טורנדו של רגשות מילא את האולם בנווה דקלים. הקלת הניצחון במשאל מכאן וצמרמורות מקפיאה מהפיגוע בכיסופים מכאן תחושות שהנפש אינה יכולה להכיל ביחד. יותר מ-1300 איש נדחסו במקום לכינוס התייחדות, תפילה והודיה על מאורעות ומוראות היממה הקודמת.
רק לפני שבועיים ריחפה חרב החורבן על אזור ההתיישבות שהפריחו במו ידיהם. במאמץ אדירים הצליחו לבלום אותה, לא לפני שגבתה מחיר מוות של מחיקת משפחה יהודית מעל פני האדמה. חקלאי גוש קטיף ופרנסיו, המתנדבים, ראשי המטות, פעילי השטח והפוליטיקאים כולם באו לציין את ההצלחה הכבירה במשאל, אך גם לפרוק, או לתעל את הלם מותן של טלי, הילה, הדר, רוני ומירב, הי"ד.
היו מי שבאו לכנס היישר מבית האבלים של משפחת חטואל, ובפיהם מסר ברור: נסיבות הירצחן המזעזעות של טלי ובנותיה, בדרכן לשכנוע אחרון של המתפקדים, הן העידוד הכואב שיש להתמיד בדרך. עוד בית ועוד משפחה, מדלת לדלת, צריך להוסיף ולהפיץ את בשורת ההתיישבות בארץ, כי רבים מוכנים לשמוע ולהשתכנע.
זו היתה מסקנת הדוברים בכנס, אותה השמיעו לאחר תפילת הלל שלם ודברי זיכרון לנרצחות. מבצע ההסברה הגדול בתולדות המדינה יוסיף להתגלגל, הם הבטיחו, משום שהתברר כחזק יותר מכל קמפיין תקשורתי. לא באותו קצב מטורף של השבועיים האחרונים, וגם לא באותם היקפים, אבל הניצחון הוא בהחלט לא סוף פסוק.
ההצלחה במשאל פרשה על גוש קטיף רוח חדשה של ביטחון עצמי ותקווה. "כל השנים אנחנו משתגעים בעשייה, בבנייה ובהתפתחות. כנראה ששכחנו צדדים חשובים אחרים" אומר ליאור כלפא מנווה דקלים, גזבר מטה המאבק. "בפעילות בין המתפקדים למדנו שאם מראים לאנשים את מה שעשינו פה, אם מראים שגוש קטיף זו אוכלוסייה חמה של מפריחי מדבר, הציבור ערוך לקבל זאת.
"הפעילות במשאל פתחה אותנו למשהו אחר. אנחנו היום באטמוספירה אחרת. התושבים כיום חזקים ומחוסנים יותר, למרות הפיגוע, אבל נכון שבלעדיו היו חגיגות השמחה מרקיעות עד השמים. הרצח גרם לכולנו להתכנסות, אבל זו כנראה מנת חלקנו. קברנו את מתינו באדמה, אבל גם העמקנו בה שורשים. לי ברור כעת שאף אחד לא יוכל לשנות את מה שקורה פה בגוש קטיף. שרון, מהבחינה הזו, ביקש לקלקל ויצא מחזק".
נפלאות הדמוקרטיה
דברים שרואים מגוש קטיף אינם נהירים כל-כך לפוליטיקאים. במערכת הפוליטית, שעדיין מאופיינת בעיקר בערפל, לא בטוחים ששרון לא יביא מהלך עקירה חלופי. אלה הן לא רק ההדלפות העקביות מלשכתו, אלא גם הכוחות הפוליטיים שהובילו אותו לרעיון הנסיגה החד-צדדית, שעדיין משפיעים על הזירה בעוצמה.
חבר הכנסת יובל שטייניץ, שתמך בהתנתקות, מעריך ש"אם שרון יביא תכנית מתונה יותר, כלומר שפחות אזורים ויישובים ייכללו בה והיא תכיל פחות סיכונים היא תעבור".
יש סיכוי שהוא יביא תכנית שאינה כוללת עקירת יישובים?
"כנראה שכל תכנית תכלול הורדת יישובים. הליכוד היה ונשאר 'ימין פרגמטי'", מסביר שטייניץ.
לסגן השר צבי הנדל אין ספק שכוחות פוליטיים ותקשורתיים רבי עוצמה ינסו להחזיר דרך החלון את התכנית שהושלכה ממפתן הדלת: "מבחינת השמאל ועיתונאים בכירים שונים, המשאל שמט הישג שהיה מונח בכף ידם. 30 שנה הם, ביילין ופרס, משניאים את עזה על הציבור הישראלי. פתאום, תוך שבועיים וחצי, אחרי שהסקרים כבר ניבאו להם ניצחון, הקערה התהפכה. ויותר מזה, דווקא בעיירות הפיתוח ובשכונות, שכל השנים מסיתים אותן נגד ההתנחלויות, המתנגדים זכו לרוב מוחץ. כל זה מטריף את דעתם, ולכן הם מגויסים כעת להחזיר תכנית דומה לסדר היום".
לא כך צפוי לקרות?
