יכולתי בקלות רבה למלא את הדף בסיפורים על עשרות ומאות הטלפונים שאני מקבל, ועל האנשים הניגשים אלי מדי יום ביומו ובפי כולם השאלה שאליה נלווית האנחה: "מה יהיה עם ערוץ 7?" "אין מה לשמוע", "אתם חסרים לנו" וכן הלאה, משפטים מהסוג הזה של מאזינים נאמנים, שערוץ 7 הפך לחלק מתרבותם, ולאמצעי המקשר בינם לבין המציאות בחוץ.
אלא שעניין המאזינים שנותרו ללא הערוץ הוא הבעיה הקלה בסיפור הזה. לכאורה, בימים של בעיות ביטחוניות וכלכליות, בימים של מצוקה וקיצוצים, פיטורים ופיגועים, העובדה שאין לאנשים למה להקשיב נראית בעיה שולית כשיש אנשים שאין להם מה לאכול. אך לא היא. ייתכן שעניין ערוץ 7, מגלה מציאות חמורה ועקרונית יותר מהנושאים האחרים על סדר היום.
הבעיה איננה של ערוץ 7 ולא של מאזיניו. הבעיה הגדולה היא של כלל החברה הישראלית. בעיה קיומית של אושיות הדמוקרטיה וזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
אין לי ספק שבעוד שנים מועטות כל עניין ערוץ 7 יראה מגוחך. כל מי שיקרא את עיתוני התקופה לא יאמין למקרא עיניו. במציאות של תקשורת דיגיטלית, שבה אלפי ערוצים יעמדו לרשות הכל והאוויר יהיה שייך לכולם ולא לקומץ פוליטיקאים, ובדיוק כשם שכל אחד יכול להקים לעצמו אתר באינטרנט, כך כל אחד יוכל לשדר מה שהוא רוצה, למי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה (כפי שמקובל כבר היום אגב בדמוקרטיות אמיתיות, שם כללי השוק קובעים ולא פוליטרוקים), אנשים יתקשו להאמין על מה ניהלה מדינת ישראל משפט במשך חמש שנים, משפט אנכרוניסטי שכל עניינו הוא חוק תקשורת בולשביקי מתקופת המנדט, שאין לו ולערכי הדמוקרטיה מאום.
הבעיה היא של החברה הישראלית כולה, חברה הצועדת בעיניים פקוחות אל אובדנה החינוכי והמוסרי. חברה הרואה מדי יום כיצד הכל קורס; את הסרבנים בהשתמטותם, את הפוליטיקאים בשחיתותם, את מערכת החינוך בהתדרדרותה, את התקשורת בהזנייתה, את התרבות במערומיה, את אנשי הרוח בצביעותם, את פקידי השלטון באטימותם, את המקורבים לצלחת בשחצנותם, את העולם התחתון ההופך להיות העולם העליון, את הסחר בנשים וניצול העובדים הזרים, את הבורות והאלימות ובמקום לנסות ולטפל בקריסת המערכות הטוטאלית הזו עסוקות רשויות אכיפת החוק באלו העוסקים באהבת התורה והארץ, המחנכים את תלמידיהם ואת מאזיניהם לנתינה וחסד, לתרומה למדינה, לשירות צבאי משמעותי ולאחריות לכלל ישראל.
אני מיצר על אנשי ערוץ 7, שמסרו נפשם על המהפכה התקשורתית הזו שעוד תיתן פירותיה, ועכשיו מוצאים עצמם נאשמים בהאשמות לא רלוונטיות וחסרות ערך ועניין.
אני מיצר על רבבות המאזינים, חפצי התרבות האחרת, שאיבדו את כלי התקשורת העיקרי והמרכזי שלהם, שתכניותיו וצליליו מילאו את חלל בתיהם ומכוניותיהם.
ויותר מכל אני מיצר על החברה הישראלית, שעדיין נמצאת בפרפורי גסיסה אחרונים של בולשביזם ומפא"יניקיות שמנסים להכתיב לאנשים איך לחשוב, מה לחשוב ולמי להצביע. חברה שעדיין במובנים רבים חיה בעולם של סאלח שבתי המיתולוגי.
