יום המשאל בבנייני האומה, הקלפי הגדולה ביותר בירושלים. אלמלא היה מדובר במשאל הגורלי ביותר שידעו תושבי המדינה מעולם, ניתן היה לטעות ולחשוב שזהו עוד הפנינג עליז של הציבור הדתי: הורים וילדים מסתובבים ברחבה הגדולה, או יושבים ואוכלים ארוחת צהריים בצל אחד העצים. השטח כוסה בשלטים צבעוניים נגד העקירה, וילדי גוש קטיף, בחולצות כתומות, עטו על עצמם סטיקרים מכף רגל ועד ראש. כל התכונה הזו היתה מוקדשת ,כמובן, למתפקדי הליכוד, שהגיעו להצביע על תכנית ההתנתקות רובם נגדה.
הפעילים הפגינו חריצות ראויה לציון, וכמעט שלא היה מתפקד שנכנס לקלפי בלי לשמוע מהם על כך שצריך להצביע נגד, בלי שקיבל סוכריה עם פתק "נגד" מאחד הילדים, ואם גילו שהוא עדיין מתלבט כבר דאגו לקבץ סביבו חבורת תושבי גוש קטיף שיסבירו לו באיזה פתק לבחור על מנת שלא ייעקרו מבתיהם. המחזות הנשנים והולכים של מתנחלים מזוקנים חבושי כיפות גדולות ופעילי המטה החרדי של הליכוד במעילים הארוכים, לוחצים ידיים ומשוחחים בניחותא עם תושבי השכונות עם הג'ינסים והטריקו, היוו המשך ישיר לפעילות המאומצת של השבועיים האחרונים, במבצע השכנוע מדלת לדלת.
חלק מהמתפקדים שהגיעו להצביע היו עדיין איתנים בדעתם לתמוך בתכנית, והתעלמו מהסוכריות וחומרי ההסברה שחולקו להם. הם חולפים במהירות במעבר לקלפי, ומיעוטם אף מפריחים משפטי תגובה לאוויר, בנוסח: "אתם בכלל לא צריכים להיות שם".
גם בקרב פעילי השטח היה ייצוג, מזערי אמנם, לתומכי התכנית. בראש קבוצת הפעילים, שמנו כעשרה גברים ונשים בגיל העמידה, עמד, למרבה ההפתעה, רוני שרון, בנו המאומץ של ראש הממשלה, שקשה להתעלם מהדמיון בינו לבין אחיו עומרי. שרון ניסה למקד סביבו את תשומת הלב בהצלחה לא מבוטלת, יש לומר כשהוא פורש את משנתו המדינית בפני תושבי גוש קטיף.
מצלמות התקשורת מיהרו לקלוט את הוויכוח בינו לבין מעגל המשכנעים שהתהווה סביבו, וצעקותיו הרמות בעניין תובנותיו העמוקות ביחס לציבור הערבי נשמעו למרחוק. פעיליו הנמרצים העבירו את רוב זמנם בישיבה, ומדי פעם פתחו בוויכוח עם האחרים, מה שגרם לשרון להתחמק כששאלתי אותו מה הם עושים כאן.
איתנים בדעתם
השמועה על הפיגוע הרצחני, שמחק כמעט משפחה שלמה ממושב קטיף, מכה בתדהמה את תושבי הגוש שנמצאים במקום. למרות העצב הגדול, ממשיכים התושבים לפעול ללא לאות. חגית סוקאל, שהגיע לכאן עם ילדיה מנווה דקלים, אומרת שכל פיגוע רק מחזק אותה עוד יותר בצורך להישאר בגוש קטיף: "הם עושים הכל כדי להבריח אותנו, אבל אסור לנו להיכנע. אני רק חוששת שהפיגוע ישפיע על חלק מהמתפקדים להצביע בעד".
מרב שריג מנצרים משדרת אף היא חוזק, למרות האסון: "אנחנו חזקים בתחושה שאסור לוותר. צריך לעמוד איתן, להמשיך להתפלל ולעשות להרחבת היישובים. בנצרים כרגע אין מקום למשפחות נוספות". היא מוסיפה שגם אם התכנית לא תעבור, אמון בשרון כבר לא יהיה לה. "אם ה' ייתן בלבו עצה נבונה, והוא ימשיך בדרכו מהעבר לפתח יישובים, נקבל אותו שוב בשמחה", היא אומרת.
