בובות עם תיק
אם ראש הממשלה ידע על קשריו המשפחתיים של טננבוים, לא רק שאסור היה לו ללחוץ על חברי הממשלה לשחרר את האזרח החטוף, אלא ספק אם הוא עצמו היה צריך להשתתף בהצבעה. גם אם שיקוליו של שרון היו ענייניים בלבד, היה נכון יותר מצדו לפסול את עצמו מהתערבות בנושא שבו הוא מעורב רגשית. מה שטוב לשופטים בבית המשפט בנושאים פעוטים בהרבה, בוודאי טוב לראש ממשלה המבקש לשחרר מאות מחבלים.
אבל עם כל הכבוד לשרון, שאלה חשובה לא פחות היא יכולת קבלת ההחלטות של שאר השרים. העובדה המצטיירת כאן היא, שבממשלה הזאת שרון יכול להעביר כל דבר שירצה, משחרור מחבלים ועד פינוי מתיישבים. כל גחמה פוליטית של ראש הממשלה זוכה לתמיכה אוטומטית של רוב השרים, חלקם מיד (אולמרט) וחלקם אחרי קולות מחאה רפים (מופז). אפילו בנושא לכאורה א-פוליטי כמו חילופי אסירים, היה ברור לכולם ששרון יצליח לגייס את הרוב הדרוש לו.
וכעת באים מספר שרים ומספרים על הלחץ הבלתי מתון שהופעל עליהם על ידי ראש הממשלה. שיפסיקו להתבכיין אם הם לא מסוגלים לחשוב באופן עצמאי ובניגוד לדעתו של הבוס, הם מתאימים אולי לשמש כשרים בממשלת בובות. מי שידע על החשדות הברורים נגד טננבוים והתיישר עם ראש הממשלה בניגוד לצו מצפונו ולכל שיקול ביטחוני סביר, הוא לא יותר מוסרי מאריאל שרון עצמו.
הכיבוש משחית (מילים)
אם לא שמתם לב, אירוע היסטורי גדול הולך ומתהווה נגד עינינו. הפעם אין הכוונה לפרידתם הכואבת של שרון ויואב, אלא לאירוע גדול ומשמח הרבה יותר: הכדורגלן אלון מזרחי עומד להפוך למלך שערי הליגה בכל הזמנים.
זה יקרה בעוד שלושה שערים, יש אומרים ארבעה, ואף על פי שיתמהמה - עם כל זה יחכו לו מדורי הספורט בכל יום שיבוא. רק שאת הציבור מעניין האירוע הזה בדיוק כפי שעניינה אותו מלכות השערים הנוכחית של עודד מכנס, ואלון מזרחי מעניין כמו משחק כדורגל של הפועל באר-שבע בליגת העל. הלא-אירוע הזה כבר מנופח במשך חודשים על ידי עיתונות הספורט, אבל בוודאי יישכח יום וחצי אחרי שסוף סוף יתרחש.
מזרחי כבר שבר לא מעט שיאים בליגה. הוא עבר הכי הרבה קבוצות, הסתכסך עם הכי הרבה מאמנים וסיפק הכי הרבה כותרות מטופשות ("אני אשחק או באירופה או בספרד"). מלכות השערים בכל הזמנים לא תהפוך אותו לשחקן יותר או פחות טוב. היא רק תוכיח שלושה דברים: שהוא לא מוסר מספיק, שהוא לא הצליח בחו"ל, ושהוא לא פרש בשיאו.
ואגב, אם מזרחי לא היה עושה כזה עניין משיא הכיבושים, אין לי ספק שהוא היה שובר אותו מזמן.
שיחת העיר
לפני זמן רב, בשנות השמונים העליזות, פורסם בעמוד השער של עיתון העיר ציור מפלצתי של מנהיג ש"ס דאז, הרב יצחק פרץ. למרות שאני לא חובב ש"ס או ממעריצי השר לשעבר פרץ, באותו יום החלטתי על חרם יחיד נגד העיר, ובניגוד להחלטות אחרות שלי, זאת החזיקה מעמד במשך שנים.
