"תגיד", שאלו אותי לפני קבלת שבת, "איך נותנים לך לכתוב ביקורת על דיסקים חדשים כשכל זמר חבר שלך?" כאילו אין לי עורך וסגן עורך ורכז כתבים ומגיהה ראשונה ושנייה, ואני גם נשוי להזכירכם, מה שמבטיח ביקורת צמודה ושוטפת.

גם אחרי הדלקת הנרות במוצ"ש נרמז שנמאס כבר מפינת משבית השמחה, ולכן הריני להבהיר כמה נקודות חשובות:

ראשית, לא כל הזמרים חברים שלי (לצערי).

שנית, לא מעט מהם מפסיקים להיות כאלה מיד כשהעיתון יוצא מן הדפוס.

שלישית, אני לא מבקר דיסקים, אני רק מספר לכם את התרשמותי. בלא מעט פעמים ההתרשמות שלי מתבררת כפלופ, למרות ההשתדלות הרבה, אז אנא מכם, אם אני מפרגן וגם אם לא – קחו זאת בעירבון מוגבל.

זהו להקדמה, ואל תדברו איתי יותר בעניין לפני קבלת שבת (אבי שיחי' לא אוהב שאני מדבר בכלל בבית הכנסת, אז כבדו אותו בבקשה).

אהרון רז-אל חבר שלי. כבר שנים. ועדיין אין לי מושג אם שם המשפחה שלו מורכב ממילה אחת או שניים.

דיסק של רזאל הוא תמיד חגיגה, גם 'שיר ציון', האלבום שיצא השבוע לחנויות.

ב'שיר ציון' הביא רזאל למקסום (מלשום מקסימום) את הסגנון הרזאלי שלו. מי שאוהב, ואני לפעמים אוהב, יודע בדיוק למה לצפות, והוא מקבל את מה שביקש.

שירים מלודיים על גבול האתני, שהגייתם מדויקת; תמצאו לי עוד אחד שמבטא חי"ת ועי"ן כמו שצריך, ואני לא מתכוון למוזיקה ים-תיכונית. בניגוד לאומנים אחרים, האיש חי את שיריו, מאמין בהם, מנסה אותם על בני אדם מהיישוב ומחוצה לו (הגבעות למשל). הוא נחשב לתלמיד מובהק של פרופ' אנדרה היידו, מומחה בעל שם עולמי למוזיקה, גילוי מפתיע בהתחשב בעובדה שהמוזיקה היפה טיפה 'שלומפרית', אבל לא תשימו לב כי תיהנו נורא.

גם הטקסטים נשמעים כאילו מישהו אחר כתב אותם, אחד שחי בדור מקביל עם משה רבנו, דוד המלך והרמב"ם.

הפתעה נעימה צפויה למי שמכיר את הקנאה לאקוסטיקה של רזאל. 'מן המצר' האלקטרוני מלמד שהאיש יוצא ענק גם אם אין הפסקת חשמל על הבמה... (בעצם, כבר בגרסת הרימיקס של שירים במעלות ל'זמן הגאולה', ניתן היה להבחין בכך).

שמונה וקצת בסולם יעקב.

פינת משבית השמחה:
רזאל ענק, וזה צפוי, אבל לאן נעלמה התמימות?
כואב לומר, אבל אולי זה ידרבן אותו להשתובב מחדש עם ילדי צפת ולהשתטות קלות כמו בשיר הקפה והסוכר.

חסר לי מאוד.