מורשת רבין
הרעיון הנועז של ראש-הממשלה, להעביר את רצועת עזה לשליטת המצרים, הוא מימוש נאה של רוח אוסלו. כמו ערפאת, בזמנו, הם בטח יטפלו בחמאס בלי בג"ץ ובלי בצלם.
קוד אתי לקלגס
לרגל הרפורמה המוסרית המקפת בפעולת המחסומים באיו"ש, ברוח ההמלצות של רומן ברונפמן וארגוני בצלם, הנה טיוטה של קוד אתי מעודכן לחייל במחסום:
חייל, שים לב, רוב הפלשתינים אינם משתייכים למעגל הלחימה הראשון, כי אם למעגל המארגן, המממן או המפרגן בלבד. 99 אחוז מהם לא היו מעורבים מעודם אישית בפיגועי התאבדות. אין סיבה להציק לכולם בגלל מיעוט מבוטל. הם רוצים לעבור, תן להם לעבור.
חובה עליך להתנצל בפניהם כל הזמן, לבקש סליחה, להכות על חטא, לרדת על ארבע. בהתקבל התרעה חמה, הצע להם שתייה קרה.
כאשר מתקרב אליך ביום קיץ לוהט גברתן פלשתיני עם מעיל חורפי ונפיחות חשודה באזור המותניים, נהג בו אדיבות מירבית למרות חשדותיך הגואים. אמנם רוב הסיכויים שמדובר במחבל מתאבד, אבל תמיד קיימת אפשרות קלושה שהוא בכל זאת חף מפשע או שסתם חם לו, אז למה להשפיל אותו?
אם אתה בודק במחסום צעירה עם פרצוף שאהידי, והמגנומטר מצפצף פתאום, אל תיחפז לפשפש בתיקה או סתם לחשוד בה. דמעת עלבון טלוויזיונית של פועלת פלשתינית מזיקה לישראל הרבה יותר מבכי של אם יהודיה שכולה.
ואם לא הבנת עדיין: אוטובוס אגד מפוצץ הוא דבר נורא, אבל עוד יותר נורא אם ישדרו בבי.בי.סי כתבה עויינת מהמחסום שלך. הדרג הלוחם במשרד החוץ נופל כבר מהרגלים בגלל הנזקים ההסברתיים האיומים שאתה וחבריך הפרזיטים והסדיסטים גורמים כבר שנים לישראל.
חייל, זכור: אתה רשע והם צדיקים, אתה קלגס והם מיעוט מדוכא, אתה אימפריאליסט ציוני ולהם אין פיסת קרקע ריבונית עלי אדמות, אתה מחרחר מלחמות והם שוחרי שלום, אתה חורש מזימות והם בסך הכל רוצים להגיע לעבודה בזמן (או להספיק לאוטובוס).
ולסיום, חייל, דיר באלקום: כל הדרכים מובילות להאג.
עקביות
בג"ץ, בשבתו כקבינט-על, העניק לנו בשבוע שעבר שיעור מרתק בעקביות משפטית ושקיפות אידיאולוגית. בשם חופש העיסוק של אנשי ערוץ הזימה 'פלייבוי' הוא ביטל למעשה חוק של הכנסת, החוק אוסר על הצגת "אדם או איבר מאבריו כחפץ זמין לשימוש מיני".
כזכור, לפני שנתיים ביטל אותו בג"ץ חוק אחר של הכנסת, חוק ערוץ 7, אף זאת בשם חופש העיסוק (של תחנות הרדיו האזוריות). אמנם אז החוק בוטל כדי לסגור ערוץ, והפעם כדי לפתוח ערוץ, אבל מה זה משנה. חוק זה חוק, חופש עיסוק זה חופש עיסוק, ובג"ץ זה בג"ץ.
