פרישה, חצי פרישה
השר זבולון אורלב מאוד לא רוצה שהמפד"ל תפרוש מהממשלה, גם אם זאת תאשר את תוכנית ההתנתקות/הנסיגה או איך שקוראים לזה. אורלב, מתברר, כה מזדהה עם אנשי גוש קטיף, שהוא יהיה מוכן להיעקר מכיסאו רק כאשר הם ייעקרו מבתיהם, ולא שניה אחת קודם.
מאחורי עמדתו התועלתנית (או אולי יש לומר - המפד"לניקית) של שר הרווחה מסתתרת שאלה פילוסופית עמוקה על מהותה של פרישה פוליטית. פעמים רבות בעבר, הכרעות ממשלה היסטוריות הביאו לפרישתן של מפלגות שהתנגדו להן. הפרישה סימלה התנערות מאחריות למעשי הממשלה, ולעתים גם אי אמון בה ורצון להפילה.
אבל הפרישה שאורלב מתכנן אינה על רקע החלטת ממשלה אלא רק על יישומה בשטח. הכרעות הממשלה כשלעצמן אינן מעוררות בשר כל רצון להיאבק בה ולהפילה אלא דווקא להישאר בה ולקיימה. אז מה התכלית בפרישה שתבוא אחר כך, כשיגיעו הבולדוזרים? קשה לראות את התועלת בפרישה כזאת: יש בה קבלה דה-יורה של החלטות הממשלה, ולפיכך אין בה מסר של הסרת אחריות או כוונה אמיתית להיאבק בהכרעה המדינית.
ובכן, הנה הפתרון: בעיני אורלב, לא ההחלטה על תוכנית שרון היא ההכרעה ההיסטורית. ההכרעה ההיסטורית האמיתית היא פרישתה של המפד"ל. לא צריך לחפש היגיון בפרישה כזאת או לתלות אותה באירועים אחרים. הפרישה היא הדבר עצמו, האירוע האמיתי, שכולנו מחכים לו ורק לו. השר אורלב לא ייעקר מכסאו בזמן עקירת גוש קטיף, אלא להפך הגוש ייעקר בזמן פרישת המפד"ל. לדעת אורלב, אין שום משמעות לפרישת המפד"ל ביום פינוי היישובים, למעט החשובה מכולם הפרישה עצמה.
נושא הדגל בימינו
אם זה היה תלוי בי, הייתי מוריד מדגל המדינה את הפסים הכחולים. לא ייתכן שהדגל הלאומי שלנו יכיל סמלים פגאניים כמו טלית. מה אנחנו, איראן? שלא יבינו אותי לא נכון - אני לא נגד מסורת, אלא רק נגד הדתיים המנכסים לעצמם את המסורת היהודית ומשניאים אותה על כולנו. המממ... טוב, אז אני כן נגד מסורת.
אם זה היה תלוי בי, הייתי מוסיף לדגל צבע נוסף. למה רק כחול-לבן? מדוע לא שלושה צבעים, כמו אצל הצרפתים? הייתי בוחר שלושה צבעים שיסמלו את שלושת האידיאלים הגדולים של עם ישראל: שלום, חופש ונינט טייב. את הכחול-לבן הייתי מחליף בצבעי טורקיז, ארגמן ואוף-ווייט. אני מוכן להתפשר בעניין הטורקיז.
אם זה היה תלוי בי, הייתי מוותר על המגן-דוד. בשביל מה אנחנו צריכים ליצור עוד קרע עם אזרחי המדינה הערבים? אפשר ליצור סמל אחר, מורכב, המאחד את שלוש הדתות החשובות: נצרות, איסלם ונינט טייב. רגע, חייבים להשאיר בדגל מקום פנוי לדיוקנו של יצחק רבין.
אם זה היה תלוי בי, היינו מנפנפים ביום העצמאות רק דבר אחד, וזה לא דגל. אם זה היה תלוי בי, דגל המדינה לא היה תלוי כלל.
