לא פשוט להיות היום שרת החינוך. כדי להעלות את נתוני ההצלחה בבחינות הבגרות צריך להוריד מגזרים חלשים מן הטבלה לפני שמציגים את הנתונים לעיתונות, המיצ"ב לא עונה על הציפיות, התיכוניסטים מפגינים על ביטול הטיולים השנתיים והקיצוצים נוגסים בכל חלקה טובה שנותרה.
לימור לבנת, ייאמר לשבחה, אינה אומרת נואש. היא מבקשת להילחם במציאות הלא פשוטה בה נמצא משרדה, ויש לה רעיונות מהפכניים. המכשול שמוצב בדרך הוא הזעזוע שהם עלולים לגרום במערכת. לבנת יודעת את זה, ואף על פי כן לא תהיה לה ברירה. לשיטתה, ללכת 'ראש בראש' עם ארגוני המורים, לפטר רבים מהם (ההערכה מדברת על כ-20 אלף) ולהעלות לנותרים את מספר שעות העבודה הם צעדים הכרחיים לייעול המערכת ולהעלאת מעמד המורה.
אז מה עושה שר, או ליתר דיוק שרה, שמבקשת לחולל מהפך? היא מקימה ועדה.
החינוך כפרוייקט עסקי
הועדה שמינתה לבנת לפני כחצי שנה לא כונתה סתם 'ועדה'. הביטוי הזה עושה לאנשים לא טוב באוזניים. לבנת בחרה לקרוא לחבורה הנכבדה 'כוח משימה לאומי'. לא פחות. בכתב המינוי שלה כתבה בין היתר כי: "מדינת ישראל זקוקה למערכת חינוך אשר תעמוד בשורה הראשונה בעולם מבחינת הישגיה: תאפשר יתרון יחסי כלכלי ארוך טווח, תהווה אמצעי מרכזי ליצירת חברה אזרחית ערכית וסובלנית..." החזון המופשט הזה תורגם למטלה מרחיקת לכת: "לבחון ולבדוק את מערכת החינוך במדינת ישראל ולהמליץ על תכנית כוללת מבנית, ארגונית ופדגוגית וכן על התוויית דרך ליישומה בזמן סביר".
מסקנותיו של כוח המשימה אמורות לכלול תכניות שירעידו את האדמה שעליה בנויים מוסדות שונים במערכת החינוך. אחד מהם הוא המכללות שמכשירות עובדי הוראה ומעניקות תואר B.Ed בחינוך.
ב'כוח המשימה', או בוועדת דברת, ישנם 18 חברים. חלקם הגדול אנשים ממערכת החינוך ואחרים אישי ציבור וכלכלה. בראש הוועדה עומד שלמה דברת, איש עסקים מובהק, יושב ראש ECI-טלקום, שבמשרד החינוך מנסים להלביש לו אצטלה של מבין בחינוך. בעשר השנים האחרונות, אומרים שם, הוא היה מעורב בפרויקטים חינוכיים שונים.
העובדה כי בראש ועדה שאמורה לחולל תמורות במערכת החינוך נמצא איש עסקים מעלה טענות קשות בפי אלה שעשויים להיפגע מן ההמלצות שאותן תציע. ד"ר שמואל ויגודה, ראש מכללת הרצוג, רומז רמיזות שקופות: "עושים רפורמה לשם רפורמה, כדי שיהיה אפשר להגיד 'שינינו' מבלי לתת את הדעת על הצרכים האמיתיים. אני מודאג מכך שוועדות שונות מתקשטות באנשי חינוך ורבנים שאינם עומדים במרכז מערכת קבלת ההחלטות. אין לי בעיה שיבדקו את הנושאים גם עם אנשי מנהל וכלכלה, אבל הדברים צריכים להיבדק בעיקר עם אנשים שיודעים את החומר היטב".
הרב אבי גיסר, רבה של עפרה וחבר בוועדה, משיב בעדינות: "זה לא מדויק. נותנים משקל לאנשי החינוך והדברים אינם נעשים רק מתוך שיקול עסקי קר. על נושא המכללות, למשל, נותנים את הדעת בצורה רצינית. מי שאחראית על הנושא היא פרופ' נעמה צבר, שהיא פרופסור לחינוך עשרות שנים ומכירה היטב את המכללות. הדברים נשקלים באופן נכון ומנסים למנוע כפילויות ובזבוזים אם יש".
להוציא מהרב גיסר פרטים על הנעשה בדיוני הוועדה, שאמורה להגיש מסקנות ביניים בחודש אייר, היה בלתי אפשרי. "כולנו התחייבנו לשתיקה".
סטודנטים ברמה נמוכה
מי שממש לא שומרת על זכות, או במקרה זה חובת השתיקה שגזרו עליהם חברי הוועדה, היא לבנת עצמה, שמפזרת התבטאויות שונות בנושא. איש אינו יודע מה עומדת להמליץ ועדת דברת בעניין המכללות או בכל נושא אחר, והרמזים ששרת החינוך משחררת לחלל האוויר גורמים לעצבנות ולמהומה רבתי במערכת. לפני זמן לא רב אמרה לבנת שהכשרת המורים יקרה מדי ולא יעילה מספיק, ושתואר ה-B.Ed שמעניקות המכללות למורים הוא "תואר קל מדי".
לבנת גם התבטאה כמי שמתכננת לסגור את רוב המכללות להכשרת מורים ולהעביר את מסלול ההכשרה לאוניברסיטאות, בשל תקצוב של כ-600 מיליון שקלים בשנה למכללות, ש"מכשירות פי שניים מורים ממה שצריך". הטענה היא שחלק גדול מן הלומדים במכללות אינם עוסקים לבסוף במקצוע, רמתם האישית נמוכה, והכשרתם, היקרה ביחס ללימודים גבוהים אחרים בגלל הצורך בליווי אישי, יורדת לטמיון.
גם פרופ' ויקטור לביא, מחברי הוועדה, הפר את גזירת השתיקה ואמר ל'הארץ' ש"צריך להעביר את הכשרת המורים למסגרות אקדמיות רגילות". לביא אמנם הבהיר שזו דעתו האישית, ושהיא אינה משקפת את דעת הוועדה, אבל זה כבר לא ירגיע את חרדתם של ראשי המכללות.
לקלחת הזו ניתן להוסיף גם את מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, ד"ר שמשון שושני, שהציע רפורמה משל עצמו. התכנית שטווה, שנפרשה גם בפני ועדת דברת, נוגעת לתחומים רבים. בעניין המכללות הציע ש"כל מי שרוצה ללכת להוראה יסיים תואר ראשון במוסד להשכלה גבוהה, ושהמוסדות להכשרת עובדי הוראה יעסקו רק בפדגוגיה ובהכשרת מורים. הדבר יעלה את היוקרה של המקצוע, כי הסטודנטים שמתקבלים היום לחלק מהמכללות אינם ברמה גבוהה. כך, הם יצטרכו להתקבל קודם לאוניברסיטאות".