מבט שני
חיים יבין, מעמודי התווך של ערוץ 1, ממשיך בצילומי הסידרה הדוקומנטרית שלו על המתנחלים לערוץ 2. בשבוע שעבר הוא קיים ביקור עבודה בגוש קטיף, אך התושבים שם מיעטו להתמסר לו. דובר המועצה, ערן שטרנברג, שאחד מתפקידיו המרכזיים הוא תיווך בין התקשורת למתנחלים, יעץ להם הפעם לנתק מגע. ברחבי ממלכתו שטופת השמש והעיתונאים נתלו כרזות רשמיות, ובהן אזכור העובדה שיועצי הסידרה הם שני שמאלנים רבי מוניטין שמעולם לא נכשלו באהדה רגעית למתנחלים: עדית זרטל ועקיבא אלדר. למען הגילוי הנאות ראוי לציין שבכרוזים שם גם צוטט קטע ממדור זה, שאמנם לא קרא להחרים את יבין, אבל היפנה את תשומת הלב לליהוק החד צדדי של צוות יועציו.
יום לפני הביקור בגוש קטיף התראיין יבין בערוץ 7, במאמץ לשכך את דאגות התושבים מפני סרטו. הוא הבטיח שם שהסרט "יהיה מאוזן והוגן כלפי כל הצדדים", וגם סיפר שזרטל ואלדר אינם היועצים היחידים שלו, אלא גם ישראל הראל מעפרה.
הראל, מייסד מועצת יש"ע והבטאון 'נקודה', שמע על דברי יבין בערוץ 7 והתרתח. אפילו עלו בו הרהורים להגיש תביעה משפטית. הוא מספר שיש לו הערכה רבה לפועלו הדוקומנטרי של יבין, ולכן התנדב להשיא לו בתחילת הדרך עצה טלפונית כזאת או אחרת, כפי שהוא מייעץ תכופות לגורמי תקשורת שונים. אחר-כך נודע לו שזרטל ואלדר הם היועצים הרשמיים של הסידרה, ומאז הוא איבד כל עניין ואמון בה. לדבריו, זרטל היא פוסט ציונית ידועה ואלדר מגוייס כבר שנים למאבק נגד ההתנחלויות, והוא לא מבין כיצד טלעד וערוץ 2 מסוגלים לתת הכשר להעסקתם בפרוייקט רגיש כזה. "מדובר בסידרה מכורה, ואני לא רק שמסרב לייעץ לה, אני אפילו לא מוכן להתראיין".
איש חסיד היה
הוצאת ידיעות-אחרונות הוציאה עכשיו לאור בעברית את ספרו של אלי ויזל 'בלהט הנשמה' על גדולי החסידות, מהבעש"ט ועד רבי מנחם מנדל מקוצק. לא מדובר בעוד לקט של סיפורי נפלאות קלאסיים על אדמו"רים מיתולוגיים אלא בסידרת ביוגרפיות קצרות, אוהדות מאוד אמנם, המשלבות את פועלם הרוחני של מכונני החסידות עם הרקע ההיסטורי שבתוכו פעלו. רק בספר מהסוג הזה אפשר ללמוד על הקשר שבין רבי ישראל מרוז'ין למדינאי האוסטרי מטרניך או לשים לב שרבי נחמן מברסלב ובטהובן השתייכו לאותו דור.
על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, דמות נערצת במיוחד על ויזל, כתוב בספר שהתלהבויותיו הרוחניות פגעו קשות בחוש ההתמצאות שלו. "הוא לא היה יכול להדליק את נרות חנוכה בלי לגרום לכוויה באצבעותיו, ואף לא להוציא את האתרוג מן הארון בלא לשבור את דלת הזכוכית. כאשר השתתף בסדר אצל רבי ברוך ממז'יבוז, שהיה אדם קפדן, מעד ונפל על השולחן. הוא הלך אל הבאר וכמעט שנפל פנימה".
ציטוט השבוע
"זה היה נצחון הרוח על הכוח" (בן כספית בעקבות הדרבי בכדורסל בת"א, מעריב יום ג').
