ברוכים הבאים למועדון
בעצם, מה רוצים מהחיים של וענונו? הוא אמנם נכלא בשעתו כאיש שמאל קיצוני, אך השתחרר השבוע כאיש מרכז. כמעט חבר אפשרי בקואליציה החדשה של שרון.
בתצלומי ארכיון משנות השמונים, שפורסמו השבוע, נראה וענונו מפגין למען שתי מדינות לשני עמים, והרעיון הזה הרי מקובל היום על רוב צמרת הליכוד. בהמשך דרכו הוא הגיע למסקנה שישראל לא זקוקה לכור גרעיני, וזאת מסקנה שגם שמעון פרס הגיע אליה בתקופת אוסלו. לאחרונה הוא אמר, שהיהדות היא דת מפגרת, וזה כבר לא כל-כך רחוק ממה שבכירי 'שינוי' אומרים על היהדות חדשות לבקרים. אם האקדמיה המלכותית בשטוקהולם לא תעניק לו השנה את פרס נובל לשלום, בתוך שלושה-ארבעה ימי עצמאות יוכל וענונו להתנחם בפרס ישראל.
שק רוח
מי שחיכה השבוע במתח להחלטת נתניהו בעניין ההינתקות, כנראה לא היה כאן בארץ בעשור האחרון. בתקופה הארוכה הזאת סיפק נתניהו את כל ההוכחות שבעולם, שאי אפשר לסמוך עליו, שהוא משענת קנה רצוץ לענייניה של ארץ ישראל, כך שלא ברור כיצד נמצאו בכלל אנשי ימין שעדיין תלו בו תקוות.
ראש הממשלה לשעבר, נרקומן הסקרים, אף פעם לא הלך נגד הזרם. מתחת לחלונות לשכותיו המתחלפות ניצב תמיד שק רוח גדול, ובכל חצי שעה הוא ניגש לחלון כדי להציץ לאן נושבת הרוח ולהתנווט בהתאם. אם הציבור במצב רוח ניצי, גם נתניהו נץ. אם הציבור רוצה להתנתק, נתניהו מתנתק מיד בעקבותיו. לא משנה מה אמר בעבר, לא חשוב מה הבטיח לזולתו, חשוב רק מה טוב לנתניהו כאן ועכשיו.
לכן, מהרגע שמינה צמח הצביעה לפני שבוע על תמיכה רחבה של מתפקדי ליכוד בתוכנית ההינתקות, לא היה סיכוי שנתניהו יתנגד. הלהט שבו שיבח בטלוויזיה את תוכנית שרון היה אותו להט שבו תקף רק לפני שנתיים במרכז הליכוד את הוותרנות של שרון. אבי עקרון ההדדיות, האיש שהמציא את שיטת 'יתנו יקבלו', התנדב לשרת תוכנית אנטי הדדית מובהקת שבמסגרתה הפלשתינים יקבלו הכל ולא יתנו כלום. במצח נחושה הוא התכחש לעקרונותיו המוצהרים מימים עברו, והעקרונות השפילו מבטם.
באש ובמים
איש לא הדליף פרוטוקולים סודיים מפסגת שרון-שלום השבוע, ובכל זאת אפשר לנחש, פחות או יותר, כיצד הצליח ראש-הממשלה להפוך את שר החוץ מאויב הינתקות מושבע לתומך נלהב.
"אל תדאג, סילבן, אתה תישאר שר החוץ בכל מקרה", הבטיח שרון בתחילת הפגישה, אבל סילבן ממש לא נרגע: "איך אני אשאר? הרי הימין יעזוב את הממשלה למחרת המישאל, ואתה תיתן לשמעון פרס את התיק שלי". שרון גיחך: "הימין לא יעזוב כל-כך מהר, בטח לא המפד"ל".
סילבן: "אפי איתם נשבע רק הבוקר שהוא לא יישאר דקה בממשלה עוקרת ישובים".