אל תהיה צודק
בני בגין צודק, כמובן. הוא תמיד צדק, והוא צודק גם היום. בכלל, כמעט כל מה שבני בגין אומר הוא צודק!
חבל שבני בגין צודק. בשנים האחרונות, מאז פרצה האינתיפאדה, חיפשנו מנהיג אמיתי בליכוד, ולא מצאנו. היו כמובן אריק וביבי ומופז, וגם קצת סילבן. אבל מנהיג ימני באמת, המתנגד לדרך אוסלו ולכל מו"מ עם ראשי הטרור, לא היה, אלא אם מחשיבים את עוזי לנדאו (ולא מחשיבים). בני בגין היה יכול להיות מנהיג כזה. האיש היה נסיך בליכוד, נואם בחסד, אדם ישר וצנוע ומקובל על כולם. הוא היה יכול להיות התקווה הגדולה של הימין הישראלי, להנהיג כוח ציוני גדול ומשמעותי במפלגת השלטון, אלטרנטיבה לניאו-שמאלנות המתרחבת במפלגה.
אבל במקום זה, בני בגין העדיף להיות צודק. הוא צדק כשפרש מהליכוד בראשות נתניהו; הוא צדק כשעמד בראש האיחוד הלאומי; הוא צדק כשפרש מהפוליטיקה; הוא צדק כשפרש מהציבור. כל כך חבל שהוא צדק.
חמסה עלינו
א. המשפט ששמעתי לאחרונה הכי הרבה פעמים היה "מילא ביבי, אבל מלימור לבנת ציפינו ליותר". אגב, אני לא.
ב. נראה כי פושעי אוסלו מתחילים בכל זאת לעמוד לדין! לא אכפת לנו שזה בגלל 25000 כדורי אקסטזי, אנחנו לא בררנים.
ג. אלמונים פרצו לביתו של יגאל תומרקין, פיצחו את הכספת וגנבו כסף ושעון רולקס. טיפשים... היו ממתינים עוד שבוע, והיו זוכים גם בפרס ישראל.
ד. ויאיר לפיד התפקד השבוע למפלגת 'שינוי'. תנו לי לנחש: הוא פשוט מעריץ את השר פריצקי.
ה. פתרון החידה מהגיליון הקודם: אם שביט יחגוג ברית מילה בעוד שבוע, זה אומר שהוא נולד היום, ובקיצור - כוכב נולד. ולחידה החדשה: 'העם עם פולנסקי', חוגג הפועל (4,3) התשובה בגיליון הבא.
יודע את מקומי
תקופה קשה זו לעם ישראל (פנייה אחרונה למתפקדי הליכוד: תחליטו אם אתם שפוטים של הפוליטיקאים או שיש לכם עמדה עצמאית ציונית וגאה) היא גם תקופה לא פשוטה ליורש הצעיר, שבימים אלה החל לגדל בפיו צמד שיני מחמד קטנות, חמודות וכואבות. בעוד הפעוט נאבק בכאביו בגבורה אם הזלת ריר ונשיכת השפה התחתונה נחשבות לגבורה אנו ההורים משתדלים לעשות רבות כדי שהילד ימשיך לחייך למרות הכול. זה כולל שירה, ריקודים, קפיצות, פרצופים ותנועות ידיים מוגזמות. אם הילד צוחק, מה טוב. אם לא לא נורא, העיקר שאנחנו נהנינו.
אבל עם כל הכבוד לצרכיו הבידוריים של הפעוט, אני עדיין לא מוכן שיעבור את הגבול. אמנם השיניים כואבות, והילד סובל, אבל זה עדיין לא מצדיק דחייה של כיבוי האורות לעשר בערב, או היענות מיידית לכל יבבה שלו, או הסכמה להרדימו במיטת ההורים. אני לא מעוניין להרגיל את בני לפינוקים מוגזמים כאלה, ולכן מקפיד מאוד שלא לאפשר לו לשבור את הכללים. הבעיה היחידה היא, שאף אחד לא שואל אותי.