הרעיון הנועז של ראש-הממשלה, להעביר את רצועת עזה לשליטת המצרים, הוא מימוש נאה של רוח אוסלו. כמו ערפאת, בזמנו, הם בטח יטפלו בחמאס בלי בג"ץ ובלי בצלם.
קוד אתי לקלגס
לרגל הרפורמה המוסרית המקפת בפעולת המחסומים באיו"ש, ברוח ההמלצות של רומן ברונפמן וארגוני בצלם, הנה טיוטה של קוד אתי מעודכן לחייל במחסום:
חייל, שים לב, רוב הפלשתינים אינם משתייכים למעגל הלחימה הראשון, כי אם למעגל המארגן, המממן או המפרגן בלבד. 99 אחוז מהם לא היו מעורבים מעודם אישית בפיגועי התאבדות. אין סיבה להציק לכולם בגלל מיעוט מבוטל. הם רוצים לעבור, תן להם לעבור.
חובה עליך להתנצל בפניהם כל הזמן, לבקש סליחה, להכות על חטא, לרדת על ארבע. בהתקבל התרעה חמה, הצע להם שתייה קרה.
כאשר מתקרב אליך ביום קיץ לוהט גברתן פלשתיני עם מעיל חורפי ונפיחות חשודה באזור המותניים, נהג בו אדיבות מירבית למרות חשדותיך הגואים. אמנם רוב הסיכויים שמדובר במחבל מתאבד, אבל תמיד קיימת אפשרות קלושה שהוא בכל זאת חף מפשע או שסתם חם לו, אז למה להשפיל אותו?
אם אתה בודק במחסום צעירה עם פרצוף שאהידי, והמגנומטר מצפצף פתאום, אל תיחפז לפשפש בתיקה או סתם לחשוד בה. דמעת עלבון טלוויזיונית של פועלת פלשתינית מזיקה לישראל הרבה יותר מבכי של אם יהודיה שכולה.
ואם לא הבנת עדיין: אוטובוס אגד מפוצץ הוא דבר נורא, אבל עוד יותר נורא אם ישדרו בבי.בי.סי כתבה עויינת מהמחסום שלך. הדרג הלוחם במשרד החוץ נופל כבר מהרגלים בגלל הנזקים ההסברתיים האיומים שאתה וחבריך הפרזיטים והסדיסטים גורמים כבר שנים לישראל.
חייל, זכור: אתה רשע והם צדיקים, אתה קלגס והם מיעוט מדוכא, אתה אימפריאליסט ציוני ולהם אין פיסת קרקע ריבונית עלי אדמות, אתה מחרחר מלחמות והם שוחרי שלום, אתה חורש מזימות והם בסך הכל רוצים להגיע לעבודה בזמן (או להספיק לאוטובוס).
ולסיום, חייל, דיר באלקום: כל הדרכים מובילות להאג.
עקביות
בג"ץ, בשבתו כקבינט-על, העניק לנו בשבוע שעבר שיעור מרתק בעקביות משפטית ושקיפות אידיאולוגית. בשם חופש העיסוק של אנשי ערוץ הזימה 'פלייבוי' הוא ביטל למעשה חוק של הכנסת, החוק אוסר על הצגת "אדם או איבר מאבריו כחפץ זמין לשימוש מיני".
כזכור, לפני שנתיים ביטל אותו בג"ץ חוק אחר של הכנסת, חוק ערוץ 7, אף זאת בשם חופש העיסוק (של תחנות הרדיו האזוריות). אמנם אז החוק בוטל כדי לסגור ערוץ, והפעם כדי לפתוח ערוץ, אבל מה זה משנה. חוק זה חוק, חופש עיסוק זה חופש עיסוק, ובג"ץ זה בג"ץ.
