חסידים מספרים כי הרבי מטשורטקוב היה מרבה בתעניות וסיגופים. אשתו היתה מבחינה כי בכל פעם שהביאו לו קפה והיא היתה נכנסת לאחר מכן אל החדר, היתה הכוס ריקה, אולם מתוך שאריות הכוס ניכר היה כי לא שתה את הקפה אלא שפך אותו החוצה. עמדה אשתו וביקשה מהשי"ת שישים בפיה את הדברים הנכונים, נכנסה לחדרו ואמרה: "התבונן בדבר, מה טוב יותר בעיני השם, תעניתך או אכילתך" מיד אמר להביא לו כוס אחרת של קפה ושתה אותה.
העיסוק בתעניות וסיגופים נתפס ביהדות שלפני החסידות כמעשה שיש בו מעלה, התקדשות ופרישות. עולם החומר נתפס כעולם המטה את האדם מדרך עלייתו הרוחנית, ולכן כל ניתוק של האדם מן החומריות נתפס מיידית כמעשה שיש בו עילוי.
אחד השינויים המרכזיים שהנהיגה החסידות עם ראשיתה היא הפסקת העיסוק בתעניות וסיגופים. החסידות גרסה כי יש אפשרות להשיג השגות גבוהות ורוחניות גם ללא מהלך זה של סיגופים ותעניות. הדברים מעוגנים בעומק התפיסה החסידית: אחד ממשפטי המפתח של החסידות הוא "לית אתר פנוי מיניה", כלומר אין מקום פנוי ממנו יתברך. גם העולם החומרי על כל מגבלותיו ונטיותיו הגשמיות, מלא בהופעת המציאות האלוקית.
ההתנזרות מענייני העולם הזה יש בה ממד של בריחה מן האתגר העומד בפני האדם לקדש את המציאות כולה. למצוא את נקודת ההארה של הקדושה גם בתוך המציאות החומרית. לעתים גדולי החסידות, ובעיקר אלו שבאו אל החסידות מעולמות רוחניים שדגלו בתפיסה הסגפנית, המשיכו דרך זו אף לאחר הצטרפותם למחנה החסידי.
במקרים רבים מסופרים סיפורים המעידים על הביקורת שנשמעה כלפיהם על שאין הם מקבלים על עצמם את דרך ההנהגה החסידית בצורה שלמה. הרבי מטשורטקוב נהג בעניין האכילה והשתייה כדרכם של המסתגפים הראשונים, ורצה לזכות בכך למעלות רוחניות שלא היה זוכה להן אילו היה חושף את עצמו להתמודדות החומרית של האכילה והשתייה.
מי שנוטלת על עצמה את תפקיד התוכחה היא אשתו, שמטבע הדברים חוששת גם ככל הנראה לבריאותו. עמדתה של האישה בעניין זה מזכירה לנו את דברי הבורא: "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". אחת התועלות הגדולות שבאה לו לאדם מאשתו היא עמידתה בעמדה של "עזר כנגדו", עזר הצומח מתוך ההתמודדות של כנגדו.
כאן מציבה האישה בפני הרבי מטשורטקוב את השאלה שעתידה לשנות את מהלך התנהגותו: היא מייצגת את התפיסה הנגדית לתפיסתו, התפיסה החסידית. יתרה מכך, אם התפיסה החסידית מסמלת את הצורך להתמודד, גם האישה מסמלת את הצורך להתמודד עם דעה נוספת, עם עזר הצומח מתוך ה'כנגדו'. עצם המהלך הזה של צמיחה והתקדמות מתוך ה'כנגדו' היא התמצית של התפיסה החסידית, שראתה בהתמודדות מרכיב חשוב ביותר בגידולו ובהתפתחותו של האדם.
האישה מפקידה את עצמה בידי האלקים. היא פונה אליו שישים בפיה את הדבר הנכון לאומרו. היא רוצה שדבריה לא יהיו דבריה שלה, אלא דברי אלקים. היא רוצה לכוון לאמת, ולא בהכרח לצאת צודקת. כאן מציגה היא בפני הרבי את הדברים בצורה של שאלה: "מה טוב בעיני השם, תעניתך או אכילתך?"
הדברים אינם פסוקים אלא מעלים תהייה, כלום באמת אהוב בעיני ה' זה שבורח מן ההתמודדות שעולם החומר גוזר עליו? הרבי מטשורטקוב מבקש שיביאו לו כוס נוספת של קפה, והוא שותה אותה. הרבי מכריע כי אכן טובה אכילתו בעיני ה' יותר מתעניתו. חפץ ה' באנשים המתמודדים עם העולם החומרי שלתוכו נשלחו, ולא באלו הבורחים מפניו. רצה הקב"ה שהאדם יתקן את העולם, שייגע בעולם, שיעניק לו ממד של קדושה. אלמלא כן היה בורא את האדם כך שלא יצטרך לאכול ולשתות. הנטייה של האדם אל החומר מלמדת כי רצונו של הבורא הוא בהתייחסות של האדם אליו מתוך מגמה של תיקון והתקדשות.
