מעטים אלה שמקפידים על איכות וצבע הצליל במוסיקה היהודית-חסידית. לכן, עוד לפני שהקשבתי לחדש של 'המדרגות', ידעתי שגם אם אשתעמם מבחינה מוזיקאלית חזקה על השניים שיגרמו לי הנאה ברמת הצליל.
הם לא אכזבו בעניין הצליל, והם לא אכזבו בעניין המלודיה.
הוד דיין ואילן דמרי (למרות ה'דמרי'ות, הוא לא תימני) עשו מוזיקה אחרת בעברם. ההתחזקות והחזרה בתשובה עשתה טוב לאישיות שלהם ולקו המוזיקאלי שלהם כצמד. הם מבינים אחד את השני, מרגישים את נקודות החיבור גם בתוכן וגם בעניין העיבוד ומוזיקה עצמה.
בדיסק הראשון שלהם, שהיה מעניין, מעט מורכב אבל לא מגובש לחלוטין, הם סקרנו מאוד. בשני כבר היתה ציפייה למשהו בוגר יותר, רציני. אפשר לומר שהם קרובים לזה.
'מעיין חיים', אלבומם השני, הוא דיסק לנסיעה ארוכה. אם תיסעו לאילת, קחו אותו איתכם לדרך. הוא נעים להאזנה במכונית עם מערכת סטריאו תקינה. הצלילים מדויקים ומונחים היטב אחד על השני. וכשאני כותב מדויקים, אני מתכוון לזה. עבודת מחשבת של מחול גיטרות בס ותופים, שאחראים לסאונד משובח שלא מוכר מבתי המדרשות.
הסגנון המיוחד של המדרגות מעמיד אותם בשורה הראשונה של המוסיקה היהודית האלטרנטיבית. את המילים לדיסק כתבו דמרי ודוד המלך. ואגב דוד המלך, רצועה 2 ('היינו כחולמים') עושה כבוד לתהלים. אהבתי מאוד את הפשטות בלחן ואת המלודיה הרכה.
אל מול ההערכה הרבה ללחנים, יש לי בעיה קלה עם הטקסטים. נכון שמוזיקה יהודית היא לא רק פסוקים מוכרים, או מחוץ למקורות. אבל לאחרונה יש סחף לא סימפטי (מבחינתי, מבחינתי) אל מילים שאפשר להבין אותם לכיוונים שונים, ואל תבקשו דוגמאות. באלבום הקודם המילים עברו סמוך מאוד לפסוקים ונשמעו כאילו היו ממש פסוקים, הפעם יש ויש.
לפני כמה חודשים ראיתי אותם בהופעה בתל אביב. ציפיתי לדיוק גם על הבמה, והיא אכן הגיעה, אבל כדאי לעשות משהו עם העמדה בפני קהל. כוונון קטן יהפוך את ההופעה שלהם למשהו מרתק יותר (לתשומת לבו של אריאל פלאי). יש לשניים 'בפנוכו' יצירתי, וכשהם מנגנים יחד זה בא לידי ביטוי באופן בולט.
כמעט תשעה שלבים בסולם יעקב.
פינת משבית השמחה:
הפכתי והפכתי, הקשבתי והקשבתי, ואני כמעט יודע את הדיסק בעל-פה, ועדיין לא הבנתי מה עושה רצועה 9 בדיסק. השקעתם כמה שנים בדיסק מקורי ומוקפד, איך הסתננה גרסת כיסוי ל'צמאה נפשי'?
הם לא אכזבו בעניין הצליל, והם לא אכזבו בעניין המלודיה.
הוד דיין ואילן דמרי (למרות ה'דמרי'ות, הוא לא תימני) עשו מוזיקה אחרת בעברם. ההתחזקות והחזרה בתשובה עשתה טוב לאישיות שלהם ולקו המוזיקאלי שלהם כצמד. הם מבינים אחד את השני, מרגישים את נקודות החיבור גם בתוכן וגם בעניין העיבוד ומוזיקה עצמה.
בדיסק הראשון שלהם, שהיה מעניין, מעט מורכב אבל לא מגובש לחלוטין, הם סקרנו מאוד. בשני כבר היתה ציפייה למשהו בוגר יותר, רציני. אפשר לומר שהם קרובים לזה.
'מעיין חיים', אלבומם השני, הוא דיסק לנסיעה ארוכה. אם תיסעו לאילת, קחו אותו איתכם לדרך. הוא נעים להאזנה במכונית עם מערכת סטריאו תקינה. הצלילים מדויקים ומונחים היטב אחד על השני. וכשאני כותב מדויקים, אני מתכוון לזה. עבודת מחשבת של מחול גיטרות בס ותופים, שאחראים לסאונד משובח שלא מוכר מבתי המדרשות.
הסגנון המיוחד של המדרגות מעמיד אותם בשורה הראשונה של המוסיקה היהודית האלטרנטיבית. את המילים לדיסק כתבו דמרי ודוד המלך. ואגב דוד המלך, רצועה 2 ('היינו כחולמים') עושה כבוד לתהלים. אהבתי מאוד את הפשטות בלחן ואת המלודיה הרכה.
אל מול ההערכה הרבה ללחנים, יש לי בעיה קלה עם הטקסטים. נכון שמוזיקה יהודית היא לא רק פסוקים מוכרים, או מחוץ למקורות. אבל לאחרונה יש סחף לא סימפטי (מבחינתי, מבחינתי) אל מילים שאפשר להבין אותם לכיוונים שונים, ואל תבקשו דוגמאות. באלבום הקודם המילים עברו סמוך מאוד לפסוקים ונשמעו כאילו היו ממש פסוקים, הפעם יש ויש.
לפני כמה חודשים ראיתי אותם בהופעה בתל אביב. ציפיתי לדיוק גם על הבמה, והיא אכן הגיעה, אבל כדאי לעשות משהו עם העמדה בפני קהל. כוונון קטן יהפוך את ההופעה שלהם למשהו מרתק יותר (לתשומת לבו של אריאל פלאי). יש לשניים 'בפנוכו' יצירתי, וכשהם מנגנים יחד זה בא לידי ביטוי באופן בולט.
כמעט תשעה שלבים בסולם יעקב.
פינת משבית השמחה:
הפכתי והפכתי, הקשבתי והקשבתי, ואני כמעט יודע את הדיסק בעל-פה, ועדיין לא הבנתי מה עושה רצועה 9 בדיסק. השקעתם כמה שנים בדיסק מקורי ומוקפד, איך הסתננה גרסת כיסוי ל'צמאה נפשי'?