שלושה גדודי חי"ר מלווים בטנקים פרצו אל תוך עזה, כיתרו שכונה פלשתינית מאוכלסת בצפיפות, ועסקו בחיפושים מבית לבית ומגג לגג. אילו זכינו, הם היו עוסקים בהחרמת אמצעי לחימה ובלכידת לוחמי אויב. אבל בימי מבצע חומת מגן פחדנו לכבוש גם את עזה, וכך אנו מאפשרים את המשך ההתארגנות, ההתחמשות וההתייעלות של האויב. בהשראת החיזבאללה, בהדרכתו ובמימונו, המחבלים בעזה נעשים מסוכנים יותר ויותר, ומפתחים אמצעים להבקיע את המיגון של חיילינו ולהתמודד עם שיטות הפעולה שלנו. וכך מוצאים את עצמם חיילינו מחפשים מבית לבית את רסיסי גופות חבריהם.
צודקים מי שאומרים שמה שקרה לאחרונה בעזה צריך להביא לשינוי אסטרטגי. הרצח המזעזע של טלי חטואל וארבע בנותיה ביחד עם שני האסונות האחרונים של התפוצצות נגמ"שי צה"ל הביאו קציר דמים קשה תוך תקופה קצרה של שבוע וחצי. צה"ל חייב לשנות את מדיניותו, אך לא לסגת חלילה אלא להיפך - לעבור למתקפה, להשתלט על מאורות המחבלים ולחסלם. לעבור מבית לבית ולאסוף כלי נשק, לוחמים ומבוקשים. לא לצאת מעזה, כי מי שברח מלבנון קיבל לבנון בעזה ומי שיברח מעזה יקבל עזה בירושלים.
שלב הסיכומים
לקחי ההצלחה המופלאה במשאל הליכוד צריכים עוד להילמד. אנשים טובים בפורומים שונים מנתחים את הדרך שבה הושג הניצחון, ומגבשים את הלקחים שאפשר להפיק על מנת להגיע להישגים דומים בעתיד. הנה עוד כמה הערות שעשויות לתרום לדיון הזה:
1. רבים שואלים את עצמם מה עוד ניתן 'למכור' בשיטת ההסברה מדלת לדלת. צריך להיות ברור שאי אפשר להיכנס לביתו של אדם זר ולבקש את זמנו ותשומת לבו עם הצעות מופשטות.
מי שידפוק בדלת ויאמר: "אני מבקש את תשומת לבך לעשר דקות כדי להשריש בתודעתך את מעלתה הרוחנית של ארץ ישראל" ייתפש כתימהוני. צריך לבוא עם בקשה או הצעה קונקרטית, והיא צריכה להיות כזו שמי שאליו פונים תהיה לו סיבה להתעניין בה. רצוי גם לבוא בהצעה שהיענות לה תניב הישג משמעותי וארוך טווח, כזה שמצדיק את המאמץ. "באתי להציע לך להניח תפילין" זה יפה, אבל לא מבטיח הישג בר-קיימא. אולי כדאי ללמוד מהחרדים, ולפתוח בתי ספר לחינוך יהודי עבור הציבור החילוני. "באתי להציע בית ספר לילד שלכם. בלי סמים ובלי סכינים, עם ערכים יהודיים ואנושיים, עם קצת יותר כבוד למורים ולהורים, ועם צוות הוראה איכותי. גם בגרות מלאה, גם מורשת יהודית, גם הזדהות עם המדינה ועם צה"ל, וגם לא עולה יותר (ואם אפשר - גם ארוחת צהריים)".
אפילו רק 5 אחוזי הצלחה יהיו הישג משמעותי ביותר.
2. המפולת האידיאולוגית בקרב בכירי הליכוד העלתה מחדש את העובדה הכואבת: למחנה נאמני א"י אין היום הצעה סבירה למנהיגות אלטרנטיבית. לאור העובדה שראש ממשלה שאינו מהשמאל יכול לבוא רק משורות הליכוד, מטריד לחשוב שאילו מחר שרון מפנה את מקומו יישאר למתנגדי הנסיגה החד-צדדית רק לקוות שהמתנתק-מאונס נתניהו יגבר על המתנתקים-מרצון אולמרט ומופז. עוזי לנדאו וישראל כ"ץ אינם מועמדים ריאליים בשלב זה, וגם הם לא פוסלים אפשרות של עקירת יישובים במסגרת הסדר קבע. את צחי הנגבי, חביב מרכז הליכוד, בקושי ראינו במאבק נגד ההתנתקות. דחוף לקדם לצמרת הליכוד מישהו נאמן שיוכל להיות מועמד ריאלי לראשות הממשלה. אפי איתם, שאולי היה יכול להגיע לזה, בחר ללכת למפד"ל. בני בגין כבר סיים את שירות המילואים שלו בפוליטיקה והזדכה על הקיטבג. אז מי? אולי יעקב עמידרור. אולי יאיר (בן יצחק) שמיר. אולי פייגלין.
