קשה לנפש לעכל את הגודל והעוצמה של האירועים שאנו, תושבי חבל עזה, חווים בימים אלו. צריך כוחות נפש עצומים להכיל הופעות אלוקיות בסדר גודל שכזה. מצד אחד, אסון נורא שאי אפשר לתארו במילים, של משפחה שנכחדת, אם על בנותיה, ומצד שני גילוי אלוקי עצום ונשגב של חסדו שגבר עלינו לעיני כל העולם, בביטול הגזירה הנוראה לעקירה וגירוש של יהודים מבתיהם ולהרס מפעל חיים שלם שהשפעתו על עצם קיומנו כאן בארץ ישראל מי ישורנה.
צירוף אירועים נורא זה מזכיר את מות שני בני אהרן. לאחר הכנות מרובות ומדוקדקות לקראת חנוכת המשכן, עם ישראל מגיע אל רום הפסגה של השראת שכינה בעם ישראל. דווקא ברגע זה בוחר הקב"ה להעלות בסערה השמימה את המעולים שבעם: שני בני אהרן. אין זה מקרי, זה כבר תוכנן מראש, וכפי שאומר משה לאהרן: "הוא אשר דבר ה', בקרובי אקדש". ואומר שם רש"י: "היכן דבר? ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, אל תקרי בכבודי אלא במכובדי. א"ל משה לאהרן: אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך":
הגוף אינו מסוגל לעכל כזו הופעה אלוקית, כמו בנבואה שכותב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה: "וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה, כמו שנאמר באברהם, 'והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו', וכמו שנאמר בדניאל 'והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח'. כך בעת השראת שכינה, הכלים שאינם מסוגלים להכיל אור כזה נשברים, והשבירה מתגלה עם מות בני אהרן. בעת המשבר אומרת לנו התורה: "וידם אהרן".
אהרן, למרות השאלות הקשות והתמיהות הגדולות, מקבל עליו את הדין, ומכוח זה עם ישראל מתגבר על האסון, מתחזק וממשיך בעבודת ה' במשכן.
גם אנחנו בעיצומה של מהפכת אלוקים, תהליך שהביא את עם ישראל לתשובה אל ארץ ישראל בכלל ואל חבל עזה בפרט. עם ישראל הצביע ברגליים בהמוניו בצעדת יום העצמאות בגוש קטיף. מחזה נפלא כזה לא ראה עם ישראל מזמן: דבקות של רבבות אלפי עמך בית ישראל הצובאים על גוש קטיף ברכב וברגל, ומנסים בכל דרך ושביל להגיע אלינו. פקק של למעלה מ-40 ק"מ של רכבים, פגוש אל פגוש, עד אשקלון מצד אחד ושדרות מצד שני, דבר שלא נראה מעולם במדינה.
במקביל, הצבעת האמון של עם ישראל בארצו ביום המפקד. ההתגייסות ההמונית של אלפים רבים של יהודים טובים ביום ההצבעה ובמפגש פנים אל פנים עם אחינו האהובים שבערים ובעיירות, חיברה את הלבבות ואפשרה לנו להתחבר ולהתקשר עם בית ישראל על בסיס של אמת.
נתקיים בנו "קול דודי דופק", כפשוטו. דפקנו על הדלתות בית ישראל, והפעם דודי לא חמק עבר, והרעיה והדוד נפגשו מתוך אהבה גדולה ומתוך תחושה של ערבות הדדית. מחיצות של שנאה וניכור שניסו להגביה בינינו במשך עשרות שנים נמסו כלא היו. גילינו שהלבבות פתוחים למפגש חי של כל חלקי האומה, שיוליד בעזרת ה' מהפכת אלוקים של בניין עם וחברה מתוך אמונה גדולה, תורה גדולה, והכרה שאכן "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", הנועד לגלות את "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
היום הזה היה בבחינת "הדור קבלוה בימי אחשורוש", תיקון חטא המרגלים על-ידי קבלה מרצון של האהבה הגדולה לכל חבלי ארץ ישראל, בקריאה הגדולה "טובה הארץ מאד מאד".
בעצומו של המהלך הזה נרצחו טלי, שהיתה מבחירי צדקיא, וארבע בנותיה הי"ד. הן היו שותפות פעילות למהלך הנשגב הזה, הן בימים שקדמו לרצח והן ביום ההצבעה. הן נרצחו בדרכן לקלפי, כשהן לבושות בחולצות הכתומות של גוש קטיף ומצוידות בחומר הסברה, כנגד עקירת עם מארצו.
נראה שעם ישראל אינו יכול לעכל מראות אלוקים כאלו, וכפי שאנו בגוש קטיף רואים וחווים זמן רב, הן בנסי פצצות המרגמה, ביד ה' הטובה עלינו בכל השנה, ובגילוי האלקים שראינו בשבועות האחרונים וביום ההצבעה הוא יום הרצח. הסתלקותן של טלי ובנותיה מסמלת יותר מכל את שבירת הכלים, את הגוף שלא יכול להכיל אור כזה. אבל בעזרת ה' נדע גם אנחנו לצאת מתוך השבר הנורא, להתחזק,
להמשיך לחיות ולחוות את הימים הללו כהמשך לקידוש השם האיום של טלי, בחייה ובמותה.
