איוב וחמשת בנותיו
איך אוכל להתייצב ולנסות לנחם את דוד חטואל, איוב של ימינו, בצערו הבלתי נתפס?? טלי, רוני, הדר, הילה, מירב והתינוק שעדיין לא ראה אור נרצחו על ידי יצורים שאפילו חיות אי אפשר לקרוא להם. פתחו באש על המשפחה, ואחר-כך ניגשו וירו שני כדורים בראש כל אחת מהנרצחות כדי לוודא הריגה. ולאלה אתם רוצים לתת את הבית של משפחת חטואל? עם הרהיטים, עם הספרים, עם הצעצועים, עם מים זורמים בברזים וחשמל בשקעים?
כמו איוב, נאמר: "ארץ אל תכסי דמם ואל יהי מקום לזעקתם". אל רחל וייס ושלושת ילדיה, אל משפחת סחווסחורדר ואל חנה ושבעת בניה נצרף את טלי ובנותיה, בסאגה המתמשכת של גיבורות עמנו מעולם.
מאוהב לאויב
באחד הסיפורים של ש"י עגנון הופך הרוח מאויב לאוהב. אריק שרון, במציאות, הפך מאוהב לאויב.
ההתבטאויות שלו ושלחלק משריו כלפי מתיישבי גוש קטיף וכלפי אוהבי ארץ ישראל הזכירו לי ימים קשים (פרופלורים, בכיינים...), אך תוצאות המשאל בליכוד השיבו להם כגמולם, ובגדול. אל תפחדו חברי, אריק שרון היום אינו אריה פצוע. שרון, אולמרט, מופז, גדעון עזרא, ציפי לבני, סילבן, ביבי ולימור הם כולם ביחד וכל אחד לחוד ברווזים צולעים.
פעמים רבות, בסערת הקרב חוטף מישהו כדור וממשיך כאילו לא קרה כלום. את זה הוא יכול לעשות כמה שעות או כמה ימים, אבל הוא פגוע. הם ימשיכו להתנהג כאילו הם ממשיכים כרגיל, אבל כל המתנשאים, המתחנפים, האופורטוניסטים והבוגדניים הם כרגע ברווזים צולעים.
את זה לא נשכח להם כשינסו לשחק לנו את גיבורי האומה בעתיד הקרוב, וכך יתייחסו אליהם בעולם הפוליטי. ראיתם את הנפיחות של אולמרט? שמעתם את אריק קורא: "אם אתם מאמינים בי, תצביעו כן"? לי זה מזכיר את האטד במשל יותם. אז באו חברי הליכוד, ולימדו אותם שיעור בצניעות: "אל יתהלל חוגר כמפתח". כן, ה'עמך' של הליכוד, בערים הגדולות ובעיירות הפיתוח, עם אלי מויאל משדרות וחבריו, נתנו להם שיעור במה זה ליכודניקים אמיתיים.
איך היתה סבתא ברונצ'ה, אמי המנוחה, אומרת? לא למהר. "לט לט", הם יבינו את זה בסוף. קצת ענווה לא הזיקה מעולם.
החרדים בני בריתנו
יש כל מיני 'צדיקים' בקרב מחננו המלינים תמיד "למה לא התנחלנו בלבבות?". על כך שאנחנו איננו 'גשר' אל החילונים. ומה עם החרדים? למה אנו לא מחפשים את הקשר ואת האחדות עם הציבור החרדי? הציבור החרדי התייצב יחד אתנו במלחמה על ארץ ישראל.
ח"כ הרב מאיר פרוש הקים מטה כאילו אלו בחירות שלו עצמו לכנסת, ופעל יומם ולילה לשכנע חברי ליכוד להצביע למען ארץ ישראל. ברוך מרזל הביא מכתבי תמיכה מהאדמו"רים מסדיגורא, בויאן, קרלין, בוסטון, צאנז, ארלוי ועוד. התייצבו איתנו במעבק הרב ברלנד מ'שובו בנים', הרב בצרי, הרב מאזוז, הרבנים ברוך, רפאל ודוד אבוחצירא, הרב פינטו, הרבנים אלשווילי, הרב אברג'יל, הרב שלמה מחפוד, הרב נתן בוקובזה, המקובל הרב יצחק כדורי, הרב עובדיה יוסף, הרב קנייבסקי, כל רבני חב"ד ובראשם הרב גערליצקי, והרב הלפרין.