3. סקרי דעת-הקהל, אלה שהתפרסמו בעיתונים הגדולים ואלה שהפוליטיקאים הזמינו לעצמם, תרמו לא מעט להשתפנות של בכירי הליכוד. נתניהו לבנת ושלום היו מוכנים אולי לעמוד על דעתם מול ראש הממשלה, אבל לא כשהסקרים מנבאים שבסוף הם ייצאו לוזרים. לכן חשוב להצביע על כך שד"ר מינה צמח, הכוהנת הגדולה של הסקרים, יצאה הפעם רע במיוחד. ולא רק משום שהמדגם שלה בסוף היום נתן לשוללי הנסיגה רק 12 אחוזי יתרון במקום 20. הפאשלה היותר גדולה היתה שהסקרים השוטפים שלה לקראת המשאל, שפורסמו בהבלטה רבה ב'ידיעות אחרונות', יצרו את הרושם כאילו בימים האחרונים שלפני ההצבעה הפער הולך ומצטמצם עד כדי 3.5 אחוזים, בעוד שבפועל הוא רק גדל. אינני חושד במינה צמח בהטייה מכוונת של התוצאות, וייתכן שאנשי ידיעות עשו בנתונים שלה שימוש מניפולטיבי. בשורה התחתונה, ראינו שוב לא כדאי להתרשם יותר מדי מהסקרים שמפרסמת התקשורת. אתה הבנת את זה, ביבי?
4. כנגד הטענה שבעזה יש 8000 יהודים מול מיליון וחצי ערבים, נוהגים דוברינו להשיב שזוהי גם הפרופורציה בין מדינת ישראל לשכנותיה המוסלמיות. נכון, אבל לא מספיק. כדי להחזיק מעמד כמיעוט בתוך רוב גדול, אתה זקוק לאיזושהי מסה מינימלית. הרי לא נושיב יהודי בודד בין 400 ערבים. אין ספק שמזימות העקירה נראות משכנעות יותר כשהן מכוונות אל יישובים קטנים ומבודדים.
בדיעבד, תנועת ההתיישבות הדתית ביש"ע טעתה בכך שהקימה עשרות יישובים קהילתיים, כמה מועצות מקומיות, ואפס ערים. העובדות שקבעו רון נחמן באריאל והחרדים בבית"ר עילית מתבררות כמוצקות יותר מכמה מיישובינו בני הכמעט שלושים שנה. כדי לחזק את גוש קטיף ולשים קץ לדיבורים על עקירתו צריך להכפיל את מספר התושבים פי ארבעה וחמישה, ואין שם מספיק שטח כדי ליישב כמות כזאת של אנשים בבתים צמודי קרקע. אולי עוד אפשר לתקן, ולהקים בגוש קטיף ובשאר יישובי יש"ע שיכונים עם בניינים משותפים רבי-קומות. קצת פחות איכות חיים, אבל קצת יותר מצוות יישוב ארץ ישראל, וגם אפשרות ליהנות מהיתרונות של עיר גדולה, ליצור קליינטורה לעסקים מקומיים ולהסתמך פחות על הערים מהצד ההוא.
5. "מהלך אחד הופך אותך ממפגין למשפיע" - הסיסמה הזאת שטבעו אנשי 'מנהיגות יהודית' כדי לשכנע להתפקד לליכוד נחלה ניצחון סוחף במשאל הזה. כולנו הדבקנו סטיקרים, הסברנו והתפללנו, אבל מי שהתפקד לליכוד הצביע והכריע. כשפייגלין וחבריו מציעים לציבור האמוני אפשרות לבחור את ראש הממשלה, המפלגות המתחרות צריכות לחשוב היטב מה יש להן להציע לחבריהן.
6. באופוריית הניצחון של מלחמת ששת הימים, לאף אחד לא היה חשק לבדוק את הפאשלות הלא-קטנות שקרו פה ושם. הניצחון הסוחף השכיח הכל. את מחיר ההדחקה הזאת שילמנו אחר כך ביום הכיפורים. למרות הניצחון הגדול במשאל, מעוררת דאגה העובדה שמעט מאוד אישי ציבור הביעו התנגדות פומבית לנסיגה, בעוד מחנה שרון מגייס ללא קושי מאות בעלי-שם שהביעו תמיכה. ניצחנו את הקרב הזה דרך הליכודניק מן השורה, אבל אסור להזניח את הבכירים מהמערכות השונות. מאכזב מאוד היה לשמוע, למשל, את ראש עיריית נתניה מרים פיירברג מתייצבת יומיים לפני המשאל לימין ראש הממשלה. כדאי שהציבור הדתי הגדול בעירה יסביר לה שבצעדים כאלה היא מוציאה להם את החשק להמשיך בתמיכתם העקבית בבחירתה.
