מעטים מול רבים. ההיסטוריה של העם היהודי שזורה במעמדים שבהם מיעוט קטן, כמעט חסר סיכוי, הצליח לגבור על רוב גדול ועצום. זה עתה סיימנו לציין את אחד מהמאורעות הגדולים הללו. ימי החנוכה נועדו אמנם, בין השאר, לציין את נס ניצחון רוח המכבים המעטים על המתייוונים הרבים, אך נדמה לי שלא יהיו אלו דיברי כפירה אם אומר כי בעיני מדובר בנס ריאלי לחלוטין.
גם בימים ההם הוכח כי סופה של האמת לנצח, גם אם היא נמצאת בידי המיעוט. המכבים היו בעלי עוז רוח ועוצמה אמונית כבירה, ששום כוח של רוע בעולם לא היה מצליח להזיזם מצדקת דרכם.
מנהיגו הראשון של העם היהודי, משה רבנו, ידע לעמוד כסלע איתן גם כשהיה בדעת מיעוט מול חלשי דעת והמקטרגים שדרשו "נתנה ראש ונשובה מצרימה". אך משה ידע כבר אז להנחיל שיעור לדוגמה לכל המנהיגים שיבואו אחריו. הוא לא שעה לכוחות החולשה הרבים שזעקו מסביבו, וביד רמה של מנהיג הוביל את עם ישראל לארצו, כשיהושע יורשו 'כבש' ו'גירש' את שבעת העמים שישבו על אדמת ארץ ישראל.
וכל זאת מתוך אמונה שלמה בצדקת דרכו המוסרית ובהבטחה האלוקית שניתנה לאבותינו, אברהם, יצחק ויעקב.
וכמו בימים ההם, כך גם בזמן הזה. הציונות, שהובילה להקמת מדינת ישראל, התחילה מקומץ בעלי חזון שמבחינה מספרית היוו מיעוט קטן ומבוטל מהעם היהודי. קבוצה קטנה זו זכתה לקיטונות של ביקורות ונאצות מחלקים רבים בעם. אמרו עליהם שהם סהרוריים ומסוכנים, שרעיונותיהם עלולים להוביל את העם היהודי בכל תפוצות העולם לאבדון.
אך ההתקפות וההסתות לא הבהילו את מי שהאמין בכל לבו בצדקת דרכו. אמונה זו של המיעוט הובילה בסופו של תהליך כואב, שכלל בתוכו גם את השואה האיומה, לתקומת עם ישראל כאן בארץ ישראל ולקיבוץ הגלויות מכל קצוות תבל.
גם בן גוריון פעל בניגוד לעמדת רוב העם, שסבר ערב הכרזת המדינה שאין זה העיתוי הנכון לצעד פומבי שכזה. אז נשמעו אמירות שהכרזת המדינה תקומם את כל מדינות ערב והעולם נגדנו, מה שעלול להוביל לחיסול המדינה עוד לפני שקמה בפועל. בן גוריון, המנהיג, למרות שהיה לכאורה במיעוט, לא התרגש והוכיח כי מנהיגות חייבת להוביל, ושדעת הקהל הזמנית והמתחלפת לא יכולה להחליף מנהיגות עקבית ואמיצה.
בשנים האחרונות, ובמיוחד בתקופה שבה אנו חיים, כולנו חווים את ההיסטוריה היהודית שבה ומשחזרת עצמה. שוב קבוצה קטנה של חלוצים ציונים ואידיאליסטים נלחמת את מלחמתה של האמת אל מול הסתות פרועות וניסיונות להבאיש את ריחם. אומרים עלינו שאנחנו מיעוט קטן ומבוטל, טוענים כלפינו שאנחנו קומץ סהרורי שקובע לרוב הגדול והשפוי את עתידו. אך אמירות אלו של חולשה לא יזיזו אותנו מדרכנו.
למרות כל סיסמאות השטנה, ההסתה והדה-לגיטימציה כלפי המתיישבים ביש"ע, חבורה מדהימה זו של חלוצים ציוניים בני זמננו אינה נרתעת וממשיכה יום אחרי יום, אבן אחרי אבן, לבנות את ארץ ישראל מתוך אמונה בצדקת הדרך ומתוך גאווה יהודית-לאומית.
אני משוכנע בכל לבי שלא הסקרים של מינה צמח אלא ההיסטוריה היא זו שתשפוט אותנו. בין דפיה יתוארו מתיישבי יש"ע, כמו מנהיגיו הראשונים של העם היהודי, כמו המכבים, כמו ראשי הציונות, כמי שלמרות היותם במיעוט הובילו את הרוב העייף אל פסגות חדשות בדרכו הקשה ורבת המכשולים של העם היהודי.
