גם הפוליטיקאים של השמאל, שהצהירו בחדשים האחרונים כי אינם מאמינים אף למילה אחת מהצהרותיו של אריאל שרון על כוונתו לסגת חד-צדדית מחבל עזה ולעקור יישובים, משתתקים בהדרגה. גם לאלו שלא האמינו לאף למילה אחת של שרון בעשורים האחרונים ברור היום כי שרון הפך את עורו.

כאשר המסרים מן הבית הלבן אומרים כי הנשיא האמריקאי חושש מהתכנית, מפחד כי צעדו חסר האחריות של שרון יטיל את האזור כולו לתוך מערבולת חסרת שליטה של אלימות – ממהר שרון להבטיח לו כי לא יזוז עד אחרי הבחירות בארצות הברית. כאשר הוא עדיין נמנע מלתת את ברכת הדרך – מבטיח לו שרון להרוס לאלתר את המאחזים שהתחייב לפנות, ומציע להוסיף גם יישובים ביהודה ובשומרון לעקירה. רק שלא תצא מן הבית הלבן התנגדות מפורשת לתכנית ההתאבדות החד-צדדית. כי אם תבוא התנגדות כזו – ייפול שרון.

שרון משול היום לרוכב אופניים היודע כי אם יעצור – ייפול. לציבור אין אמון בשרון ובממשלתו. סקר ידיעות אחרונות ומינה צמח שהתפרסם בסוף השבוע האחרון אומר כי ל-66 אחוזים מהציבור אין אמון בממשלה. 53 אחוזים סבורים כי שרון מהווה דוגמא שלילית וצריך להתפטר. גם הליכוד מאבד כ-10 אחוזים מכוחו בגלל הפיחות במעמד ראש הממשלה.

שערוריית טננבאום הורידה את שרון לשפל חדש. מדינת ישראל הוצגה כמדינה מטומטמת, המשחררת מאות מחבלים תמורת סוחר סמים. אם שרון ידע ובכל זאת לחץ לקיום העסקה – הוא אשם. אם לא ידע ובכל זאת לחץ לקיום העסקה – הוא אשם. אם אכן יש קשר אישי שגרם לו לליקוי מאורות זה – הוא אשם. אם ישנה סיבה אחרת שאין הוא מגלה לציבור – הוא אשם בהסתרת מידע משריו, ועדת החוץ והביטחון, במקח טעות.

הסיכוי היחיד של שרון לשרוד את ההידרדרות הזו במעמדו ובמעמד ממשלתו הוא בדהירה קדימה עם תכניתו. הוא מקווה שיציאה מרצועת עזה, הנתפסת בעיני חלק גדול מהציבור כצרה צרורה לישראל, תקנה לו מחדש את אימון הציבור שאבד לו.

אלא שהאמריקנים עוקבים מקרוב אחרי המתרחש בישראל. אולי אין להם בעניין הזה משרתים נאמנים כאנשי שלום עכשיו, המספקים להם מפות מעודכנות של כל היישובים ביש"ע, אך גם הם יודעים לקרוא סקרים. גם הם יודעים לעקוב אחרי תוצאות ההצבעות בכנסת. גם הם רואים כי אין כמעט שרים בליכוד התומכים בראש הממשלה – כיוון שהשרים יודעים ששרון הוא היום נטל על הליכוד, והם חוששים שאם ייפול הוא עלול לקחת איתו את כל מפלגת השלטון.

הנשיא בוש חושש מהשילוב הזה של תכנית מסוכנת וראש ממשלה חלש, שמעמדו והלגיטימיות הפוליטית והציבורית שלו הולכים ומתערערים. בוש יודע שמיליוני הנוצרים האוונגליסטים, ידידי ישראל בארצות הברית, יצביעו בעדו רק כל עוד יאמינו כי הוא תומך באינטרסים של ישראל. אם המסרים מישראל ישדרו לארצות הברית כי לשרון אין אמון בציבור הישראלי, וכי מעמדו מתערער – עלול גם הנשיא בוש לאבד את כיסאו אם יתמוך בתכנית הזו, המסכנת את עצם קיומה של ישראל.

אלא ששרון כבר עבר את נקודת האל-חזור. ובמצב כזה, אין לו כל ברירה – הוא חייב להמשיך ולדהור, גם כשהוא יודע שיש חשש שיתרסק, משום שכל אפשרות אחרת מהווה מבחינתו התרסקות בטוחה.