לפני זמן מה ביקרתי במוזיאון הלח"י בתל אביב, בבית יאיר שטרן. חשבתי לעצמי, הנה מה שההיסטוריה עושה. הרי יאיר שטרן הזה היה בזמנו איש שנוא ומוקע, נרדף ומנודה, מושמץ ומוכפש, לא רק על-ידי האויב מבחוץ, אלא גם ואולי בעיקר על-ידי היהודים. מה לא עשו לו, מה לא אמרו עליו, כמה רדפו אותו. והנה, חלפו חמישה-שישה עשורים בסך הכל, והיום קציני צה"ל באים למוזיאון הלח"י להתחנך לאורו, לשמוע על גבורתו, ללמוד על מאבקו.
זה מה שיקרה עם ערוץ 7. המהפכה התקשורתית שחולל הערוץ בארץ ב-15 השנים האחרונות עוד תילמד ותהיה למופת; כיצד קמה חבורת אנשים אמיצה ואידיאליסטית וקיבלה החלטה להפסיק להיות פאסיבית ומתגוננת, מגמגמת ורדודה, נתונה לחסדי אחרים והופכת להיות משפיעה, משדרת,
קובעת סדר יום רוחני-חינוכי-אידאולוגי-תקשורתי.
ערוץ 7 הוא הרבה יותר מעוד ערוץ תקשורת. הוא אמירה אמיצה אידיאולוגית ורוחנית, ברורה ונוקבת. בדיוק משום כך מנסים לסוגרו ולסתום את פיו. נוח לחברה הישראלית להתעסק בתרבות הרייטינג, השקר והכוח, רק לא לשמוע את האמת הנוקבת, את האמירה הרוחנית, את הקו היהודי הגאה.
ערוץ 7 זקף קומה לאלפים ולרבבות. בעקבותיו ואחריו קמו תחנות רדיו נוספות, עיתונות חדשה ומתחדשת, כותבים ויוצרים, ערוץ טלוויזיה יהודי, אינטרנט יהודי מפותח, תיאטרון וזמר, ובקיצור - תרבות אלטרנטיבית לתרבות המפא"יניקית האשכנזית והחילונית השלטת.
בתוך תוכה מרגישה החברה הישראלית את שקיעתה במדמנת קריסת המערכות וקיפול הדגלים. היא מרגישה כיצד ערוץ 7 מוליך מהלך של גאווה יהודית ואמירה רוחנית-תורנית ברורה. ובדיוק משום כך נוהלה המלחמה נגדו.
הדמוקרטיה הישראלית על סף קריסה מוחלטת. ראו את הכנסת, הממשלה ושריה. ראו את החינוך הכושל, את התקשורת הרדודה והמגמתית. ראו את הסרבנים ושאר מנמיכי רוח העם. ראו את בתי המשפט. ערוץ 7, למרבה הפרדוקס, הוא מגן הדמוקרטיה, חופש הביטוי וזכויות האזרח האמיתיות. לא ממנו נשקפת סכנה לדמוקרטיה. הסכנה לדמוקרטיה נשקפת דווקא מהמנגנון השלטוני המושחת, מיחסי הון-שלטון, מקציני הצבא שהפכו לפוליטיקאים, מיחסי הפרקליטות-משטרה-תקשורת. משם הסכנה הגדולה לדמוקרטיה.
במשך 15 שנים שידרתי את תכניותי בערוץ. באהבה, באמונה, בהתמדה, במסירות, מתוך רצון להשפיע, לשנות, לתקן, להוסיף טוב. עבורי הערוץ לא היה ערוץ תקשורת, אלא כלי חינוכי-ערכי המשתמש בטכנולוגיה של רדיו.
הערוץ הוקם, תופעל ותפקד מתוך אהבת ישראל ומסירות נפש. אנרגיות שכאלו לא יורדות לטמיון ולא הולכות לאיבוד. עוד יבואו ימים, ואני מעריך שבקרוב מאוד, שדברי האמת והאמונה יחזרו למקום הראוי להם, לכותל המזרח של התרבות היהודית האמיתית, לזירת התקשורת הישראלית ולעמדת ההשפעה וההנהגה לה עם ישראל מייחל ומצפה.
