אם אריאל שרון יחליט לציית לחוק, הטרנספר שהוא מתכנן ליהודי מיגרון ייקח חודשים רבים, אם לא שנים. אך 'חוק' ו'שרון' הם דברים שלא עולים תמיד בקנה אחד, ולכן יש לנקוט במשנה זהירות בבואנו לחזות את מהלכיו של ראש הממשלה.
בפני שרון עומדות שתי אופציות חוקיות במיגרון: האחת היא לנסות להרוס את כל המבנים, בהסתמך על חוק התכנון והבנייה הירדני. על פי פסק הדין של אהרון ברק, בפרשת מצפה יצהר, יש לאפשר את זכות השימוע לכל תושב בנפרד. התושבים יטענו, ובצדק, כי לא ניתן לראות במאחז שממשלת ישראל בנתה את הכביש אליו, את הגדר מסביבו, את גן הילדים ואת בית הכנסת שלו כמאחז בלתי מורשה.
יתרה מכך, שרון, מופז, בן אליעזר, ברק ויעלון יוזמנו כעדים לכל שימוע, ותחת שבועה ייאלצו להודות כי הם ידעו ואישרו את ההתיישבות במיגרון לפחות ארבע פעמים בחמש השנים האחרונות.
האופציה השנייה תהיה להכיר בכך שמיגרון הנו יישוב מאושר ולנסות לפנותו בצו הפקעה, כפי ששרון פינה בזמנו את ימית. זאת, כרגע האופציה המועדפת על מערכת הביטחון, אולם אופציה זו תדרוש חקיקה.
קצת היסטוריה: פינוי ימית ב-1982 נעשה בהחלטת ממשלה על פינוי יישובים שהיתה כפופה לחוק מיוחד, חוק פיצוי מפוני סיני. חוק זה התנה את הפינוי באישור הכנסת ופירט את הפיצויים שינתנו לכל אחד מכ-2500 התושבים שפונו.
מאז ימית נחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המגן על זכות הקניין ומאפשר לפגוע בה אך ורק באמצעות חקיקה של הכנסת. בית המשפט העליון קבע בשורה ארוכה של פסקי דין כי כל נטילת זכות מאדם דורשת שימוע בפני הדרג המחליט.
החוק לפינוי מיגרון לא יהיה פשוט להעברה בכנסת. לא זו בלבד שיוזמיו, שרון ומופז, לא יוכלו להציג כל נימוק או תכלית משכנעת (כמו בהסכם השלום עם מצרים), אלא שהוא בעצם יכשיר את הטרנספר בכוח תוך שימוש בחוק. מי שיצביע בעדו, יאשר כי מדינת ישראל רשאית 'להעתיק' (התרגום האחרון ל'טרנספר') תושבים ממקומם נגד רצונם ולהחרים את רכושם מנימוקים פוליטיים, מדיניים או ביטחוניים.
לא אופתע אם דווקא הח"כים השמאל ימתנגד לחוק. מי שמפנה היום יהודים יוכל לפנות באמצעות אותו חוק גם ערבים. זה יגרום לרבים לחשוב פעמיים לפני שהם מעבירים חוק שעלול להתגלות כחרב פיפיות עבור בוחריהם.
יתרה מכך, צו 'העתקה' ידרוש מהממשלה למצוא מקום חלופי ודומה ליישוב ולבנות אותו לפני ביצוע הפינוי. הממשלה תבזבז מיליוני ש"ח ומיגרון תעבור לגבעה ממול.
גם אם החוק יעבור תוך מספר חודשים, עדיין יהיה צורך לקיים שימוע לכל משפחה ומשפחה ועל כל מבנה ציבור. הרכב ועדות השימוע, נוהל השימועים והעדים שיזומנו יהיו נושאים שבג"ץ יצטרך להידרש אליהם שוב ושוב.
לכל אורך התהליך שרון יצטרך לשרוד הן מהבחינה האישית (ללא כתב אישום), הן מהבחינה הפוליטית והן מהבחינה המדינית. הסיכוי שלו לצלוח את כל המכשולים נראה כרגע נמוך יותר מהסיכוי לזכות בלוטו.
וגם אם את מסלול המכשולים הזה יחצו שרון ומופז, עדיין נשאר הפינוי עצמו. ספק רב אם ניתן יהיה להשתמש בחיילים. הדבר עומד בניגוד מפורש ל'נוהל אכיפת החוק והסדר לגבי ישראלים באיו"ש ובאזח"ע' שהוציא היועץ המשפטי לממשלה ב-1998, ולנטיות לבם של מרבית החיילים. אם חוות גלעד פירקה את ממשלת האחדות של שרון ובן אליעזר והביאה לבחירות מוקדמות, מיגרון יכולה לגרום לכאוס פוליטי שאחריתו מי ישורנה.
ואם, חלילה, יושמדו לבסוף כל בתי מיגרון, ישלפו המתנחלים את נשק יום הדין שלהם העקשנות ואהבת א"י. הם פשוט יחזרו ויבנו את היישוב מהתחלה. בפרספקטיבה היסטורית ניתן לאפיין את ההתיישבות ביש"ע בחוק שאין לו כמעט יוצאים מן הכלל עוד לא היה יישוב שפונה ולא חזר, עוד לא היתה שנה שמספר התושבים והיישובים ביש"ע לא גדל. אלון מורה נפלה וקמה שמונה פעמים. אם מיגרון תיפול פעם אחת, היא תקום מחדש ותהפוך ליישוב קבע, לתפארת מדינת ישראל. את המנגינה הזו איש לא יצליח להפסיק.
