר כעס ישן על אנשי מנהיגות יהודית. "יכולנו לבחור באיבוד השלטון, ובלבד שלא ללכת אחרי שרון", הוא חותם בפסקנות עגומה.
יזמות ז'נבה חושפות תופעה משונה: פוליטיקאים מהשמאל שנבעטו מהזירה הפוליטית על ידי הציבור, שבים ומעלים יוזמות ללא הרף. לעומתם, פוליטיקאים מהימין, ברגע שהציבור שולח אותם הביתה הם מסתגרים ונעלמים. כך קרה לשמיר, לרפול ולבגין. מה קורה כאן? רק לשמאל אכפת מהמדינה?
"קודם כל, ברוך ה', מאז שנת 77' הציבור תומך בעמדות שלנו, עמדות הימין, כי הוא לא מאמין יותר לערפאת. הציבור יודע שהשמאל דרדר אותנו למצב שבו האמנו לאדם שאי אפשר להאמין לו. מצד שני, כל הכבוד לאלה שמתפרנסים ומפרנסים בהיותם עוסקים בצורכי שמאל. יש להם מממנים למכביר, זה עסק משתלם. לפי דעתי הם יוכלו להתפרנס מהשלום הזה עוד שנים רבות. האנשים האלה, מגרשים אותם מהדלת והם שבים מהחלון. מגרשים מהחלון והם שבים מהפשפש, ומכל מקום הם עושים מה ששמותר להם על פי כללי הדמוקרטיה".
יזמת ז'נבה דמוקרטית?
"יזמת ז'נבה היא במובן מסוים דמוקרטית. היו שנים שבהם מפלגת הלייבור לא הצליחה לתפוס את השלטון בבריטניה, והקימה את ממשלת הצללים. כולם לעגו להם, עד שהם הצליחו. מותר לאנשי היזמה לעשות מה שהם עושים, אם כי היזמה הזו מסוכנת ומחלישה את ישראל בנקודה שבה היא ממילא מצויה במצב של חולשה באירופה.
"כעת, מול טענות הממשלה שלא ניתן לוותר ולעשות פשרות, יאמר לנו העולם לא לבלבל במוח, הנה אנשים משלכם קבעו שאפשר לתת את ירושלים. יזמת ז'נבה נותנת לצד הפלשתיני עמדת פתיחה טובה יותר מכל מה שהיה להם בעבר. היזמה הזו היא מסוכנת, אבל לא חורגת מהקו האדום של הדמוקרטיה".
פני הכלב
למה אין לליכוד תכנית מדינית? למה הליכוד רק מגיב, מתקן, מעלה הצעות לשיפוצים של הצעות השמאל?
"המשנה האחרונה במסכת סוטה קובעת שפני הדור כפני הכלב. מסביר התוספות, מהם פני הדור? אלו המנהיגים. למה הדבר דומה, לכלב ההולך לפני בעליו", ריבלין פותח במשל הידוע, ומוסיף לו תנועות פנים תיאטראליות להמחשה. "הכלב מרים את זנבו וראשו ורץ לפני בעליו כאילו הוא מוביל. בפרשת דרכים, כשאינו יודע לאן יפנה בעליו, הוא מרכין את ראשו ואת זנבו, עושה העוויות של עייפות או מחפש מקום לעשות בו את צרכיו. וכאשר בעליו בוחר בדרך, שוב הוא יודע לאן ללכת, והוא מרים זנבו וראשו ורץ קדימה. כך מנהיגי הדור מסתכלים אחורה לראות מה רוצה הציבור: כאשר הם מגלים זאת הם יכולים בבוקר להחזיר את רמת הגולן, בצהריים לחדול מכך, בערב ללכת לאוסלו וכן הלאה".
ואת כל זה אתה מפנה כלפי מנהיגי הליכוד.