והנה, בשבוע שעבר התקשר אליי כתב התקשורת של העיתון אביב הורביץ וביקש את תגובתי על ידיעה שעמדה להתפרסם בו. מרוב פאניקה, נכנסתי מתחת למיטה ומשם מלמלתי תגובה לקונית ומתחמקת. באותו רגע, ראיתי בעיני רוחי כיצד התקשורת העוינת מעוותת את דבריי, מוציאה אותם מהקשרם, ואולי אפילו מפרסמת ציור שלי עם קרניים, מי יודע.
השבוע לא התאפקתי וקניתי את העיתון. בסך הכול מקומון תל-אביבי סביר, עם פחות פוליטיקה והרבה נייר מבוזבז. אחרי דפדוף מתמשך מצאתי, לצד תמונתי הלא מאוד מעודכנת אך המחמיאה, את הידיעה המדוברת,.ובה אני מצוטט במדויק, מלה במלה. קשה להאמין, אבל שני המשפטים שאמרתי נכנסו לעיתון אפילו בלי עריכה. נו באמת, זו עיתונות זו?
חמסה עלינו
א. בחור יהודי מחיפה תכנן לבצע פיגועים נגד ערבים, ואיש לא שאל היכן הוא התחנך ומי הסית אותו למעשה. איש גם לא תקף את משפחתו וחבריו של הצעיר, לא כינה אותו "עשב שוטה", לא הציע למגזר שלו לערוך חשבון נפש ולא דרש לפנות בגללו את כל חיפה. האם יש לכך קשר לעובדה שהחשוד הוא חילוני?
ב. זה רק אני, או שטננבוים באמת שוחרר משבי החיזבאללה בניגוד לרצונו? והאם שחרורו לא מהווה תקדים של טרנספר ליהודים?
ג. הנה תיאוריית קונספירציה בגרוש: משפחת טננבוים היא שהפיצה את השמועות כאילו האיש עצמו ביים את חטיפתו, וזאת כדי שנתייחס אליו בסלחנות כשיתברר כי הוא 'רק' סוחר סמים.
ד. ראש הממשלה טוען כי המאמץ שלו להחזיר את טננבוים הביתה לא קשור להיכרות עם חותנו. אני מאמין לשרון, כי גם עם מתיישבי חבל עזה היה לו פעם קשר, ודווקא אותם הוא מנסה לעקור מהבית.
ה. ליונית לוי: למה את צועקת?
יודע את מקומי
לפני שנים רבות, בפרס הרחוקה, נדדה שנת המלך. ומאז, לזכר המאורע ההיסטורי, קמים כל גברי ישראל כבר בשעות הקטנות של הלילה, אורזים ממתקים בצלופנים, מעירים את הילדים הקטנים ויוצאים לחלק משלוחי מנות לכל העולם. גם אני לא יצאתי מן הכלל. ביום החג העמסתי על מכוניתי את המשלוחים ואת יורש העצר, התנעתי ויצאתי למסע הארוך והמפרך. חג פורים, חג פורים, חג גדול למתדלקים.
כמו כל מנהג יהודי שכבר מזמן עבר את גבול הטעם הטוב, גם חלוקת משלוחי המנות הפכה למערכת גדולה ומורכבת של חוקים ותת-חוקים. לפי אחד החוקים, למשל, רוב האנשים שאתם מביאים אליהם משלוחים לא יהיו בבית. באותו זמן בדיוק הם נמצאים ליד הבית שלכם, מתעצבנים על שאתם לא נמצאים ומתייסרים בדיוק כמוכם בשאלה "למה לא התקשרנו קודם".
ואכן, מסע המשלוחים שלי השנה נפתח בשני מאחזים בלתי מאוישים, ורק בניסיון השלישי הצלחתי לתפוס זוג חברים בביתם. והנה מתברר, כי גם אחרי דורות של חלוקת משלוחי מנות בעם היהודי, חבריי נראים כאילו שמעו על המנהג בפעם הראשונה. הם אפילו לא חלמו לקבל ממני משלוח מנות, שלא לדבר על המסלול ההפוך. אבל כעת, כדי לא לצאת קמצנים, הם מתאמצים להרכיב עבורי משלוח-נגד עוד לפני עזיבתי את הבית. בעוד הבעל מנסה לעכב אותי באמצעות שיחה על מחקר חדש מהולנד, מוציאה האשה בקבוק יין מהארון, חבילת עוגיות מהמגירה ושקית סוכריות מהיד של אחד הילדים, ומכינה לי משלוח מנות אחד אפיים.