"ראש הממשלה איננו טיפש. והוא מבין שאם לא יישמע לקול בוחריו הוא עלול להביא להרס מפלגתו. הוא מבין שהמסר העולה מהמשאל הוא שהליכוד אינו מפלגה סמרטוטית, שיש לו אידיאולוגיה. היא ניצחה במערכת הבחירות הקודמת נגד מצנע, וגם וכעת. כלומר, במצב הנוכחי הליכוד שולל עקירת יישובים. למרות שבשלטון של שרון יש לצערי הרבה ציניות ושחיתות, לכל דבר יש גבול. יש כללים בסיסיים לדמוקרטיה, ואם שרון לא רוצה לבעוט בהם הוא חייב להישמע לתנועתו".
דווקא במרחב יש"ע בליכוד, ששורשיו במפלגה תרמו גם הם לניצחון, רואים בתוצאות המשאל ניצחון זמני בלבד. נתן אנגלסמן משילה, חבר מרכז ותיק, מצביע על הזיגזג האידיאולוגי של בכירי הליכוד כהשלכה הפוליטית המרכזית של המשאל: "ההתנהגות של ביבי, לימור וסילבן הוכיחה שהם מנהיגות זמנית בליכוד. הם הראו לכולם עד כמה הם פוחדים מהטרור של אריק שרון וכמה הם ריקים ופוחזים.
"אם נתפקד בהמונינו לליכוד, הם יבינו שהרוח נוטה לכיוון מסוים ויהיו חייבים להתיישר על פיו.
בתקשורת אולי אומרים שהליכוד הופך למפלגת ימין קיצוני, אבל מי שעבר מבית לבית ראה שלרוב עם ישראל יש זיקה לארץ, לעם וגם לתורה. בכירי הליכוד קוראים את המפה, וכבר קיבלנו טלפונים מאחדים שמעוניינים להיפגש אתנו".
ההצעה שלך להתפקד לליכוד רלוונטית לטווח הארוך. איך תתרגמו את הניצחון ברמה המידית להשפעה על שרון שלא יביא תכניות נסיגה נוספות?
"הניצחון במשאל הציל אותנו כרגע, אבל אנחנו צריכים לעבוד לטווח הארוך, ולא הקצר. אם היישובים רוצים להסיר מעליהם את האיום התמידי בעקירה ובטרור, הם צריכים להתפקד לליכוד. המהלך הזה יצמיח הנהגה חדשה שתהיה נאמנה לדרך".
האמריקנים לא מעוניינים בנסיגה
אם בזירה הפנימית תמונת המצב אינה בהירה, במישור הישראלי-אמריקני פני הדברים ברורים לחלוטין. לפחות בחצי השנה הקרובה לא צפוי שום סוג של לחץ אמריקני על ישראל. אם נגרם למישהו נזק בעקבות פארסת ההתנתקות, הרי זה איש אחד ששמו אריאל שרון, ולא ג'ורג' בוש. מעמדו של שרון בוושינגטון בעקבות ההפסד אינו איתן כשהיה, וזו השורה השלילית היחידה במאזן יחסי ישראל אמריקה.
בוש ואנשיו, חסידי יוזמת המלחמה בטרור, נאמני הקו הנצי שמלכתחילה לא הבינו מה נפל על שרון, לא ייכפו נסיגה עכשיו. "אולי קצת יכעסו עליו בבית הלבן, אך בכך העניין יסתיים", מעריך בוב לנג, דובר החוג הרפובליקני בישראל. "בוש נמצא חצי שנה לפני מערכת בחירות. הוא צריך את ישראל בשביל הקול היהודי והוא צריך את הנוצרים הימניים כדי שיתמכו בו ויפעלו למענו בתקופת הבחירות.
"הנוצרים הם אוהבי ישראל ומתנגדי נסיגה, ובשום פנים לא מעוניינים לראות את בוש לוחץ על שרון. מעבר לכך, תכנית הנסיגה תוכננה להתבצע רק בעוד שנה, כלומר לאחר הבחירות, וגם זאת על פי בקשה אמריקנית. כלומר, בכל מקרה האמריקנים לא רוצים נסיגה עכשיו.
"גם התקשורת האמריקנית, עד למשאל, מיעטה לעסוק בישראל. אם תפתח CNN או ניו-יורק טיימס תראה שישראל בקושי מופיעה. בעוד ימים אחדים המצב הזה יחזור. את האמריקנים מעניין עכשיו המצב הכלכלי והמלחמה בעיראק. אין להם שום כוונה ללחוץ על ישראל, וכל הדיבורים על לחץ הם אולי מדמיונם של ראש הממשלה ואנשיו".
אם צפויה בקשה אמריקנית כלשהי מישראל, מעריך לנג, היא תהיה לעכב את הנסיגה: "כידוע, האמריקנים מעולם לא התלהבו מתכנית שרון. היא שיבשה להם את עקרונות המלחמה בטרור, ולמעשה הם הופתעו מכל העניין. אבל שרון לחץ, ואמריקה לא יכלה שלא להראות לערבים שאינה תומכת בנסיגות, ולכן נעתרה. אם כעת שרון ישוב ויציג תכנית נסיגה בפני בוש, הוא ייענה בשלילה. הנשיא, שראה מה קרה, יבקש ממנו להמתין עד לאחר הבחירות".