וכך, מדי לילה בין אחת לשלוש, אני ניעור משנתי ומגלה את מרפקו של היורש נעוץ בלחיי השמאלית. מכיוון שאני די בטוח שהינוקא עדיין לא למד לטפס על מיטות, אני מבין כי רעייתי שוב נשברה וסיפחה אותו לממלכתנו במהלך הלילה. אז מצד אחד, הוא באמת ישן טוב יותר במיטתנו. אבל אני הרי יודע, שבמוקדם או במאוחר נצטרך לרשום אותו לקבוצת 'ישנים-עם-ההורים-אנונימיים' כדי לגמול אותו מהמנהג המגונה.
"תפסיקי לפנק אותו", אני אומר לאשתי, "אם קשה לך להרדים אותו בחדרו, תעירי אותי ואני אעשה זאת".
"נראה לך?" עונה הזוגה, "יותר קל להרדים אותו מאשר להעיר אותך".
אבל היא מבטיחה להשתדל. ואכן, בלילה הבא אני מצליח לישון עד חמש ועשרה לפנות בוקר, ורק אז לחטוף בעיטת יעף בסרעפת מרגלו של תינוק רדום. אני מעיף מבט עוין לעבר רעייתי, שדווקא ישנה מצוין, ואז קם ממיטתי והולך לפרוק הכול בכתיבה על המחשב. בבוקר אני כבר אדבר איתה... אני כבר אגיד לה להפסיק עם הפינוקים האלה... אני אסביר לה שצריכים להיות קשוחים יותר... לא לאפשר לילד 65ארכככככככככככככככככככלך
אני מתנצל, אבל בני התעורר בבכי לפני שתי דקות, ונתתי לו קצת להתפנק בתקתוק על המחשב. יש למישהו בעיה עם זה?
השר זבולון אורלב מאוד לא רוצה שהמפד"ל תפרוש מהממשלה, גם אם זאת תאשר את תוכנית ההתנתקות/הנסיגה או איך שקוראים לזה. אורלב, מתברר, כה מזדהה עם אנשי גוש קטיף, שהוא יהיה מוכן להיעקר מכיסאו רק כאשר הם ייעקרו מבתיהם, ולא שניה אחת קודם.
מאחורי עמדתו התועלתנית (או אולי יש לומר - המפד"לניקית) של שר הרווחה מסתתרת שאלה פילוסופית עמוקה על מהותה של פרישה פוליטית. פעמים רבות בעבר, הכרעות ממשלה היסטוריות הביאו לפרישתן של מפלגות שהתנגדו להן. הפרישה סימלה התנערות מאחריות למעשי הממשלה, ולעתים גם אי אמון בה ורצון להפילה.
אבל הפרישה שאורלב מתכנן אינה על רקע החלטת ממשלה אלא רק על יישומה בשטח. הכרעות הממשלה כשלעצמן אינן מעוררות בשר כל רצון להיאבק בה ולהפילה אלא דווקא להישאר בה ולקיימה. אז מה התכלית בפרישה שתבוא אחר כך, כשיגיעו הבולדוזרים? קשה לראות את התועלת בפרישה כזאת: יש בה קבלה דה-יורה של החלטות הממשלה, ולפיכך אין בה מסר של הסרת אחריות או כוונה אמיתית להיאבק בהכרעה המדינית.
ובכן, הנה הפתרון: בעיני אורלב, לא ההחלטה על תוכנית שרון היא ההכרעה ההיסטורית. ההכרעה ההיסטורית האמיתית היא פרישתה של המפד"ל. לא צריך לחפש היגיון בפרישה כזאת או לתלות אותה באירועים אחרים. הפרישה היא הדבר עצמו, האירוע האמיתי, שכולנו מחכים לו ורק לו. השר אורלב לא ייעקר מכסאו בזמן עקירת גוש קטיף, אלא להפך הגוש ייעקר בזמן פרישת המפד"ל. לדעת אורלב, אין שום משמעות לפרישת המפד"ל ביום פינוי היישובים, למעט החשובה מכולם הפרישה עצמה.