כל אלה בנוסף לרבנינו ומורינו, רבני הציבור הדתי-לאומי ובראשם הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו. והזכרתי כאן רק מעט מכל גדולי הדור ומנהיגיו שעמדו איתנו במערכה שנראתה חסרת סיכוי.
אני קורא כל יום את 'המודיע'. האמינו לי שבשבועות האחרונים הוא היה מעין ביטאון מועצת יש"ע. העיתון 'שופר' של הרב אמנון יצחק פרסם כתבת ענק לטובתנו, והשבועון 'שעה טובה' היה מלא כולו תמונות וכתבות על גוש קטיף ותושביו.
ידידי, אנשי המחנה החרדי, תודה לכם. השארתם בלבי זיק אדיר של הזדהות יהודית, של אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל.
התשקורת השמאלנית מודה
הפעם הם אומרים זאת בעצמם.
בגיליון האחרון של 'העין השביעית', כתב העת של העיתונות בישראל, כותב העורך, עוזי בנזימן (הארץ) מאמר מערכת, שכותרתו "התקשורת שמאלנית". בין השאר הוא תוהה עד כמה היתה התקשורת ממררת את חייו של אריק שרון אם היה מחליט "לא על נסיגה מרצועת עזה אלא על סיפוח מעלה אדומים".
לסיכום כותב בנזימן: "אין הסבר להיסחפותם של רוב העיתונאים אחר תכנית ההינתקות, לבד מהטייתם האידיאולוגית. בכך שיחקה העיתונות לידיהם של מבקריה, הטוענים שהיא שמאלנית ושעמדותיה האידיאולוגיות קובעות את גישתה המקצועית". תודה לך, עוזי בנזימן.
ראינו את התשקורת השמאלנית בשבועות האחרונים: סתמו את הפה של יעקב רוטבליט, שכתב בזמנו את 'שיר לשלום', כי הוא כתב הפעם בלדה שלא התאימה לשמאל אלא לימין.
שמנו לב לניואנסים האנטישמיים בתיאורים שלהם: 'הפייגלינים' הרוצים להשתלט בצורה עוינת על הליכוד. המתנחלים שבסך הכל רוצים את כספי הפיצויים... ובכלל, תראו כמה כסף יש להם למלחמה נגד הממשלה ונגד אריק שרון, שאין לו תקציב לקדם את תכנית ההינתקות...
ראינו אתכם, גיבורי התשקורת. גם אתכם נזכור.
כמה נעים לתת מחמאות
כן חברי בימין הישראלי, הייתם גדולים.
כל-כך נעים הפעם לתת מחמאות. למועצת יש"ע, שניהלה את המאבק בחכמה ובשום שכל, בענווה וביעילות. ל'מנהיגות יהודית' (כן, 'הפייגלינים') בליכוד, לחברי הכנסת ולשרי הליכוד עוזי לנדאו וישראל כץ, נתן שרנסקי, דוד לוי וגילה גמליאל, רובי ריבלין, איוב קרא ורצון.
הרשימה ארוכה ונהדרת. בסופה מתייצבים אתם, אנשי השורה, כל המתיישבים והמתנדבים. אתם, שעזבתם עבודה ובית ולימודים. שבמקום לחגוג את החגים הייתם במטות ובצמתים, ובביקורי בית בכל הארץ (נכון שהיה נהדר לפגוש את 'עמישראל'?)
נלחמתם כאן על עקרונות. הראתם שיש עוד אידיאולוגיה בקרב המחנה. אני הרי יודע, גם מניסיוני האישי, כמה הוצאתם על שיחות טלפון, נסיעות ותשלומים שרק מסירות עצומה יכולה לממשם. הוכחתם שעיירות הפיתוח מתייצבות עם המתנחלים. הראתם למתנשאים הפוליטיים ולתשקורתנים השמאלנים את הצד האמיתי של העם היהודי בארץ ישראל.
תודה לכם ותודה לה'.