קלפיות מטעם משפחת שרון
חזרה לשטח. ביום שאחרי המשאל חוץ מהפיגוע ולהבדיל ממנו יש דבר נוסף שאינו מאפשר למתנגדי ההתנתקות להירגע. מכל עבר הם מוצפים בדיווחים ובעדויות על מעשים בלתי כשרים בקלפיות. משקיפים, מטעם המתנגדים כמובן, שנדחקו ממקומם והתקשו לפקח על טוהר ההצבעה;
מצביעים שלא הופיעו בספר הבוחרים והותר להם להצביע; אחרים, שהיו רשומים, אך העידו על חשש מידו הארוכה של עומרי שרון ועל איומים שונים שבצלם "גיבשו את עמדתם" ביחס לשאלת ההתנתקות; קלפיות שנפתחו נסגרו והוזזו ערב המשאל, ואפילו במהלכו, כנראה מתוך מחשבה שהדבר ישפיע על התפלגות ההצבעה.
לידי הגיעו טענות על אי סדרים ברמלה, לוד, גבעתיים, רמת גן, חדרה, עפולה, קריית אתא, שפרעם, רמת הגולן ועמק יזרעאל. צריך לומר שלא בכל המקרים מדובר בעדות ראייה ישירה. מסיבה שאינה ברורה, הדוברים גם נרתעים מלחשוף את שמם בעיתון, ואפילו את הקלפי שבה פעלו.
הניסיון ימי בחירות קודמים, מלמד שתמיד ישנן תלונות על מעשים בלתי כשרים. בחירות פנימיות במפלגות הגדולות נוטות להיות עוד פחות נקיות (די להיזכר בבחירת רשימת הליכוד לכנסת אשתקד, בהתמודדות בין אברום בורג ובן אליעזר ובפרשת אדיסו מסאלה בעבודה). אלא שבפעם הזו נשברו כל השיאים. כמות התלונות ועוצמתן חורגת מכל מה שהיה מוכר עד כה, וקצרה היריעה מלמנות את כולן.
בתוך שלל התרגילים והלכלוכים ניתן כנראה לזהות שיטה אחת שדי חזרה על עצמה, ונקראה בשם 'מנהל אתר הקלפי'. לצד יושב ראש ועדת הקלפי, שנקבע להיות עורך דין חיצוני ובדרך כלל היה כזה, מינתה מנהלת הליכוד מנהל אתר. סמכויותיו של האחרון היו דומות לאלה של הראשון. ה'מנהל' היה כמובן איש מטעם משפחת שרון, ש'סייע' כמיטב יכולתו למצביעים לשים את הפתק הנכון.
כך למשל בוטלה בבוקר המשאל הקלפי בשפרעם והוזזה לקריית אתא. שם ציפה למצביעים הדרוזים מנהל אתר, שגם הציג עצמו כיועץ שרון למגזר הערבי. במסגרת תפקידו המשולב הוא הזכיר למצביע אחד איזה פתק עליו לשלשל כדי לקבל את הדירה ש"עומרי שרון הבטיח לי". במקרים אחרים לא נזקקו לאיומים מפורשים כל-כך. עצם נוכחותו בקלפי הבהירה לבאים מה עליהם לעשות.
מקרה דומה התרחש בלוד, שם התגייסו ראש העיר וסגנו למען ההתנתקות. הסגן ניסה לשכנע את המצביעים לתמוך בנסיגה. כשהתברר לו שהרוב נגד התכנית, הוא ביקש לחדור לקלפי בתואנות שונות כדי להביא לסגירתה. הדבר כמובן לא היה בסמכותו, ולכן הוא נדחה בידי היו"ר המקומי.
במקביל ניהל ראש העירייה משרד בתוך מתחם הקלפי, וגם שם הפעילו השניים את השפעתם על המצביעים בעד הנסיגה. בלוד הסתיים האירוע בהפגנה ספונטנית של עובדי העירייה נגד השניים, והם נאלצו להתקפל.
מקרה משעשע אחר התרחש במודיעין, שם הודיע מאן דהוא למנהל האתר כי "בעוד שעתיים ראש הממשלה מגיע אליך. תתכונן". הלה נכנס לאקסטזה של פעילות, תלה כרזות בעד ההתנתקות וביקש בכל לב מהפעילים נגד התכנית להוריד את שלטיהם. הוא נענה בסירוב, ונאלץ להמתין איתם שעות ארוכות עד שהבין שמישהו היתל בו. שרון לא חלם לבוא למודיעין. כשקלט את העניין פרש לביתו.
ובאופן רציני, קשה להעריך מה השפעת המעשים הבלתי כשירים על התוצאות הסופיות. חלק מן הפעילים אינם סבורים שלתרגילים היה אפקט ממשי. אחרים משוכנעים שללא התכסיסים, היה הפער לטובת המתנגדים גדול עוד יותר.
תכניות בלי עקירה
תוצאות משאל ההתנתקות הן הרבה יותר מסתם ניצחון של האגף הנצי בליכוד. בראש ובראשונה זהו ניצחון פוליטי ראשון של הימין האידיאולוגי הטהור לא הימין המתחפש מאז רצח רבין. הטענה הוותיקה של המתנחלים כי בציבור, שלא כמו בתקשורת, הם זוכים לתמיכה רחבה, זכתה להוכחה בלתי ניתנת לערעור.