"גם הליכוד הוא היום סופר מרקט של דעות. כולל דעות של אנשים שתורתו של ז'בוטינסקי", הוא מפנה אצבע לעבר תמונתו הגדולה של המנהיג המנוח התלויה מול שולחנו, "שאמר 'ציון כולה שלנו' היא כבר לא נחלתם. יש הרבה אנשים בליכוד שרק חושבים איך להביא לעם את הסחורה שהוא רוצה".
אם כך אתה רואה את הדברים, למה אתה מזלזל באנשי תנועת מנהיגות יהודית?
"להיפך, אני חש כלפיהם הערכה רבה. משום שהפייגלינים הולכים לפני המחנה, ורוצים לראות באמונה ובאידיאולוגיה דבר עיקרי. אני רק אומר שהם עשו כל מיני מהלכים כדי להביא את פייגלין להנהגת הליכוד", הוא אומר בהסתייגות בולטת.
השמאל לא יסתום לנו את הפה
סוגיית מנהיגות יהודית מטרידה את ריבלין, שרואה בה קבוצה המנתקת בין יהדותה של המדינה לדמוקרטיה שבה. "אני מאמין שניתן לחיות בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. איך? קשה לי לומר לך. אבל אסור שיאמרו בעולם שמדינה יהודית אינה מדינה דמוקרטית. באותו הרגע יאמרו אנשי השמאל שאנחנו רוצים מדינה יהודית, לכן צריך להיפרד מהערבים ולהיפרד משטחי ארץ ישראל. לימין לא תהיה תשובה לטענה הזו. מה? לחיות במדינת אפרטהייד? להיות כובש? לדעתי ישנן כל מיני אופציות לפתור את הבעיה".
לדוגמא...
"אפשר להגיע למצב שמדינת ישראל מכאן, ירדן מכאן ובתווך שטחי מולדת יקרים השייכים לישראל, שאזרחיהם היהודים והערביים יהיו אזרחי ירדן".
איזה ירדני יסכים לפתרון שכזה?
"אני לא יודע. אני רק יודע שיש תכנית וצריך לבדוק אותה. מה שאסור שיקרה זה מצב של הפקר והעדר דמוקרטיה. זה יתחיל בהבדלים בין הלאומים, ימשך להבדלים בין עולים לוותיקים, יוצאי מזרח ומערב, ועד להבדלים בין חובשי משקפיים וכאלה שאינם חובשים, ג'ינג'ים ובלונדיניים וכן הלאה. אני לא מוכן לחיות במדינה שאינה מדינה דמוקרטית. בכך גדולתו של העם היהודי וגדולתה של מדינת ישראל".
לפני כחודש ימים, בטקס הזיכרון ליצחק רבין, עלה יושב ראש הכנסת לכותרות. לאחר שמונה שנים בהן נדמה היה שהימין הישראלי התרגל לאצבע המאשימה המופנית לעברו. בנאום שנשא בכנסת תקף ריבלין את השמאל הישראלי המבקש לסתום פיות שאינם תואמים את דעותיו. משפחת רבין ביקשה שימתן את הנאום, אך ריבלין התעקש לשאת את הנאום כפי שהוא.
קפץ בך ריבלין הבית"רי הלוחם?
"לא. אני את הדברים הללו אמרתי גם בעבר, כשהחלפתי את אברום בורג בתפקיד יושב ראש הכנסת. אמנם אמרתי את הדברים באופן מתון יותר, אבל הם נאמרו. גם אז משפחת רבין, ובעיקר לאה, ביקשו שלא אדבר, אבל בראיון רדיופוני אמרתי לה שיצחק רבין היה אמנם גם חבר אישי וגם מפקדי האישי בצבא, אבל לא ייתכן שרצח רבין יסתום את אמונותי ולא יאפשר לי לומר את דעותי, למשל שאוסלו מוביל למסלול התרסקות בלתי נמנע.
