למרות שרובו מודפס בשחור לבן, 'גיבורים ונואשים' הוא ספר שמצליח לתאר את קורות גטו ורשה בצבעים עזים. ורשה, עיר שמחצית מרופאיה ושמונים אחוז מהבנקאים שלה היו יהודים, הפכה בן-לילה לכלא הגדול ביותר באירופה, והספר מגולל בפנינו את שהתרחש בכלא הזה לפני ותוך כדי המרד הגדול. במלאות שישים שנה למרד גטו ורשה יוצא לאור ספר שאולי ניתן לכתוב רק ממרחק של זמן.
ספר שיש בו ניסיון כנה לתאר באופן אובייקטיבי תהליכים פנים-יהודיים כואבים ומרים. ואולי לפני חמישים שנה כשחלק מהלוחמים היו פעילים בהנצחה, הפצעים היו טריים מדי מכדי לכתוב כך. לקורא מסתבר שכבר חצי שנה לפני האקציה הגדולה' נעשו ניסיונות להקים מחתרת יהודית אולם הניסיונות כשלו בעיקר בשל התנגדות ה'בונד' - המפלגה הסוציאליסטית היהודית. למרות שרבים מחברי ה'בונד' היו מאומנים ומקושרים למחסני הנשק של המחתרת הפולנית, הם סירבו לחבור להתארגנות יהודית בטענה שהם יצטרפו רק למרד כלל עולמי. גם 'הציונים הכלליים' ונציגי 'אגודת ישראל' התנגדו למחתרת בשלב ראשון מתוך אמונה נאיבית שרוב היהודים יינצלו מהתופת אם רק ימתינו בשקט עד יעבור זעם. רק חצי שנה לאחר מכן כבר הבינו כמעט כולם שיש צורך בהתארגנות מחתרתית, אבל גם אז לא אוחדו הארגון בפיקודו של מרדכי אנילביץ' (אי"ל) והמחתרת של תנועת בית"ר (אצ"י). אנילביץ' רצה לספח את חברי בית"ר לארגונו כבודדים ואילו הם דרשו להצטרף למחתרת כגוף עצמאי. רק לקראת המרד הגדול הגיעו שני הארגונים להסכמה מסוימת.
הכנות שבה נכתב הספר תורמת גם לכך שמחתרת בית"ר מקבלת בספר הזה את ההכרה על חלקה במרד. זו אולי הפעם הראשונה שחלקה של בית"ר במרד מוזכר בהרחבה בספר היסטורי אינפורמטיבי, ולא בספר פולמוסי כמו ספרו של חיים לזר ליטאי 'מצדה של ורשה' שיצא לאור בתשכ"ג.
אפילו שם הספר מעיד על איזו השלמה עם המציאות, כזו שבאה לאחר תהליך עיבוד שארך שישים שנה. גבורה היתה, אבל היה גם הרבה יאוש. היה יאוש שנבע מתוך גבורה של קבלת הדין והשלמה עם המציאות והיתה גבורה שנבעה מתוך ייאוש גדול.
גיבורים ונואשים. מאת: אילן כפיר, דני דור וחווה בירן. בהוצאת 'בית לוחמי הגטאות'. 208 עמודים בכריכה קשה.
ספר שיש בו ניסיון כנה לתאר באופן אובייקטיבי תהליכים פנים-יהודיים כואבים ומרים. ואולי לפני חמישים שנה כשחלק מהלוחמים היו פעילים בהנצחה, הפצעים היו טריים מדי מכדי לכתוב כך. לקורא מסתבר שכבר חצי שנה לפני האקציה הגדולה' נעשו ניסיונות להקים מחתרת יהודית אולם הניסיונות כשלו בעיקר בשל התנגדות ה'בונד' - המפלגה הסוציאליסטית היהודית. למרות שרבים מחברי ה'בונד' היו מאומנים ומקושרים למחסני הנשק של המחתרת הפולנית, הם סירבו לחבור להתארגנות יהודית בטענה שהם יצטרפו רק למרד כלל עולמי. גם 'הציונים הכלליים' ונציגי 'אגודת ישראל' התנגדו למחתרת בשלב ראשון מתוך אמונה נאיבית שרוב היהודים יינצלו מהתופת אם רק ימתינו בשקט עד יעבור זעם. רק חצי שנה לאחר מכן כבר הבינו כמעט כולם שיש צורך בהתארגנות מחתרתית, אבל גם אז לא אוחדו הארגון בפיקודו של מרדכי אנילביץ' (אי"ל) והמחתרת של תנועת בית"ר (אצ"י). אנילביץ' רצה לספח את חברי בית"ר לארגונו כבודדים ואילו הם דרשו להצטרף למחתרת כגוף עצמאי. רק לקראת המרד הגדול הגיעו שני הארגונים להסכמה מסוימת.
הכנות שבה נכתב הספר תורמת גם לכך שמחתרת בית"ר מקבלת בספר הזה את ההכרה על חלקה במרד. זו אולי הפעם הראשונה שחלקה של בית"ר במרד מוזכר בהרחבה בספר היסטורי אינפורמטיבי, ולא בספר פולמוסי כמו ספרו של חיים לזר ליטאי 'מצדה של ורשה' שיצא לאור בתשכ"ג.
אפילו שם הספר מעיד על איזו השלמה עם המציאות, כזו שבאה לאחר תהליך עיבוד שארך שישים שנה. גבורה היתה, אבל היה גם הרבה יאוש. היה יאוש שנבע מתוך גבורה של קבלת הדין והשלמה עם המציאות והיתה גבורה שנבעה מתוך ייאוש גדול.
גיבורים ונואשים. מאת: אילן כפיר, דני דור וחווה בירן. בהוצאת 'בית לוחמי הגטאות'. 208 עמודים בכריכה קשה.