שרון: "אפי איתם באמת יעזוב, אבל אורלב ועוד כמה חברים יישארו, וזה יספיק לי מבחינת הצרכים הקואליציוניים. תבין, אני כבר עשרות שנים בפוליטיקה ועדיין לא זכיתי לראות את המפד"ל עוזבת ממשלה ביוזמתה. זה בניגוד למבנה הגנטי שלה. היא לא עזבה את הממשלה בגלל ימית, היא לא עזבה אחרי פינוי חברון, היא לא פרשה בתקופת וואי, ואפילו בקמפ-דיוויד היא יותר נבעטה מהממשלה מאשר יצאה מרצונה. אחרי שהש"סניקים עזבו, כבר לא היתה לה ברירה".
סילבן: "אז למה לנדאו והמתנחלים מילאו עכשיו את כל הארץ בשלטים "הצבעת בעד, קיבלת פרס"?
שרון: "אני יודע? תשאל אותם. לדעתי, הם פשוט לא התייעצו קודם עם אורלב".
בעיית זיכרון
חלק מהפוליטיקאים ומהעיתונאים שהתלהבו מאוד מהבטחות בוש לשרון בשבוע שעבר מספיק זקנים כדי לזכור מה עלה בעבר בגורל הבטחה אמריקנית דומה. היא ניתנה לישראל ערב נסיגה אחרת בחזית הדרום, בתום מבצע קדש, והלכה לאיבוד כאשר ישראל ביקשה לממש אותה בשעת צרה.
גליון מצהיב של 'הארץ', שבוע לפני מלחמת ששת הימים (31.5.67), מגולל בלשון לא דרמטית את סיפור ההבטחה ואת שברה. בכותרת כתוב ש"אבן הזכיר לארה"ב ההסכם הנשכח בעניין השייט", ומתחת מסופר ששר החוץ, אבא אבן, חש לוושינגטון כדי שזו תפעל למען פתיחת מיצרי טיראן. בשיחותיו שם הוא הסתמך על הסכם חשאי בין שתי המדינות, שבמסגרתו העניק הנשיא אייזנהאור ערבות לתנועה חופשית של ספינות ישראליות במיצרי טיראן. לתדהמתו, האמריקאים פשוט שכחו מכל ההסכם.
העיתון מספר: "במשרד החוץ (האמריקאי) ובבית הלבן לא היה שום מסמך כזה. למרבה המזל נזכר מישהו, כי דוגלאס דילון, מי שהיה שר האוצר בממשלת הנשיא קנדי, עבד במשרד החוץ בתקופת הנשיא אייזנהאור. למרבה המזל זכר זאת דילון במעורפל".
בשורה התחתונה, האמריקאים לא עמדו בהסכם, ישראל נאלצה לפתוח את מיצרי טיראן בכוחות עצמה. בדרך לשם היא גם השתלטה על עזה, והשאר היסטוריה.
חזון שרון וחזון דוד
בתקשורת דווח כאילו הנהגת המתיישבים מסתייגת מהאבק של תושבי קריית ארבע נגד פינוי מאחז חזון דוד, מפני שהוא פוגע כביכול במאבק נגד הנסיגה. צריך לקוות שהדיווח הזה לא נכון. המאבק המאופק, אך העיקש מאוד, של תושבי הקריה על המשך קיומו של חזון דוד הוא בעצם המאבק על עתידם, על עתיד מפעל ההתנחלויות כולו. בימים כאלה, שבהם גם ישובים בני 30 שנה נחשבים בעיני הממשלה כנכסי דניידי, זכותם של המתנחלים להבהיר לה שהם לא ישלימו אפילו עם עקירת אוהל אחד. מול חזון שרון מותר להציב את חזון דוד.
עניין של זמן
במועצה האזורית עמק יזרעאל, מועצה מסודרת מסתבר, הוקם השבוע מטה מיוחד לקליטת תושבי ההתנחלויות בצפון השומרון. אם עבודת המטה תעלה יפה, לא ירחק היום שבו במקום אחר בעולם, קנדה נניח, יוקם מטה מיוחד לקליטת תושבי עמק יזרעאל.