השפיכה החוצה של הקפה בראשית הסיפור עומדת כמעשה סמלי, המנוגד לשתיית הקפה בסוף הסיפור. השפיכה החוצה משמעה העדר רצון לגעת, להתקרב ולהתייחס אל העולם החומרי. העולם החומרי נשאר בחוץ. השתייה של הקפה מסמלת את ההבאה של העולם החומרי מבחוץ פנימה, אל תוך האדם. כעת צריך האדם כבר להתמודד עם מה שמצוי בתוכו, אין הוא יכול שוב לברוח, עליו להתייחס, לתקן, לקדש.
העיסוק בתעניות וסיגופים נתפס ביהדות שלפני החסידות כמעשה שיש בו מעלה, התקדשות ופרישות. עולם החומר נתפס כעולם המטה את האדם מדרך עלייתו הרוחנית, ולכן כל ניתוק של האדם מן החומריות נתפס מיידית כמעשה שיש בו עילוי.
אחד השינויים המרכזיים שהנהיגה החסידות עם ראשיתה היא הפסקת העיסוק בתעניות וסיגופים. החסידות גרסה כי יש אפשרות להשיג השגות גבוהות ורוחניות גם ללא מהלך זה של סיגופים ותעניות. הדברים מעוגנים בעומק התפיסה החסידית: אחד ממשפטי המפתח של החסידות הוא "לית אתר פנוי מיניה", כלומר אין מקום פנוי ממנו יתברך. גם העולם החומרי על כל מגבלותיו ונטיותיו הגשמיות, מלא בהופעת המציאות האלוקית.
ההתנזרות מענייני העולם הזה יש בה ממד של בריחה מן האתגר העומד בפני האדם לקדש את המציאות כולה. למצוא את נקודת ההארה של הקדושה גם בתוך המציאות החומרית. לעתים גדולי החסידות, ובעיקר אלו שבאו אל החסידות מעולמות רוחניים שדגלו בתפיסה הסגפנית, המשיכו דרך זו אף לאחר הצטרפותם למחנה החסידי.
במקרים רבים מסופרים סיפורים המעידים על הביקורת שנשמעה כלפיהם על שאין הם מקבלים על עצמם את דרך ההנהגה החסידית בצורה שלמה. הרבי מטשורטקוב נהג בעניין האכילה והשתייה כדרכם של המסתגפים הראשונים, ורצה לזכות בכך למעלות רוחניות שלא היה זוכה להן אילו היה חושף את עצמו להתמודדות החומרית של האכילה והשתייה.
מי שנוטלת על עצמה את תפקיד התוכחה היא אשתו, שמטבע הדברים חוששת גם ככל הנראה לבריאותו. עמדתה של האישה בעניין זה מזכירה לנו את דברי הבורא: "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". אחת התועלות הגדולות שבאה לו לאדם מאשתו היא עמידתה בעמדה של "עזר כנגדו", עזר הצומח מתוך ההתמודדות של כנגדו.
כאן מציבה האישה בפני הרבי מטשורטקוב את השאלה שעתידה לשנות את מהלך התנהגותו: היא מייצגת את התפיסה הנגדית לתפיסתו, התפיסה החסידית. יתרה מכך, אם התפיסה החסידית מסמלת את הצורך להתמודד, גם האישה מסמלת את הצורך להתמודד עם דעה נוספת, עם עזר הצומח מתוך ה'כנגדו'. עצם המהלך הזה של צמיחה והתקדמות מתוך ה'כנגדו' היא התמצית של התפיסה החסידית, שראתה בהתמודדות מרכיב חשוב ביותר בגידולו ובהתפתחותו של האדם.
האישה מפקידה את עצמה בידי האלקים. היא פונה אליו שישים בפיה את הדבר הנכון לאומרו. היא רוצה שדבריה לא יהיו דבריה שלה, אלא דברי אלקים. היא רוצה לכוון לאמת, ולא בהכרח לצאת צודקת. כאן מציגה היא בפני הרבי את הדברים בצורה של שאלה: "מה טוב בעיני השם, תעניתך או אכילתך?"
הדברים אינם פסוקים אלא מעלים תהייה, כלום באמת אהוב בעיני ה' זה שבורח מן ההתמודדות שעולם החומר גוזר עליו? הרבי מטשורטקוב מבקש שיביאו לו כוס נוספת של קפה, והוא שותה אותה. הרבי מכריע כי אכן טובה אכילתו בעיני ה' יותר מתעניתו. חפץ ה' באנשים המתמודדים עם העולם החומרי שלתוכו נשלחו, ולא באלו הבורחים מפניו. רצה הקב"ה שהאדם יתקן את העולם, שייגע בעולם, שיעניק לו ממד של קדושה. אלמלא כן היה בורא את האדם כך שלא יצטרך לאכול ולשתות. הנטייה של האדם אל החומר מלמדת כי רצונו של הבורא הוא בהתייחסות של האדם אליו מתוך מגמה של תיקון והתקדשות.
השפיכה החוצה של הקפה בראשית הסיפור עומדת כמעשה סמלי, המנוגד לשתיית הקפה בסוף הסיפור. השפיכה החוצה משמעה העדר רצון לגעת, להתקרב ולהתייחס אל העולם החומרי. העולם החומרי נשאר בחוץ. השתייה של הקפה מסמלת את ההבאה של העולם החומרי מבחוץ פנימה, אל תוך האדם. כעת צריך האדם כבר להתמודד עם מה שמצוי בתוכו, אין הוא יכול שוב לברוח, עליו להתייחס, לתקן, לקדש.