טבח ידוע מראש
במובן מסוים, גזר דינן של בנות משפחת חטואל נחרץ כבר בשחר ילדותן. הילה, הבכורה, נולדה בשנה שבה שלטון העבודה הזמין הנה את הרמטכ"ל של רוצחיה, יאסר ערפאת, והעניק לו את רצועת עזה. הדר, בת ה-9, באה לעולם בתקופת אוסלו ב', כשאותו שלטון הגדיל את מכסות הרובים של הרוצחים. אחיותיהן הקטנות, רוני ומירב, נולדו בתקופת ממשלת ליכוד, אשר המשיכו במחוות המבצעיות לרוצחים והחליטו שאיפוק זה כוח. כשצה"ל ביקש אשתקד להרוס את המבנים שישמשו השבוע מחסה למחבלים, הוא נתקל בהתנגדות של בג"ץ.
זה היה רק עניין של זמן עד שכל הנסיבות הללו יבשילו לטבח הנורא. הוא התבצע כאשר הבנות ואימן היו בדרכן למשימה הסברה נגד ההחלטה לגרשן מביתן, החלטה שנרקחה בחוגי השמאל עוד לפני שנים רבות, כשאמא טלי ואבא דוד אפילו לא הכירו זו את זה.
"הוי הימים הטובים", מקונן יענקל'ה רוטבליט בשירו החדש על המתנחלים ושונאיהם, "אולי תזכיר לי מי הביא אותו הנה, ומי נתן להם רובים". הזכרנו.
הבכיינים
לא קשה לדמיין מה היינו שומעים וקוראים השבוע אם התוצאה במשאל הליכוד היתה הפוכה: כל הפרשנים היו מחמיאים להליך הדמוקרטי המופלא במפלגת השלטון ולבגרותם של משתתפיו. כל השמאלנים הבכירים היו קובעים נחרצות, שנפלה הכרעה חד משמעית, והמתנחלים חייבים לקבל אותה בהכנעה. מומחים לדעת קהל ואנשי סטטיסטיקה היו מסבירים על כל במה, ש-90 אלף מתפקדי ליכוד הם מדגם מייצג של כלל מצביעי המפלגה. ראש-הממשלה היה תובע מעוזי לנדאו ומישראל כץ לציית למתפקדים, ואין כמעט ספק שהם אכן היו מצייתים או מתפטרים.
אבל התוצאות היו הפוכות, ולכן נגזר עלינו השבוע לחזות במיצג סרבנות אופייני של השמאל מול העובדות לאשורן. השנים הרבות שחלפו מאז מאי 77' ועד מאי 2004 לא לימדו אותו להפסיד בכבוד.
כוח צביקי
לקראת סוף הבליץ ההסברתי של המתנחלים על ערי ישראל הקטנה, הסתמנה תחושת רוויה בבתי המתפקדים. נמאס להם מהטלפונים הבלתי פוסקים ומהנקישות החוזרות ונשנות בדלת. תיבות הדואר שלהם התפקעו מרוב פרוספקטים ותקליטורים. סלסלות של עגבניות שרי או בצל ירוק בעטיפת צלופן מילאו את מקרריהם עד אפס מקום. אחדים מהם איימו לתמוך אפילו ביוזמת ז'נבה אם המתנחלים לא יפסיקו מיד לנג'ס להם.
ובאמת, היתה חוצפה לא קטנה בפשיטה האביבית של המתנחלים על בתי אחיהם בשפלה. הם התיימרו לנכש בשבועיים הסתה תקשורתית של דורותיים. מתנחלים מכל הגילים, שרובם ככולם לא מתקרבים ליכולות הריטוריות של אהוד אולמרט, נשלחו להזהיר מפניו את בוחריו. אנאל אטלי מפסגות, למשל, שביעיסטית בסך הכל, עברה מדלת לדלת בבת ים והסבירה למתפקדים המקומיים שראש-הממשלה טועה. רובם יכלו להיות אבא או סבא שלה.