בעצם, מה רוצים מהחיים של וענונו? הוא אמנם נכלא בשעתו כאיש שמאל קיצוני, אך השתחרר השבוע כאיש מרכז. כמעט חבר אפשרי בקואליציה החדשה של שרון.
בתצלומי ארכיון משנות השמונים, שפורסמו השבוע, נראה וענונו מפגין למען שתי מדינות לשני עמים, והרעיון הזה הרי מקובל היום על רוב צמרת הליכוד. בהמשך דרכו הוא הגיע למסקנה שישראל לא זקוקה לכור גרעיני, וזאת מסקנה שגם שמעון פרס הגיע אליה בתקופת אוסלו. לאחרונה הוא אמר, שהיהדות היא דת מפגרת, וזה כבר לא כל-כך רחוק ממה שבכירי 'שינוי' אומרים על היהדות חדשות לבקרים. אם האקדמיה המלכותית בשטוקהולם לא תעניק לו השנה את פרס נובל לשלום, בתוך שלושה-ארבעה ימי עצמאות יוכל וענונו להתנחם בפרס ישראל.
שק רוח
מי שחיכה השבוע במתח להחלטת נתניהו בעניין ההינתקות, כנראה לא היה כאן בארץ בעשור האחרון. בתקופה הארוכה הזאת סיפק נתניהו את כל ההוכחות שבעולם, שאי אפשר לסמוך עליו, שהוא משענת קנה רצוץ לענייניה של ארץ ישראל, כך שלא ברור כיצד נמצאו בכלל אנשי ימין שעדיין תלו בו תקוות.
ראש הממשלה לשעבר, נרקומן הסקרים, אף פעם לא הלך נגד הזרם. מתחת לחלונות לשכותיו המתחלפות ניצב תמיד שק רוח גדול, ובכל חצי שעה הוא ניגש לחלון כדי להציץ לאן נושבת הרוח ולהתנווט בהתאם. אם הציבור במצב רוח ניצי, גם נתניהו נץ. אם הציבור רוצה להתנתק, נתניהו מתנתק מיד בעקבותיו. לא משנה מה אמר בעבר, לא חשוב מה הבטיח לזולתו, חשוב רק מה טוב לנתניהו כאן ועכשיו.
לכן, מהרגע שמינה צמח הצביעה לפני שבוע על תמיכה רחבה של מתפקדי ליכוד בתוכנית ההינתקות, לא היה סיכוי שנתניהו יתנגד. הלהט שבו שיבח בטלוויזיה את תוכנית שרון היה אותו להט שבו תקף רק לפני שנתיים במרכז הליכוד את הוותרנות של שרון. אבי עקרון ההדדיות, האיש שהמציא את שיטת 'יתנו יקבלו', התנדב לשרת תוכנית אנטי הדדית מובהקת שבמסגרתה הפלשתינים יקבלו הכל ולא יתנו כלום. במצח נחושה הוא התכחש לעקרונותיו המוצהרים מימים עברו, והעקרונות השפילו מבטם.
באש ובמים
איש לא הדליף פרוטוקולים סודיים מפסגת שרון-שלום השבוע, ובכל זאת אפשר לנחש, פחות או יותר, כיצד הצליח ראש-הממשלה להפוך את שר החוץ מאויב הינתקות מושבע לתומך נלהב.
"אל תדאג, סילבן, אתה תישאר שר החוץ בכל מקרה", הבטיח שרון בתחילת הפגישה, אבל סילבן ממש לא נרגע: "איך אני אשאר? הרי הימין יעזוב את הממשלה למחרת המישאל, ואתה תיתן לשמעון פרס את התיק שלי". שרון גיחך: "הימין לא יעזוב כל-כך מהר, בטח לא המפד"ל".
סילבן: "אפי איתם נשבע רק הבוקר שהוא לא יישאר דקה בממשלה עוקרת ישובים".