שרון ביקש את רשות הליכודניקים לעקור יישובים ונענה בלאו רועם. הצבעת אמון אישית בשרון? התחייבויות לבוש? הסכמים עם קונדוליסה? נשיקות על הקרחת של וייסלגס? הכל טוב ויפה, אמר הליכודניק, אך רק שני בחשיבותו לשיקול של גירוש מתיישבים מביתם.
הקונצנזוס של מפלגת השלטון שיגר מסר ברור לעולם ולמתיישבים גם יחד: המתנחלים, הפייגלינים, נוער הגבעות ונוער החולות, כולם אזרחים שווי זכויות שלא יסולקו מבתיהם, אפילו אם אריק מלך ההתנחלויות יחליט על כך. כזאת לא ייעשה במקומותינו, ואי אפשר להיות יותר ברור.
הכרעת מתפקדי הליכוד יכולה וצריכה לסמן את סיום תקופת ההדרה של המתנחלים ותומכיהם מן הקונצנזוס. תוצאות המשאל וזה מה שמרגיז כל-כך את השמאל מחזירות את הימין האידיאולוגי ללב העשייה הפוליטית והמדינית. אחרי שנים של קרב מאסף נגד רוחות הרפאים של אוסלו ורצח רבין, שב הסומק ללחיים הימניות.
התמיכה העממית הרחבה של מתפקדי הליכוד במתנחלים הבהירה שרעיון ההתיישבות בכל הארץ חי ובועט. תוצאות המשאל צורבות בתודעת הציבור והמערכת הפוליטית את קצה הזעזוע הצפוי כאן אם מהלך של עקירה ייצא אי פעם לפועל. שרון הניף את החרב מעל אזורים (שהיו) פחות אהודים בציבור הרחב, וכשל. מעט ראשי ממשלה יעזו כעת להעמיד עצמם באותו מקום. אם אחד הלקחים מרצח רבין היה שאי אפשר לדרוס את המתנחלים, הרי שמשאל ההתנתקות מאותת שכמעט בלתי אפשרי יהיה להוציא אותו מבתיו, ועל הציבוריות הישראלית להשלים עם כך.
שרון של אחרי המשאל יוצג מן הסתם כראש ממשלה צולע. שלוש שנים מטפחים אותו הפרשנים בגלל הבטחותיו ל"ויתורים כואבים". כעת, מתוך מחשבה שרק כך יציל את מעמדו, ולאחר שמפלגתו הצילה אותו מעצמו, הוא עלול להתפתות פעם נוספת לתיאורים העיתונאיים ולנסות לפגוע בהתיישבות בדרכים אחרות.
כאן צריך להיכנס לתמונה הימין הפנים-והחוץ-פרלמנטרי, זה שמחזיק בידיו את המפתח לעתידו הפוליטי של אריק. הפעולה הדחופה המתחייבת היא שימור רוב קואליציוני לשרון כמובן בתנאי שיציית לתוצאות המשאל. אך במעשה הפוליטי המידי אין די. את המומנטום של הניצחון בשטח חייב הימין להעלות מדרגה, אל הזירה המדינית. ההצלחה במשאל פותחת בפני הימין חלון הזדמנויות נדיר להשפיע השפעה דרמטית על תחום שהשמאל התנחל בו באופן בלעדי. זו אינה רק זכותו, אלא אחריותו וחובתו הלאומית. העיניים נשואות כעת אל המנצח, ועליו לספק תשובות.
מתוך שלל הטיעונים (הכושלים) ששטח שרון בתקופת המשאל היה אחד שהחזיק מים, והוא הנימוק שוואקום מדיני מתמלא ביוזמות לא רצויות. יוזמות כאלה, פחות משהן מזיקות לישראל, מקלקלות את היציבות הפוליטית של המחנה הלאומי. כדי שהתהליך הזה לא יתרחש, כדי שלשרון יהיה קרש מדיני להיתלות בו, כדי שהזרקורים לא יופנו שוב לאיילון ולביילין וכדי שהימין אכן יישאר רלוונטי, הוא חייב להציב על סדר היום תכנית מדינית ריאלית.
בצנרת יש כבר כמה הצעות. יש תכנית בלתי גמורה של מועצת יש"ע. יש תכנית לפייגלין. יש תכניות לאיתם, לליברמן, לאלון, לשרנסקי, ללנדאו ולמי לא. כל הגופים והאישים הללו חייבים להתכנס סוף סוף סביב תכנית מוסכמת אחת, ולמשוך אחריהם את הליכוד ואת כל המדינה. יש כבר רחשי רקע בכיוון הזה, אך הם לא מספיקים. בפעם הזאת מוטלת על שלוחיהם הפוליטיים של נאמני ההתיישבות האחריות ההיסטורית להסיט את כדור השלג המדיני מן המדרון התלול של אוסלו. לראשונה מזה עשור יש להם גב ציבורי רחב דיו לעשות זאת, ועליהם לשחק את המשחק עד הסוף.