ואני חושב על נועם פדרמן, יונתן פולארד וחבריהם.
adirzik@netvision.net.il
איך אוכל להתייצב ולנסות לנחם את דוד חטואל, איוב של ימינו, בצערו הבלתי נתפס?? טלי, רוני, הדר, הילה, מירב והתינוק שעדיין לא ראה אור נרצחו על ידי יצורים שאפילו חיות אי אפשר לקרוא להם. פתחו באש על המשפחה, ואחר-כך ניגשו וירו שני כדורים בראש כל אחת מהנרצחות כדי לוודא הריגה. ולאלה אתם רוצים לתת את הבית של משפחת חטואל? עם הרהיטים, עם הספרים, עם הצעצועים, עם מים זורמים בברזים וחשמל בשקעים?
כמו איוב, נאמר: "ארץ אל תכסי דמם ואל יהי מקום לזעקתם". אל רחל וייס ושלושת ילדיה, אל משפחת סחווסחורדר ואל חנה ושבעת בניה נצרף את טלי ובנותיה, בסאגה המתמשכת של גיבורות עמנו מעולם.
מאוהב לאויב
באחד הסיפורים של ש"י עגנון הופך הרוח מאויב לאוהב. אריק שרון, במציאות, הפך מאוהב לאויב.
ההתבטאויות שלו ושלחלק משריו כלפי מתיישבי גוש קטיף וכלפי אוהבי ארץ ישראל הזכירו לי ימים קשים (פרופלורים, בכיינים...), אך תוצאות המשאל בליכוד השיבו להם כגמולם, ובגדול. אל תפחדו חברי, אריק שרון היום אינו אריה פצוע. שרון, אולמרט, מופז, גדעון עזרא, ציפי לבני, סילבן, ביבי ולימור הם כולם ביחד וכל אחד לחוד ברווזים צולעים.
פעמים רבות, בסערת הקרב חוטף מישהו כדור וממשיך כאילו לא קרה כלום. את זה הוא יכול לעשות כמה שעות או כמה ימים, אבל הוא פגוע. הם ימשיכו להתנהג כאילו הם ממשיכים כרגיל, אבל כל המתנשאים, המתחנפים, האופורטוניסטים והבוגדניים הם כרגע ברווזים צולעים.
את זה לא נשכח להם כשינסו לשחק לנו את גיבורי האומה בעתיד הקרוב, וכך יתייחסו אליהם בעולם הפוליטי. ראיתם את הנפיחות של אולמרט? שמעתם את אריק קורא: "אם אתם מאמינים בי, תצביעו כן"? לי זה מזכיר את האטד במשל יותם. אז באו חברי הליכוד, ולימדו אותם שיעור בצניעות: "אל יתהלל חוגר כמפתח". כן, ה'עמך' של הליכוד, בערים הגדולות ובעיירות הפיתוח, עם אלי מויאל משדרות וחבריו, נתנו להם שיעור במה זה ליכודניקים אמיתיים.
איך היתה סבתא ברונצ'ה, אמי המנוחה, אומרת? לא למהר. "לט לט", הם יבינו את זה בסוף. קצת ענווה לא הזיקה מעולם.
החרדים בני בריתנו
יש כל מיני 'צדיקים' בקרב מחננו המלינים תמיד "למה לא התנחלנו בלבבות?". על כך שאנחנו איננו 'גשר' אל החילונים. ומה עם החרדים? למה אנו לא מחפשים את הקשר ואת האחדות עם הציבור החרדי? הציבור החרדי התייצב יחד אתנו במלחמה על ארץ ישראל.
ח"כ הרב מאיר פרוש הקים מטה כאילו אלו בחירות שלו עצמו לכנסת, ופעל יומם ולילה לשכנע חברי ליכוד להצביע למען ארץ ישראל. ברוך מרזל הביא מכתבי תמיכה מהאדמו"רים מסדיגורא, בויאן, קרלין, בוסטון, צאנז, ארלוי ועוד. התייצבו איתנו במעבק הרב ברלנד מ'שובו בנים', הרב בצרי, הרב מאזוז, הרבנים ברוך, רפאל ודוד אבוחצירא, הרב פינטו, הרבנים אלשווילי, הרב אברג'יל, הרב שלמה מחפוד, הרב נתן בוקובזה, המקובל הרב יצחק כדורי, הרב עובדיה יוסף, הרב קנייבסקי, כל רבני חב"ד ובראשם הרב גערליצקי, והרב הלפרין.