על פי תוצאות המשאל, זה בכל זאת עבד. אמנם ברוב המקרים התפרצו המתנחלים ללבבות פתוחים, אבל כל סוקרי ישראל יודו שהם הצליחו להבקיע גם הרבה לבבות אטומים. שיחה קצרצרה בטלפון ומפגש חטוף פנים אל פנים קיזזו את מכונת התעמולה המשוכללת של ליאור חורב ואת ההצהרות של ג'ורג' בוש. אינספור מאמרים רהוטים של נחום ברנע השפיעו על הליכודניקים פחות ממפגש פרונטלי קצר עם שגרירי גוש קטיף.
המבצע המדהים הזה התחיל להתארגן במועצת חוף עזה בערב פסח, ומשם עבר הפיקוד למועצת יש"ע. בדיוק 30 שנה אחרי סבסטיה היא הצליחה להתנחל גם בלבבות. דווקא לוח הזמנים הקצר הפיק ממנה את מסע ההסברה המזהיר בתולדותיה. אילו היה יותר זמן להתארגן ולהתלבט, אולי הכל היה מתפקשש. אם תנאי הפתיחה היו פחות קשים, היה קשה מאוד לגייס כל-כך הרבה חיילים.
כשזמביש, בנצי ליברמן ויהושע מור-יוסף חילקו משימות בין מנהיגי יש"ע, הם הטילו את תפקיד ראש מטה פעילות השטח על צביקי בר-חי, ראש המועצה השתקן והכריזמטי של הר חברון. כששאלתי אותו השבוע איך הוא ידע מה צריך לעשות, הסביר צביקי בצניעות, ש"כאשר נמצאים עם הגב אל הקיר, כוחות החיים פועלים בצורה אינסטינקטיבית".
מועצת יש"ע תיפקדה כמו מפקדת חטיבה, המועצות האזוריות המקומיות הפכו לגדודים והיישובים לפלוגות. אלפי מתיישבים התנדבו לשמש כחיילים פשוטים. את תפקיד כוח החלוץ מילאו גרעיניים תורניים של הציונות הדתית, הנמצאים ממילא בעיירות הפיתוח. הם קלטו את הגייסות, והושיטו להם שרותי ניווט. דיווחים ראשונים שהתקבלו במטות העורפיים סיפרו על קבלת פנים חמה. כבר מהיום הראשון הסתמן פער גדול בין הסקרים בעיתונים לבין הממצאים בשטח. שבוע שלם לפני שמינה צמח בישרה על מהפך בסקרים, במועצת יש"ע כבר הריחו אותו. בתוך כשבועיים הצליחו המתנחלים ובני בריתם להגיע אל כמעט 80 אחוז ממתפקדי הליכוד, ולשכנע את רובם.
"שם המשחק היה ראש גדול", מסכם צביקי. שאלתו אותו אם יש לו כוח עכשיו גם למשאל עם, והוא צחק: "נעמוד בכל משימה שתוטל עלינו בידי הקב"ה ושליחיו".
אלקנה מאמינה בשרון
התחייבות ראש-הממשלה לחזק את גושי ההתיישבות הגדולים על חשבון גוש קטיף, מצאה אוזניים קשובות באותם גושים. אמנם רוב מתפקדי הליכוד שם הצביעו נגד הגירוש, אבל מיעוט לא מבוטל הצביע בעד. באלקנה היו לשרון יותר מ-80 קולות (26.3 אחוז), באריאל 31 אחוז, באלפי מנשה ובבית אריה כמעט 30 אחוז, בגבעת זאב 32 אחוז ובמעלה אדומים 28.1 אחוז. כדאי שצביקי בר-חי ישלח כוחות גם לשם במשאל הבא.
מחלה מדבקת
אריאל שרון היה אמור לקחת בחשבון, שהתקרבותו המתמדת לשמעון פרס תדביק אותו בסוף בלוזריות הכרונית של יו"ר העבודה. מעולם לא היו שניהם דומים כל-כך כמו במוצאי יום ראשון השבוע, כאשר סקרים ורודים מתחילת הקמפיין התחלפו בתוצאות אמת קודרות.