על דבר אחד ודאי לא יהיה ביניהם ויכוח. בסעיף הראשון של תכנית הימין ייאמר כי את מתיישבי יש"ע לא עוקרים מבתיהם, ובטח שלא בגלל גחמה שלטונית. זה מה שקבעו השבוע מתפקדי הליכוד, ואידך זיל גמור.
רק לפני שבועיים ריחפה חרב החורבן על אזור ההתיישבות שהפריחו במו ידיהם. במאמץ אדירים הצליחו לבלום אותה, לא לפני שגבתה מחיר מוות של מחיקת משפחה יהודית מעל פני האדמה. חקלאי גוש קטיף ופרנסיו, המתנדבים, ראשי המטות, פעילי השטח והפוליטיקאים כולם באו לציין את ההצלחה הכבירה במשאל, אך גם לפרוק, או לתעל את הלם מותן של טלי, הילה, הדר, רוני ומירב, הי"ד.
היו מי שבאו לכנס היישר מבית האבלים של משפחת חטואל, ובפיהם מסר ברור: נסיבות הירצחן המזעזעות של טלי ובנותיה, בדרכן לשכנוע אחרון של המתפקדים, הן העידוד הכואב שיש להתמיד בדרך. עוד בית ועוד משפחה, מדלת לדלת, צריך להוסיף ולהפיץ את בשורת ההתיישבות בארץ, כי רבים מוכנים לשמוע ולהשתכנע.
זו היתה מסקנת הדוברים בכנס, אותה השמיעו לאחר תפילת הלל שלם ודברי זיכרון לנרצחות. מבצע ההסברה הגדול בתולדות המדינה יוסיף להתגלגל, הם הבטיחו, משום שהתברר כחזק יותר מכל קמפיין תקשורתי. לא באותו קצב מטורף של השבועיים האחרונים, וגם לא באותם היקפים, אבל הניצחון הוא בהחלט לא סוף פסוק.
ההצלחה במשאל פרשה על גוש קטיף רוח חדשה של ביטחון עצמי ותקווה. "כל השנים אנחנו משתגעים בעשייה, בבנייה ובהתפתחות. כנראה ששכחנו צדדים חשובים אחרים" אומר ליאור כלפא מנווה דקלים, גזבר מטה המאבק. "בפעילות בין המתפקדים למדנו שאם מראים לאנשים את מה שעשינו פה, אם מראים שגוש קטיף זו אוכלוסייה חמה של מפריחי מדבר, הציבור ערוך לקבל זאת.
"הפעילות במשאל פתחה אותנו למשהו אחר. אנחנו היום באטמוספירה אחרת. התושבים כיום חזקים ומחוסנים יותר, למרות הפיגוע, אבל נכון שבלעדיו היו חגיגות השמחה מרקיעות עד השמים. הרצח גרם לכולנו להתכנסות, אבל זו כנראה מנת חלקנו. קברנו את מתינו באדמה, אבל גם העמקנו בה שורשים. לי ברור כעת שאף אחד לא יוכל לשנות את מה שקורה פה בגוש קטיף. שרון, מהבחינה הזו, ביקש לקלקל ויצא מחזק".
נפלאות הדמוקרטיה
דברים שרואים מגוש קטיף אינם נהירים כל-כך לפוליטיקאים. במערכת הפוליטית, שעדיין מאופיינת בעיקר בערפל, לא בטוחים ששרון לא יביא מהלך עקירה חלופי. אלה הן לא רק ההדלפות העקביות מלשכתו, אלא גם הכוחות הפוליטיים שהובילו אותו לרעיון הנסיגה החד-צדדית, שעדיין משפיעים על הזירה בעוצמה.
חבר הכנסת יובל שטייניץ, שתמך בהתנתקות, מעריך ש"אם שרון יביא תכנית מתונה יותר, כלומר שפחות אזורים ויישובים ייכללו בה והיא תכיל פחות סיכונים היא תעבור".
יש סיכוי שהוא יביא תכנית שאינה כוללת עקירת יישובים?
"כנראה שכל תכנית תכלול הורדת יישובים. הליכוד היה ונשאר 'ימין פרגמטי'", מסביר שטייניץ.
לסגן השר צבי הנדל אין ספק שכוחות פוליטיים ותקשורתיים רבי עוצמה ינסו להחזיר דרך החלון את התכנית שהושלכה ממפתן הדלת: "מבחינת השמאל ועיתונאים בכירים שונים, המשאל שמט הישג שהיה מונח בכף ידם. 30 שנה הם, ביילין ופרס, משניאים את עזה על הציבור הישראלי. פתאום, תוך שבועיים וחצי, אחרי שהסקרים כבר ניבאו להם ניצחון, הקערה התהפכה. ויותר מזה, דווקא בעיירות הפיתוח ובשכונות, שכל השנים מסיתים אותן נגד ההתנחלויות, המתנגדים זכו לרוב מוחץ. כל זה מטריף את דעתם, ולכן הם מגויסים כעת להחזיר תכנית דומה לסדר היום".
לא כך צפוי לקרות?