"אמרתי שרבין הוא ציוני דגול, שחשב שאוסלו הוא המסלול היחידי שיביא אותנו להסדר, ואני חשבתי ההיפך. אמרתי לה, ללאה רבין, האם את תסתמי את פי בגלל שראש ממשלתנו נרצח? אני לא אוכל עוד להחזיק בדעותי? אלה דברים שאינם מקובלים עלי".
חברת הכנסת קולט אביטל שהיא לא מבינה אותך: השמאל הוא הנרדף, הוא זה שראש ממשלה מטעמו נרצח. אתה מבין את חוסר ההבנה שלה?
"השמאל יכול לטעון שמעולם לא נרצח מישהו מהימין על ידי איש שמאל, אם כי גם בעניין הזה אפשר לפשפש בהיסטוריה, אבל בכל אופן לא מדובר בשמאל של היום. זו אולי העובדה היחידה הנכונה בדברים. לגבי כל השאר, פשוט בלבלו אותם. אם מישהו לא מבין ולא רואה את הניסיון לסתימת פיות אני יכול רק להצר על הבנתו".
טוב יהודי חי מיהודי צודק
אני שואל על האנטישמיות הגואה באירופה ובארצות הברית, וריבלין מדגיש שאמונות דתיות פועלות נגדנו לא רק כששונאים אותנו אלא גם כשאוהבים אותנו, ומאחורי האהבה הזו מסתתרת אמונה דתית מגמתית. דוגמא לדברים הוא לוקח מהנוצרים אוהבי ישראל: "רבין ביקש ממני בשעתו לבדוק למה הם אוהבים אותנו, מדוע נפשם דבקה במדינת ישראל. שאלתי את אחד הכמרים, והוא הסביר לי על אמונתם שבאחרית הימים יתכנסו היהודים לארץ ישראל, וכאשר כל היהודים יתקבצו בארצם וישבו בה לבטח יכירו בטעותם, יכירו באלהותו של האחר, ואז תבוא הגאולה לעולם.
"רבין אמר להם, ואני מסכים לגישתו, שכל עוד אנחנו בשלב הראשון אין לנו בעיה איתם, כיוון שכל מי שיגיע על פי אמונתם יהיה יהודי ללא ספק", הוא מוסיף הבהרה: "אנחנו יודעים שיוסף הנגר היה יהודי כשר, ולכן גם בנו כך...".
ובכל זאת, מה עם האנטישמיות?
"האנטישמיות בעולם היא בילד-אין. האנטישמיות היא יותר מערבית מאשר ערבית. אין שנאת יהודים אצל הערבים. היהודים הפכו שנואים על הערבים רק כששבו לארצם שנכבשה תחת חרב האסלאם. ישראל מסמלת היום בעיני הערבים את הקשר עם האמריקנים; השנאה כלפי ארצות הברית משליכה באופן מידי על שנאתם לישראל. בנוסף אין לשכוח את התמיכה של השמאל העולמי בתפיסת העולם שרואה בפלשתינים לוחמי חופש ולא טרוריסטים. כל אלה יחדיו יוצרים בליל של אמונות המביאות לתופעות האנטישמיות".
יאמר לך השמאל: ותר לפלסטינאים ותעלם האנטישמיות.
"אני חושב שאהבו אותנו כשמתנו, ועכשיו צריכים לאהוב אותנו כאשר אנחנו חזקים. יהודים הגיעו לארץ ישראל כי רדפו אותנו בתפוצות, וכשהקמנו לנו כאן מקום מפלט, ברור שלא הקמנו אותו כדי לפתוח במלחמה. ציוני הוא בהגדרה רודף שלום. מדינת ישראל היא הפתרון וההגנה מפני האנטישמיות".
בית המשפט גולש מתחומו
בסוגייה הבאה מדגיש ריבלין בלהט דברים חמים ואוהדים כלפי נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק.
בית המשפט התיר לאחרונה את הקרנתו של הסרט ג'נין ג'נין. נשמעה טענה שהקביעה הזו של בית המשפט תמנע כל מחאה ישראלית עתידית נגד ביטויים אנטישמיים בעולם, שכן היום הכל כבר מותר בשם חופש הדיבור.
