מהפך?
האם ראש הממשלה חוזר בו מתכנית ההתנתקות? במהלך ביקור השבוע בכפר קאסם הוא אמר: "אני מאמין בדו קיום, וכל מיני רעיונות של היפרדות צריך לעקור מן השורש".
מדינה על גלגלים
במחשבה שניה, היה צריך להשתתף בדיון בהאג. עם כל הגועל מעצם המעמד, עם כל הבוז לבית-המשפט המשונה, בכל זאת היה צריך להשתתף. לא יתכן שהמענה היחיד שלנו לטענות הנוקבות של הערבים יהיה אוטובוס מפוצץ. הרי כל אחד מבין שלא התווכחו שם על הגדר, אלא על זכות הקניין ביו"ש. הערבים הכריזו בפני השופטים והעולם שהאדמה הזאת שייכת להם, ואילו הישראלים בכו בחוץ שהם בסך הכל רוצים קצת בטחון. על משקל המשנה המפורסמת בבבא מציעא, שנים אוחזין בטלית, אפשר לסכם את ההתרחשות הזאת במשפט אחד: זה אומר כולה שלי, וזה אומר כואב לי הרגל.
לכן צדק טומי לפיד כשהציע להשתתף בדיון, אבל אסור היה לגרור את האוטובוס לתוך האולם, אלא פשוט להתנצח שם ישירות עם הטענה השקרית, כאילו ישראל היא מדינת כיבוש. הגיע הזמן להסביר לעולם שאנחנו לא אוטובוס, ויש"ע זה לא תחנת ביניים, אלא תחנת מוצא ותחנה סופית. רק נקיטת עמדה כזאת יכולה להתחיל להציל אותנו מהמשך המפולת המדינית בזירות חו"ל. בשנים האחרונות ניסינו עמדות אחרות, יעני פרגמטיות, ולכן הידרדרנו הלום. כל השנים השמאל הזהיר שבגלל ההתנחלויות עוד נגיע יום אחד להאג, אבל הנה הגענו לשם דווקא בגלל הגדר של השמאל, הפרוייקט הכי מטומטם כאן מאז תעלת בלאומילך.
אורח בעפרה
אהוד אולמרט היה פעם עמוד תווך של 'המרכז החופשי', מפלגת ימין קיצונית שחרתה על דגלה את הסיסמה הנשכחת "שטח משוחרר לא יוחזר". אחר-כך הצטרף לליכוד, אבל גם שם המשיך לדגול בעמדות ימניות מובהקות, והיה בין הבודדים במפלגה תועה זו שהצביעו נגד הסכמי קמפ-דיוויד ועקירת הישובים בסיני. השבוע הוא בא לעפרה, לבית משפחת פאלק, כדי להסביר למקומיים מדוע בכל זאת צריך לעקור ישובים, והפעם לא בסיני הרחוקה אלא בלב המולדת.
טיעונים חדשים להצדקת המהפך הרעיוני המדהים הזה לא נשמעו שם מפיו, אבל בהחלט חודדו הטיעונים הישנים, שאפשר לתמצת בשתי מלים: האמריקנים והדמוגרפיה. אולמרט לא מאמין שישראל תוכל להתמודד עם שני האילוצים האלה בגבולותיה הנוכחיים, ולכן הוא גוזר עליה דיאטה טריטוריאלית כואבת. לדבריו, עדיפה נסיגה חד צדדית, שתשאיר בידינו לפחות חלק מהיישובים ביו"ש, מאשר נסיגה לקווי 67' במסגרת הסכם. שוב ושוב הוא חזר בעפרה על חששו שכל הסכם בין ישראל לפלשתינים יסתיים בנסיגה לקווים אלה, ולא משנה איזו ממשלה תשלוט אז בישראל.