"ראש הממשלה איננו טיפש. והוא מבין שאם לא יישמע לקול בוחריו הוא עלול להביא להרס מפלגתו. הוא מבין שהמסר העולה מהמשאל הוא שהליכוד אינו מפלגה סמרטוטית, שיש לו אידיאולוגיה. היא ניצחה במערכת הבחירות הקודמת נגד מצנע, וגם וכעת. כלומר, במצב הנוכחי הליכוד שולל עקירת יישובים. למרות שבשלטון של שרון יש לצערי הרבה ציניות ושחיתות, לכל דבר יש גבול. יש כללים בסיסיים לדמוקרטיה, ואם שרון לא רוצה לבעוט בהם הוא חייב להישמע לתנועתו".
דווקא במרחב יש"ע בליכוד, ששורשיו במפלגה תרמו גם הם לניצחון, רואים בתוצאות המשאל ניצחון זמני בלבד. נתן אנגלסמן משילה, חבר מרכז ותיק, מצביע על הזיגזג האידיאולוגי של בכירי הליכוד כהשלכה הפוליטית המרכזית של המשאל: "ההתנהגות של ביבי, לימור וסילבן הוכיחה שהם מנהיגות זמנית בליכוד. הם הראו לכולם עד כמה הם פוחדים מהטרור של אריק שרון וכמה הם ריקים ופוחזים.
"אם נתפקד בהמונינו לליכוד, הם יבינו שהרוח נוטה לכיוון מסוים ויהיו חייבים להתיישר על פיו.
בתקשורת אולי אומרים שהליכוד הופך למפלגת ימין קיצוני, אבל מי שעבר מבית לבית ראה שלרוב עם ישראל יש זיקה לארץ, לעם וגם לתורה. בכירי הליכוד קוראים את המפה, וכבר קיבלנו טלפונים מאחדים שמעוניינים להיפגש אתנו".
ההצעה שלך להתפקד לליכוד רלוונטית לטווח הארוך. איך תתרגמו את הניצחון ברמה המידית להשפעה על שרון שלא יביא תכניות נסיגה נוספות?
"הניצחון במשאל הציל אותנו כרגע, אבל אנחנו צריכים לעבוד לטווח הארוך, ולא הקצר. אם היישובים רוצים להסיר מעליהם את האיום התמידי בעקירה ובטרור, הם צריכים להתפקד לליכוד. המהלך הזה יצמיח הנהגה חדשה שתהיה נאמנה לדרך".
האמריקנים לא מעוניינים בנסיגה
אם בזירה הפנימית תמונת המצב אינה בהירה, במישור הישראלי-אמריקני פני הדברים ברורים לחלוטין. לפחות בחצי השנה הקרובה לא צפוי שום סוג של לחץ אמריקני על ישראל. אם נגרם למישהו נזק בעקבות פארסת ההתנתקות, הרי זה איש אחד ששמו אריאל שרון, ולא ג'ורג' בוש. מעמדו של שרון בוושינגטון בעקבות ההפסד אינו איתן כשהיה, וזו השורה השלילית היחידה במאזן יחסי ישראל אמריקה.
בוש ואנשיו, חסידי יוזמת המלחמה בטרור, נאמני הקו הנצי שמלכתחילה לא הבינו מה נפל על שרון, לא ייכפו נסיגה עכשיו. "אולי קצת יכעסו עליו בבית הלבן, אך בכך העניין יסתיים", מעריך בוב לנג, דובר החוג הרפובליקני בישראל. "בוש נמצא חצי שנה לפני מערכת בחירות. הוא צריך את ישראל בשביל הקול היהודי והוא צריך את הנוצרים הימניים כדי שיתמכו בו ויפעלו למענו בתקופת הבחירות.
"הנוצרים הם אוהבי ישראל ומתנגדי נסיגה, ובשום פנים לא מעוניינים לראות את בוש לוחץ על שרון. מעבר לכך, תכנית הנסיגה תוכננה להתבצע רק בעוד שנה, כלומר לאחר הבחירות, וגם זאת על פי בקשה אמריקנית. כלומר, בכל מקרה האמריקנים לא רוצים נסיגה עכשיו.
"גם התקשורת האמריקנית, עד למשאל, מיעטה לעסוק בישראל. אם תפתח CNN או ניו-יורק טיימס תראה שישראל בקושי מופיעה. בעוד ימים אחדים המצב הזה יחזור. את האמריקנים מעניין עכשיו המצב הכלכלי והמלחמה בעיראק. אין להם שום כוונה ללחוץ על ישראל, וכל הדיבורים על לחץ הם אולי מדמיונם של ראש הממשלה ואנשיו".
אם צפויה בקשה אמריקנית כלשהי מישראל, מעריך לנג, היא תהיה לעכב את הנסיגה: "כידוע, האמריקנים מעולם לא התלהבו מתכנית שרון. היא שיבשה להם את עקרונות המלחמה בטרור, ולמעשה הם הופתעו מכל העניין. אבל שרון לחץ, ואמריקה לא יכלה שלא להראות לערבים שאינה תומכת בנסיגות, ולכן נעתרה. אם כעת שרון ישוב ויציג תכנית נסיגה בפני בוש, הוא ייענה בשלילה. הנשיא, שראה מה קרה, יבקש ממנו להמתין עד לאחר הבחירות".
