חסידים מספרים כי פעם אחת, כאשר הרבי ר' אלימלך רצה לעשות תיקון חצות, אמר להגבאי שלו כי לא יוכל לערוך חצות יען כי יש איזה שמחה ואור גדול ושלח אותו כי ילך קריית חוצות לראות איזה דבר חידוש ויבוא להודיעו. והלך וראה אצל בית אחד אור גדול ואסיפת אנשים ושמחים ורוקדים, ושם היה בית חתנות, והלך שמה וראה הרב הקדוש ר' נפתלי מרופשיץ עומד שמה בבית החתנות ואומר בדחנות ומשמח בזה את החתן והכלה והמחותנים וכל המסובים, והבין הגבאי כי עבור זה לא היה יכול הרבי ר' אלימלך לערוך את תיקון חצות. והלך אצל הרב הקדוש מרופשיץ לומר לו כי יפסיק מבדחנותו, ובאותו רגע נתמלא להרב הקדוש מרופשיץ סכום המעות אשר נתנו לו עבור בדחנות אשר היה נצרך לו על איזה מצווה רבה והחל לומר הבדחנות. והגבאי כי בא בחזרה אצל הרבי ר' אלימלך לספר לו את הנעשה, ואז כבר ישב הרבי ר' אלימלך על המדוכה שלו לערוך את תיקון חצות. ואמר הרבי ר' אלימלך כי בשעה שאמר הרבי ר' נפתלי מרופשיץ את הבדחנות, יצא ידי שניהם גם תיקון חצות וגם שמחת חתן וכלה.
***
סיפורנו סובב סביב נוהג הבדחנות בחתונות החסידיות. בכל חתונה חסידית יש בדחן שתפקידו לשמח את הקרואים ואת החתן והכלה. בדרך כלל סובבים דברי הבדחנות סביב שבחם של החתן והכלה, של המחותנים ושל שמחת הנישואין ומשמעותה. בדחנות זו נאמרת בחרוזים מתוך ניגון מיוחד המיועד לחרוזי הבדחנות. עוד מקובל כי הבדחן נוטל כסף על אמירת הבדחנות. כסף זה, יש והוא נאסף בתחילת המעמד ויש שהוא נאסף תוך כדי המעמד, ובעיקר מרבים לתת אותם אלה שהחרוזים עסקו בהם לשבח. בסיפור שלנו מייעד ר' נפתלי מרופשיץ את דמי הבדחנות שלו לטובת מטרה חשובה ומיוחדת.
הסיפור שלנו מפגיש אותנו עם שתי דמויות: ר' אלימלך מליז'נסק ור' נפתלי מרופשיץ. שתי דמויות אלו מזוהות עם שני מעשים בעלי משמעות - ר' אלימלך מזוהה עם אמירת תיקון חצות, בעוד ר' נפתלי מרופשיץ מזוהה עם אמירת הבדחנות. בטרם נפנה למשמעות הרעיונית של המפגש בין שתי הדמויות ובין הערכים שכל אחת מהן משקפת, נאמר מספר מילים על דמותו של ר' נפתלי מרופשיץ העוסק בבדחנות.
סיפורים רבים נאמרו על ר' נפתלי מרופשיץ והקו העולה מרובם הוא יסוד השמחה שאין עמה עצב כלל. ר' נפתלי מסמל עבורנו את האדם השמח בחלקו, הרואה בכל דבר את הטוב ואת השמחה. הוא היודע לספר הלצה או דבר חידוד ביחס לכל מצב ועל ידי כך לעורר את הצחוק וממילא גם את השמחה. אין מקום מתאים יותר להימצאותו של ר' נפתלי מאשר בית המשתה, בשמחת חתן וכלה, ובאמירת דברי הבדחנות.
בנקודה זו נפגשים שני הערכים המסומלים על ידי ר' אלימלך ור' נפתלי. ר' אלימלך מנסה לומר תיקון חצות. תיקון חצות עוסק בצער על הגלות. בצער על הייסורים העוברים על עם ישראל מאז החורבן, בצער העובר על השכינה שגלתה ממקומה יחד עם עם ישראל בבחינת "עמו אנכי בצרה". תיקון חצות מזוהה עם הסבל, עם הצער, עם הבכי, עם העבר. בבואו לערוך את תיקון החצות רואה ר' אלימלך אור גדול. אור תרתי משמע - אור הבוקע מאחד הבתים בעיר, ואור גדול של שמחה והתעלות שמעלתו גדולה אולי אף על מעלת תיקון חצות של ר' אלימלך עצמו. ר' אלימלך אינו יכול לומר תיקון חצות, כי אור גדול דוחק את תיקון החצות שלו לצדדים.
הגבאי, ההולך בשליחותו של ר' אלימלך, רואה באור רק את המשמעות הראשונה: יש שמחה במקום מסוים, שאפשר ואף ממד של הוללות מתערב בה, והיא-היא המפריעה את ר' אלימלך. משום כך רוצה הגבאי להפסיק את השמחה. ר' נפתלי אינו נשמע לבקשת הגבאי. בדיוק ברגע שבו ניגש אליו הגבאי מתמלא סכום דמי הבדחנות, ור' נפתלי מתחיל לומר את הבדחנות למרות בקשתו של הגבאי. ר' נפתלי עוסק בשמחת חתן וכלה. הוא עוסק בשמחה, באור, בעתיד, בבניין. זהו האור הגדול הנשקף לר' אלימלך בבואו לערוך את תיקון החצות.