מכללות שצצות כפטריות
בישראל של שנת תשס"ד קיימות 28 מכללות להכשרת מורים, בהן לומדים כ-29 אלף סטודנטים. המכללות להוראה ניזונות מתקציב של משרד החינוך שקוצץ בשנה האחרונה ועומד היום על 600, ויש אומרים 700 מיליון שקלים, במקום 900 מיליון לפני ארבע שנים. משרד החינוך הוא גם זה שמורה למכללות כמה סטודנטים הן יכולות לרשום, והשנה כבר נתקבלה ההוראה לקצץ במספר הסטודנטים הנרשמים לשנה"ל התשס"ה.
החלוקה המספרית אינה פרופורציונלית לחלוקה המגזרית באוכלוסיה: 12 מכללות שייכות לזרם הממלכתי, ובהן לומדים 15,700 סטודנטים. 11 מכללות שייכות לזרם הממ"ד, ובהן לומדים כ-5,000 סטודנטים. שלוש מכללות נוספות שייכות למגזר הערבי, ושתי המכללות הנותרות הן מכללות חרדיות שסרות למשמעתו של משרד החינוך. מי שנמצא מחוץ למשחק לגמרי הן 30 המוסדות להכשרת עובדי הוראה של המגזר החרדי.
האינפלציה במספר המכללות התרחשה בשני העשורים האחרונים. נפתחו מכללות חדשות שקלטו תלמידים רבים, ומה שנקרא עד לפני מעט יותר מעשור 'סמינר להוראה' הפך להיות מכללה. כדי ליצור אקדמיזציה, המציאה המועצה להשכלה גבוהה את תואר הB.Ed, תואר ראשון בחינוך שמעניקות המכללות.
על הצורך לקצץ ולאחד בין המכללות להוראה כמעט שאין חולק, גם בקרב ראשי המכללות עצמן. מנגד, כמעט איש מי שמסכים לרעיון העברת כל נושא הכשרת המורים לאוניברסיטאות, גם לא ראשי בתי הספר לחינוך באוניברסיטאות עצמם. למרות ההסכמות העקרוניות, קיימים סלעי מחלקות גדולים בין הצדדים.
הכשרה להוראה רק במכללות
אורית, שלמדה לתעודת הוראה באוניברסיטת בר אילן: "באוניברסיטה את יודעת המון במקצוע, אבל התלמיד בשטח לא תמיד צריך את זה. בשיעורי הניסיון דיברתי אל התלמידים ברמה של האוניברסיטה, ולקח לי זמן לרדת אליהם. היו לי מעט שיעורי צפייה, 6 שיעורי התלמדות ואז בום, שיעור מבחן".
על ההכשרה הפדגוגית שקיבלה מספרת אורית: "היה איזה קורס בפסיכולוגיה, אבל בסופו קיבלת 100 שאלות שהיוו מאגר השאלות למבחן. אז העדפתי לעשות שיעורים בכימיה". אורית עצמה אינה מתכוונת לעסוק בהוראה, אך היא בטוחה שחברותיה שלמדו איתה תהיינה מורות טובות, "ולא בגלל ההכשרה שקיבלו".
גליה למדה במכללת 'אורות' ומשמשת כמורה בחטיבת ביניים. היא לא ממש סומכת את ידיה על המסקנה של אורית: "המורות שמלמדות איתי והן בוגרות אוניברסיטה לא קיבלו שום הכשרה בפדגוגיה. רואים את ההבדל בין כאלה שלמדו במכללה ובין אלה שלא.
"בתחילת הלימודים במכללה היו בנות שאמרו 'או שנולדים להיות מורה או שלא', ואני גם חשבתי כך. אבל במשך שנות הלימודים גיליתי שזה לא נכון, ובנות שלא ידעו בהתחלה איך ללמד תפסו ביטחון, ידע וניסיון ונהיו מורות נהדרות. זו הכשרה שצריך אותה".
הכשרתו של מורה מורכבת משלושה חלקים: לימוד המקצוע עצמו (תנ"ך, היסטוריה, מתמטיקה וכו'), לימודי התיאוריה של החינוך וההתנסות המעשית בשטח. אנשי המכללות טוענים כי הכשרת המורים באוניברסיטה לוקה בהיעדר התנסות מעשית בשטח ולימודי פדגוגיה ברמה שאינה מספקת. אנשי האקדמיה אומרים, מנגד, שלימודי המקצוע במכללות אינם מתבצעים ברמה גבוהה מספיק וכי סף הקבלה שאמור לסנן את מספר התלמידים נמוך.
פרופ' דוד צוריאל מכהן כראש בית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר אילן. לדברי צוריאל, צריך לקיים אלה בצד אלה את המכללות ואת בתי הספר להוראה שבתוך האוניברסיטאות.
אם אדם היה בא אליך ושואל "אני רוצה להיות מורה טוב, היכן כדאי לי ללמוד?" מה היית עונה לו?"
"שילך ללמוד במכללה".
ידע רחב = מורה טוב
פרופ' אלישע באב"ד, ראש בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, אינו נחרץ כמו עמיתו. גם לדעתו יש מקום הן להכשרת המורים באוניברסיטאות והן להכשרתם במכללות, אולם לטענתו סף הקבלה במכללות נמוך, והדיסיפלינות אינן נלמדות בהן לעומק.
"האוניברסיטאות חזקות מאוד בדיסיפלינות, ובמכללות זה חלש, בממוצע. יכולה להיות מכללה שחזקה בספרות או באנגלית, אבל היא לא יכולה לבנות חוג למקצוע כמו שיש באוניברסיטה, אין דבר כזה. זו הטענה העיקרית".
השאלה היא אם אי אפשר להסתפק בכך שהמורה ידע את מה שהוא צריך להעביר לתלמיד וזהו?
"ככל שאדם למד יותר, העמיק יותר ונחשף לחוקרים דגולים, עולם ההשכלה והידע שלו רציני יותר. אוי ואבוי אם מורה ידע רק את החומר שהוא צריך להעביר לתלמידיו. לגבי הידע בחינוך וההכשרה המעשית: המכללות מעמיקות מאוד בזה ומשקיעות בזה פי כמה מאשר האוניברסיטאות".
אתה בעד סגירת המכללות ומעבר של התלמידים לאוניברסיטאות?
