בין שלל התירוצים של היוצאים לחו"ל בולטים שניים במיוחד: "אנחנו נוסעים לפקוד קברות צדיקים ולסייר בבתי כנסת עתיקים", ו"זה רק כדי לבדוק את מצב האנטישמיות שם". נו טוב, התירוץ השני קלוש למדי – כדי להיות עם היד על הדופק לגבי שנאת ישראל לא צריך להרחיק לסטוקהולם, מספיק לעבור במחנה פליטים ליד טול כרם.

הספר 'אבני דרך' בא להשיב על הטיעון הראשון: אתרים בהם פעלו קדמונינו ובתי כנסת עם היסטוריה ארוכה יש גם בארץ ישראל, לא רק בפראג.

הספר אינו עוד מפה של קברי צדיקים, אלא סקירה יסודית ומקיפה של אתרי תנאים ואמוראים ברחבי הארץ. ב'אבני דרך' כחמישים אתרי טיול שונים. לכל אתר מצורפים הסברים תמציתיים על המיקום, יישובי הסביבה ומסלולי טיול, אך בעיקר סקירה של התנאים והאמוראים שחיו באזור, כולל ציטוטים וסיפורי צבע.

כך למשל, כבר בתקופת המשנה והתלמוד היתה בני ברק מרכז תורני חשוב, בזכות בית מדרשו של רבי עקיבא. חרבת בני ברק, אגב, נמצאת בסמוך למזבלת חירייה, מה שאולי מלמד שכבר אז היו בבני ברק קשיים מסוימים בטיפול באשפה.

בפרק על כפר חיטים שבגליל התחתון מוזכר קרב קרני חיטין, שבו הובסו הצלבנים על-ידי צבאות צלאח א-דין לפני יותר מ-800 שנה. אל כפר חיטים ברח גם האמורא המפורסם ריש לקיש, שהיה בעברו שודד (בבא מציעא פד).

ואילו בפרק על העיר אשקלון, שהיתה עיר מעורבת בתקופת התלמוד, מובא בין השאר הסיפור על רבי שמעון בן שטח, שבאמצעות 'תרגיל עוקץ' הביא לתלייתן של 80 מכשפות שהסתתרו במערה בקרבת העיר.

'אבני דרך', בהוצאת הישיבה לחינוך סביבתי בסוסיא, הוא גם ספר זיכרון לסגן דוד גרנית ז"ל, מפקד פלוגה בסיירת הצנחנים ובן היישוב עפרה, שנהרג בלבנון לפני כחמש שנים.

לסיום אזהרה קטנה: אבני דרך אינו תחליף למפה אוGPS , וגם אין בו מסלולי טיול מפורטים. אך מי שיצרף את הספר המושקע והמחכים הזה לצקלונו ויעיין בו, מעלה עליו הכתוב את הסיסמה שהיתה צריכה להפוך למוטו הרשמי של נוער הגבעות: שטח זה לא שטחיות.