שיר, מתניה ואיילת מנוה דקלים, הגיעו לכאן לא מזמן, והם מחלקים סוכריות לכל מתפקד שהם רואים.
מה אנשים אומרים לכם?
שיר: "חלק אמרו שהם מפחדים עלינו, וחלק אמרו כל הכבוד".
מתניה: "אנשים עודדו אותנו להישאר בגוש קטיף, למרות הפיגוע".
ואתם תישארו בגוש קטיף למרות מה שקרה?
שיר: "אני נולדתי בגוש קטיף, ואני גרה שם כל החיים שלי. אני לא מפחדת".
אתם חושבים שתצליחו במשאל?
אילת:"בעזרת ה' נצליח, בזכות הקב"ה".
הציבור נעמד לאמירת תהילים ברוב עם, על-פי אותיות "ארץ ישראל". בסמוך מתעוררת מהומה גדולה, ועשרות בני נוער מתאספים בקריאות "נגד" סביב אבנר עמדי, סגן ראש עיריית ירושלים. עמדי, חבר ליכוד שמצהיר על תמיכתו בתכנית, לא נבהל מהקהל שמלווה אותו. כשהוא יוצא מהקלפי לאחר שתמך בעקירה, הוא מתפנה לשוחח בנחת עם כמה מתושבות גוש קטיף, שמסבירות לו בשקט למה הוא עלול לגרום. תשובותיו מסתכמות ב"אני סומך על ראש הממשלה", ו"תאמינו לי שהרבה יותר קל להתנגד לתכנית".
אישים נוספים שהגיעו להצביע בקלפי זו הם השר ישראל כץ ועומרי שרון, שהפעיל מניפולציה תקשורתית כאשר שלהב את רוחות הנוער, שפרץ בצעקות מיד כשהגיע, ומובן שעין המצלמה קלטה בדיוק את 'נוער הגבעות המתלהם' שחיפשה.
השטח פורח
פעילי השטח אינם רק נוער וילדים. בקרב המשפיעים ניתן לראות חסידי חב"ד, שמסבירים כי הרבי אומר להצביע נגד, אנשי המטה החרדי בליכוד שדואגים להגעת אלפי המתפקדים החרדיים בירושלים, אנשי 'הליכוד שלנו' ותושבי קריית משה הסמוכה. כולם פועלים יחד לשכנע, להביא לקלפי כאלה שקשה להם להגיע, תומכים בקשישים ומביאים נכים בכיסאות גלגלים.
הרב נתנאל יוסיפון ממצפה יריחו, מנהל הפעילות במקום, אומר שהם הצמידו מלווה לכל מתפקד, מחשש להשפעה נגדית ברגע האחרון. "אנחנו רוצים שהמתפקד ייכנס לקלפי כשהדבר האחרון שישמע זה אותנו". בנוסף הועמדו אחראים שרשמו כל מתפקד שהגיע וכיצד הצביע, כדי למנוע זיופים, אם יהיו, בזמן ספירת הקולות.
נראה שהמאמצים והארגון המשומן נושאים פרי. אני משוחחת עם כמה מתפקדים שיוצאים מהקלפי ושומעת מהם על האפקטיביות של מבצעי השכנוע. בני הזוג כרמלה ומשה פנחסי לא דיברו בקול אחד בתחילה. משה היה נגד וכרמלה חשבה לתמוך. "כשהגיעו אלי הביתה אנשים מגוש קטיף, התחלתי להסס. נזכרתי במה שהיה בלבנון, נזכרתי בערבים בארצות ערב שמהן באתי, והפיגוע היום גרם לי להתנגד לתכנית באופן סופי. אני מבינה שלא נגיע עם הערבים לכלום".
גם מיכה מירושלים הצביע היום נגד בזכות עבודת השטח: "ראיתי את העבודה של הדתיים. הם עבדו מכל הלב, היו בכל מקום. ראיתי אותם בצמתים, הם השקיעו את כל הנשמה. הייתי בעד התכנית, אבל כשראיתי את מסירות הנפש שלהם זה השפיע עלי הרבה. הפיגוע היום חיזק אותי במחשבה שאם לא יהיו שם יהודים הטרור יתקרב אלינו. כל מה שיעשו להם לא יספיק. צריך לשים גבול לעניין הזה".