נושא הדגל בימינו
אם זה היה תלוי בי, הייתי מוריד מדגל המדינה את הפסים הכחולים. לא ייתכן שהדגל הלאומי שלנו יכיל סמלים פגאניים כמו טלית. מה אנחנו, איראן? שלא יבינו אותי לא נכון - אני לא נגד מסורת, אלא רק נגד הדתיים המנכסים לעצמם את המסורת היהודית ומשניאים אותה על כולנו. המממ... טוב, אז אני כן נגד מסורת.
אם זה היה תלוי בי, הייתי מוסיף לדגל צבע נוסף. למה רק כחול-לבן? מדוע לא שלושה צבעים, כמו אצל הצרפתים? הייתי בוחר שלושה צבעים שיסמלו את שלושת האידיאלים הגדולים של עם ישראל: שלום, חופש ונינט טייב. את הכחול-לבן הייתי מחליף בצבעי טורקיז, ארגמן ואוף-ווייט. אני מוכן להתפשר בעניין הטורקיז.
אם זה היה תלוי בי, הייתי מוותר על המגן-דוד. בשביל מה אנחנו צריכים ליצור עוד קרע עם אזרחי המדינה הערבים? אפשר ליצור סמל אחר, מורכב, המאחד את שלוש הדתות החשובות: נצרות, איסלם ונינט טייב. רגע, חייבים להשאיר בדגל מקום פנוי לדיוקנו של יצחק רבין.
אם זה היה תלוי בי, היינו מנפנפים ביום העצמאות רק דבר אחד, וזה לא דגל. אם זה היה תלוי בי, דגל המדינה לא היה תלוי כלל.
אל תהיה צודק
בני בגין צודק, כמובן. הוא תמיד צדק, והוא צודק גם היום. בכלל, כמעט כל מה שבני בגין אומר הוא צודק!
חבל שבני בגין צודק. בשנים האחרונות, מאז פרצה האינתיפאדה, חיפשנו מנהיג אמיתי בליכוד, ולא מצאנו. היו כמובן אריק וביבי ומופז, וגם קצת סילבן. אבל מנהיג ימני באמת, המתנגד לדרך אוסלו ולכל מו"מ עם ראשי הטרור, לא היה, אלא אם מחשיבים את עוזי לנדאו (ולא מחשיבים). בני בגין היה יכול להיות מנהיג כזה. האיש היה נסיך בליכוד, נואם בחסד, אדם ישר וצנוע ומקובל על כולם. הוא היה יכול להיות התקווה הגדולה של הימין הישראלי, להנהיג כוח ציוני גדול ומשמעותי במפלגת השלטון, אלטרנטיבה לניאו-שמאלנות המתרחבת במפלגה.
אבל במקום זה, בני בגין העדיף להיות צודק. הוא צדק כשפרש מהליכוד בראשות נתניהו; הוא צדק כשעמד בראש האיחוד הלאומי; הוא צדק כשפרש מהפוליטיקה; הוא צדק כשפרש מהציבור. כל כך חבל שהוא צדק.
חמסה עלינו
א. המשפט ששמעתי לאחרונה הכי הרבה פעמים היה "מילא ביבי, אבל מלימור לבנת ציפינו ליותר". אגב, אני לא.
ב. נראה כי פושעי אוסלו מתחילים בכל זאת לעמוד לדין! לא אכפת לנו שזה בגלל 25000 כדורי אקסטזי, אנחנו לא בררנים.