אין תמורה לאגרה
בגיליון הקודם של 'בשבע' גוללה עפרה לקס את סיפור סגירתה של התחנה לציבור הדתי 'רדיו מורשת'. בשולי הפרשה הזאת יש עוד סיפור, שגם הוא מלמד משהו על טיב השירות שנותן 'קול ישראל' למאזיניו הדתיים.
אהרון ויזנר, המנהל הראשון של 'רדיו מורשת', עזב את תפקידו בהסכמה לאחר שהוצעה לו עבודה חלופית אטרקטיבית ברשת ב'. במסגרת אותו סיכום נקבעה לו תוכנית שבועית בשם 'נקודת מפגש', שעסקה בנושאים שבין יהדות לאקטואליה. 'נקודת מפגש' שודרה בשעות הערב, מ-21.30 עד 23.00, לא בדיוק פריים-טיים, ושידור של משחקי ספורט כאלה ואחרים גרם לביטול התוכנית אחת לשבועיים-שלושה. בקיץ האחרון, חצי שנה לאחר שהתוכנית עלתה, היא יצאה לחופשת קיץ, ומכאן ואילך מאזיניה לא שמעו ממנה יותר. לויזנר לא ניתנה אפילו האפשרות להיפרד מהם.
אזרחי המדינה הדתיים, כמו כולם, משלמים אגרת רדיו בכל פעם שהם מחדשים את רשיון הרכב. אבל הנושאים הקרובים ללבם לא ראויים כנראה לתוכנית שבועית ברשת ב', ולו בשעה לא-הכי-מואזנת. כשזה המצב ברדיו הממלכתי, שלא יתפלאו שציבור המאזינים הדתי נוהר בהמוניו אל תחנות דתיות לא-מוסדרות (פיראטיות בלע"ז).
בימים אלו מתקיים בבית הדין לעבודה בירושלים דיון בתביעתו של ויזנר מהנהלת רשות השידור להחזיר את התוכנית. לאחרונה נקבע תקדים מעניין במקרה דומה, כאשר בית הדין הורה להחזיר לשידור תוכנית שבועית של השדרן ירון אנוש, לאחר שהשתכנע שלא היתה הצדקה עניינית לביטולה.
צודקים מי שאומרים שמה שקרה לאחרונה בעזה צריך להביא לשינוי אסטרטגי. הרצח המזעזע של טלי חטואל וארבע בנותיה ביחד עם שני האסונות האחרונים של התפוצצות נגמ"שי צה"ל הביאו קציר דמים קשה תוך תקופה קצרה של שבוע וחצי. צה"ל חייב לשנות את מדיניותו, אך לא לסגת חלילה אלא להיפך - לעבור למתקפה, להשתלט על מאורות המחבלים ולחסלם. לעבור מבית לבית ולאסוף כלי נשק, לוחמים ומבוקשים. לא לצאת מעזה, כי מי שברח מלבנון קיבל לבנון בעזה ומי שיברח מעזה יקבל עזה בירושלים.
שלב הסיכומים
לקחי ההצלחה המופלאה במשאל הליכוד צריכים עוד להילמד. אנשים טובים בפורומים שונים מנתחים את הדרך שבה הושג הניצחון, ומגבשים את הלקחים שאפשר להפיק על מנת להגיע להישגים דומים בעתיד. הנה עוד כמה הערות שעשויות לתרום לדיון הזה:
1. רבים שואלים את עצמם מה עוד ניתן 'למכור' בשיטת ההסברה מדלת לדלת. צריך להיות ברור שאי אפשר להיכנס לביתו של אדם זר ולבקש את זמנו ותשומת לבו עם הצעות מופשטות.
מי שידפוק בדלת ויאמר: "אני מבקש את תשומת לבך לעשר דקות כדי להשריש בתודעתך את מעלתה הרוחנית של ארץ ישראל" ייתפש כתימהוני. צריך לבוא עם בקשה או הצעה קונקרטית, והיא צריכה להיות כזו שמי שאליו פונים תהיה לו סיבה להתעניין בה. רצוי גם לבוא בהצעה שהיענות לה תניב הישג משמעותי וארוך טווח, כזה שמצדיק את המאמץ. "באתי להציע לך להניח תפילין" זה יפה, אבל לא מבטיח הישג בר-קיימא. אולי כדאי ללמוד מהחרדים, ולפתוח בתי ספר לחינוך יהודי עבור הציבור החילוני. "באתי להציע בית ספר לילד שלכם. בלי סמים ובלי סכינים, עם ערכים יהודיים ואנושיים, עם קצת יותר כבוד למורים ולהורים, ועם צוות הוראה איכותי. גם בגרות מלאה, גם מורשת יהודית, גם הזדהות עם המדינה ועם צה"ל, וגם לא עולה יותר (ואם אפשר - גם ארוחת צהריים)".