נראה שפגישה מעניינת זו בין תיקון חצות לבין שמחת חתן וכלה משתקפת אלינו מתוך דברי חז"ל: כל הנהנה מסעודת חתן ומשמחו כאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים. יש בשמחת חתן וכלה את הכוח לבנות מחדש את חורבותיה של ירושלים. תחת הבכי של תיקון חצות מציב ר' נפתלי אלטרנטיבה של שמחה, שמחה שיסודה בבניין ובתיקון החורבן.
***
סיפורנו סובב סביב נוהג הבדחנות בחתונות החסידיות. בכל חתונה חסידית יש בדחן שתפקידו לשמח את הקרואים ואת החתן והכלה. בדרך כלל סובבים דברי הבדחנות סביב שבחם של החתן והכלה, של המחותנים ושל שמחת הנישואין ומשמעותה. בדחנות זו נאמרת בחרוזים מתוך ניגון מיוחד המיועד לחרוזי הבדחנות. עוד מקובל כי הבדחן נוטל כסף על אמירת הבדחנות. כסף זה, יש והוא נאסף בתחילת המעמד ויש שהוא נאסף תוך כדי המעמד, ובעיקר מרבים לתת אותם אלה שהחרוזים עסקו בהם לשבח. בסיפור שלנו מייעד ר' נפתלי מרופשיץ את דמי הבדחנות שלו לטובת מטרה חשובה ומיוחדת.
הסיפור שלנו מפגיש אותנו עם שתי דמויות: ר' אלימלך מליז'נסק ור' נפתלי מרופשיץ. שתי דמויות אלו מזוהות עם שני מעשים בעלי משמעות - ר' אלימלך מזוהה עם אמירת תיקון חצות, בעוד ר' נפתלי מרופשיץ מזוהה עם אמירת הבדחנות. בטרם נפנה למשמעות הרעיונית של המפגש בין שתי הדמויות ובין הערכים שכל אחת מהן משקפת, נאמר מספר מילים על דמותו של ר' נפתלי מרופשיץ העוסק בבדחנות.
סיפורים רבים נאמרו על ר' נפתלי מרופשיץ והקו העולה מרובם הוא יסוד השמחה שאין עמה עצב כלל. ר' נפתלי מסמל עבורנו את האדם השמח בחלקו, הרואה בכל דבר את הטוב ואת השמחה. הוא היודע לספר הלצה או דבר חידוד ביחס לכל מצב ועל ידי כך לעורר את הצחוק וממילא גם את השמחה. אין מקום מתאים יותר להימצאותו של ר' נפתלי מאשר בית המשתה, בשמחת חתן וכלה, ובאמירת דברי הבדחנות.
בנקודה זו נפגשים שני הערכים המסומלים על ידי ר' אלימלך ור' נפתלי. ר' אלימלך מנסה לומר תיקון חצות. תיקון חצות עוסק בצער על הגלות. בצער על הייסורים העוברים על עם ישראל מאז החורבן, בצער העובר על השכינה שגלתה ממקומה יחד עם עם ישראל בבחינת "עמו אנכי בצרה". תיקון חצות מזוהה עם הסבל, עם הצער, עם הבכי, עם העבר. בבואו לערוך את תיקון החצות רואה ר' אלימלך אור גדול. אור תרתי משמע - אור הבוקע מאחד הבתים בעיר, ואור גדול של שמחה והתעלות שמעלתו גדולה אולי אף על מעלת תיקון חצות של ר' אלימלך עצמו. ר' אלימלך אינו יכול לומר תיקון חצות, כי אור גדול דוחק את תיקון החצות שלו לצדדים.
הגבאי, ההולך בשליחותו של ר' אלימלך, רואה באור רק את המשמעות הראשונה: יש שמחה במקום מסוים, שאפשר ואף ממד של הוללות מתערב בה, והיא-היא המפריעה את ר' אלימלך. משום כך רוצה הגבאי להפסיק את השמחה. ר' נפתלי אינו נשמע לבקשת הגבאי. בדיוק ברגע שבו ניגש אליו הגבאי מתמלא סכום דמי הבדחנות, ור' נפתלי מתחיל לומר את הבדחנות למרות בקשתו של הגבאי. ר' נפתלי עוסק בשמחת חתן וכלה. הוא עוסק בשמחה, באור, בעתיד, בבניין. זהו האור הגדול הנשקף לר' אלימלך בבואו לערוך את תיקון החצות.
נראה שפגישה מעניינת זו בין תיקון חצות לבין שמחת חתן וכלה משתקפת אלינו מתוך דברי חז"ל: כל הנהנה מסעודת חתן ומשמחו כאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים. יש בשמחת חתן וכלה את הכוח לבנות מחדש את חורבותיה של ירושלים. תחת הבכי של תיקון חצות מציב ר' נפתלי אלטרנטיבה של שמחה, שמחה שיסודה בבניין ובתיקון החורבן.