איך הרגשת כששמעת מה קרה לאיתן?
"כששמעתי בהתחלה שהוא רק נפצע, הייתי מרוצה, וחשבתי לעצמי: כמה נורא שאמא מרוצה מזה שהבן שלה נפצע".
ספרי מי היה איתן.
"אם אתם רוצים לדעת מי היה הבן שלי, אני יכולה לומר שטוב לב היא המילה שנכתבה עליו. אנשים באים ומספרים לנו היום איך הוא סייע להם. אחת השכנות המבוגרות שלנו מעולם לא ירדה מהאוטובוס בלי שאיתן סחב את הסלים לביתה, שהיה במרחק רב. איתן היה מחלק מזון לעניים וחולים בשעות הלילה. היתה לו השפעה מרגיעה על כולם. אני לא יודעת באיזו דרך אפשר לדבר עליו".
"איתן לא ידע מהו פחד. המילה הזו לא היתה בלקסיקון שלו. איתן היה האמין בערכי מסירות, מחוייבות, שירות. אתה עושה כל מה שצריך לעשות".
מה דעתך על כך שהחיילי צה"ל עוברים כעת בבתי הפלסטינים כדי למצוא את חלקי הגופות?
"אני לא רוצה שאף חייל ייפגע, ולו בציפורן הקטנה ביותר, עבור שרידי הגופות. אנחנו מאמינים שהגוף הוא כמו ארגז, מזוודה, למה שנמצא בפנים. לפעמים קופסאות נשברות. אני לא רוצה שעוד אימהות ישבו כמוני, לא בגלל שמחפשים אצבעות. אני לא רוצה שזה יקרה".
את כועסת שלא שיתפו אתכם בהחלטה לגבי הקבורה?
"אני שמחה שלא שאלו אותנו בעניין הקבורה, ושלא אנחנו צריכים לעשות את ההחלטה הזו. זו לא החלטה שאני רוצה לעשות".
מה יש לך לומר למשפחות האחרות?
"לבי יוצא למשפחות האחרות. הכרנו את הוריו של אביעד דרעי. אנחנו מוקפים בהרבה חום, אהבה, וקהילה אכפתית ותומכת. אנו מלאי הכרת תודה על כך".
האם את מסכימה לטענה לפיה יש לצאת מעזה, כדי למנוע אירועים כאלה?
"הלוואי שהכל היה שונה, שלא היינו צריכים להיות במצב כזה. יש כאן אנשים שרוצים לעשות יודנריין במזרח התיכון. אף אחד לא אומר שקל להיות כאן, אך זה המקום שלנו".
פחדתם שיקרה משהו לאיתן במהלך השרות הצבאי?
"פחדנו כשאיתן היה בצבא. משפחות של חיילים חיות בפחד בהגדרה. כל יום חושבים האם הוא בסדר, מחכים שיצלצל. לא דרשנו מאיתן להתקשר כל יום, לא רצינו ללחוץ עליו. האמנו שיהיה בסדר".
האם העובדה שאיתן לא נתפס חי בידי המחבלים, מקלה עלייך?
"אני מודה לקב"ה שאיתן לא זכה לטיפול האישי של החיות האלה. אני שמחה שהוא נהרג מיד ושלא תפסו אותו חי, שלא היה צריך לסבול מהם. זו נחמה קטנה על החלל הגדול שנפער בחיינו".
מיכאל ניומן, האב:
"איתן היה בחור נפלא. כל האנשים שהיו סביבו אהבו אותו: החניכים שלו בבני עקיבא, החברים במכינה ובצבא. כולם פשוט העריצו אותו. הוא תמך בהם והם תמכו בו. רב בית הספר בו למד, סיפר לנו שאיתן היה בא לשוחח איתו על משמעות החיים. לצערנו ילדים בארץ לומדים על המושג 'מוות' כבר בגיל 13. הם מחפשים תשובות לשאלות עמוקות, ולעיתים אין תשובות. איתן היה בן למופת. אנחנו גאים בו, תמיד היינו גאים בו, ונמשיך להיות גאים בו".