הוא מנבא כבר שהמתנגדים ייקחו בגדול, כי 'מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת'.
בחור צעיר במשקפי שמש הגיע להצביע, והוא מהסס מאוד. הוא לא מסוגל עדיין להיכנס לקלפי, ותושבי גוש קטיף קלטו אותו, והם מסבירים לו את משמעות הנסיגה. הבחור מקשיב בשקט, ואומר לי שהם לא ממש שכנעו אותו, ובכלל, הוא לא כל-כך מבין בדברים האלה. אני שואלת אותו אם היו אצלו משכנעים בבית. הוא צוחק ואומר: "בטח שהיו. הביאו לנו חסה ועגבניות שרי מהגוש. שבוע לא הייתי צריך ללכת לשוק בגללם". אותו הפיגוע משכנע דווקא לצאת מגוש קטיף.
עדי אליאש מרחביה אומר: "ברור שהצבעתי נגד". הוא חושב שהפיגוע יחזק את המצביעים נגד, ורואה בנוכחות של אנשי גוש קטיף במקום גורם משפיע: "ככה רואים שזה הרוב". הוא מסביר לי שבמקור הוא מפא"יניק, אבל מאלה ששמרו על האידיאולוגיה המקורית של מפא"י בעניין ארץ ישראל, ולכן עברו לליכוד, בדיוק כמו שרון. "שרון נשאר מפא"יניק. השיטה הזאת של משאל היא שיטה מפא"יניקית. הוא רוצה שיסנדלו אותו, כדי שהוא יוכל לומר שזו החלטת הרוב ואין לו ברירה".
ביניים: לא רק ילדים
לעומת אליאש המפאי"ניק, ניצב יואל אדלר, חירותניק לשעבר וכיום מנאמני הר הבית. הוא מסתובב
בקהל ומסביר לכולם שלאור תכניות הנסיגה למיניהן, הוא כבר לא חלק מהליכוד, ו"כף רגלי לא תדרוך יותר במפלגה הזו". שבח שטרן, יו"ר מרחב יש"ע בליכוד, משוחח עם אדלר שבדיוק מקבל שיחת טלפון מלשכתו של שרון. "הם רוצים לבקש ממני שאצביע בעד", הוא אומר. לשאלתי אם הבקשה שכנעה אותו, הוא עונה: "אמרתי להם שאצביע נגד. עכשיו אני כבר לא מצפה לקבל שום ג'ובים", הוא מוסיף בצחוק.
מנשה חמו יושב בכיסא גלגלים מול הכניסה לקלפי וקורא למתפקדים להצביע נגד. חמו הוא נפגע טרור, שעבר שלושה פיגועים שונים בקווי אוטובוס בירושלים. הוא מדגיש את הזווית שלו: "אם יחזירו את גוש קטיף יהיו לנו עוד הרוגים, ונהיה אבודים לגמרי. רק היום נהרגו עוד אנשים. הטרור יגיע עד אלינו". לידו ניצבת חבורת נשים מבוגרות עם שלטים נגד הגירוש. במשך כל השבוע הן ביקרו במשמרות בגוש קטיף ועמדו בצמתים בירושלים. "לא קשה לנו לעמוד הרבה שעות בצומת", הן אומרות. "אנחנו יודעות שאנשים מבוגרים עושים יותר רושם, ולכן הנוכחות שלנו חשובה".
אחד הצעירים, בעל מראה חרדי, מתגלה כיונתן יוסף, נכדו של הרב עובדיה יוסף ופעיל ימין בזכות עצמו. את השבועיים האחרונים הוא העביר בשיחות טלפון עם מתפקדים וקישורם עם אביו, הרב יעקב יוסף, כדי לשכנע אותם להצביע נגד. הוא מספר שהוא ואביו היו מעורבים עמוק בקלחת של מכתב הרב כדורי למתפקדים שיצביעו נגד, ומוסיף בסוד מידע על גורמים פוליטיים בכירים שתמכו בתכנית
ההתנתקות, מה שלא מנע מהם ללחוץ על הרב כדורי לפרסם את אותו מכתב.