במובן מסוים, גזר דינן של בנות משפחת חטואל נחרץ כבר בשחר ילדותן. הילה, הבכורה, נולדה בשנה שבה שלטון העבודה הזמין הנה את הרמטכ"ל של רוצחיה, יאסר ערפאת, והעניק לו את רצועת עזה. הדר, בת ה-9, באה לעולם בתקופת אוסלו ב', כשאותו שלטון הגדיל את מכסות הרובים של הרוצחים. אחיותיהן הקטנות, רוני ומירב, נולדו בתקופת ממשלת ליכוד, אשר המשיכו במחוות המבצעיות לרוצחים והחליטו שאיפוק זה כוח. כשצה"ל ביקש אשתקד להרוס את המבנים שישמשו השבוע מחסה למחבלים, הוא נתקל בהתנגדות של בג"ץ.
זה היה רק עניין של זמן עד שכל הנסיבות הללו יבשילו לטבח הנורא. הוא התבצע כאשר הבנות ואימן היו בדרכן למשימה הסברה נגד ההחלטה לגרשן מביתן, החלטה שנרקחה בחוגי השמאל עוד לפני שנים רבות, כשאמא טלי ואבא דוד אפילו לא הכירו זו את זה.
"הוי הימים הטובים", מקונן יענקל'ה רוטבליט בשירו החדש על המתנחלים ושונאיהם, "אולי תזכיר לי מי הביא אותו הנה, ומי נתן להם רובים". הזכרנו.
הבכיינים
לא קשה לדמיין מה היינו שומעים וקוראים השבוע אם התוצאה במשאל הליכוד היתה הפוכה: כל הפרשנים היו מחמיאים להליך הדמוקרטי המופלא במפלגת השלטון ולבגרותם של משתתפיו. כל השמאלנים הבכירים היו קובעים נחרצות, שנפלה הכרעה חד משמעית, והמתנחלים חייבים לקבל אותה בהכנעה. מומחים לדעת קהל ואנשי סטטיסטיקה היו מסבירים על כל במה, ש-90 אלף מתפקדי ליכוד הם מדגם מייצג של כלל מצביעי המפלגה. ראש-הממשלה היה תובע מעוזי לנדאו ומישראל כץ לציית למתפקדים, ואין כמעט ספק שהם אכן היו מצייתים או מתפטרים.
אבל התוצאות היו הפוכות, ולכן נגזר עלינו השבוע לחזות במיצג סרבנות אופייני של השמאל מול העובדות לאשורן. השנים הרבות שחלפו מאז מאי 77' ועד מאי 2004 לא לימדו אותו להפסיד בכבוד.
כוח צביקי
לקראת סוף הבליץ ההסברתי של המתנחלים על ערי ישראל הקטנה, הסתמנה תחושת רוויה בבתי המתפקדים. נמאס להם מהטלפונים הבלתי פוסקים ומהנקישות החוזרות ונשנות בדלת. תיבות הדואר שלהם התפקעו מרוב פרוספקטים ותקליטורים. סלסלות של עגבניות שרי או בצל ירוק בעטיפת צלופן מילאו את מקרריהם עד אפס מקום. אחדים מהם איימו לתמוך אפילו ביוזמת ז'נבה אם המתנחלים לא יפסיקו מיד לנג'ס להם.
ובאמת, היתה חוצפה לא קטנה בפשיטה האביבית של המתנחלים על בתי אחיהם בשפלה. הם התיימרו לנכש בשבועיים הסתה תקשורתית של דורותיים. מתנחלים מכל הגילים, שרובם ככולם לא מתקרבים ליכולות הריטוריות של אהוד אולמרט, נשלחו להזהיר מפניו את בוחריו. אנאל אטלי מפסגות, למשל, שביעיסטית בסך הכל, עברה מדלת לדלת בבת ים והסבירה למתפקדים המקומיים שראש-הממשלה טועה. רובם יכלו להיות אבא או סבא שלה.