שרון: "אפי איתם באמת יעזוב, אבל אורלב ועוד כמה חברים יישארו, וזה יספיק לי מבחינת הצרכים הקואליציוניים. תבין, אני כבר עשרות שנים בפוליטיקה ועדיין לא זכיתי לראות את המפד"ל עוזבת ממשלה ביוזמתה. זה בניגוד למבנה הגנטי שלה. היא לא עזבה את הממשלה בגלל ימית, היא לא עזבה אחרי פינוי חברון, היא לא פרשה בתקופת וואי, ואפילו בקמפ-דיוויד היא יותר נבעטה מהממשלה מאשר יצאה מרצונה. אחרי שהש"סניקים עזבו, כבר לא היתה לה ברירה".
סילבן: "אז למה לנדאו והמתנחלים מילאו עכשיו את כל הארץ בשלטים "הצבעת בעד, קיבלת פרס"?
שרון: "אני יודע? תשאל אותם. לדעתי, הם פשוט לא התייעצו קודם עם אורלב".
בעיית זיכרון
חלק מהפוליטיקאים ומהעיתונאים שהתלהבו מאוד מהבטחות בוש לשרון בשבוע שעבר מספיק זקנים כדי לזכור מה עלה בעבר בגורל הבטחה אמריקנית דומה. היא ניתנה לישראל ערב נסיגה אחרת בחזית הדרום, בתום מבצע קדש, והלכה לאיבוד כאשר ישראל ביקשה לממש אותה בשעת צרה.
גליון מצהיב של 'הארץ', שבוע לפני מלחמת ששת הימים (31.5.67), מגולל בלשון לא דרמטית את סיפור ההבטחה ואת שברה. בכותרת כתוב ש"אבן הזכיר לארה"ב ההסכם הנשכח בעניין השייט", ומתחת מסופר ששר החוץ, אבא אבן, חש לוושינגטון כדי שזו תפעל למען פתיחת מיצרי טיראן. בשיחותיו שם הוא הסתמך על הסכם חשאי בין שתי המדינות, שבמסגרתו העניק הנשיא אייזנהאור ערבות לתנועה חופשית של ספינות ישראליות במיצרי טיראן. לתדהמתו, האמריקאים פשוט שכחו מכל ההסכם.
העיתון מספר: "במשרד החוץ (האמריקאי) ובבית הלבן לא היה שום מסמך כזה. למרבה המזל נזכר מישהו, כי דוגלאס דילון, מי שהיה שר האוצר בממשלת הנשיא קנדי, עבד במשרד החוץ בתקופת הנשיא אייזנהאור. למרבה המזל זכר זאת דילון במעורפל".
בשורה התחתונה, האמריקאים לא עמדו בהסכם, ישראל נאלצה לפתוח את מיצרי טיראן בכוחות עצמה. בדרך לשם היא גם השתלטה על עזה, והשאר היסטוריה.
חזון שרון וחזון דוד
בתקשורת דווח כאילו הנהגת המתיישבים מסתייגת מהאבק של תושבי קריית ארבע נגד פינוי מאחז חזון דוד, מפני שהוא פוגע כביכול במאבק נגד הנסיגה. צריך לקוות שהדיווח הזה לא נכון. המאבק המאופק, אך העיקש מאוד, של תושבי הקריה על המשך קיומו של חזון דוד הוא בעצם המאבק על עתידם, על עתיד מפעל ההתנחלויות כולו. בימים כאלה, שבהם גם ישובים בני 30 שנה נחשבים בעיני הממשלה כנכסי דניידי, זכותם של המתנחלים להבהיר לה שהם לא ישלימו אפילו עם עקירת אוהל אחד. מול חזון שרון מותר להציב את חזון דוד.
עניין של זמן
במועצה האזורית עמק יזרעאל, מועצה מסודרת מסתבר, הוקם השבוע מטה מיוחד לקליטת תושבי ההתנחלויות בצפון השומרון. אם עבודת המטה תעלה יפה, לא ירחק היום שבו במקום אחר בעולם, קנדה נניח, יוקם מטה מיוחד לקליטת תושבי עמק יזרעאל.