את מהפיכת ערוץ 7, שכולנו יצרנו, אף אחד לא ייקח מאיתנו.
אלא שעניין המאזינים שנותרו ללא הערוץ הוא הבעיה הקלה בסיפור הזה. לכאורה, בימים של בעיות ביטחוניות וכלכליות, בימים של מצוקה וקיצוצים, פיטורים ופיגועים, העובדה שאין לאנשים למה להקשיב נראית בעיה שולית כשיש אנשים שאין להם מה לאכול. אך לא היא. ייתכן שעניין ערוץ 7, מגלה מציאות חמורה ועקרונית יותר מהנושאים האחרים על סדר היום.
הבעיה איננה של ערוץ 7 ולא של מאזיניו. הבעיה הגדולה היא של כלל החברה הישראלית. בעיה קיומית של אושיות הדמוקרטיה וזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
אין לי ספק שבעוד שנים מועטות כל עניין ערוץ 7 יראה מגוחך. כל מי שיקרא את עיתוני התקופה לא יאמין למקרא עיניו. במציאות של תקשורת דיגיטלית, שבה אלפי ערוצים יעמדו לרשות הכל והאוויר יהיה שייך לכולם ולא לקומץ פוליטיקאים, ובדיוק כשם שכל אחד יכול להקים לעצמו אתר באינטרנט, כך כל אחד יוכל לשדר מה שהוא רוצה, למי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה (כפי שמקובל כבר היום אגב בדמוקרטיות אמיתיות, שם כללי השוק קובעים ולא פוליטרוקים), אנשים יתקשו להאמין על מה ניהלה מדינת ישראל משפט במשך חמש שנים, משפט אנכרוניסטי שכל עניינו הוא חוק תקשורת בולשביקי מתקופת המנדט, שאין לו ולערכי הדמוקרטיה מאום.
הבעיה היא של החברה הישראלית כולה, חברה הצועדת בעיניים פקוחות אל אובדנה החינוכי והמוסרי. חברה הרואה מדי יום כיצד הכל קורס; את הסרבנים בהשתמטותם, את הפוליטיקאים בשחיתותם, את מערכת החינוך בהתדרדרותה, את התקשורת בהזנייתה, את התרבות במערומיה, את אנשי הרוח בצביעותם, את פקידי השלטון באטימותם, את המקורבים לצלחת בשחצנותם, את העולם התחתון ההופך להיות העולם העליון, את הסחר בנשים וניצול העובדים הזרים, את הבורות והאלימות ובמקום לנסות ולטפל בקריסת המערכות הטוטאלית הזו עסוקות רשויות אכיפת החוק באלו העוסקים באהבת התורה והארץ, המחנכים את תלמידיהם ואת מאזיניהם לנתינה וחסד, לתרומה למדינה, לשירות צבאי משמעותי ולאחריות לכלל ישראל.
אני מיצר על אנשי ערוץ 7, שמסרו נפשם על המהפכה התקשורתית הזו שעוד תיתן פירותיה, ועכשיו מוצאים עצמם נאשמים בהאשמות לא רלוונטיות וחסרות ערך ועניין.
אני מיצר על רבבות המאזינים, חפצי התרבות האחרת, שאיבדו את כלי התקשורת העיקרי והמרכזי שלהם, שתכניותיו וצליליו מילאו את חלל בתיהם ומכוניותיהם.
ויותר מכל אני מיצר על החברה הישראלית, שעדיין נמצאת בפרפורי גסיסה אחרונים של בולשביזם ומפא"יניקיות שמנסים להכתיב לאנשים איך לחשוב, מה לחשוב ולמי להצביע. חברה שעדיין במובנים רבים חיה בעולם של סאלח שבתי המיתולוגי.
