בלי נדר

בשם כל הנהגים שנתקעו השבוע בפקק הגדול ביותר בתולדות ההתיישבות: נשמח להיתקע שם, בעזרת השם, גם בימי העצמאות הבאים.

הפוך על הפוך

ראש-הממשלה הכריז השבוע, ש"אם תוכנית ההינתקות לא תעבור, זה יהיה נצחון גדול של ערפאת והחמאס". לפי אותו הגיון, אם מני מזוז יחליט להגיש כתב אישום נגד ראש-הממשלה, זה יהיה נצחון גדול של אוהבי שרון.

כסף קטן

מאז ומתמיד נחשב מפעל ההתנחלויות העברי ביש"ע ליקר מסוגו בעולם. במשך חצי יובל שנים פימפמו לנו כלכלני השמאל ודובריו שמדינת ישראל בזבזה עליו הון עתק. בעיתונים ובגלי האתר ננקבו סכומים מדהימים בסדר גודל של עשרות מילארדי דולרים. חדשות לבקרים שמענו או קראנו, שאפשר להאכיל מאות אלפי עניים בכסף שהמדינה שופכת, כאילו, בשטחים. לפעמים נוצר רושם שבכל בית בכפר דרום יש רצפת שנהב וברזים מזהב.

אבל, כמו שקורה לפעמים, הכפשת ההתנחלויות על רקע כלכלי יצרה עכשיו אפקט בומרנג נגד המכפישים. ככל שתוכנית ההתנתקות קורמת עור וגידים התפתח בציבור חשש, שמחיר העתקתם של עקורי גוש קטיף לתחומי ישראל הקטנה יהיה יקר כמו מחיר התנחלותם, ומדינת ישראל לא תוכל לעמוד בו. אחרי הכל, בית הוא בית וחממה היא חממה, ולא משנה באיזה צד של הקו הירוק מקימים אותם, אז מאיפה יהיה כסף? האמריקנים הרי כבר הבהירו שלא יעבירו לנו אפילו סנט שחוק תמורת הפינוי.

סבר פלוצקר, פרשן-על כלכלי וחסיד קו ירוק, נחלץ להרגיע את הציבור ונפל בפח. במאמר מקיף ב'ידיעות אחרונות', ביום ו' שעבר, הוא טען בלהט שמדובר בכסף קטן. כולה 300 מיליון דולר. לדבריו, גם אם כל משפחה בגוש קטיף תקבל פיצוי הוגן על עקירתה, קופת המדינה תעמוד במעמסה בלי להניד עפעף. או כלשונו: "סך הכל מדובר במיליארד שקלים לשנה על פני שלוש שנים. חצי אחוז מתקציב המדינה, כ-0.2% מהתוצר הלאומי. זו הוצאה שמדינת ישראל יכולה לשאת בקלות".

לגזור ולשמור. הנה, סוף סוף הוסר הלוט מעל המחיר האמיתי, פחות או יותר, של גוש קטיף: 300 מיליון דולאר. אמנם פלוצקר טוען שהודות לפינוי נחסוך גם את העלות הצבאית של אבטחת הגוש, אבל תקדים אוסלו כבר הוכיח שהעלות העכשווית הרבה יותר זולה מהעלות שאחרי הפינוי. אם הימין ינצח בשבוע הבא את שמאלני הליכוד, כדאי איפוא שמועצת חוף עזה תפיץ את המאמר הזה בכל בית בישראל, ככתבו וכלשונו. רק את הכותרת מומלץ לשנות קלות: מ"כמה זה יעלה לנו?" ל"כמה זה עלה לנו?".

דברים שרואים משם

תא"ל אורי בר-און ז"ל, יד ימינו של אריק שרון, היה אחד האנשים המסורים ביותר למפעל ההתנחלויות בשנותיו הראשונות. לפני 19 שנים נספה בתאונת דרכים. בגליון החדש של 'דרומא', עלון המועצה האזורית הר חברון, מסופר שכבר לפני 25 שנים הוא הזהיר את המתנחלים מפני מעבידו, ידידו.

עקיבא לונדון, מראשוני המתיישבים באזור, נזכר: "היה זה באחד מערבי הקיץ של סוף אוגוסט. הגעתי להיאחזות נטע, לימים היישוב שמעה, שם פגשתי את אורי בר-און ז"ל, עוזרו לענייני התיישבות של שר החקלאות דאז, שכיהן גם כיו"ר ועדת השרים לענייני התיישבות בממשלתו של מנחם בגין. הוא נראה עייף, אך מרוצה, בתום עוד יום עבודה על הכביש שיחבר בין נטע למיתר. שאלתי אותו: אורי, תגיד, אתה מתואם עם הבוס שלך בנוגע לכביש? והוא ענה לי: 'לא, אריק מתווה את המדיניות, אך את הפרטים בשטח אני קובע, וטוב שכך'.

"ואז הוסיף בר-און: 'אני רוצה לומר לך ולחבריך משהו. אני מכיר את אריק כבר שנים רבות. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, הוא עוד יגיע רחוק. מנסיוני אני יכול לומר שבפסגה האוויר דליל, ושם יכולים העניינים להשתבש'. גם לאריק, אבי ההתיישבות?, הקשיתי. הוא הסתכל עלי רגע, משך בכתפיו, נכנס למכוניתו ונסע".

עוד מחתרת יהודית

לרגל יום העצמאות נחשף פתאום מאגר נשק עתיק בקיבוץ להבות הבשן, קיבוץ שמאל חביב בצפון. לעיני מצלמות התקשורת חילצו מתוכו חבלני משטרה מאות פריטי אמל"ח מחלידים. ותיקי המשק הודו בביישנות, שרק עכשיו הם אזרו עוז לתת דרור לסודם הישן. "התגלה סליק מתקופת המנדט", זעקו הכותרות.

לא מנדט ולא בטיח. מי שהקשיב טוב לגירסת הוותיקים שם לב, שהם הצפינו את הנשק רק בשנות החמישים, ימים רבים אחרי שהבריטים עזבו את הארץ. אחד מהם מלמל שהרובים נועדו לקדם פלישה ערבית אפשרית למשק, ולמזלו התקשורת לא היתה מספיק עירנית כדי לשאול אותו מדוע הם לא סמכו אז על צה"ל ולקחו את החוק לידים. כבר הרבה שנים מסתובבות בארץ שמועות על מאגרי נשק שנאגרו בקיבוצי השמאל בשנות החמשים, מכל מיני סיבות מסתוריות, וכשסוף סוף נמצא להן אישור לכאורה, אף אחד לא שואל את השאלות הנכונות.

אגב, לפני ימים אחדים החמיר בית המשפט העליון את עונשם של יצחק פס ומתתיהו שבו, שהורשעו בהחזקת מספר לבני חבלה, מ-15 חודשי מאסר לשנתיים מאסר. לפי כמות הנשק שנחשפה עכשיו בלהבות הבשן, חברים אחדים שם חסכו לעצמם מאסר עולם.

ציטוט השבוע

"אני לא מאמין שבחור כמוהו ירד כל כך נמוך" (אלכס גולדפרב על שותפו למיצובישי, גונן שגב).

טעות לעולם חוזרת

על שער גליון החירום של 'נקודה', שראה אור השבוע, נדפס גזר עיתון ישן ועליו הצהרה דרמטית של שרון מ-94': "טעיתי כשתמכתי בבגין בהחלטה להוריד ישובים". בתי בת ה-9 הציצה בעיתון ועיניה אורו. "איזה יופי", אמרה, "שרון מתחרט".