קלפיות מטעם משפחת שרון
חזרה לשטח. ביום שאחרי המשאל חוץ מהפיגוע ולהבדיל ממנו יש דבר נוסף שאינו מאפשר למתנגדי ההתנתקות להירגע. מכל עבר הם מוצפים בדיווחים ובעדויות על מעשים בלתי כשרים בקלפיות. משקיפים, מטעם המתנגדים כמובן, שנדחקו ממקומם והתקשו לפקח על טוהר ההצבעה;
מצביעים שלא הופיעו בספר הבוחרים והותר להם להצביע; אחרים, שהיו רשומים, אך העידו על חשש מידו הארוכה של עומרי שרון ועל איומים שונים שבצלם "גיבשו את עמדתם" ביחס לשאלת ההתנתקות; קלפיות שנפתחו נסגרו והוזזו ערב המשאל, ואפילו במהלכו, כנראה מתוך מחשבה שהדבר ישפיע על התפלגות ההצבעה.
לידי הגיעו טענות על אי סדרים ברמלה, לוד, גבעתיים, רמת גן, חדרה, עפולה, קריית אתא, שפרעם, רמת הגולן ועמק יזרעאל. צריך לומר שלא בכל המקרים מדובר בעדות ראייה ישירה. מסיבה שאינה ברורה, הדוברים גם נרתעים מלחשוף את שמם בעיתון, ואפילו את הקלפי שבה פעלו.
הניסיון ימי בחירות קודמים, מלמד שתמיד ישנן תלונות על מעשים בלתי כשרים. בחירות פנימיות במפלגות הגדולות נוטות להיות עוד פחות נקיות (די להיזכר בבחירת רשימת הליכוד לכנסת אשתקד, בהתמודדות בין אברום בורג ובן אליעזר ובפרשת אדיסו מסאלה בעבודה). אלא שבפעם הזו נשברו כל השיאים. כמות התלונות ועוצמתן חורגת מכל מה שהיה מוכר עד כה, וקצרה היריעה מלמנות את כולן.
בתוך שלל התרגילים והלכלוכים ניתן כנראה לזהות שיטה אחת שדי חזרה על עצמה, ונקראה בשם 'מנהל אתר הקלפי'. לצד יושב ראש ועדת הקלפי, שנקבע להיות עורך דין חיצוני ובדרך כלל היה כזה, מינתה מנהלת הליכוד מנהל אתר. סמכויותיו של האחרון היו דומות לאלה של הראשון. ה'מנהל' היה כמובן איש מטעם משפחת שרון, ש'סייע' כמיטב יכולתו למצביעים לשים את הפתק הנכון.
כך למשל בוטלה בבוקר המשאל הקלפי בשפרעם והוזזה לקריית אתא. שם ציפה למצביעים הדרוזים מנהל אתר, שגם הציג עצמו כיועץ שרון למגזר הערבי. במסגרת תפקידו המשולב הוא הזכיר למצביע אחד איזה פתק עליו לשלשל כדי לקבל את הדירה ש"עומרי שרון הבטיח לי". במקרים אחרים לא נזקקו לאיומים מפורשים כל-כך. עצם נוכחותו בקלפי הבהירה לבאים מה עליהם לעשות.
מקרה דומה התרחש בלוד, שם התגייסו ראש העיר וסגנו למען ההתנתקות. הסגן ניסה לשכנע את המצביעים לתמוך בנסיגה. כשהתברר לו שהרוב נגד התכנית, הוא ביקש לחדור לקלפי בתואנות שונות כדי להביא לסגירתה. הדבר כמובן לא היה בסמכותו, ולכן הוא נדחה בידי היו"ר המקומי.
במקביל ניהל ראש העירייה משרד בתוך מתחם הקלפי, וגם שם הפעילו השניים את השפעתם על המצביעים בעד הנסיגה. בלוד הסתיים האירוע בהפגנה ספונטנית של עובדי העירייה נגד השניים, והם נאלצו להתקפל.
מקרה משעשע אחר התרחש במודיעין, שם הודיע מאן דהוא למנהל האתר כי "בעוד שעתיים ראש הממשלה מגיע אליך. תתכונן". הלה נכנס לאקסטזה של פעילות, תלה כרזות בעד ההתנתקות וביקש בכל לב מהפעילים נגד התכנית להוריד את שלטיהם. הוא נענה בסירוב, ונאלץ להמתין איתם שעות ארוכות עד שהבין שמישהו היתל בו. שרון לא חלם לבוא למודיעין. כשקלט את העניין פרש לביתו.
ובאופן רציני, קשה להעריך מה השפעת המעשים הבלתי כשירים על התוצאות הסופיות. חלק מן הפעילים אינם סבורים שלתרגילים היה אפקט ממשי. אחרים משוכנעים שללא התכסיסים, היה הפער לטובת המתנגדים גדול עוד יותר.
תכניות בלי עקירה
תוצאות משאל ההתנתקות הן הרבה יותר מסתם ניצחון של האגף הנצי בליכוד. בראש ובראשונה זהו ניצחון פוליטי ראשון של הימין האידיאולוגי הטהור לא הימין המתחפש מאז רצח רבין. הטענה הוותיקה של המתנחלים כי בציבור, שלא כמו בתקשורת, הם זוכים לתמיכה רחבה, זכתה להוכחה בלתי ניתנת לערעור.