לפני זמן מה ביקרתי במוזיאון הלח"י בתל אביב, בבית יאיר שטרן. חשבתי לעצמי, הנה מה שההיסטוריה עושה. הרי יאיר שטרן הזה היה בזמנו איש שנוא ומוקע, נרדף ומנודה, מושמץ ומוכפש, לא רק על-ידי האויב מבחוץ, אלא גם ואולי בעיקר על-ידי היהודים. מה לא עשו לו, מה לא אמרו עליו, כמה רדפו אותו. והנה, חלפו חמישה-שישה עשורים בסך הכל, והיום קציני צה"ל באים למוזיאון הלח"י להתחנך לאורו, לשמוע על גבורתו, ללמוד על מאבקו.
זה מה שיקרה עם ערוץ 7. המהפכה התקשורתית שחולל הערוץ בארץ ב-15 השנים האחרונות עוד תילמד ותהיה למופת; כיצד קמה חבורת אנשים אמיצה ואידיאליסטית וקיבלה החלטה להפסיק להיות פאסיבית ומתגוננת, מגמגמת ורדודה, נתונה לחסדי אחרים והופכת להיות משפיעה, משדרת,
קובעת סדר יום רוחני-חינוכי-אידאולוגי-תקשורתי.
ערוץ 7 הוא הרבה יותר מעוד ערוץ תקשורת. הוא אמירה אמיצה אידיאולוגית ורוחנית, ברורה ונוקבת. בדיוק משום כך מנסים לסוגרו ולסתום את פיו. נוח לחברה הישראלית להתעסק בתרבות הרייטינג, השקר והכוח, רק לא לשמוע את האמת הנוקבת, את האמירה הרוחנית, את הקו היהודי הגאה.
ערוץ 7 זקף קומה לאלפים ולרבבות. בעקבותיו ואחריו קמו תחנות רדיו נוספות, עיתונות חדשה ומתחדשת, כותבים ויוצרים, ערוץ טלוויזיה יהודי, אינטרנט יהודי מפותח, תיאטרון וזמר, ובקיצור - תרבות אלטרנטיבית לתרבות המפא"יניקית האשכנזית והחילונית השלטת.
בתוך תוכה מרגישה החברה הישראלית את שקיעתה במדמנת קריסת המערכות וקיפול הדגלים. היא מרגישה כיצד ערוץ 7 מוליך מהלך של גאווה יהודית ואמירה רוחנית-תורנית ברורה. ובדיוק משום כך נוהלה המלחמה נגדו.
הדמוקרטיה הישראלית על סף קריסה מוחלטת. ראו את הכנסת, הממשלה ושריה. ראו את החינוך הכושל, את התקשורת הרדודה והמגמתית. ראו את הסרבנים ושאר מנמיכי רוח העם. ראו את בתי המשפט. ערוץ 7, למרבה הפרדוקס, הוא מגן הדמוקרטיה, חופש הביטוי וזכויות האזרח האמיתיות. לא ממנו נשקפת סכנה לדמוקרטיה. הסכנה לדמוקרטיה נשקפת דווקא מהמנגנון השלטוני המושחת, מיחסי הון-שלטון, מקציני הצבא שהפכו לפוליטיקאים, מיחסי הפרקליטות-משטרה-תקשורת. משם הסכנה הגדולה לדמוקרטיה.
במשך 15 שנים שידרתי את תכניותי בערוץ. באהבה, באמונה, בהתמדה, במסירות, מתוך רצון להשפיע, לשנות, לתקן, להוסיף טוב. עבורי הערוץ לא היה ערוץ תקשורת, אלא כלי חינוכי-ערכי המשתמש בטכנולוגיה של רדיו.
הערוץ הוקם, תופעל ותפקד מתוך אהבת ישראל ומסירות נפש. אנרגיות שכאלו לא יורדות לטמיון ולא הולכות לאיבוד. עוד יבואו ימים, ואני מעריך שבקרוב מאוד, שדברי האמת והאמונה יחזרו למקום הראוי להם, לכותל המזרח של התרבות היהודית האמיתית, לזירת התקשורת הישראלית ולעמדת ההשפעה וההנהגה לה עם ישראל מייחל ומצפה.
את מהפיכת ערוץ 7, שכולנו יצרנו, אף אחד לא ייקח מאיתנו.