על פי תוצאות המשאל, זה בכל זאת עבד. אמנם ברוב המקרים התפרצו המתנחלים ללבבות פתוחים, אבל כל סוקרי ישראל יודו שהם הצליחו להבקיע גם הרבה לבבות אטומים. שיחה קצרצרה בטלפון ומפגש חטוף פנים אל פנים קיזזו את מכונת התעמולה המשוכללת של ליאור חורב ואת ההצהרות של ג'ורג' בוש. אינספור מאמרים רהוטים של נחום ברנע השפיעו על הליכודניקים פחות ממפגש פרונטלי קצר עם שגרירי גוש קטיף.
המבצע המדהים הזה התחיל להתארגן במועצת חוף עזה בערב פסח, ומשם עבר הפיקוד למועצת יש"ע. בדיוק 30 שנה אחרי סבסטיה היא הצליחה להתנחל גם בלבבות. דווקא לוח הזמנים הקצר הפיק ממנה את מסע ההסברה המזהיר בתולדותיה. אילו היה יותר זמן להתארגן ולהתלבט, אולי הכל היה מתפקשש. אם תנאי הפתיחה היו פחות קשים, היה קשה מאוד לגייס כל-כך הרבה חיילים.
כשזמביש, בנצי ליברמן ויהושע מור-יוסף חילקו משימות בין מנהיגי יש"ע, הם הטילו את תפקיד ראש מטה פעילות השטח על צביקי בר-חי, ראש המועצה השתקן והכריזמטי של הר חברון. כששאלתי אותו השבוע איך הוא ידע מה צריך לעשות, הסביר צביקי בצניעות, ש"כאשר נמצאים עם הגב אל הקיר, כוחות החיים פועלים בצורה אינסטינקטיבית".
מועצת יש"ע תיפקדה כמו מפקדת חטיבה, המועצות האזוריות המקומיות הפכו לגדודים והיישובים לפלוגות. אלפי מתיישבים התנדבו לשמש כחיילים פשוטים. את תפקיד כוח החלוץ מילאו גרעיניים תורניים של הציונות הדתית, הנמצאים ממילא בעיירות הפיתוח. הם קלטו את הגייסות, והושיטו להם שרותי ניווט. דיווחים ראשונים שהתקבלו במטות העורפיים סיפרו על קבלת פנים חמה. כבר מהיום הראשון הסתמן פער גדול בין הסקרים בעיתונים לבין הממצאים בשטח. שבוע שלם לפני שמינה צמח בישרה על מהפך בסקרים, במועצת יש"ע כבר הריחו אותו. בתוך כשבועיים הצליחו המתנחלים ובני בריתם להגיע אל כמעט 80 אחוז ממתפקדי הליכוד, ולשכנע את רובם.
"שם המשחק היה ראש גדול", מסכם צביקי. שאלתו אותו אם יש לו כוח עכשיו גם למשאל עם, והוא צחק: "נעמוד בכל משימה שתוטל עלינו בידי הקב"ה ושליחיו".
אלקנה מאמינה בשרון
התחייבות ראש-הממשלה לחזק את גושי ההתיישבות הגדולים על חשבון גוש קטיף, מצאה אוזניים קשובות באותם גושים. אמנם רוב מתפקדי הליכוד שם הצביעו נגד הגירוש, אבל מיעוט לא מבוטל הצביע בעד. באלקנה היו לשרון יותר מ-80 קולות (26.3 אחוז), באריאל 31 אחוז, באלפי מנשה ובבית אריה כמעט 30 אחוז, בגבעת זאב 32 אחוז ובמעלה אדומים 28.1 אחוז. כדאי שצביקי בר-חי ישלח כוחות גם לשם במשאל הבא.
מחלה מדבקת
אריאל שרון היה אמור לקחת בחשבון, שהתקרבותו המתמדת לשמעון פרס תדביק אותו בסוף בלוזריות הכרונית של יו"ר העבודה. מעולם לא היו שניהם דומים כל-כך כמו במוצאי יום ראשון השבוע, כאשר סקרים ורודים מתחילת הקמפיין התחלפו בתוצאות אמת קודרות.