"כששמעתי בהתחלה שהוא רק נפצע, הייתי מרוצה, וחשבתי לעצמי: כמה נורא שאמא מרוצה מזה שהבן שלה נפצע".
ספרי מי היה איתן.
"אם אתם רוצים לדעת מי היה הבן שלי, אני יכולה לומר שטוב לב היא המילה שנכתבה עליו. אנשים באים ומספרים לנו היום איך הוא סייע להם. אחת השכנות המבוגרות שלנו מעולם לא ירדה מהאוטובוס בלי שאיתן סחב את הסלים לביתה, שהיה במרחק רב. איתן היה מחלק מזון לעניים וחולים בשעות הלילה. היתה לו השפעה מרגיעה על כולם. אני לא יודעת באיזו דרך אפשר לדבר עליו".
"איתן לא ידע מהו פחד. המילה הזו לא היתה בלקסיקון שלו. איתן היה האמין בערכי מסירות, מחוייבות, שירות. אתה עושה כל מה שצריך לעשות".
מה דעתך על כך שהחיילי צה"ל עוברים כעת בבתי הפלסטינים כדי למצוא את חלקי הגופות?
"אני לא רוצה שאף חייל ייפגע, ולו בציפורן הקטנה ביותר, עבור שרידי הגופות. אנחנו מאמינים שהגוף הוא כמו ארגז, מזוודה, למה שנמצא בפנים. לפעמים קופסאות נשברות. אני לא רוצה שעוד אימהות ישבו כמוני, לא בגלל שמחפשים אצבעות. אני לא רוצה שזה יקרה".
את כועסת שלא שיתפו אתכם בהחלטה לגבי הקבורה?
"אני שמחה שלא שאלו אותנו בעניין הקבורה, ושלא אנחנו צריכים לעשות את ההחלטה הזו. זו לא החלטה שאני רוצה לעשות".
מה יש לך לומר למשפחות האחרות?
"לבי יוצא למשפחות האחרות. הכרנו את הוריו של אביעד דרעי. אנחנו מוקפים בהרבה חום, אהבה, וקהילה אכפתית ותומכת. אנו מלאי הכרת תודה על כך".
האם את מסכימה לטענה לפיה יש לצאת מעזה, כדי למנוע אירועים כאלה?
"הלוואי שהכל היה שונה, שלא היינו צריכים להיות במצב כזה. יש כאן אנשים שרוצים לעשות יודנריין במזרח התיכון. אף אחד לא אומר שקל להיות כאן, אך זה המקום שלנו".
פחדתם שיקרה משהו לאיתן במהלך השרות הצבאי?
"פחדנו כשאיתן היה בצבא. משפחות של חיילים חיות בפחד בהגדרה. כל יום חושבים האם הוא בסדר, מחכים שיצלצל. לא דרשנו מאיתן להתקשר כל יום, לא רצינו ללחוץ עליו. האמנו שיהיה בסדר".
האם העובדה שאיתן לא נתפס חי בידי המחבלים, מקלה עלייך?
"אני מודה לקב"ה שאיתן לא זכה לטיפול האישי של החיות האלה. אני שמחה שהוא נהרג מיד ושלא תפסו אותו חי, שלא היה צריך לסבול מהם. זו נחמה קטנה על החלל הגדול שנפער בחיינו".
מיכאל ניומן, האב:
"איתן היה בחור נפלא. כל האנשים שהיו סביבו אהבו אותו: החניכים שלו בבני עקיבא, החברים במכינה ובצבא. כולם פשוט העריצו אותו. הוא תמך בהם והם תמכו בו. רב בית הספר בו למד, סיפר לנו שאיתן היה בא לשוחח איתו על משמעות החיים. לצערנו ילדים בארץ לומדים על המושג 'מוות' כבר בגיל 13. הם מחפשים תשובות לשאלות עמוקות, ולעיתים אין תשובות. איתן היה בן למופת. אנחנו גאים בו, תמיד היינו גאים בו, ונמשיך להיות גאים בו".