כל אלה בנוסף לרבנינו ומורינו, רבני הציבור הדתי-לאומי ובראשם הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו. והזכרתי כאן רק מעט מכל גדולי הדור ומנהיגיו שעמדו איתנו במערכה שנראתה חסרת סיכוי.
אני קורא כל יום את 'המודיע'. האמינו לי שבשבועות האחרונים הוא היה מעין ביטאון מועצת יש"ע. העיתון 'שופר' של הרב אמנון יצחק פרסם כתבת ענק לטובתנו, והשבועון 'שעה טובה' היה מלא כולו תמונות וכתבות על גוש קטיף ותושביו.
ידידי, אנשי המחנה החרדי, תודה לכם. השארתם בלבי זיק אדיר של הזדהות יהודית, של אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל.
התשקורת השמאלנית מודה
הפעם הם אומרים זאת בעצמם.
בגיליון האחרון של 'העין השביעית', כתב העת של העיתונות בישראל, כותב העורך, עוזי בנזימן (הארץ) מאמר מערכת, שכותרתו "התקשורת שמאלנית". בין השאר הוא תוהה עד כמה היתה התקשורת ממררת את חייו של אריק שרון אם היה מחליט "לא על נסיגה מרצועת עזה אלא על סיפוח מעלה אדומים".
לסיכום כותב בנזימן: "אין הסבר להיסחפותם של רוב העיתונאים אחר תכנית ההינתקות, לבד מהטייתם האידיאולוגית. בכך שיחקה העיתונות לידיהם של מבקריה, הטוענים שהיא שמאלנית ושעמדותיה האידיאולוגיות קובעות את גישתה המקצועית". תודה לך, עוזי בנזימן.
ראינו את התשקורת השמאלנית בשבועות האחרונים: סתמו את הפה של יעקב רוטבליט, שכתב בזמנו את 'שיר לשלום', כי הוא כתב הפעם בלדה שלא התאימה לשמאל אלא לימין.
שמנו לב לניואנסים האנטישמיים בתיאורים שלהם: 'הפייגלינים' הרוצים להשתלט בצורה עוינת על הליכוד. המתנחלים שבסך הכל רוצים את כספי הפיצויים... ובכלל, תראו כמה כסף יש להם למלחמה נגד הממשלה ונגד אריק שרון, שאין לו תקציב לקדם את תכנית ההינתקות...
ראינו אתכם, גיבורי התשקורת. גם אתכם נזכור.
כמה נעים לתת מחמאות
כן חברי בימין הישראלי, הייתם גדולים.
כל-כך נעים הפעם לתת מחמאות. למועצת יש"ע, שניהלה את המאבק בחכמה ובשום שכל, בענווה וביעילות. ל'מנהיגות יהודית' (כן, 'הפייגלינים') בליכוד, לחברי הכנסת ולשרי הליכוד עוזי לנדאו וישראל כץ, נתן שרנסקי, דוד לוי וגילה גמליאל, רובי ריבלין, איוב קרא ורצון.
הרשימה ארוכה ונהדרת. בסופה מתייצבים אתם, אנשי השורה, כל המתיישבים והמתנדבים. אתם, שעזבתם עבודה ובית ולימודים. שבמקום לחגוג את החגים הייתם במטות ובצמתים, ובביקורי בית בכל הארץ (נכון שהיה נהדר לפגוש את 'עמישראל'?)
נלחמתם כאן על עקרונות. הראתם שיש עוד אידיאולוגיה בקרב המחנה. אני הרי יודע, גם מניסיוני האישי, כמה הוצאתם על שיחות טלפון, נסיעות ותשלומים שרק מסירות עצומה יכולה לממשם. הוכחתם שעיירות הפיתוח מתייצבות עם המתנחלים. הראתם למתנשאים הפוליטיים ולתשקורתנים השמאלנים את הצד האמיתי של העם היהודי בארץ ישראל.
תודה לכם ותודה לה'.
ואני חושב על נועם פדרמן, יונתן פולארד וחבריהם.
adirzik@netvision.net.il