"שטויות, אי אפשר לסגור את כל המכללות. האוניברסיטאות לא יכולות לקלוט כמות של סטודנטים כמו שהמכללות מכשירות".
לדברי באב"ד, אין מחקר שבדק איזו הכשרה יוצרת את המורים הכי טובים: "כשישבתי בישיבות של ועדת החינוך של הכנסת ישבו נציגים של המכללות מול נציגי האוניברסיטאות. אלה אמרו שהם הכי טובים ואלה אמרו שהם הכי טובים, אבל הדברים לא נבדקו. יש הרי קבוצה של מורים שמלמדים בבית ספר ולא עברו הכשרה בכלל, ואין עדות שהם מורים יותר גרועים מהשאר".
מעל כל אלה, אומר פרופ' באב"ד, מעמד המורה הוא זה שצריך לעסוק בו ולשפר אותו, כי הוא העיקר.
הרמה לא פחות טובה
אנשי המכללות אינם מסכימים לדעתם של עמיתיהם המלומדים מן האוניברסיטה: "אני לא חושב שהייתי רוצה שהבן שלי ילמד אצל 'פרס ישראל'", אומר ד"ר שמואל ויגודה, ראש מכללת הרצוג. "אני מוקיר את פועלם, אבל הם אמונים על קו מחשבה מחקרי. המורים צריכים לקבל גם מערכת של ערכים, כדי שינחילו לילדים ידיעות נכונות בתוך אווירה נכונה".
לדברי ויגודה, הכשרה נכונה של מורה היא שילוב של לימוד מעמיק של דיסיפלינה עם התנסות כבר בשלבים הראשונים של הלימוד. "גם המערכת שלנו אינה נקייה מבעיות, אבל הניסיון באוניברסיטאות הוא לא דבר שהצליח מעל למשוער".
מה מניע את התלמידים שלך ללמוד הוראה?
"רוב התלמידים שלנו שוקלים ברצינות את האפשרות להיות מורים, ואני מעז להגיד שזה נובע מאידיאולוגיה. אנחנו מציבים מבחן סף, אבל החבר'ה שמתקבלים הם הרבה מעבר לזה, וחלקם יכלו להתקבל לפקולטות יוקרתיות. אלו אנשים עם מוטיבציה ואידיאלים, ואחוז גבוה מהם מגיע בסופו של דבר להוראה".
ד"ר יוסי אסף, ראש מכללת 'סמינר הקיבוצים', עומד בראש מערכת של 3000 תלמידים סדירים ו-2000 משתלמים. "אם הרעיון הוא צמצום מספר המכללות, אני מאוד תומך בו. צריך לעשות את זה על פי חלוקה גיאוגרפית או קריטריונים אחרים, לרכז כוח ומשאבים". ד"ר אסף מסביר שהצמצום יביא איתו אפשרות להגביר את סינון התלמידים, להעלות את איכות הסגל ולהכפיל עם אותה כמות של סגל את מספר הסטודנטים.
אולי אין לך בעיה לתמוך בתכנית שלא שמה את המכללה שלך בסכנת סגירה?
"זה נכון, אבל לא לגמרי. כשממזגים מכללות חלק מאנשי הסגל והמנהלים צריכים לוותר. זה לא קל, אבל זה לטובת העניין. באזור המרכז יש שתי מכללות חילוניות גדולות. זה היה עצום אם היה אפשר להתמזג".
הסטודנטים שמגיעים ללמוד במכללות הם ברמה נמוכה?
"אלה שבאים דומים ברמתם לסטודנטים של מדעי הרוח באוניברסיטאות. במכללות מסוימות, הדתיות, הפרופיל הוא אפילו יותר גבוה מהאוניברסיטה. אבל מורה צריך להיות ברמת אישיות גבוהה, הוא צריך להיות מנהיג. המצב היום כל-כך מורכב שצריך להעלות את סף הקבלה ללימודי ההוראה".
לימור לבנת הודיעה שבכוונתה לבטל את ה-B.Ed
"יש ויכוח למה התחילו עם התואר הזה. הרי היה אפשר לקבוע שהמכללות יעניקו תואר ראשון בחינוך, אבל האוניברסיטאות עמדו על כך שזה יהיה תואר שונה מן ה-B.A, וכך הנציחו את נחיתותו. כדי לקבל תואר B.Ed יש ללמוד פי אחד וחצי כמעט ממספר השעות הנחוצות לתואר הראשון. אני מסכים שהתואר 'שלנו' יבוטל ויהיה תואר ראשון מן השורה, אבל לא כדי לשלול אותו לגמרי".
הסגירה לא תעזור
לדברי אסף, גם אם המכללות אינן כליל השלמות, אי אפשר לתלות את קולר המשבר במערכת החינוך רק בצווארן: "המורה הוא הסוכן החברתי שמעביר לילד ערכים, צריך לדאוג שהוא יהיה בן אדם. במצב של היום זו משימה כמעט בלתי אפשרית. אין מקצוע קשה יותר מהוראה, וכשנותנים משימה שאי אפשר לעמוד בה מחפשים את האשמים, מגיעים למורים ומשם להכשרת המורים. אני אומר לך דבר אחד: לולא המכללות, מערכת החינוך היתה מזמן מתפוררת לרסיסים ולא היה ויכוח ציבורי כי לא היה על מה להתווכח".
למרות שאסף מסכים לאיחוד של מכללות, הוא טוען שמוקד הפתרון בכל נושא ההוראה צריך להיות תגמול של המורה שיהפוך את המקצוע שלו למקובל ולא למבוזה.
ד"ר איתמר רבן עומד בראש מכללת 'אוהלו' בקצרין. מכללה קטנה בקנה מידה ממלכתי, הראויה להתכבד בקנה מידה ממלכתי דתי: 670 תלמידים סדירים ועוד 500 לומדים חלקית. רבן נמצא בעמדה לא נוחה ביחס לעמיתיו. המכללה שלו כלולה באלו שחרב הסגירה מאיימת עליהן.
ואולי זו הסיבה שהוא חושב שצמצום מספר המכללות צריך להיות על פי המיקום הגיאוגרפי שלהן ולא על פי קנה מידה מספרי. "'אוהלו' היא אולי קטנה, אבל נמצאת בקצרין. המכללה הקרובה ביותר נמצאת במרחק של שעה ועשרים נסיעה נטו, ואי אפשר להתמחות בבתי ספר שאינם בסביבה".