בפני שרון עומדות שתי אופציות חוקיות במיגרון: האחת היא לנסות להרוס את כל המבנים, בהסתמך על חוק התכנון והבנייה הירדני. על פי פסק הדין של אהרון ברק, בפרשת מצפה יצהר, יש לאפשר את זכות השימוע לכל תושב בנפרד. התושבים יטענו, ובצדק, כי לא ניתן לראות במאחז שממשלת ישראל בנתה את הכביש אליו, את הגדר מסביבו, את גן הילדים ואת בית הכנסת שלו כמאחז בלתי מורשה.
יתרה מכך, שרון, מופז, בן אליעזר, ברק ויעלון יוזמנו כעדים לכל שימוע, ותחת שבועה ייאלצו להודות כי הם ידעו ואישרו את ההתיישבות במיגרון לפחות ארבע פעמים בחמש השנים האחרונות.
האופציה השנייה תהיה להכיר בכך שמיגרון הנו יישוב מאושר ולנסות לפנותו בצו הפקעה, כפי ששרון פינה בזמנו את ימית. זאת, כרגע האופציה המועדפת על מערכת הביטחון, אולם אופציה זו תדרוש חקיקה.
קצת היסטוריה: פינוי ימית ב-1982 נעשה בהחלטת ממשלה על פינוי יישובים שהיתה כפופה לחוק מיוחד, חוק פיצוי מפוני סיני. חוק זה התנה את הפינוי באישור הכנסת ופירט את הפיצויים שינתנו לכל אחד מכ-2500 התושבים שפונו.
מאז ימית נחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המגן על זכות הקניין ומאפשר לפגוע בה אך ורק באמצעות חקיקה של הכנסת. בית המשפט העליון קבע בשורה ארוכה של פסקי דין כי כל נטילת זכות מאדם דורשת שימוע בפני הדרג המחליט.
החוק לפינוי מיגרון לא יהיה פשוט להעברה בכנסת. לא זו בלבד שיוזמיו, שרון ומופז, לא יוכלו להציג כל נימוק או תכלית משכנעת (כמו בהסכם השלום עם מצרים), אלא שהוא בעצם יכשיר את הטרנספר בכוח תוך שימוש בחוק. מי שיצביע בעדו, יאשר כי מדינת ישראל רשאית 'להעתיק' (התרגום האחרון ל'טרנספר') תושבים ממקומם נגד רצונם ולהחרים את רכושם מנימוקים פוליטיים, מדיניים או ביטחוניים.
לא אופתע אם דווקא הח"כים השמאל ימתנגד לחוק. מי שמפנה היום יהודים יוכל לפנות באמצעות אותו חוק גם ערבים. זה יגרום לרבים לחשוב פעמיים לפני שהם מעבירים חוק שעלול להתגלות כחרב פיפיות עבור בוחריהם.
יתרה מכך, צו 'העתקה' ידרוש מהממשלה למצוא מקום חלופי ודומה ליישוב ולבנות אותו לפני ביצוע הפינוי. הממשלה תבזבז מיליוני ש"ח ומיגרון תעבור לגבעה ממול.
גם אם החוק יעבור תוך מספר חודשים, עדיין יהיה צורך לקיים שימוע לכל משפחה ומשפחה ועל כל מבנה ציבור. הרכב ועדות השימוע, נוהל השימועים והעדים שיזומנו יהיו נושאים שבג"ץ יצטרך להידרש אליהם שוב ושוב.
לכל אורך התהליך שרון יצטרך לשרוד הן מהבחינה האישית (ללא כתב אישום), הן מהבחינה הפוליטית והן מהבחינה המדינית. הסיכוי שלו לצלוח את כל המכשולים נראה כרגע נמוך יותר מהסיכוי לזכות בלוטו.
וגם אם את מסלול המכשולים הזה יחצו שרון ומופז, עדיין נשאר הפינוי עצמו. ספק רב אם ניתן יהיה להשתמש בחיילים. הדבר עומד בניגוד מפורש ל'נוהל אכיפת החוק והסדר לגבי ישראלים באיו"ש ובאזח"ע' שהוציא היועץ המשפטי לממשלה ב-1998, ולנטיות לבם של מרבית החיילים. אם חוות גלעד פירקה את ממשלת האחדות של שרון ובן אליעזר והביאה לבחירות מוקדמות, מיגרון יכולה לגרום לכאוס פוליטי שאחריתו מי ישורנה.
ואם, חלילה, יושמדו לבסוף כל בתי מיגרון, ישלפו המתנחלים את נשק יום הדין שלהם העקשנות ואהבת א"י. הם פשוט יחזרו ויבנו את היישוב מהתחלה. בפרספקטיבה היסטורית ניתן לאפיין את ההתיישבות ביש"ע בחוק שאין לו כמעט יוצאים מן הכלל עוד לא היה יישוב שפונה ולא חזר, עוד לא היתה שנה שמספר התושבים והיישובים ביש"ע לא גדל. אלון מורה נפלה וקמה שמונה פעמים. אם מיגרון תיפול פעם אחת, היא תקום מחדש ותהפוך ליישוב קבע, לתפארת מדינת ישראל. את המנגינה הזו איש לא יצליח להפסיק.