אף אחד לא ביקש ממנו להציג מפות נסיגה, והוא עצמו נמנע מלפרט אילו ישובים תעקור הממשלה, אך נקב בשם של הישוב יצהר בשומרון כדוגמא ליישוב שעקירתו מוצדקת מבחינה אסטרטגית. "כל מי שהקשיב לדיבורי שרון על ויתורים כואבים לפני הבחירות היה אמור לדעת שזה מה שיקרה", אמר האורח רם המעלה למארחיו הלא כל-כך מנומסים, ועורר עליו את חמתו של אורי אליצור, יהודי שקט בדרך-כלל. "אף פעם לא אמרתם שתתנהגו כמו מרצ אחרי הבחירות", הוא זעק, "אפשר לעשות ויתורים כואבים בלי לפרק אף ישוב".
אליצור, פנחס ולרשטיין וחיים פאלק הבהירו לאולמרט שאף מתנחל לא יעזוב את ביתו כמו ילד טוב ימית, והניסוח הזה עדין ותמציתי מאוד ביחס להתנסחותם המקורית, שרק חלקים קטנים ממנה שודרו אחר-כך בערוץ 10. אגב, אולמרט ראה שמצלמים אותו, ומן הסתם גם ניחש שהצליום לא נעשה לצרכים ארכיוניים בלבד.
הוא נשאל מדוע ישובים ערביים בישראל לא ישלמו אף הם את מחיר ההתנתקות, דבר שיסייע מאוד לפתרון הבעיה הדמוגרפית, והשיב שזה לא מוסרי. ביקשתי ממנו להסביר לנו למה כן מוסרי לגרש יהודים, אבל השעה היתה כבר מאוחרת ולא היה לו זמן להסביר. אולי בפגישה הבאה.
תירוץ ישן
כמו אולמרט בעפרה, גם שרון בועדת חוץ ובטחון השבוע, טען שהנסיגה מעזה נועדה להציל את ההתיישבות ביו"ש. "אני יכול להוביל מהלך מדיני שיבטיח שמרבית התושבים ביו"ש יישארו בשלטון ישראלי", אמר לאנשי הימין בוועדה, והזהיר אותם ש"אם ננסה להשיג הכל, נישאר בסוף עם אפס".
הטיעון הזה נשמע מוכר. הוא הוטח במתנחלים עוד בתקופת ימית, ואפילו השתרבב לפקודת היום של שר הבטחון דאז, אריק שרון, לרגל השלמת הפינוי: "בסיני, בימית, הגענו לקו האדום של ויתורינו. נפנה עתה פנינו לחיזוק בטחוננו, להתפתחותנו בכל תחום. נפנה להגברת ההתיישבות וביסוסה ברמת הגולן, ביהודה, בשומרון ובחבל עזה".
ליל הנצחון
אנשי חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, אינם נחים לרגע. בשבוע שעבר הם צילמו באולפני טלעד סרטון קצר, 'ליל הנצחון', שיופץ בימים הקרובים ב-100 אלף עותקים במטרה לקדם את תכניותיהם המהפכניות. הוא מתאר את הלילה שבו יביס הליכוד בקלפי את כל מפלגות השמאל, אבל הפעם לא עם שרון ולבנת בראשו, אלא עם קבוצת פייגלין. (תסריט: אלי ויסברט, ביום: אדיר זיק)
"אם תרצו אין זו אגדה", אומר פייגלין בסוף הסרט, וטוען שם שכבר היום חטיבת מנהיגת יהודית היא הגוף החזק ביותר במרכז הליכוד. רבים מאויביו שם מסכימים איתו, כנראה, ולכן הם דוחים שוב ושוב את ועידת הליכוד.
5.1 בסולם זכריה
חלפו כבר שבועיים מאז רעידת האדמה, אבל רק עכשיו חילחל לשולחן המערכת דיווח מעניין על אחת מתוצאותיה הדרמטיות: בישיבה ציונית המשקיפה אל קודשי ישראל בירושלים, הגיב אחד הרבנים הלא צעירים בצורה משונה על הרטט הסיסמולוגי. הוא יצא במהירות וללא אומר מחדר הלימוד, מותיר אחריו תלמידים משתאים, ושב אליו לאחר דקה וחצי. לנוכח מבטיהם השואלים הסביר בפשטות: "רציתי לראות אם הר הזיתים נבקע" (ככתוב בזכריה על אחרית הימים: "הנה יום בא ונבקע הר זיתים ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה מלך יהודה והיה ה' למלך על כל הארץ").