את הכוונה לבטל לחלוטין את מוסד המכללה הוא שולל לחלוטין, ובחריפות: "אוניברסיטה זה מין מגדל שן. הפרופסורים קובעים את התכנים והסביבה אינה משפיעה עליהם. בהוראה אתה חייב שיהיה לך דיאלוג עם הסביבה, ובמכללות יש את זה. שום רעיון טוב לא התחיל מהאוניברסיטה. להיפך, הרעיונות הגרועים ביותר, התכניות הגרועות ביותר להוראה נולדו שם", הוא אומר, ומזכיר את 'השפה כמכלול' תכנית ללימוד קרוא וכתוב שנכשלה.
חמש מכללות דתיות בירושלים
"ה-B.Ed הוא תואר ראשון, בכל שם שניתן לו", אומר הרב יהודה פליקס, ראש מכללת 'אורות ישראל' באלקנה. "סתם עושים רעש בתקשורת ומציגים כאילו זה לא תואר ראשון, אבל זה שקר וכזב. המל"ג אפילו אישר ל-6-5 מכללות נבחרות להעניק תואר שני. יש אצלנו מורים שבאים ללמוד תואר שני והיו יכולים להתקבל לכל האוניברסיטאות, אבל העדיפו להגיע למקום שעובד עם השדה".
במכללת 'אורות ישראל' לומדות 650 בנות בצורה סדירה, והיא אחת המכללות המבוססות במגזר הממלכתי דתי. הרב פליקס משוכנע שיש לצמצם במספר המכללות, כי "יש יותר מיד מכללות בחינוך הכללי והמצב עוד יותר גרוע במכללות של החינוך הממלכתי דתי. קנה המידה אלו מכללות תישארנה ואלו לא צריך להיות אם יש הכרה מטעם המל"ג, אם יש מועצה אקדמית ומבנה מסודר שאושר על ידה, והעסק בנוי יפה".
אתה תצדיק מהלך של סגירת מכללות גם אם יסגרו את 'אורות'?
"אני יודע על דו"חות קיימים ואני מבין שזה לא המצב, אולי בגלל זה נוח לי לדבר", הוא משיב ביושר. "המכללות האחרות במרכז, 'תלפיות' ו'גבעת וושינגטון', פנו אלינו בבקשה לשלב ידיים לקראת המהלכים המתוכננים. זה לא אומר שצריך לסגור אותן, צריך לשתף פעולה. בירושלים המצב גרוע יותר, יש שם 6-5 מכללות דתיות: אמונה, בית וגן, הרצוג, ליפשיץ ואפרתה. שם תהיה הפגיעה העיקרית".
אתם טוענים שלמכללות מתקבלים תלמידים שהיו יכולים להתקבל ללימודים במדעי הרוח באוניברסיטאות, אבל כשאדם רוצה להתקבל למתמטיקה באוניברסיטה הוא צריך ציון הרבה יותר גבוה מ-500 בפסיכומטרי, ומדובר באדם עם רמה ראשונית גבוהה יותר.
"ציונים גבוהים בפסיכומטרי אינם מבטיחים שהאדם יהיה מורה טוב. אם יש ביקוש לפקולטה מסוימת מעלים את רף הקבלה, אבל זה לא אומר שהמורה ידע את החומר. מורה גם צריך להיות בעל ערכים ואווירה חינוכית, ואת זה האוניברסיטה אינה מתיימרת לתת".
הרב פליקס מוסיף ומסביר שבציבור הדתי קיימת תפיסה שמי שלמד יהדות באוניברסיטה אינו יכול להיות מורה טוב ליהדות, מבחינה ערכית. "גם כך יש ציבור גדול במגזר שפוסל את האוניברסיטה בכלל, ואם יכריחו ויעבירו את הכשת המורים לאוניברסיטה תהיה פה כזו מהפכה, שכל מה שקרה עם רשת 'נועם' יהיה אפס לעומתה".
המכללה היא בית היוצר של המורה
חברת הכנסת גילה פינקלשטיין (מפד"ל) התחילה כמורה לאנגלית. את הכשרתה היא רכשה באוניברסיטת תל אביב, וכשהגיעה לשטח הרגישה שההכנה לעיסוק במקצוע לוקה בחסר: "עשיתי המון השתלמויות כדי לחפות על החסר, והדברים השתפרו לאט לאט, גם עם הניסיון שצברתי".
במשך השנים טיפסה פינקלשטיין והגיעה להיות מנהלת תיכון 'צייטלין' בתל אביב. היא עצמה העדיפה לקבל לעבודה מורות שלמדו במכללות לחינוך ולא באוניברסיטאות. "מורה שהגיעה ממכללה צברה ניסיון והגיעה עם ידע מקצועי וידע רב בחינוך". גם פינקלשטיין טוענת שהמקום היחידי בו מכשירים את המורה להיות סוכן תרבות וערכים הוא המכללה: "המכללות הן בית היוצר של המורה בישראל, ופגיעה בהן תהיה בכייה לדורות".
את לא חושבת שמורה שלומד במכללה אינו לומד מספיק לעומק את המקצוע שהוא אמור ללמד?
"הטיעון הזה הוא מופרך. מי שאומר אותו אינו יודע מה לומדים במכללות ומה לא".
פינקלשטיין שוחחה על העניין עם שרת החינוך. לדבריה, יש לייעל את המערכת, לצמצם במשרות ולקיים 'מכללה רב קמפוסית', באופן שמעל כל המכללות הדתיות באזור המרכז יהיה רקטור אחד, מועצה אקדמית אחת וכו', ובכל קמפוס יילמדו נושאים ספציפיים. פינקלשטיין מובילה מאבק שנוגע בעיקר למכללות הדתיות. לדבריה, אי אפשר להוציא את מערכת הכשרת המורה הדתי לאוניברסיטאות. "הרי בכל מקצוע, מתנ"ך ועד ביולוגיה, אנחנו מוסיפים למקצוע את ההיבט שלנו. אף אחד לא יעשה את זה באוניברסיטה".
פינקלשטיין, שמבקשת לחזק את המכללות לחינוך, להזרים יותר תקציבים, לקדם בהם את נושא התואר השני ועוד, הקימה שדולה בכנסת ומתכוננת למאבק. מאחוריה נמצאים חברי כנסת נוספים, אנשי חינוך ורבנים. היא כבר כתבה מכתב אחד לשרת החינוך, וכעת היא מתכוונת להחתים אישי ציבור על עצומה בנושא.
את חושבת שהמאבק שלך יישא פרי?
"כן, למה לא? למדנו שאם יש משהו חשוב, כדאי וצריך להיאבק עליו".