בין אם זה מכתבו של הרב כדורי, בין אם זו עבודת השטח, ובין אם זה הקב"ה כפי שאמרו ילדי נווה דקלים, הקרב הזה היה ניצחון גדול של מעטים מול רבים. המערכה רק מתחילה.
הפעילים הפגינו חריצות ראויה לציון, וכמעט שלא היה מתפקד שנכנס לקלפי בלי לשמוע מהם על כך שצריך להצביע נגד, בלי שקיבל סוכריה עם פתק "נגד" מאחד הילדים, ואם גילו שהוא עדיין מתלבט כבר דאגו לקבץ סביבו חבורת תושבי גוש קטיף שיסבירו לו באיזה פתק לבחור על מנת שלא ייעקרו מבתיהם. המחזות הנשנים והולכים של מתנחלים מזוקנים חבושי כיפות גדולות ופעילי המטה החרדי של הליכוד במעילים הארוכים, לוחצים ידיים ומשוחחים בניחותא עם תושבי השכונות עם הג'ינסים והטריקו, היוו המשך ישיר לפעילות המאומצת של השבועיים האחרונים, במבצע השכנוע מדלת לדלת.
חלק מהמתפקדים שהגיעו להצביע היו עדיין איתנים בדעתם לתמוך בתכנית, והתעלמו מהסוכריות וחומרי ההסברה שחולקו להם. הם חולפים במהירות במעבר לקלפי, ומיעוטם אף מפריחים משפטי תגובה לאוויר, בנוסח: "אתם בכלל לא צריכים להיות שם".
גם בקרב פעילי השטח היה ייצוג, מזערי אמנם, לתומכי התכנית. בראש קבוצת הפעילים, שמנו כעשרה גברים ונשים בגיל העמידה, עמד, למרבה ההפתעה, רוני שרון, בנו המאומץ של ראש הממשלה, שקשה להתעלם מהדמיון בינו לבין אחיו עומרי. שרון ניסה למקד סביבו את תשומת הלב בהצלחה לא מבוטלת, יש לומר כשהוא פורש את משנתו המדינית בפני תושבי גוש קטיף.
מצלמות התקשורת מיהרו לקלוט את הוויכוח בינו לבין מעגל המשכנעים שהתהווה סביבו, וצעקותיו הרמות בעניין תובנותיו העמוקות ביחס לציבור הערבי נשמעו למרחוק. פעיליו הנמרצים העבירו את רוב זמנם בישיבה, ומדי פעם פתחו בוויכוח עם האחרים, מה שגרם לשרון להתחמק כששאלתי אותו מה הם עושים כאן.
איתנים בדעתם
השמועה על הפיגוע הרצחני, שמחק כמעט משפחה שלמה ממושב קטיף, מכה בתדהמה את תושבי הגוש שנמצאים במקום. למרות העצב הגדול, ממשיכים התושבים לפעול ללא לאות. חגית סוקאל, שהגיע לכאן עם ילדיה מנווה דקלים, אומרת שכל פיגוע רק מחזק אותה עוד יותר בצורך להישאר בגוש קטיף: "הם עושים הכל כדי להבריח אותנו, אבל אסור לנו להיכנע. אני רק חוששת שהפיגוע ישפיע על חלק מהמתפקדים להצביע בעד".
מרב שריג מנצרים משדרת אף היא חוזק, למרות האסון: "אנחנו חזקים בתחושה שאסור לוותר. צריך לעמוד איתן, להמשיך להתפלל ולעשות להרחבת היישובים. בנצרים כרגע אין מקום למשפחות נוספות". היא מוסיפה שגם אם התכנית לא תעבור, אמון בשרון כבר לא יהיה לה. "אם ה' ייתן בלבו עצה נבונה, והוא ימשיך בדרכו מהעבר לפתח יישובים, נקבל אותו שוב בשמחה", היא אומרת.
שיר, מתניה ואיילת מנוה דקלים, הגיעו לכאן לא מזמן, והם מחלקים סוכריות לכל מתפקד שהם רואים.
מה אנשים אומרים לכם?