כפי שהוכח פעם אחר פעם, סופה של האמת לנצח.
גם בימים ההם הוכח כי סופה של האמת לנצח, גם אם היא נמצאת בידי המיעוט. המכבים היו בעלי עוז רוח ועוצמה אמונית כבירה, ששום כוח של רוע בעולם לא היה מצליח להזיזם מצדקת דרכם.
מנהיגו הראשון של העם היהודי, משה רבנו, ידע לעמוד כסלע איתן גם כשהיה בדעת מיעוט מול חלשי דעת והמקטרגים שדרשו "נתנה ראש ונשובה מצרימה". אך משה ידע כבר אז להנחיל שיעור לדוגמה לכל המנהיגים שיבואו אחריו. הוא לא שעה לכוחות החולשה הרבים שזעקו מסביבו, וביד רמה של מנהיג הוביל את עם ישראל לארצו, כשיהושע יורשו 'כבש' ו'גירש' את שבעת העמים שישבו על אדמת ארץ ישראל.
וכל זאת מתוך אמונה שלמה בצדקת דרכו המוסרית ובהבטחה האלוקית שניתנה לאבותינו, אברהם, יצחק ויעקב.
וכמו בימים ההם, כך גם בזמן הזה. הציונות, שהובילה להקמת מדינת ישראל, התחילה מקומץ בעלי חזון שמבחינה מספרית היוו מיעוט קטן ומבוטל מהעם היהודי. קבוצה קטנה זו זכתה לקיטונות של ביקורות ונאצות מחלקים רבים בעם. אמרו עליהם שהם סהרוריים ומסוכנים, שרעיונותיהם עלולים להוביל את העם היהודי בכל תפוצות העולם לאבדון.
אך ההתקפות וההסתות לא הבהילו את מי שהאמין בכל לבו בצדקת דרכו. אמונה זו של המיעוט הובילה בסופו של תהליך כואב, שכלל בתוכו גם את השואה האיומה, לתקומת עם ישראל כאן בארץ ישראל ולקיבוץ הגלויות מכל קצוות תבל.
גם בן גוריון פעל בניגוד לעמדת רוב העם, שסבר ערב הכרזת המדינה שאין זה העיתוי הנכון לצעד פומבי שכזה. אז נשמעו אמירות שהכרזת המדינה תקומם את כל מדינות ערב והעולם נגדנו, מה שעלול להוביל לחיסול המדינה עוד לפני שקמה בפועל. בן גוריון, המנהיג, למרות שהיה לכאורה במיעוט, לא התרגש והוכיח כי מנהיגות חייבת להוביל, ושדעת הקהל הזמנית והמתחלפת לא יכולה להחליף מנהיגות עקבית ואמיצה.
בשנים האחרונות, ובמיוחד בתקופה שבה אנו חיים, כולנו חווים את ההיסטוריה היהודית שבה ומשחזרת עצמה. שוב קבוצה קטנה של חלוצים ציונים ואידיאליסטים נלחמת את מלחמתה של האמת אל מול הסתות פרועות וניסיונות להבאיש את ריחם. אומרים עלינו שאנחנו מיעוט קטן ומבוטל, טוענים כלפינו שאנחנו קומץ סהרורי שקובע לרוב הגדול והשפוי את עתידו. אך אמירות אלו של חולשה לא יזיזו אותנו מדרכנו.
למרות כל סיסמאות השטנה, ההסתה והדה-לגיטימציה כלפי המתיישבים ביש"ע, חבורה מדהימה זו של חלוצים ציוניים בני זמננו אינה נרתעת וממשיכה יום אחרי יום, אבן אחרי אבן, לבנות את ארץ ישראל מתוך אמונה בצדקת הדרך ומתוך גאווה יהודית-לאומית.
אני משוכנע בכל לבי שלא הסקרים של מינה צמח אלא ההיסטוריה היא זו שתשפוט אותנו. בין דפיה יתוארו מתיישבי יש"ע, כמו מנהיגיו הראשונים של העם היהודי, כמו המכבים, כמו ראשי הציונות, כמי שלמרות היותם במיעוט הובילו את הרוב העייף אל פסגות חדשות בדרכו הקשה ורבת המכשולים של העם היהודי.
כפי שהוכח פעם אחר פעם, סופה של האמת לנצח.