מבט שני
חיים יבין, מעמודי התווך של ערוץ 1, ממשיך בצילומי הסידרה הדוקומנטרית שלו על המתנחלים לערוץ 2. בשבוע שעבר הוא קיים ביקור עבודה בגוש קטיף, אך התושבים שם מיעטו להתמסר לו. דובר המועצה, ערן שטרנברג, שאחד מתפקידיו המרכזיים הוא תיווך בין התקשורת למתנחלים, יעץ להם הפעם לנתק מגע. ברחבי ממלכתו שטופת השמש והעיתונאים נתלו כרזות רשמיות, ובהן אזכור העובדה שיועצי הסידרה הם שני שמאלנים רבי מוניטין שמעולם לא נכשלו באהדה רגעית למתנחלים: עדית זרטל ועקיבא אלדר. למען הגילוי הנאות ראוי לציין שבכרוזים שם גם צוטט קטע ממדור זה, שאמנם לא קרא להחרים את יבין, אבל היפנה את תשומת הלב לליהוק החד צדדי של צוות יועציו.
יום לפני הביקור בגוש קטיף התראיין יבין בערוץ 7, במאמץ לשכך את דאגות התושבים מפני סרטו. הוא הבטיח שם שהסרט "יהיה מאוזן והוגן כלפי כל הצדדים", וגם סיפר שזרטל ואלדר אינם היועצים היחידים שלו, אלא גם ישראל הראל מעפרה.
הראל, מייסד מועצת יש"ע והבטאון 'נקודה', שמע על דברי יבין בערוץ 7 והתרתח. אפילו עלו בו הרהורים להגיש תביעה משפטית. הוא מספר שיש לו הערכה רבה לפועלו הדוקומנטרי של יבין, ולכן התנדב להשיא לו בתחילת הדרך עצה טלפונית כזאת או אחרת, כפי שהוא מייעץ תכופות לגורמי תקשורת שונים. אחר-כך נודע לו שזרטל ואלדר הם היועצים הרשמיים של הסידרה, ומאז הוא איבד כל עניין ואמון בה. לדבריו, זרטל היא פוסט ציונית ידועה ואלדר מגוייס כבר שנים למאבק נגד ההתנחלויות, והוא לא מבין כיצד טלעד וערוץ 2 מסוגלים לתת הכשר להעסקתם בפרוייקט רגיש כזה. "מדובר בסידרה מכורה, ואני לא רק שמסרב לייעץ לה, אני אפילו לא מוכן להתראיין".
איש חסיד היה
הוצאת ידיעות-אחרונות הוציאה עכשיו לאור בעברית את ספרו של אלי ויזל 'בלהט הנשמה' על גדולי החסידות, מהבעש"ט ועד רבי מנחם מנדל מקוצק. לא מדובר בעוד לקט של סיפורי נפלאות קלאסיים על אדמו"רים מיתולוגיים אלא בסידרת ביוגרפיות קצרות, אוהדות מאוד אמנם, המשלבות את פועלם הרוחני של מכונני החסידות עם הרקע ההיסטורי שבתוכו פעלו. רק בספר מהסוג הזה אפשר ללמוד על הקשר שבין רבי ישראל מרוז'ין למדינאי האוסטרי מטרניך או לשים לב שרבי נחמן מברסלב ובטהובן השתייכו לאותו דור.
על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, דמות נערצת במיוחד על ויזל, כתוב בספר שהתלהבויותיו הרוחניות פגעו קשות בחוש ההתמצאות שלו. "הוא לא היה יכול להדליק את נרות חנוכה בלי לגרום לכוויה באצבעותיו, ואף לא להוציא את האתרוג מן הארון בלא לשבור את דלת הזכוכית. כאשר השתתף בסדר אצל רבי ברוך ממז'יבוז, שהיה אדם קפדן, מעד ונפל על השולחן. הוא הלך אל הבאר וכמעט שנפל פנימה".
ציטוט השבוע
"זה היה נצחון הרוח על הכוח" (בן כספית בעקבות הדרבי בכדורסל בת"א, מעריב יום ג').