ג. אלמונים פרצו לביתו של יגאל תומרקין, פיצחו את הכספת וגנבו כסף ושעון רולקס. טיפשים... היו ממתינים עוד שבוע, והיו זוכים גם בפרס ישראל.
ד. ויאיר לפיד התפקד השבוע למפלגת 'שינוי'. תנו לי לנחש: הוא פשוט מעריץ את השר פריצקי.
ה. פתרון החידה מהגיליון הקודם: אם שביט יחגוג ברית מילה בעוד שבוע, זה אומר שהוא נולד היום, ובקיצור - כוכב נולד. ולחידה החדשה: 'העם עם פולנסקי', חוגג הפועל (4,3) התשובה בגיליון הבא.
יודע את מקומי
תקופה קשה זו לעם ישראל (פנייה אחרונה למתפקדי הליכוד: תחליטו אם אתם שפוטים של הפוליטיקאים או שיש לכם עמדה עצמאית ציונית וגאה) היא גם תקופה לא פשוטה ליורש הצעיר, שבימים אלה החל לגדל בפיו צמד שיני מחמד קטנות, חמודות וכואבות. בעוד הפעוט נאבק בכאביו בגבורה אם הזלת ריר ונשיכת השפה התחתונה נחשבות לגבורה אנו ההורים משתדלים לעשות רבות כדי שהילד ימשיך לחייך למרות הכול. זה כולל שירה, ריקודים, קפיצות, פרצופים ותנועות ידיים מוגזמות. אם הילד צוחק, מה טוב. אם לא לא נורא, העיקר שאנחנו נהנינו.
אבל עם כל הכבוד לצרכיו הבידוריים של הפעוט, אני עדיין לא מוכן שיעבור את הגבול. אמנם השיניים כואבות, והילד סובל, אבל זה עדיין לא מצדיק דחייה של כיבוי האורות לעשר בערב, או היענות מיידית לכל יבבה שלו, או הסכמה להרדימו במיטת ההורים. אני לא מעוניין להרגיל את בני לפינוקים מוגזמים כאלה, ולכן מקפיד מאוד שלא לאפשר לו לשבור את הכללים. הבעיה היחידה היא, שאף אחד לא שואל אותי.
וכך, מדי לילה בין אחת לשלוש, אני ניעור משנתי ומגלה את מרפקו של היורש נעוץ בלחיי השמאלית. מכיוון שאני די בטוח שהינוקא עדיין לא למד לטפס על מיטות, אני מבין כי רעייתי שוב נשברה וסיפחה אותו לממלכתנו במהלך הלילה. אז מצד אחד, הוא באמת ישן טוב יותר במיטתנו. אבל אני הרי יודע, שבמוקדם או במאוחר נצטרך לרשום אותו לקבוצת 'ישנים-עם-ההורים-אנונימיים' כדי לגמול אותו מהמנהג המגונה.
"תפסיקי לפנק אותו", אני אומר לאשתי, "אם קשה לך להרדים אותו בחדרו, תעירי אותי ואני אעשה זאת".
"נראה לך?" עונה הזוגה, "יותר קל להרדים אותו מאשר להעיר אותך".
אבל היא מבטיחה להשתדל. ואכן, בלילה הבא אני מצליח לישון עד חמש ועשרה לפנות בוקר, ורק אז לחטוף בעיטת יעף בסרעפת מרגלו של תינוק רדום. אני מעיף מבט עוין לעבר רעייתי, שדווקא ישנה מצוין, ואז קם ממיטתי והולך לפרוק הכול בכתיבה על המחשב. בבוקר אני כבר אדבר איתה... אני כבר אגיד לה להפסיק עם הפינוקים האלה... אני אסביר לה שצריכים להיות קשוחים יותר... לא לאפשר לילד 65ארכככככככככככככככככככלך
אני מתנצל, אבל בני התעורר בבכי לפני שתי דקות, ונתתי לו קצת להתפנק בתקתוק על המחשב. יש למישהו בעיה עם זה?