האם ראש הממשלה חוזר בו מתכנית ההתנתקות? במהלך ביקור השבוע בכפר קאסם הוא אמר: "אני מאמין בדו קיום, וכל מיני רעיונות של היפרדות צריך לעקור מן השורש".
מדינה על גלגלים
במחשבה שניה, היה צריך להשתתף בדיון בהאג. עם כל הגועל מעצם המעמד, עם כל הבוז לבית-המשפט המשונה, בכל זאת היה צריך להשתתף. לא יתכן שהמענה היחיד שלנו לטענות הנוקבות של הערבים יהיה אוטובוס מפוצץ. הרי כל אחד מבין שלא התווכחו שם על הגדר, אלא על זכות הקניין ביו"ש. הערבים הכריזו בפני השופטים והעולם שהאדמה הזאת שייכת להם, ואילו הישראלים בכו בחוץ שהם בסך הכל רוצים קצת בטחון. על משקל המשנה המפורסמת בבבא מציעא, שנים אוחזין בטלית, אפשר לסכם את ההתרחשות הזאת במשפט אחד: זה אומר כולה שלי, וזה אומר כואב לי הרגל.
לכן צדק טומי לפיד כשהציע להשתתף בדיון, אבל אסור היה לגרור את האוטובוס לתוך האולם, אלא פשוט להתנצח שם ישירות עם הטענה השקרית, כאילו ישראל היא מדינת כיבוש. הגיע הזמן להסביר לעולם שאנחנו לא אוטובוס, ויש"ע זה לא תחנת ביניים, אלא תחנת מוצא ותחנה סופית. רק נקיטת עמדה כזאת יכולה להתחיל להציל אותנו מהמשך המפולת המדינית בזירות חו"ל. בשנים האחרונות ניסינו עמדות אחרות, יעני פרגמטיות, ולכן הידרדרנו הלום. כל השנים השמאל הזהיר שבגלל ההתנחלויות עוד נגיע יום אחד להאג, אבל הנה הגענו לשם דווקא בגלל הגדר של השמאל, הפרוייקט הכי מטומטם כאן מאז תעלת בלאומילך.
אורח בעפרה
אהוד אולמרט היה פעם עמוד תווך של 'המרכז החופשי', מפלגת ימין קיצונית שחרתה על דגלה את הסיסמה הנשכחת "שטח משוחרר לא יוחזר". אחר-כך הצטרף לליכוד, אבל גם שם המשיך לדגול בעמדות ימניות מובהקות, והיה בין הבודדים במפלגה תועה זו שהצביעו נגד הסכמי קמפ-דיוויד ועקירת הישובים בסיני. השבוע הוא בא לעפרה, לבית משפחת פאלק, כדי להסביר למקומיים מדוע בכל זאת צריך לעקור ישובים, והפעם לא בסיני הרחוקה אלא בלב המולדת.
טיעונים חדשים להצדקת המהפך הרעיוני המדהים הזה לא נשמעו שם מפיו, אבל בהחלט חודדו הטיעונים הישנים, שאפשר לתמצת בשתי מלים: האמריקנים והדמוגרפיה. אולמרט לא מאמין שישראל תוכל להתמודד עם שני האילוצים האלה בגבולותיה הנוכחיים, ולכן הוא גוזר עליה דיאטה טריטוריאלית כואבת. לדבריו, עדיפה נסיגה חד צדדית, שתשאיר בידינו לפחות חלק מהיישובים ביו"ש, מאשר נסיגה לקווי 67' במסגרת הסכם. שוב ושוב הוא חזר בעפרה על חששו שכל הסכם בין ישראל לפלשתינים יסתיים בנסיגה לקווים אלה, ולא משנה איזו ממשלה תשלוט אז בישראל.