"ראשית, בהיות בני אחד הלוחמים בג'נין, כל הוצאת דיבה דכזו היא הוצאת דיבה נגדו ודיבה נגדי אישית, כמי שחינך את בנו להרג חפים מפשע. אני חש באופן אישי את הפגיעה ברגשות הציבור שבסרט הזה. הסרט הזה הוא מעלילות הדם היותר מכוערות נגד מדינת ישראל ויהודים בכלל. היא אחת התעמולות היותר שטניות כלפי ישראל.
"בית המשפט העליון בא מתוך השקפה קוסמופוליטית, ואמר שאין דבר היכול למוטט את אושיותיה של מדינת ישראל, ושאנחנו יכולים להתיר בשם זכות הדיבור להשמיע דברים מעין אלה, גם אם אינם אמת. זו גישה קוסמופוליטית שקובעת שבית המשפט העליון חופשי לפרש כל דבר העולה על רוחו על פי תפיסת שופטיו.
"אני יודע שכבוד הנשיא אהרון ברק הוא בראש ובראשונה ציוני הרואה במדינת ישראל מדינה יהודית שצריכה לשמור על אופייה, ויש להגן עליה מכל משמר. כאשר צרנו על כנסיית המולד, הגיש אחד משונאינו עתירה לבג"ץ נגד המצור. השופט אהרון ברק פתח את דלתות בית המשפט בפניו ואפשר לו להשמיע את דבריו, אולם בסופו של דבר פרך את טענותיו אחת לאחת וזרק אותו מכל המדרגות, אבל באותו רגע קבע עיקרון שדלתו של בית המשפט העליון פתוחה גם לשיקולי המלחמה של ממשלת ישראל כנגד הקמים עליה למלחמה, וזו כבר זליגה קשה ביותר מתחום לתחום.
"כמובן שכעת שופט אחר או נשיא בית המשפט העליון הבא, שאולי יהיה בעל זיקה ציונית ויהודית פחותה, עלול להיות קוסמופוליטי, אוניברסאלי. הוא עלול לקבוע, אולי כדי למצוא חן בעיני משפטנים בינלאומיים, שמדינה דמוקרטית חשובה יותר ממדינה יהודית, שחשוב יותר יהודי צודק מאשר יהודי חי. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו בעיצומה של מלחמה קשה, וכיוון שכך צריך לקבוע את הגבולות שבין התחומים, ועל כך אנחנו עוד יושבים על המדוכה".
לקראת סיום דבריו מספר ריבלין על אותה ישיבת ממשלה שבה ישב, ביודעו שבנו נמצא בין הלוחמים, ושר הביטחון החליט שלא לתת סיוע ללוחמים בג'נין. את הסיפור הזה הוא מספר לאח"מים מהעולם כולו, ומבקש להראות לי את מכתבו של איש הקונגרס האמריקאי לאנטוס, מכתב שבו הוא מפרט את התרגשותו מסיפור ג'נין כפי שסופר לו כשביקר לאחרונה בלשכתו של ריבלין. לכל אלה הוא מוסיף את החלטת תחנת הטלוויזיה הצרפתית 'ארטא' שלא להקרין את הסרט מחשש לפרוץ גל של אלימות אנטישמית ברחבי צרפת. "מדובר בתחנה שבמסורתה היא אנטי ישראלית", מכה ריבלין על שולחנו.
ריבלין מסכם את מסקנותיו מפרשת 'ג'נין ג'נין': "כשיש כל-כך הרבה כוח לבית המשפט, אנחנו צריכים לקבוע את האופן שבו ייבחרו השופטים. השופט ברק אינו נזקק היום לחוקה, אבל הוא ציוני נלהב. מה יקרה כשיבוא מישהו אחר, שיחליט ש'ג'נין ג'נין' זה בסדר?"