נתחיל במה שהיה פעם.
הרבי זצ"ל מלובביץ' אמר, "חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם". ורבבות החסידים יצאו לפעול, כל אחד בתחומו, כל אחד בכישרונו. כמה מהם נטלו מצלמה לידיהם, והחלו לצלם סרטים.
הסרטים הראשונים גם נראו ככה. הסאונד היה איום ונורא, התסריט היה מדכא והתוצאה מעציבה, והפוך. אבל חבורת סרטי 'ניצוצות של קדושה' המשיכה כנגד כל הקשיים, והיום הם כבר עומדים עם סרטים ברמה שלא מביישת.
צפיתי בדיסק הכפול 'עין טובה' כמעט בנשימה אחת, ולטעמי הוא כפול באופן מיותר. ימחלו לי הילדים על חשיפת היתר של מה שעומד להתרחש בסרט, זה רק כדי שתדעו על מה לבזבז את מעות חנוכה.
תכל'ס, ילד אחד ג'ינג'י (לא חשוב מאיזו עדה) מגלה חברות למופת, ומשעבד את עצמו למען כמה מאות שקלים שאבדו ליו"ר ועדת הכיתה. הוא עובד לילה שלם בקשירת ציציות (60 כפול ארבע כנפות בלילה אחד, הלוואי עליי הספק כזה בשבוע שלם) כדי להשלים בסתר את חובו של יושב ראש הוועדה השלומפר שאיבד את הארנק, ומישהו, חבר כיתה אחר (לא חשוב מאיזו עדה) מוצא את הארנק, מודע להיסטריה אך חומד אותו לעצמו.
סיפור עצוב, מביך, וקשה לעיכול בתקליטור דתי, אבל זה לא נעצר כאן. הג'ינג'י המשקיען מתכוון להחביא את הכסף בתיק של המאבד, אך אבוי, חבר נוסף צופה רק בחלק מהעניין, חושד בג'ינג' ומיידע את כולם שהנה נחשף הגנב. ההוא נשבר, ונהיה 'מה-זה-לא-נעים'.
באורח מפתיע, אחיו של הג'ינג'י (שאינו ג'ינג'י, למרבה הפלא) כותב בכלל הצגה על הנושא הזה בדיוק, וצירוף המקרים יוצר 'השגחה פרטית'. בהצגה, סיפור בתוך סיפור (שאותו כבר לא אגלה, יש גבול כמה אני יכול לעבוד בשבילכם).
הסרט חמוד, הגנבים הם עובדים זרים ("יהודי לא גונב"), ורק סיטואציה מופרכת אחת מעיבה על האמינות (הילד חולם שהוא טובע, אולם שטרות הכסף שפילח צפים בבריכה). סוף טוב הכול טוב, אחד מחזיר את הכסף, השני מבסוט מעצמו, ואפילו היצר הטוב מפציע באור נגוהות (כן, גם היצר הטוב חב"דניק...)
שבעה שלבים ושרפרף בסולם יעקב
פינת משבית השמחה:
כנראה שהריאליטי TV תופס חזק גם בקרב קולנועני המגזר החרדי. עובדה, אפילו הכניסה לבניין במגדל העמק מטונפת כמו כניסה לבניין טיפוסית בעיר חרדית כלשהי ליד רמת גן, וזה חבל. אם כבר שיצלמו באלעד, חרדי שם, נקי שם, ולא מוזנח.
מה הסיפור לטאטא את הכניסה לבית לפני הצילומים?
הרבי זצ"ל מלובביץ' אמר, "חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם". ורבבות החסידים יצאו לפעול, כל אחד בתחומו, כל אחד בכישרונו. כמה מהם נטלו מצלמה לידיהם, והחלו לצלם סרטים.
הסרטים הראשונים גם נראו ככה. הסאונד היה איום ונורא, התסריט היה מדכא והתוצאה מעציבה, והפוך. אבל חבורת סרטי 'ניצוצות של קדושה' המשיכה כנגד כל הקשיים, והיום הם כבר עומדים עם סרטים ברמה שלא מביישת.
צפיתי בדיסק הכפול 'עין טובה' כמעט בנשימה אחת, ולטעמי הוא כפול באופן מיותר. ימחלו לי הילדים על חשיפת היתר של מה שעומד להתרחש בסרט, זה רק כדי שתדעו על מה לבזבז את מעות חנוכה.
תכל'ס, ילד אחד ג'ינג'י (לא חשוב מאיזו עדה) מגלה חברות למופת, ומשעבד את עצמו למען כמה מאות שקלים שאבדו ליו"ר ועדת הכיתה. הוא עובד לילה שלם בקשירת ציציות (60 כפול ארבע כנפות בלילה אחד, הלוואי עליי הספק כזה בשבוע שלם) כדי להשלים בסתר את חובו של יושב ראש הוועדה השלומפר שאיבד את הארנק, ומישהו, חבר כיתה אחר (לא חשוב מאיזו עדה) מוצא את הארנק, מודע להיסטריה אך חומד אותו לעצמו.
סיפור עצוב, מביך, וקשה לעיכול בתקליטור דתי, אבל זה לא נעצר כאן. הג'ינג'י המשקיען מתכוון להחביא את הכסף בתיק של המאבד, אך אבוי, חבר נוסף צופה רק בחלק מהעניין, חושד בג'ינג' ומיידע את כולם שהנה נחשף הגנב. ההוא נשבר, ונהיה 'מה-זה-לא-נעים'.
באורח מפתיע, אחיו של הג'ינג'י (שאינו ג'ינג'י, למרבה הפלא) כותב בכלל הצגה על הנושא הזה בדיוק, וצירוף המקרים יוצר 'השגחה פרטית'. בהצגה, סיפור בתוך סיפור (שאותו כבר לא אגלה, יש גבול כמה אני יכול לעבוד בשבילכם).
הסרט חמוד, הגנבים הם עובדים זרים ("יהודי לא גונב"), ורק סיטואציה מופרכת אחת מעיבה על האמינות (הילד חולם שהוא טובע, אולם שטרות הכסף שפילח צפים בבריכה). סוף טוב הכול טוב, אחד מחזיר את הכסף, השני מבסוט מעצמו, ואפילו היצר הטוב מפציע באור נגוהות (כן, גם היצר הטוב חב"דניק...)
שבעה שלבים ושרפרף בסולם יעקב
פינת משבית השמחה:
כנראה שהריאליטי TV תופס חזק גם בקרב קולנועני המגזר החרדי. עובדה, אפילו הכניסה לבניין במגדל העמק מטונפת כמו כניסה לבניין טיפוסית בעיר חרדית כלשהי ליד רמת גן, וזה חבל. אם כבר שיצלמו באלעד, חרדי שם, נקי שם, ולא מוזנח.
מה הסיפור לטאטא את הכניסה לבית לפני הצילומים?