המכללות וראשיהן אופטימיים פחות, הם ממתינים לחודש אייר, לראות כיצד ייפול דבר. הם לא ממש חושבים שמישהו בוועדת דברת יקשיב למילים כמו 'חינוך', 'התנסות' ו'ערכים', באווירת הקיצוצים שהנחית שר האוצר ובחגיגת ה'עליהום' הכללית שנוצרה בציבור על המורים ומשרד החינוך. הם אמנם מנסים להיאבק, אך גם מתכוננים ליום שאחרי.
ofralax@walla.co .il
לימור לבנת, ייאמר לשבחה, אינה אומרת נואש. היא מבקשת להילחם במציאות הלא פשוטה בה נמצא משרדה, ויש לה רעיונות מהפכניים. המכשול שמוצב בדרך הוא הזעזוע שהם עלולים לגרום במערכת. לבנת יודעת את זה, ואף על פי כן לא תהיה לה ברירה. לשיטתה, ללכת 'ראש בראש' עם ארגוני המורים, לפטר רבים מהם (ההערכה מדברת על כ-20 אלף) ולהעלות לנותרים את מספר שעות העבודה הם צעדים הכרחיים לייעול המערכת ולהעלאת מעמד המורה.
אז מה עושה שר, או ליתר דיוק שרה, שמבקשת לחולל מהפך? היא מקימה ועדה.
החינוך כפרוייקט עסקי
הועדה שמינתה לבנת לפני כחצי שנה לא כונתה סתם 'ועדה'. הביטוי הזה עושה לאנשים לא טוב באוזניים. לבנת בחרה לקרוא לחבורה הנכבדה 'כוח משימה לאומי'. לא פחות. בכתב המינוי שלה כתבה בין היתר כי: "מדינת ישראל זקוקה למערכת חינוך אשר תעמוד בשורה הראשונה בעולם מבחינת הישגיה: תאפשר יתרון יחסי כלכלי ארוך טווח, תהווה אמצעי מרכזי ליצירת חברה אזרחית ערכית וסובלנית..." החזון המופשט הזה תורגם למטלה מרחיקת לכת: "לבחון ולבדוק את מערכת החינוך במדינת ישראל ולהמליץ על תכנית כוללת מבנית, ארגונית ופדגוגית וכן על התוויית דרך ליישומה בזמן סביר".
מסקנותיו של כוח המשימה אמורות לכלול תכניות שירעידו את האדמה שעליה בנויים מוסדות שונים במערכת החינוך. אחד מהם הוא המכללות שמכשירות עובדי הוראה ומעניקות תואר B.Ed בחינוך.
ב'כוח המשימה', או בוועדת דברת, ישנם 18 חברים. חלקם הגדול אנשים ממערכת החינוך ואחרים אישי ציבור וכלכלה. בראש הוועדה עומד שלמה דברת, איש עסקים מובהק, יושב ראש ECI-טלקום, שבמשרד החינוך מנסים להלביש לו אצטלה של מבין בחינוך. בעשר השנים האחרונות, אומרים שם, הוא היה מעורב בפרויקטים חינוכיים שונים.
העובדה כי בראש ועדה שאמורה לחולל תמורות במערכת החינוך נמצא איש עסקים מעלה טענות קשות בפי אלה שעשויים להיפגע מן ההמלצות שאותן תציע. ד"ר שמואל ויגודה, ראש מכללת הרצוג, רומז רמיזות שקופות: "עושים רפורמה לשם רפורמה, כדי שיהיה אפשר להגיד 'שינינו' מבלי לתת את הדעת על הצרכים האמיתיים. אני מודאג מכך שוועדות שונות מתקשטות באנשי חינוך ורבנים שאינם עומדים במרכז מערכת קבלת ההחלטות. אין לי בעיה שיבדקו את הנושאים גם עם אנשי מנהל וכלכלה, אבל הדברים צריכים להיבדק בעיקר עם אנשים שיודעים את החומר היטב".
הרב אבי גיסר, רבה של עפרה וחבר בוועדה, משיב בעדינות: "זה לא מדויק. נותנים משקל לאנשי החינוך והדברים אינם נעשים רק מתוך שיקול עסקי קר. על נושא המכללות, למשל, נותנים את הדעת בצורה רצינית. מי שאחראית על הנושא היא פרופ' נעמה צבר, שהיא פרופסור לחינוך עשרות שנים ומכירה היטב את המכללות. הדברים נשקלים באופן נכון ומנסים למנוע כפילויות ובזבוזים אם יש".
להוציא מהרב גיסר פרטים על הנעשה בדיוני הוועדה, שאמורה להגיש מסקנות ביניים בחודש אייר, היה בלתי אפשרי. "כולנו התחייבנו לשתיקה".
סטודנטים ברמה נמוכה
מי שממש לא שומרת על זכות, או במקרה זה חובת השתיקה שגזרו עליהם חברי הוועדה, היא לבנת עצמה, שמפזרת התבטאויות שונות בנושא. איש אינו יודע מה עומדת להמליץ ועדת דברת בעניין המכללות או בכל נושא אחר, והרמזים ששרת החינוך משחררת לחלל האוויר גורמים לעצבנות ולמהומה רבתי במערכת. לפני זמן לא רב אמרה לבנת שהכשרת המורים יקרה מדי ולא יעילה מספיק, ושתואר ה-B.Ed שמעניקות המכללות למורים הוא "תואר קל מדי".
לבנת גם התבטאה כמי שמתכננת לסגור את רוב המכללות להכשרת מורים ולהעביר את מסלול ההכשרה לאוניברסיטאות, בשל תקצוב של כ-600 מיליון שקלים בשנה למכללות, ש"מכשירות פי שניים מורים ממה שצריך". הטענה היא שחלק גדול מן הלומדים במכללות אינם עוסקים לבסוף במקצוע, רמתם האישית נמוכה, והכשרתם, היקרה ביחס ללימודים גבוהים אחרים בגלל הצורך בליווי אישי, יורדת לטמיון.
גם פרופ' ויקטור לביא, מחברי הוועדה, הפר את גזירת השתיקה ואמר ל'הארץ' ש"צריך להעביר את הכשרת המורים למסגרות אקדמיות רגילות". לביא אמנם הבהיר שזו דעתו האישית, ושהיא אינה משקפת את דעת הוועדה, אבל זה כבר לא ירגיע את חרדתם של ראשי המכללות.
לקלחת הזו ניתן להוסיף גם את מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, ד"ר שמשון שושני, שהציע רפורמה משל עצמו. התכנית שטווה, שנפרשה גם בפני ועדת דברת, נוגעת לתחומים רבים. בעניין המכללות הציע ש"כל מי שרוצה ללכת להוראה יסיים תואר ראשון במוסד להשכלה גבוהה, ושהמוסדות להכשרת עובדי הוראה יעסקו רק בפדגוגיה ובהכשרת מורים. הדבר יעלה את היוקרה של המקצוע, כי הסטודנטים שמתקבלים היום לחלק מהמכללות אינם ברמה גבוהה. כך, הם יצטרכו להתקבל קודם לאוניברסיטאות".