שיר: "חלק אמרו שהם מפחדים עלינו, וחלק אמרו כל הכבוד".
מתניה: "אנשים עודדו אותנו להישאר בגוש קטיף, למרות הפיגוע".
ואתם תישארו בגוש קטיף למרות מה שקרה?
שיר: "אני נולדתי בגוש קטיף, ואני גרה שם כל החיים שלי. אני לא מפחדת".
אתם חושבים שתצליחו במשאל?
אילת:"בעזרת ה' נצליח, בזכות הקב"ה".
הציבור נעמד לאמירת תהילים ברוב עם, על-פי אותיות "ארץ ישראל". בסמוך מתעוררת מהומה גדולה, ועשרות בני נוער מתאספים בקריאות "נגד" סביב אבנר עמדי, סגן ראש עיריית ירושלים. עמדי, חבר ליכוד שמצהיר על תמיכתו בתכנית, לא נבהל מהקהל שמלווה אותו. כשהוא יוצא מהקלפי לאחר שתמך בעקירה, הוא מתפנה לשוחח בנחת עם כמה מתושבות גוש קטיף, שמסבירות לו בשקט למה הוא עלול לגרום. תשובותיו מסתכמות ב"אני סומך על ראש הממשלה", ו"תאמינו לי שהרבה יותר קל להתנגד לתכנית".
אישים נוספים שהגיעו להצביע בקלפי זו הם השר ישראל כץ ועומרי שרון, שהפעיל מניפולציה תקשורתית כאשר שלהב את רוחות הנוער, שפרץ בצעקות מיד כשהגיע, ומובן שעין המצלמה קלטה בדיוק את 'נוער הגבעות המתלהם' שחיפשה.
השטח פורח
פעילי השטח אינם רק נוער וילדים. בקרב המשפיעים ניתן לראות חסידי חב"ד, שמסבירים כי הרבי אומר להצביע נגד, אנשי המטה החרדי בליכוד שדואגים להגעת אלפי המתפקדים החרדיים בירושלים, אנשי 'הליכוד שלנו' ותושבי קריית משה הסמוכה. כולם פועלים יחד לשכנע, להביא לקלפי כאלה שקשה להם להגיע, תומכים בקשישים ומביאים נכים בכיסאות גלגלים.
הרב נתנאל יוסיפון ממצפה יריחו, מנהל הפעילות במקום, אומר שהם הצמידו מלווה לכל מתפקד, מחשש להשפעה נגדית ברגע האחרון. "אנחנו רוצים שהמתפקד ייכנס לקלפי כשהדבר האחרון שישמע זה אותנו". בנוסף הועמדו אחראים שרשמו כל מתפקד שהגיע וכיצד הצביע, כדי למנוע זיופים, אם יהיו, בזמן ספירת הקולות.
נראה שהמאמצים והארגון המשומן נושאים פרי. אני משוחחת עם כמה מתפקדים שיוצאים מהקלפי ושומעת מהם על האפקטיביות של מבצעי השכנוע. בני הזוג כרמלה ומשה פנחסי לא דיברו בקול אחד בתחילה. משה היה נגד וכרמלה חשבה לתמוך. "כשהגיעו אלי הביתה אנשים מגוש קטיף, התחלתי להסס. נזכרתי במה שהיה בלבנון, נזכרתי בערבים בארצות ערב שמהן באתי, והפיגוע היום גרם לי להתנגד לתכנית באופן סופי. אני מבינה שלא נגיע עם הערבים לכלום".
גם מיכה מירושלים הצביע היום נגד בזכות עבודת השטח: "ראיתי את העבודה של הדתיים. הם עבדו מכל הלב, היו בכל מקום. ראיתי אותם בצמתים, הם השקיעו את כל הנשמה. הייתי בעד התכנית, אבל כשראיתי את מסירות הנפש שלהם זה השפיע עלי הרבה. הפיגוע היום חיזק אותי במחשבה שאם לא יהיו שם יהודים הטרור יתקרב אלינו. כל מה שיעשו להם לא יספיק. צריך לשים גבול לעניין הזה".
הוא מנבא כבר שהמתנגדים ייקחו בגדול, כי 'מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת'.