היעד הבא שלי הוא בית קרובי משפחה, שלהפתעתי מקדמים את פניי בהרכב מלא. בעוד יורש העצר נלקח מידיי ומועבר אצלם מיד ליד, כשהבעת פניו מסגירה כי הוא נזכר באותו רגע בברית המילה, ממטירים עלי הקרובים האחרים צרור של שאלות: מה שלום האשה? איך העבודה? למה הפסיקו לך את המדור בעיתון השני? מה אתה אומר על טננבוים? זה טננבוים או טננבאום? חמישה-עשר משלוחים עדיין מחכים לי באוטו, אבל בני המשפחה ממשיכים לתחקר, כאילו לא ראו אותי מפורים שעבר. אופס, הם באמת לא ראו אותי מפורים שעבר.
וכך, אחרי עבודת נמלים מאומצת שכללה שיחות נפש עם מיטב החברים ובני המשפחה, חזרנו הביתה עייפים אך רצוצים: אני, בני יחידי, ועשרות משלוחים שקיבלנו בדרך. זהו עוד חוק בסיסי במשלוחי מנות: תמיד תחזרו הביתה עם יותר משלוחים מכפי שיצאתם. ברוב המשלוחים שתקבלו יהיו בעיקר משקאות וממתקים שאתם לא סובלים ושתי חפיסות שוקולד שנתתם בעצמכם בפורים לפני שנה.
כשעצרנו בחניית הבית, הבטתי בפניו של היורש. למרות העייפות, הוא נראה די מבסוט ממשלוחי המנות הראשונים בחייו. מנקודת מבטו הצעירה, המסע לא היה סתם טקס שגרתי של חילופי קלוריות אלא מפגש חברתי ומשפחתי ממדרגה ראשונה. לעתים אני צריך להזכיר זאת גם לעצמי.
אם ראש הממשלה ידע על קשריו המשפחתיים של טננבוים, לא רק שאסור היה לו ללחוץ על חברי הממשלה לשחרר את האזרח החטוף, אלא ספק אם הוא עצמו היה צריך להשתתף בהצבעה. גם אם שיקוליו של שרון היו ענייניים בלבד, היה נכון יותר מצדו לפסול את עצמו מהתערבות בנושא שבו הוא מעורב רגשית. מה שטוב לשופטים בבית המשפט בנושאים פעוטים בהרבה, בוודאי טוב לראש ממשלה המבקש לשחרר מאות מחבלים.
אבל עם כל הכבוד לשרון, שאלה חשובה לא פחות היא יכולת קבלת ההחלטות של שאר השרים. העובדה המצטיירת כאן היא, שבממשלה הזאת שרון יכול להעביר כל דבר שירצה, משחרור מחבלים ועד פינוי מתיישבים. כל גחמה פוליטית של ראש הממשלה זוכה לתמיכה אוטומטית של רוב השרים, חלקם מיד (אולמרט) וחלקם אחרי קולות מחאה רפים (מופז). אפילו בנושא לכאורה א-פוליטי כמו חילופי אסירים, היה ברור לכולם ששרון יצליח לגייס את הרוב הדרוש לו.
וכעת באים מספר שרים ומספרים על הלחץ הבלתי מתון שהופעל עליהם על ידי ראש הממשלה. שיפסיקו להתבכיין אם הם לא מסוגלים לחשוב באופן עצמאי ובניגוד לדעתו של הבוס, הם מתאימים אולי לשמש כשרים בממשלת בובות. מי שידע על החשדות הברורים נגד טננבוים והתיישר עם ראש הממשלה בניגוד לצו מצפונו ולכל שיקול ביטחוני סביר, הוא לא יותר מוסרי מאריאל שרון עצמו.