מכללות שצצות כפטריות
בישראל של שנת תשס"ד קיימות 28 מכללות להכשרת מורים, בהן לומדים כ-29 אלף סטודנטים. המכללות להוראה ניזונות מתקציב של משרד החינוך שקוצץ בשנה האחרונה ועומד היום על 600, ויש אומרים 700 מיליון שקלים, במקום 900 מיליון לפני ארבע שנים. משרד החינוך הוא גם זה שמורה למכללות כמה סטודנטים הן יכולות לרשום, והשנה כבר נתקבלה ההוראה לקצץ במספר הסטודנטים הנרשמים לשנה"ל התשס"ה.
החלוקה המספרית אינה פרופורציונלית לחלוקה המגזרית באוכלוסיה: 12 מכללות שייכות לזרם הממלכתי, ובהן לומדים 15,700 סטודנטים. 11 מכללות שייכות לזרם הממ"ד, ובהן לומדים כ-5,000 סטודנטים. שלוש מכללות נוספות שייכות למגזר הערבי, ושתי המכללות הנותרות הן מכללות חרדיות שסרות למשמעתו של משרד החינוך. מי שנמצא מחוץ למשחק לגמרי הן 30 המוסדות להכשרת עובדי הוראה של המגזר החרדי.
האינפלציה במספר המכללות התרחשה בשני העשורים האחרונים. נפתחו מכללות חדשות שקלטו תלמידים רבים, ומה שנקרא עד לפני מעט יותר מעשור 'סמינר להוראה' הפך להיות מכללה. כדי ליצור אקדמיזציה, המציאה המועצה להשכלה גבוהה את תואר הB.Ed, תואר ראשון בחינוך שמעניקות המכללות.
על הצורך לקצץ ולאחד בין המכללות להוראה כמעט שאין חולק, גם בקרב ראשי המכללות עצמן. מנגד, כמעט איש מי שמסכים לרעיון העברת כל נושא הכשרת המורים לאוניברסיטאות, גם לא ראשי בתי הספר לחינוך באוניברסיטאות עצמם. למרות ההסכמות העקרוניות, קיימים סלעי מחלקות גדולים בין הצדדים.
הכשרה להוראה רק במכללות
אורית, שלמדה לתעודת הוראה באוניברסיטת בר אילן: "באוניברסיטה את יודעת המון במקצוע, אבל התלמיד בשטח לא תמיד צריך את זה. בשיעורי הניסיון דיברתי אל התלמידים ברמה של האוניברסיטה, ולקח לי זמן לרדת אליהם. היו לי מעט שיעורי צפייה, 6 שיעורי התלמדות ואז בום, שיעור מבחן".
על ההכשרה הפדגוגית שקיבלה מספרת אורית: "היה איזה קורס בפסיכולוגיה, אבל בסופו קיבלת 100 שאלות שהיוו מאגר השאלות למבחן. אז העדפתי לעשות שיעורים בכימיה". אורית עצמה אינה מתכוונת לעסוק בהוראה, אך היא בטוחה שחברותיה שלמדו איתה תהיינה מורות טובות, "ולא בגלל ההכשרה שקיבלו".
גליה למדה במכללת 'אורות' ומשמשת כמורה בחטיבת ביניים. היא לא ממש סומכת את ידיה על המסקנה של אורית: "המורות שמלמדות איתי והן בוגרות אוניברסיטה לא קיבלו שום הכשרה בפדגוגיה. רואים את ההבדל בין כאלה שלמדו במכללה ובין אלה שלא.
"בתחילת הלימודים במכללה היו בנות שאמרו 'או שנולדים להיות מורה או שלא', ואני גם חשבתי כך. אבל במשך שנות הלימודים גיליתי שזה לא נכון, ובנות שלא ידעו בהתחלה איך ללמד תפסו ביטחון, ידע וניסיון ונהיו מורות נהדרות. זו הכשרה שצריך אותה".
הכשרתו של מורה מורכבת משלושה חלקים: לימוד המקצוע עצמו (תנ"ך, היסטוריה, מתמטיקה וכו'), לימודי התיאוריה של החינוך וההתנסות המעשית בשטח. אנשי המכללות טוענים כי הכשרת המורים באוניברסיטה לוקה בהיעדר התנסות מעשית בשטח ולימודי פדגוגיה ברמה שאינה מספקת. אנשי האקדמיה אומרים, מנגד, שלימודי המקצוע במכללות אינם מתבצעים ברמה גבוהה מספיק וכי סף הקבלה שאמור לסנן את מספר התלמידים נמוך.
פרופ' דוד צוריאל מכהן כראש בית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר אילן. לדברי צוריאל, צריך לקיים אלה בצד אלה את המכללות ואת בתי הספר להוראה שבתוך האוניברסיטאות.
אם אדם היה בא אליך ושואל "אני רוצה להיות מורה טוב, היכן כדאי לי ללמוד?" מה היית עונה לו?"
"שילך ללמוד במכללה".
ידע רחב = מורה טוב
פרופ' אלישע באב"ד, ראש בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, אינו נחרץ כמו עמיתו. גם לדעתו יש מקום הן להכשרת המורים באוניברסיטאות והן להכשרתם במכללות, אולם לטענתו סף הקבלה במכללות נמוך, והדיסיפלינות אינן נלמדות בהן לעומק.
"האוניברסיטאות חזקות מאוד בדיסיפלינות, ובמכללות זה חלש, בממוצע. יכולה להיות מכללה שחזקה בספרות או באנגלית, אבל היא לא יכולה לבנות חוג למקצוע כמו שיש באוניברסיטה, אין דבר כזה. זו הטענה העיקרית".
השאלה היא אם אי אפשר להסתפק בכך שהמורה ידע את מה שהוא צריך להעביר לתלמיד וזהו?
"ככל שאדם למד יותר, העמיק יותר ונחשף לחוקרים דגולים, עולם ההשכלה והידע שלו רציני יותר. אוי ואבוי אם מורה ידע רק את החומר שהוא צריך להעביר לתלמידיו. לגבי הידע בחינוך וההכשרה המעשית: המכללות מעמיקות מאוד בזה ומשקיעות בזה פי כמה מאשר האוניברסיטאות".
אתה בעד סגירת המכללות ומעבר של התלמידים לאוניברסיטאות?
"שטויות, אי אפשר לסגור את כל המכללות. האוניברסיטאות לא יכולות לקלוט כמות של סטודנטים כמו שהמכללות מכשירות".