בחור צעיר במשקפי שמש הגיע להצביע, והוא מהסס מאוד. הוא לא מסוגל עדיין להיכנס לקלפי, ותושבי גוש קטיף קלטו אותו, והם מסבירים לו את משמעות הנסיגה. הבחור מקשיב בשקט, ואומר לי שהם לא ממש שכנעו אותו, ובכלל, הוא לא כל-כך מבין בדברים האלה. אני שואלת אותו אם היו אצלו משכנעים בבית. הוא צוחק ואומר: "בטח שהיו. הביאו לנו חסה ועגבניות שרי מהגוש. שבוע לא הייתי צריך ללכת לשוק בגללם". אותו הפיגוע משכנע דווקא לצאת מגוש קטיף.
עדי אליאש מרחביה אומר: "ברור שהצבעתי נגד". הוא חושב שהפיגוע יחזק את המצביעים נגד, ורואה בנוכחות של אנשי גוש קטיף במקום גורם משפיע: "ככה רואים שזה הרוב". הוא מסביר לי שבמקור הוא מפא"יניק, אבל מאלה ששמרו על האידיאולוגיה המקורית של מפא"י בעניין ארץ ישראל, ולכן עברו לליכוד, בדיוק כמו שרון. "שרון נשאר מפא"יניק. השיטה הזאת של משאל היא שיטה מפא"יניקית. הוא רוצה שיסנדלו אותו, כדי שהוא יוכל לומר שזו החלטת הרוב ואין לו ברירה".
ביניים: לא רק ילדים
לעומת אליאש המפאי"ניק, ניצב יואל אדלר, חירותניק לשעבר וכיום מנאמני הר הבית. הוא מסתובב
בקהל ומסביר לכולם שלאור תכניות הנסיגה למיניהן, הוא כבר לא חלק מהליכוד, ו"כף רגלי לא תדרוך יותר במפלגה הזו". שבח שטרן, יו"ר מרחב יש"ע בליכוד, משוחח עם אדלר שבדיוק מקבל שיחת טלפון מלשכתו של שרון. "הם רוצים לבקש ממני שאצביע בעד", הוא אומר. לשאלתי אם הבקשה שכנעה אותו, הוא עונה: "אמרתי להם שאצביע נגד. עכשיו אני כבר לא מצפה לקבל שום ג'ובים", הוא מוסיף בצחוק.
מנשה חמו יושב בכיסא גלגלים מול הכניסה לקלפי וקורא למתפקדים להצביע נגד. חמו הוא נפגע טרור, שעבר שלושה פיגועים שונים בקווי אוטובוס בירושלים. הוא מדגיש את הזווית שלו: "אם יחזירו את גוש קטיף יהיו לנו עוד הרוגים, ונהיה אבודים לגמרי. רק היום נהרגו עוד אנשים. הטרור יגיע עד אלינו". לידו ניצבת חבורת נשים מבוגרות עם שלטים נגד הגירוש. במשך כל השבוע הן ביקרו במשמרות בגוש קטיף ועמדו בצמתים בירושלים. "לא קשה לנו לעמוד הרבה שעות בצומת", הן אומרות. "אנחנו יודעות שאנשים מבוגרים עושים יותר רושם, ולכן הנוכחות שלנו חשובה".
אחד הצעירים, בעל מראה חרדי, מתגלה כיונתן יוסף, נכדו של הרב עובדיה יוסף ופעיל ימין בזכות עצמו. את השבועיים האחרונים הוא העביר בשיחות טלפון עם מתפקדים וקישורם עם אביו, הרב יעקב יוסף, כדי לשכנע אותם להצביע נגד. הוא מספר שהוא ואביו היו מעורבים עמוק בקלחת של מכתב הרב כדורי למתפקדים שיצביעו נגד, ומוסיף בסוד מידע על גורמים פוליטיים בכירים שתמכו בתכנית
ההתנתקות, מה שלא מנע מהם ללחוץ על הרב כדורי לפרסם את אותו מכתב.
בין אם זה מכתבו של הרב כדורי, בין אם זו עבודת השטח, ובין אם זה הקב"ה כפי שאמרו ילדי נווה דקלים, הקרב הזה היה ניצחון גדול של מעטים מול רבים. המערכה רק מתחילה.