הכיבוש משחית (מילים)
אם לא שמתם לב, אירוע היסטורי גדול הולך ומתהווה נגד עינינו. הפעם אין הכוונה לפרידתם הכואבת של שרון ויואב, אלא לאירוע גדול ומשמח הרבה יותר: הכדורגלן אלון מזרחי עומד להפוך למלך שערי הליגה בכל הזמנים.
זה יקרה בעוד שלושה שערים, יש אומרים ארבעה, ואף על פי שיתמהמה - עם כל זה יחכו לו מדורי הספורט בכל יום שיבוא. רק שאת הציבור מעניין האירוע הזה בדיוק כפי שעניינה אותו מלכות השערים הנוכחית של עודד מכנס, ואלון מזרחי מעניין כמו משחק כדורגל של הפועל באר-שבע בליגת העל. הלא-אירוע הזה כבר מנופח במשך חודשים על ידי עיתונות הספורט, אבל בוודאי יישכח יום וחצי אחרי שסוף סוף יתרחש.
מזרחי כבר שבר לא מעט שיאים בליגה. הוא עבר הכי הרבה קבוצות, הסתכסך עם הכי הרבה מאמנים וסיפק הכי הרבה כותרות מטופשות ("אני אשחק או באירופה או בספרד"). מלכות השערים בכל הזמנים לא תהפוך אותו לשחקן יותר או פחות טוב. היא רק תוכיח שלושה דברים: שהוא לא מוסר מספיק, שהוא לא הצליח בחו"ל, ושהוא לא פרש בשיאו.
ואגב, אם מזרחי לא היה עושה כזה עניין משיא הכיבושים, אין לי ספק שהוא היה שובר אותו מזמן.
שיחת העיר
לפני זמן רב, בשנות השמונים העליזות, פורסם בעמוד השער של עיתון העיר ציור מפלצתי של מנהיג ש"ס דאז, הרב יצחק פרץ. למרות שאני לא חובב ש"ס או ממעריצי השר לשעבר פרץ, באותו יום החלטתי על חרם יחיד נגד העיר, ובניגוד להחלטות אחרות שלי, זאת החזיקה מעמד במשך שנים.
והנה, בשבוע שעבר התקשר אליי כתב התקשורת של העיתון אביב הורביץ וביקש את תגובתי על ידיעה שעמדה להתפרסם בו. מרוב פאניקה, נכנסתי מתחת למיטה ומשם מלמלתי תגובה לקונית ומתחמקת. באותו רגע, ראיתי בעיני רוחי כיצד התקשורת העוינת מעוותת את דבריי, מוציאה אותם מהקשרם, ואולי אפילו מפרסמת ציור שלי עם קרניים, מי יודע.
השבוע לא התאפקתי וקניתי את העיתון. בסך הכול מקומון תל-אביבי סביר, עם פחות פוליטיקה והרבה נייר מבוזבז. אחרי דפדוף מתמשך מצאתי, לצד תמונתי הלא מאוד מעודכנת אך המחמיאה, את הידיעה המדוברת,.ובה אני מצוטט במדויק, מלה במלה. קשה להאמין, אבל שני המשפטים שאמרתי נכנסו לעיתון אפילו בלי עריכה. נו באמת, זו עיתונות זו?
חמסה עלינו
א. בחור יהודי מחיפה תכנן לבצע פיגועים נגד ערבים, ואיש לא שאל היכן הוא התחנך ומי הסית אותו למעשה. איש גם לא תקף את משפחתו וחבריו של הצעיר, לא כינה אותו "עשב שוטה", לא הציע למגזר שלו לערוך חשבון נפש ולא דרש לפנות בגללו את כל חיפה. האם יש לכך קשר לעובדה שהחשוד הוא חילוני?
ב. זה רק אני, או שטננבוים באמת שוחרר משבי החיזבאללה בניגוד לרצונו? והאם שחרורו לא מהווה תקדים של טרנספר ליהודים?
ג. הנה תיאוריית קונספירציה בגרוש: משפחת טננבוים היא שהפיצה את השמועות כאילו האיש עצמו ביים את חטיפתו, וזאת כדי שנתייחס אליו בסלחנות כשיתברר כי הוא 'רק' סוחר סמים.