לדברי באב"ד, אין מחקר שבדק איזו הכשרה יוצרת את המורים הכי טובים: "כשישבתי בישיבות של ועדת החינוך של הכנסת ישבו נציגים של המכללות מול נציגי האוניברסיטאות. אלה אמרו שהם הכי טובים ואלה אמרו שהם הכי טובים, אבל הדברים לא נבדקו. יש הרי קבוצה של מורים שמלמדים בבית ספר ולא עברו הכשרה בכלל, ואין עדות שהם מורים יותר גרועים מהשאר".
מעל כל אלה, אומר פרופ' באב"ד, מעמד המורה הוא זה שצריך לעסוק בו ולשפר אותו, כי הוא העיקר.
הרמה לא פחות טובה
אנשי המכללות אינם מסכימים לדעתם של עמיתיהם המלומדים מן האוניברסיטה: "אני לא חושב שהייתי רוצה שהבן שלי ילמד אצל 'פרס ישראל'", אומר ד"ר שמואל ויגודה, ראש מכללת הרצוג. "אני מוקיר את פועלם, אבל הם אמונים על קו מחשבה מחקרי. המורים צריכים לקבל גם מערכת של ערכים, כדי שינחילו לילדים ידיעות נכונות בתוך אווירה נכונה".
לדברי ויגודה, הכשרה נכונה של מורה היא שילוב של לימוד מעמיק של דיסיפלינה עם התנסות כבר בשלבים הראשונים של הלימוד. "גם המערכת שלנו אינה נקייה מבעיות, אבל הניסיון באוניברסיטאות הוא לא דבר שהצליח מעל למשוער".
מה מניע את התלמידים שלך ללמוד הוראה?
"רוב התלמידים שלנו שוקלים ברצינות את האפשרות להיות מורים, ואני מעז להגיד שזה נובע מאידיאולוגיה. אנחנו מציבים מבחן סף, אבל החבר'ה שמתקבלים הם הרבה מעבר לזה, וחלקם יכלו להתקבל לפקולטות יוקרתיות. אלו אנשים עם מוטיבציה ואידיאלים, ואחוז גבוה מהם מגיע בסופו של דבר להוראה".
ד"ר יוסי אסף, ראש מכללת 'סמינר הקיבוצים', עומד בראש מערכת של 3000 תלמידים סדירים ו-2000 משתלמים. "אם הרעיון הוא צמצום מספר המכללות, אני מאוד תומך בו. צריך לעשות את זה על פי חלוקה גיאוגרפית או קריטריונים אחרים, לרכז כוח ומשאבים". ד"ר אסף מסביר שהצמצום יביא איתו אפשרות להגביר את סינון התלמידים, להעלות את איכות הסגל ולהכפיל עם אותה כמות של סגל את מספר הסטודנטים.
אולי אין לך בעיה לתמוך בתכנית שלא שמה את המכללה שלך בסכנת סגירה?
"זה נכון, אבל לא לגמרי. כשממזגים מכללות חלק מאנשי הסגל והמנהלים צריכים לוותר. זה לא קל, אבל זה לטובת העניין. באזור המרכז יש שתי מכללות חילוניות גדולות. זה היה עצום אם היה אפשר להתמזג".
הסטודנטים שמגיעים ללמוד במכללות הם ברמה נמוכה?
"אלה שבאים דומים ברמתם לסטודנטים של מדעי הרוח באוניברסיטאות. במכללות מסוימות, הדתיות, הפרופיל הוא אפילו יותר גבוה מהאוניברסיטה. אבל מורה צריך להיות ברמת אישיות גבוהה, הוא צריך להיות מנהיג. המצב היום כל-כך מורכב שצריך להעלות את סף הקבלה ללימודי ההוראה".
לימור לבנת הודיעה שבכוונתה לבטל את ה-B.Ed
"יש ויכוח למה התחילו עם התואר הזה. הרי היה אפשר לקבוע שהמכללות יעניקו תואר ראשון בחינוך, אבל האוניברסיטאות עמדו על כך שזה יהיה תואר שונה מן ה-B.A, וכך הנציחו את נחיתותו. כדי לקבל תואר B.Ed יש ללמוד פי אחד וחצי כמעט ממספר השעות הנחוצות לתואר הראשון. אני מסכים שהתואר 'שלנו' יבוטל ויהיה תואר ראשון מן השורה, אבל לא כדי לשלול אותו לגמרי".
הסגירה לא תעזור
לדברי אסף, גם אם המכללות אינן כליל השלמות, אי אפשר לתלות את קולר המשבר במערכת החינוך רק בצווארן: "המורה הוא הסוכן החברתי שמעביר לילד ערכים, צריך לדאוג שהוא יהיה בן אדם. במצב של היום זו משימה כמעט בלתי אפשרית. אין מקצוע קשה יותר מהוראה, וכשנותנים משימה שאי אפשר לעמוד בה מחפשים את האשמים, מגיעים למורים ומשם להכשרת המורים. אני אומר לך דבר אחד: לולא המכללות, מערכת החינוך היתה מזמן מתפוררת לרסיסים ולא היה ויכוח ציבורי כי לא היה על מה להתווכח".
למרות שאסף מסכים לאיחוד של מכללות, הוא טוען שמוקד הפתרון בכל נושא ההוראה צריך להיות תגמול של המורה שיהפוך את המקצוע שלו למקובל ולא למבוזה.
ד"ר איתמר רבן עומד בראש מכללת 'אוהלו' בקצרין. מכללה קטנה בקנה מידה ממלכתי, הראויה להתכבד בקנה מידה ממלכתי דתי: 670 תלמידים סדירים ועוד 500 לומדים חלקית. רבן נמצא בעמדה לא נוחה ביחס לעמיתיו. המכללה שלו כלולה באלו שחרב הסגירה מאיימת עליהן.
ואולי זו הסיבה שהוא חושב שצמצום מספר המכללות צריך להיות על פי המיקום הגיאוגרפי שלהן ולא על פי קנה מידה מספרי. "'אוהלו' היא אולי קטנה, אבל נמצאת בקצרין. המכללה הקרובה ביותר נמצאת במרחק של שעה ועשרים נסיעה נטו, ואי אפשר להתמחות בבתי ספר שאינם בסביבה".
את הכוונה לבטל לחלוטין את מוסד המכללה הוא שולל לחלוטין, ובחריפות: "אוניברסיטה זה מין מגדל שן. הפרופסורים קובעים את התכנים והסביבה אינה משפיעה עליהם. בהוראה אתה חייב שיהיה לך דיאלוג עם הסביבה, ובמכללות יש את זה. שום רעיון טוב לא התחיל מהאוניברסיטה. להיפך, הרעיונות הגרועים ביותר, התכניות הגרועות ביותר להוראה נולדו שם", הוא אומר, ומזכיר את 'השפה כמכלול' תכנית ללימוד קרוא וכתוב שנכשלה.