יהיו דברים אלו לעילוי נשמותיהן הקדושות, הצרורות ודאי בצרור החיים, אמן.
* הכותב הוא הרב האזורי של חבל עזה
צירוף אירועים נורא זה מזכיר את מות שני בני אהרן. לאחר הכנות מרובות ומדוקדקות לקראת חנוכת המשכן, עם ישראל מגיע אל רום הפסגה של השראת שכינה בעם ישראל. דווקא ברגע זה בוחר הקב"ה להעלות בסערה השמימה את המעולים שבעם: שני בני אהרן. אין זה מקרי, זה כבר תוכנן מראש, וכפי שאומר משה לאהרן: "הוא אשר דבר ה', בקרובי אקדש". ואומר שם רש"י: "היכן דבר? ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, אל תקרי בכבודי אלא במכובדי. א"ל משה לאהרן: אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך":
הגוף אינו מסוגל לעכל כזו הופעה אלוקית, כמו בנבואה שכותב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה: "וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה, כמו שנאמר באברהם, 'והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו', וכמו שנאמר בדניאל 'והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח'. כך בעת השראת שכינה, הכלים שאינם מסוגלים להכיל אור כזה נשברים, והשבירה מתגלה עם מות בני אהרן. בעת המשבר אומרת לנו התורה: "וידם אהרן".
אהרן, למרות השאלות הקשות והתמיהות הגדולות, מקבל עליו את הדין, ומכוח זה עם ישראל מתגבר על האסון, מתחזק וממשיך בעבודת ה' במשכן.
גם אנחנו בעיצומה של מהפכת אלוקים, תהליך שהביא את עם ישראל לתשובה אל ארץ ישראל בכלל ואל חבל עזה בפרט. עם ישראל הצביע ברגליים בהמוניו בצעדת יום העצמאות בגוש קטיף. מחזה נפלא כזה לא ראה עם ישראל מזמן: דבקות של רבבות אלפי עמך בית ישראל הצובאים על גוש קטיף ברכב וברגל, ומנסים בכל דרך ושביל להגיע אלינו. פקק של למעלה מ-40 ק"מ של רכבים, פגוש אל פגוש, עד אשקלון מצד אחד ושדרות מצד שני, דבר שלא נראה מעולם במדינה.
במקביל, הצבעת האמון של עם ישראל בארצו ביום המפקד. ההתגייסות ההמונית של אלפים רבים של יהודים טובים ביום ההצבעה ובמפגש פנים אל פנים עם אחינו האהובים שבערים ובעיירות, חיברה את הלבבות ואפשרה לנו להתחבר ולהתקשר עם בית ישראל על בסיס של אמת.
נתקיים בנו "קול דודי דופק", כפשוטו. דפקנו על הדלתות בית ישראל, והפעם דודי לא חמק עבר, והרעיה והדוד נפגשו מתוך אהבה גדולה ומתוך תחושה של ערבות הדדית. מחיצות של שנאה וניכור שניסו להגביה בינינו במשך עשרות שנים נמסו כלא היו. גילינו שהלבבות פתוחים למפגש חי של כל חלקי האומה, שיוליד בעזרת ה' מהפכת אלוקים של בניין עם וחברה מתוך אמונה גדולה, תורה גדולה, והכרה שאכן "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", הנועד לגלות את "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
היום הזה היה בבחינת "הדור קבלוה בימי אחשורוש", תיקון חטא המרגלים על-ידי קבלה מרצון של האהבה הגדולה לכל חבלי ארץ ישראל, בקריאה הגדולה "טובה הארץ מאד מאד".
בעצומו של המהלך הזה נרצחו טלי, שהיתה מבחירי צדקיא, וארבע בנותיה הי"ד. הן היו שותפות פעילות למהלך הנשגב הזה, הן בימים שקדמו לרצח והן ביום ההצבעה. הן נרצחו בדרכן לקלפי, כשהן לבושות בחולצות הכתומות של גוש קטיף ומצוידות בחומר הסברה, כנגד עקירת עם מארצו.
נראה שעם ישראל אינו יכול לעכל מראות אלוקים כאלו, וכפי שאנו בגוש קטיף רואים וחווים זמן רב, הן בנסי פצצות המרגמה, ביד ה' הטובה עלינו בכל השנה, ובגילוי האלקים שראינו בשבועות האחרונים וביום ההצבעה הוא יום הרצח. הסתלקותן של טלי ובנותיה מסמלת יותר מכל את שבירת הכלים, את הגוף שלא יכול להכיל אור כזה. אבל בעזרת ה' נדע גם אנחנו לצאת מתוך השבר הנורא, להתחזק,
להמשיך לחיות ולחוות את הימים הללו כהמשך לקידוש השם האיום של טלי, בחייה ובמותה.
יהיו דברים אלו לעילוי נשמותיהן הקדושות, הצרורות ודאי בצרור החיים, אמן.
* הכותב הוא הרב האזורי של חבל עזה