שרון ביקש את רשות הליכודניקים לעקור יישובים ונענה בלאו רועם. הצבעת אמון אישית בשרון? התחייבויות לבוש? הסכמים עם קונדוליסה? נשיקות על הקרחת של וייסלגס? הכל טוב ויפה, אמר הליכודניק, אך רק שני בחשיבותו לשיקול של גירוש מתיישבים מביתם.
הקונצנזוס של מפלגת השלטון שיגר מסר ברור לעולם ולמתיישבים גם יחד: המתנחלים, הפייגלינים, נוער הגבעות ונוער החולות, כולם אזרחים שווי זכויות שלא יסולקו מבתיהם, אפילו אם אריק מלך ההתנחלויות יחליט על כך. כזאת לא ייעשה במקומותינו, ואי אפשר להיות יותר ברור.
הכרעת מתפקדי הליכוד יכולה וצריכה לסמן את סיום תקופת ההדרה של המתנחלים ותומכיהם מן הקונצנזוס. תוצאות המשאל וזה מה שמרגיז כל-כך את השמאל מחזירות את הימין האידיאולוגי ללב העשייה הפוליטית והמדינית. אחרי שנים של קרב מאסף נגד רוחות הרפאים של אוסלו ורצח רבין, שב הסומק ללחיים הימניות.
התמיכה העממית הרחבה של מתפקדי הליכוד במתנחלים הבהירה שרעיון ההתיישבות בכל הארץ חי ובועט. תוצאות המשאל צורבות בתודעת הציבור והמערכת הפוליטית את קצה הזעזוע הצפוי כאן אם מהלך של עקירה ייצא אי פעם לפועל. שרון הניף את החרב מעל אזורים (שהיו) פחות אהודים בציבור הרחב, וכשל. מעט ראשי ממשלה יעזו כעת להעמיד עצמם באותו מקום. אם אחד הלקחים מרצח רבין היה שאי אפשר לדרוס את המתנחלים, הרי שמשאל ההתנתקות מאותת שכמעט בלתי אפשרי יהיה להוציא אותו מבתיו, ועל הציבוריות הישראלית להשלים עם כך.
שרון של אחרי המשאל יוצג מן הסתם כראש ממשלה צולע. שלוש שנים מטפחים אותו הפרשנים בגלל הבטחותיו ל"ויתורים כואבים". כעת, מתוך מחשבה שרק כך יציל את מעמדו, ולאחר שמפלגתו הצילה אותו מעצמו, הוא עלול להתפתות פעם נוספת לתיאורים העיתונאיים ולנסות לפגוע בהתיישבות בדרכים אחרות.
כאן צריך להיכנס לתמונה הימין הפנים-והחוץ-פרלמנטרי, זה שמחזיק בידיו את המפתח לעתידו הפוליטי של אריק. הפעולה הדחופה המתחייבת היא שימור רוב קואליציוני לשרון כמובן בתנאי שיציית לתוצאות המשאל. אך במעשה הפוליטי המידי אין די. את המומנטום של הניצחון בשטח חייב הימין להעלות מדרגה, אל הזירה המדינית. ההצלחה במשאל פותחת בפני הימין חלון הזדמנויות נדיר להשפיע השפעה דרמטית על תחום שהשמאל התנחל בו באופן בלעדי. זו אינה רק זכותו, אלא אחריותו וחובתו הלאומית. העיניים נשואות כעת אל המנצח, ועליו לספק תשובות.
מתוך שלל הטיעונים (הכושלים) ששטח שרון בתקופת המשאל היה אחד שהחזיק מים, והוא הנימוק שוואקום מדיני מתמלא ביוזמות לא רצויות. יוזמות כאלה, פחות משהן מזיקות לישראל, מקלקלות את היציבות הפוליטית של המחנה הלאומי. כדי שהתהליך הזה לא יתרחש, כדי שלשרון יהיה קרש מדיני להיתלות בו, כדי שהזרקורים לא יופנו שוב לאיילון ולביילין וכדי שהימין אכן יישאר רלוונטי, הוא חייב להציב על סדר היום תכנית מדינית ריאלית.
בצנרת יש כבר כמה הצעות. יש תכנית בלתי גמורה של מועצת יש"ע. יש תכנית לפייגלין. יש תכניות לאיתם, לליברמן, לאלון, לשרנסקי, ללנדאו ולמי לא. כל הגופים והאישים הללו חייבים להתכנס סוף סוף סביב תכנית מוסכמת אחת, ולמשוך אחריהם את הליכוד ואת כל המדינה. יש כבר רחשי רקע בכיוון הזה, אך הם לא מספיקים. בפעם הזאת מוטלת על שלוחיהם הפוליטיים של נאמני ההתיישבות האחריות ההיסטורית להסיט את כדור השלג המדיני מן המדרון התלול של אוסלו. לראשונה מזה עשור יש להם גב ציבורי רחב דיו לעשות זאת, ועליהם לשחק את המשחק עד הסוף.
על דבר אחד ודאי לא יהיה ביניהם ויכוח. בסעיף הראשון של תכנית הימין ייאמר כי את מתיישבי יש"ע לא עוקרים מבתיהם, ובטח שלא בגלל גחמה שלטונית. זה מה שקבעו השבוע מתפקדי הליכוד, ואידך זיל גמור.