חמש מכללות דתיות בירושלים
"ה-B.Ed הוא תואר ראשון, בכל שם שניתן לו", אומר הרב יהודה פליקס, ראש מכללת 'אורות ישראל' באלקנה. "סתם עושים רעש בתקשורת ומציגים כאילו זה לא תואר ראשון, אבל זה שקר וכזב. המל"ג אפילו אישר ל-6-5 מכללות נבחרות להעניק תואר שני. יש אצלנו מורים שבאים ללמוד תואר שני והיו יכולים להתקבל לכל האוניברסיטאות, אבל העדיפו להגיע למקום שעובד עם השדה".
במכללת 'אורות ישראל' לומדות 650 בנות בצורה סדירה, והיא אחת המכללות המבוססות במגזר הממלכתי דתי. הרב פליקס משוכנע שיש לצמצם במספר המכללות, כי "יש יותר מיד מכללות בחינוך הכללי והמצב עוד יותר גרוע במכללות של החינוך הממלכתי דתי. קנה המידה אלו מכללות תישארנה ואלו לא צריך להיות אם יש הכרה מטעם המל"ג, אם יש מועצה אקדמית ומבנה מסודר שאושר על ידה, והעסק בנוי יפה".
אתה תצדיק מהלך של סגירת מכללות גם אם יסגרו את 'אורות'?
"אני יודע על דו"חות קיימים ואני מבין שזה לא המצב, אולי בגלל זה נוח לי לדבר", הוא משיב ביושר. "המכללות האחרות במרכז, 'תלפיות' ו'גבעת וושינגטון', פנו אלינו בבקשה לשלב ידיים לקראת המהלכים המתוכננים. זה לא אומר שצריך לסגור אותן, צריך לשתף פעולה. בירושלים המצב גרוע יותר, יש שם 6-5 מכללות דתיות: אמונה, בית וגן, הרצוג, ליפשיץ ואפרתה. שם תהיה הפגיעה העיקרית".
אתם טוענים שלמכללות מתקבלים תלמידים שהיו יכולים להתקבל ללימודים במדעי הרוח באוניברסיטאות, אבל כשאדם רוצה להתקבל למתמטיקה באוניברסיטה הוא צריך ציון הרבה יותר גבוה מ-500 בפסיכומטרי, ומדובר באדם עם רמה ראשונית גבוהה יותר.
"ציונים גבוהים בפסיכומטרי אינם מבטיחים שהאדם יהיה מורה טוב. אם יש ביקוש לפקולטה מסוימת מעלים את רף הקבלה, אבל זה לא אומר שהמורה ידע את החומר. מורה גם צריך להיות בעל ערכים ואווירה חינוכית, ואת זה האוניברסיטה אינה מתיימרת לתת".
הרב פליקס מוסיף ומסביר שבציבור הדתי קיימת תפיסה שמי שלמד יהדות באוניברסיטה אינו יכול להיות מורה טוב ליהדות, מבחינה ערכית. "גם כך יש ציבור גדול במגזר שפוסל את האוניברסיטה בכלל, ואם יכריחו ויעבירו את הכשת המורים לאוניברסיטה תהיה פה כזו מהפכה, שכל מה שקרה עם רשת 'נועם' יהיה אפס לעומתה".
המכללה היא בית היוצר של המורה
חברת הכנסת גילה פינקלשטיין (מפד"ל) התחילה כמורה לאנגלית. את הכשרתה היא רכשה באוניברסיטת תל אביב, וכשהגיעה לשטח הרגישה שההכנה לעיסוק במקצוע לוקה בחסר: "עשיתי המון השתלמויות כדי לחפות על החסר, והדברים השתפרו לאט לאט, גם עם הניסיון שצברתי".
במשך השנים טיפסה פינקלשטיין והגיעה להיות מנהלת תיכון 'צייטלין' בתל אביב. היא עצמה העדיפה לקבל לעבודה מורות שלמדו במכללות לחינוך ולא באוניברסיטאות. "מורה שהגיעה ממכללה צברה ניסיון והגיעה עם ידע מקצועי וידע רב בחינוך". גם פינקלשטיין טוענת שהמקום היחידי בו מכשירים את המורה להיות סוכן תרבות וערכים הוא המכללה: "המכללות הן בית היוצר של המורה בישראל, ופגיעה בהן תהיה בכייה לדורות".
את לא חושבת שמורה שלומד במכללה אינו לומד מספיק לעומק את המקצוע שהוא אמור ללמד?
"הטיעון הזה הוא מופרך. מי שאומר אותו אינו יודע מה לומדים במכללות ומה לא".
פינקלשטיין שוחחה על העניין עם שרת החינוך. לדבריה, יש לייעל את המערכת, לצמצם במשרות ולקיים 'מכללה רב קמפוסית', באופן שמעל כל המכללות הדתיות באזור המרכז יהיה רקטור אחד, מועצה אקדמית אחת וכו', ובכל קמפוס יילמדו נושאים ספציפיים. פינקלשטיין מובילה מאבק שנוגע בעיקר למכללות הדתיות. לדבריה, אי אפשר להוציא את מערכת הכשרת המורה הדתי לאוניברסיטאות. "הרי בכל מקצוע, מתנ"ך ועד ביולוגיה, אנחנו מוסיפים למקצוע את ההיבט שלנו. אף אחד לא יעשה את זה באוניברסיטה".
פינקלשטיין, שמבקשת לחזק את המכללות לחינוך, להזרים יותר תקציבים, לקדם בהם את נושא התואר השני ועוד, הקימה שדולה בכנסת ומתכוננת למאבק. מאחוריה נמצאים חברי כנסת נוספים, אנשי חינוך ורבנים. היא כבר כתבה מכתב אחד לשרת החינוך, וכעת היא מתכוונת להחתים אישי ציבור על עצומה בנושא.
את חושבת שהמאבק שלך יישא פרי?
"כן, למה לא? למדנו שאם יש משהו חשוב, כדאי וצריך להיאבק עליו".
המכללות וראשיהן אופטימיים פחות, הם ממתינים לחודש אייר, לראות כיצד ייפול דבר. הם לא ממש חושבים שמישהו בוועדת דברת יקשיב למילים כמו 'חינוך', 'התנסות' ו'ערכים', באווירת הקיצוצים שהנחית שר האוצר ובחגיגת ה'עליהום' הכללית שנוצרה בציבור על המורים ומשרד החינוך. הם אמנם מנסים להיאבק, אך גם מתכוננים ליום שאחרי.
ofralax@walla.co .il