ד. ראש הממשלה טוען כי המאמץ שלו להחזיר את טננבוים הביתה לא קשור להיכרות עם חותנו. אני מאמין לשרון, כי גם עם מתיישבי חבל עזה היה לו פעם קשר, ודווקא אותם הוא מנסה לעקור מהבית.
ה. ליונית לוי: למה את צועקת?
יודע את מקומי
לפני שנים רבות, בפרס הרחוקה, נדדה שנת המלך. ומאז, לזכר המאורע ההיסטורי, קמים כל גברי ישראל כבר בשעות הקטנות של הלילה, אורזים ממתקים בצלופנים, מעירים את הילדים הקטנים ויוצאים לחלק משלוחי מנות לכל העולם. גם אני לא יצאתי מן הכלל. ביום החג העמסתי על מכוניתי את המשלוחים ואת יורש העצר, התנעתי ויצאתי למסע הארוך והמפרך. חג פורים, חג פורים, חג גדול למתדלקים.
כמו כל מנהג יהודי שכבר מזמן עבר את גבול הטעם הטוב, גם חלוקת משלוחי המנות הפכה למערכת גדולה ומורכבת של חוקים ותת-חוקים. לפי אחד החוקים, למשל, רוב האנשים שאתם מביאים אליהם משלוחים לא יהיו בבית. באותו זמן בדיוק הם נמצאים ליד הבית שלכם, מתעצבנים על שאתם לא נמצאים ומתייסרים בדיוק כמוכם בשאלה "למה לא התקשרנו קודם".
ואכן, מסע המשלוחים שלי השנה נפתח בשני מאחזים בלתי מאוישים, ורק בניסיון השלישי הצלחתי לתפוס זוג חברים בביתם. והנה מתברר, כי גם אחרי דורות של חלוקת משלוחי מנות בעם היהודי, חבריי נראים כאילו שמעו על המנהג בפעם הראשונה. הם אפילו לא חלמו לקבל ממני משלוח מנות, שלא לדבר על המסלול ההפוך. אבל כעת, כדי לא לצאת קמצנים, הם מתאמצים להרכיב עבורי משלוח-נגד עוד לפני עזיבתי את הבית. בעוד הבעל מנסה לעכב אותי באמצעות שיחה על מחקר חדש מהולנד, מוציאה האשה בקבוק יין מהארון, חבילת עוגיות מהמגירה ושקית סוכריות מהיד של אחד הילדים, ומכינה לי משלוח מנות אחד אפיים.
היעד הבא שלי הוא בית קרובי משפחה, שלהפתעתי מקדמים את פניי בהרכב מלא. בעוד יורש העצר נלקח מידיי ומועבר אצלם מיד ליד, כשהבעת פניו מסגירה כי הוא נזכר באותו רגע בברית המילה, ממטירים עלי הקרובים האחרים צרור של שאלות: מה שלום האשה? איך העבודה? למה הפסיקו לך את המדור בעיתון השני? מה אתה אומר על טננבוים? זה טננבוים או טננבאום? חמישה-עשר משלוחים עדיין מחכים לי באוטו, אבל בני המשפחה ממשיכים לתחקר, כאילו לא ראו אותי מפורים שעבר. אופס, הם באמת לא ראו אותי מפורים שעבר.
וכך, אחרי עבודת נמלים מאומצת שכללה שיחות נפש עם מיטב החברים ובני המשפחה, חזרנו הביתה עייפים אך רצוצים: אני, בני יחידי, ועשרות משלוחים שקיבלנו בדרך. זהו עוד חוק בסיסי במשלוחי מנות: תמיד תחזרו הביתה עם יותר משלוחים מכפי שיצאתם. ברוב המשלוחים שתקבלו יהיו בעיקר משקאות וממתקים שאתם לא סובלים ושתי חפיסות שוקולד שנתתם בעצמכם בפורים לפני שנה.
כשעצרנו בחניית הבית, הבטתי בפניו של היורש. למרות העייפות, הוא נראה די מבסוט ממשלוחי המנות הראשונים בחייו. מנקודת מבטו הצעירה, המסע לא היה סתם טקס שגרתי של חילופי קלוריות אלא מפגש חברתי ומשפחתי ממדרגה ראשונה. לעתים אני צריך להזכיר זאת גם לעצמי.