אף אחד לא יכול באמת לנחש כיצד הייתה נראית המוסיקה היהודית היום אלמלא רבע לשבע. לפני עשר שנים, כשזה רק התחיל להתגלגל, אני זוכר את עצמי שואל את יהודה כ"ץ, המנהיג והבעלים, מה בדיוק אומר שם הלהקה שלו. "שבע", הוא הסביר, "זה כינוי לדימוי הגאולה. 'רבע ל', הכוונה לזה שתיכף הזמן של הגאולה". אז לצערו ולצערנו, 'תיכף' נשאר רק תיכף, הגאולה מתמהמהת, אבל משהו ענק קרה מאז למוסיקה היהודית.
רבע לשבע פרצו באמצעות חן כובש ומוסיקה משובחת את חיך הקונצנזוס, הם זזו מתווית המוסיקה היהודית אל זאת החסידית, ולאחרונה הם מתמקמים שוב תחת ההגדרה של המוסיקה היהודית.
במהלך השנים ההרכב שלהם פשט ולבש צורה, והתגבש למה שהוא היום (וגם עכשיו זה לא לגמרי סופי). יש בו הרבה קרליבך, מעט מזרחי, מעט חסידי והרבה אהבת ישראל.
בימים האחרונים אני מקשיב לדיסק העשור שלהם. החבר'ה, שכבר למדו פרק בהלכות הפקת אלבום, חזרו כמה שנים אחורה, השאירו את מלאכת העיבוד לאלבומים הרגילים, והתמקדו במה שהם יודעים לעשות: "שמח".
האווירה של רבע לשבע, אותה אוירה שבמעבדתה גדלו אומנים כמו אהרון רזאל, אחיו, הרפו, ושלל אומנים ולהקות בתחום, משוחזרת אחת לאחת, באלבום שהוקלט כולו בהופעה אמיתית וחיה. פלאי הטכנולוגיה מאפשרים היום להקליט במקצועיות רבה גם מה את שמופק בהופעה חיה, לשמור על כל צליל (לעתים הצלילים הפחות מוצלחים מוקלטים מחדש באולפן הסטרילי), ובעיקר לשמור על הסאונד והאדרנלין שמופקים על במה מול קהל רועש ומתרגש.
דיסק העשור לא מחדש המון. אמנם יש שם שני קטעים חדשים, אבל לא הם הבשורה הגדולה. מי שאוהב את רבע לשבע ימצא את עצמו חסר מאוד ללא סיכום העשור הזה, ואולי דווקא בשל כך, קצת חבל שלא נאספו לאלבום הסיכום גם אלה שהיוו את רבע לשבע לדורותיה (ואולי לא צריך להתקטנן, בקרדיטים המודפסים לא שכחו אף אחד).
קשה לתת ציון על דיסק כזה, אולי בגלל שמדובר במזכרת יפה לעשר השנים הראשונות, ואולי דחיפה טובה לעשר השנים הבאות. ובכל זאת,
שמונה שלבים ושרפרף אחד בסולם יעקב.
פינת משבית השמחה:
אספתם חומרים, אספתם אנשים, הופעתם, התרגשתם, אפילו הקלטתם את זה יפה. לכאורה סיכום נחמד, והנה מחדל קטן: לא מצורפות מילות השירים. בדיסק כפול שנועד להיות כרטיס ביקור מסכם של עשור זה חסר, וחבל.
רבע לשבע פרצו באמצעות חן כובש ומוסיקה משובחת את חיך הקונצנזוס, הם זזו מתווית המוסיקה היהודית אל זאת החסידית, ולאחרונה הם מתמקמים שוב תחת ההגדרה של המוסיקה היהודית.
במהלך השנים ההרכב שלהם פשט ולבש צורה, והתגבש למה שהוא היום (וגם עכשיו זה לא לגמרי סופי). יש בו הרבה קרליבך, מעט מזרחי, מעט חסידי והרבה אהבת ישראל.
בימים האחרונים אני מקשיב לדיסק העשור שלהם. החבר'ה, שכבר למדו פרק בהלכות הפקת אלבום, חזרו כמה שנים אחורה, השאירו את מלאכת העיבוד לאלבומים הרגילים, והתמקדו במה שהם יודעים לעשות: "שמח".
האווירה של רבע לשבע, אותה אוירה שבמעבדתה גדלו אומנים כמו אהרון רזאל, אחיו, הרפו, ושלל אומנים ולהקות בתחום, משוחזרת אחת לאחת, באלבום שהוקלט כולו בהופעה אמיתית וחיה. פלאי הטכנולוגיה מאפשרים היום להקליט במקצועיות רבה גם מה את שמופק בהופעה חיה, לשמור על כל צליל (לעתים הצלילים הפחות מוצלחים מוקלטים מחדש באולפן הסטרילי), ובעיקר לשמור על הסאונד והאדרנלין שמופקים על במה מול קהל רועש ומתרגש.
דיסק העשור לא מחדש המון. אמנם יש שם שני קטעים חדשים, אבל לא הם הבשורה הגדולה. מי שאוהב את רבע לשבע ימצא את עצמו חסר מאוד ללא סיכום העשור הזה, ואולי דווקא בשל כך, קצת חבל שלא נאספו לאלבום הסיכום גם אלה שהיוו את רבע לשבע לדורותיה (ואולי לא צריך להתקטנן, בקרדיטים המודפסים לא שכחו אף אחד).
קשה לתת ציון על דיסק כזה, אולי בגלל שמדובר במזכרת יפה לעשר השנים הראשונות, ואולי דחיפה טובה לעשר השנים הבאות. ובכל זאת,
שמונה שלבים ושרפרף אחד בסולם יעקב.
פינת משבית השמחה:
אספתם חומרים, אספתם אנשים, הופעתם, התרגשתם, אפילו הקלטתם את זה יפה. לכאורה סיכום נחמד, והנה מחדל קטן: לא מצורפות מילות השירים. בדיסק כפול שנועד להיות כרטיס ביקור מסכם של עשור זה חסר, וחבל.