אף אחד לא ביקש ממנו להציג מפות נסיגה, והוא עצמו נמנע מלפרט אילו ישובים תעקור הממשלה, אך נקב בשם של הישוב יצהר בשומרון כדוגמא ליישוב שעקירתו מוצדקת מבחינה אסטרטגית. "כל מי שהקשיב לדיבורי שרון על ויתורים כואבים לפני הבחירות היה אמור לדעת שזה מה שיקרה", אמר האורח רם המעלה למארחיו הלא כל-כך מנומסים, ועורר עליו את חמתו של אורי אליצור, יהודי שקט בדרך-כלל. "אף פעם לא אמרתם שתתנהגו כמו מרצ אחרי הבחירות", הוא זעק, "אפשר לעשות ויתורים כואבים בלי לפרק אף ישוב".
אליצור, פנחס ולרשטיין וחיים פאלק הבהירו לאולמרט שאף מתנחל לא יעזוב את ביתו כמו ילד טוב ימית, והניסוח הזה עדין ותמציתי מאוד ביחס להתנסחותם המקורית, שרק חלקים קטנים ממנה שודרו אחר-כך בערוץ 10. אגב, אולמרט ראה שמצלמים אותו, ומן הסתם גם ניחש שהצליום לא נעשה לצרכים ארכיוניים בלבד.
הוא נשאל מדוע ישובים ערביים בישראל לא ישלמו אף הם את מחיר ההתנתקות, דבר שיסייע מאוד לפתרון הבעיה הדמוגרפית, והשיב שזה לא מוסרי. ביקשתי ממנו להסביר לנו למה כן מוסרי לגרש יהודים, אבל השעה היתה כבר מאוחרת ולא היה לו זמן להסביר. אולי בפגישה הבאה.
תירוץ ישן
כמו אולמרט בעפרה, גם שרון בועדת חוץ ובטחון השבוע, טען שהנסיגה מעזה נועדה להציל את ההתיישבות ביו"ש. "אני יכול להוביל מהלך מדיני שיבטיח שמרבית התושבים ביו"ש יישארו בשלטון ישראלי", אמר לאנשי הימין בוועדה, והזהיר אותם ש"אם ננסה להשיג הכל, נישאר בסוף עם אפס".
הטיעון הזה נשמע מוכר. הוא הוטח במתנחלים עוד בתקופת ימית, ואפילו השתרבב לפקודת היום של שר הבטחון דאז, אריק שרון, לרגל השלמת הפינוי: "בסיני, בימית, הגענו לקו האדום של ויתורינו. נפנה עתה פנינו לחיזוק בטחוננו, להתפתחותנו בכל תחום. נפנה להגברת ההתיישבות וביסוסה ברמת הגולן, ביהודה, בשומרון ובחבל עזה".
ליל הנצחון
אנשי חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, אינם נחים לרגע. בשבוע שעבר הם צילמו באולפני טלעד סרטון קצר, 'ליל הנצחון', שיופץ בימים הקרובים ב-100 אלף עותקים במטרה לקדם את תכניותיהם המהפכניות. הוא מתאר את הלילה שבו יביס הליכוד בקלפי את כל מפלגות השמאל, אבל הפעם לא עם שרון ולבנת בראשו, אלא עם קבוצת פייגלין. (תסריט: אלי ויסברט, ביום: אדיר זיק)
"אם תרצו אין זו אגדה", אומר פייגלין בסוף הסרט, וטוען שם שכבר היום חטיבת מנהיגת יהודית היא הגוף החזק ביותר במרכז הליכוד. רבים מאויביו שם מסכימים איתו, כנראה, ולכן הם דוחים שוב ושוב את ועידת הליכוד.
5.1 בסולם זכריה
חלפו כבר שבועיים מאז רעידת האדמה, אבל רק עכשיו חילחל לשולחן המערכת דיווח מעניין על אחת מתוצאותיה הדרמטיות: בישיבה ציונית המשקיפה אל קודשי ישראל בירושלים, הגיב אחד הרבנים הלא צעירים בצורה משונה על הרטט הסיסמולוגי. הוא יצא במהירות וללא אומר מחדר הלימוד, מותיר אחריו תלמידים משתאים, ושב אליו לאחר דקה וחצי. לנוכח מבטיהם השואלים הסביר בפשטות: "רציתי לראות אם הר הזיתים נבקע" (ככתוב בזכריה על אחרית הימים: "הנה יום בא ונבקע הר זיתים ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה מלך יהודה והיה ה' למלך על כל הארץ").