אפילו רק 5 אחוזי הצלחה יהיו הישג משמעותי ביותר.
2. המפולת האידיאולוגית בקרב בכירי הליכוד העלתה מחדש את העובדה הכואבת: למחנה נאמני א"י אין היום הצעה סבירה למנהיגות אלטרנטיבית. לאור העובדה שראש ממשלה שאינו מהשמאל יכול לבוא רק משורות הליכוד, מטריד לחשוב שאילו מחר שרון מפנה את מקומו יישאר למתנגדי הנסיגה החד-צדדית רק לקוות שהמתנתק-מאונס נתניהו יגבר על המתנתקים-מרצון אולמרט ומופז. עוזי לנדאו וישראל כ"ץ אינם מועמדים ריאליים בשלב זה, וגם הם לא פוסלים אפשרות של עקירת יישובים במסגרת הסדר קבע. את צחי הנגבי, חביב מרכז הליכוד, בקושי ראינו במאבק נגד ההתנתקות. דחוף לקדם לצמרת הליכוד מישהו נאמן שיוכל להיות מועמד ריאלי לראשות הממשלה. אפי איתם, שאולי היה יכול להגיע לזה, בחר ללכת למפד"ל. בני בגין כבר סיים את שירות המילואים שלו בפוליטיקה והזדכה על הקיטבג. אז מי? אולי יעקב עמידרור. אולי יאיר (בן יצחק) שמיר. אולי פייגלין.
3. סקרי דעת-הקהל, אלה שהתפרסמו בעיתונים הגדולים ואלה שהפוליטיקאים הזמינו לעצמם, תרמו לא מעט להשתפנות של בכירי הליכוד. נתניהו לבנת ושלום היו מוכנים אולי לעמוד על דעתם מול ראש הממשלה, אבל לא כשהסקרים מנבאים שבסוף הם ייצאו לוזרים. לכן חשוב להצביע על כך שד"ר מינה צמח, הכוהנת הגדולה של הסקרים, יצאה הפעם רע במיוחד. ולא רק משום שהמדגם שלה בסוף היום נתן לשוללי הנסיגה רק 12 אחוזי יתרון במקום 20. הפאשלה היותר גדולה היתה שהסקרים השוטפים שלה לקראת המשאל, שפורסמו בהבלטה רבה ב'ידיעות אחרונות', יצרו את הרושם כאילו בימים האחרונים שלפני ההצבעה הפער הולך ומצטמצם עד כדי 3.5 אחוזים, בעוד שבפועל הוא רק גדל. אינני חושד במינה צמח בהטייה מכוונת של התוצאות, וייתכן שאנשי ידיעות עשו בנתונים שלה שימוש מניפולטיבי. בשורה התחתונה, ראינו שוב לא כדאי להתרשם יותר מדי מהסקרים שמפרסמת התקשורת. אתה הבנת את זה, ביבי?
4. כנגד הטענה שבעזה יש 8000 יהודים מול מיליון וחצי ערבים, נוהגים דוברינו להשיב שזוהי גם הפרופורציה בין מדינת ישראל לשכנותיה המוסלמיות. נכון, אבל לא מספיק. כדי להחזיק מעמד כמיעוט בתוך רוב גדול, אתה זקוק לאיזושהי מסה מינימלית. הרי לא נושיב יהודי בודד בין 400 ערבים. אין ספק שמזימות העקירה נראות משכנעות יותר כשהן מכוונות אל יישובים קטנים ומבודדים.
בדיעבד, תנועת ההתיישבות הדתית ביש"ע טעתה בכך שהקימה עשרות יישובים קהילתיים, כמה מועצות מקומיות, ואפס ערים. העובדות שקבעו רון נחמן באריאל והחרדים בבית"ר עילית מתבררות כמוצקות יותר מכמה מיישובינו בני הכמעט שלושים שנה. כדי לחזק את גוש קטיף ולשים קץ לדיבורים על עקירתו צריך להכפיל את מספר התושבים פי ארבעה וחמישה, ואין שם מספיק שטח כדי ליישב כמות כזאת של אנשים בבתים צמודי קרקע. אולי עוד אפשר לתקן, ולהקים בגוש קטיף ובשאר יישובי יש"ע שיכונים עם בניינים משותפים רבי-קומות. קצת פחות איכות חיים, אבל קצת יותר מצוות יישוב ארץ ישראל, וגם אפשרות ליהנות מהיתרונות של עיר גדולה, ליצור קליינטורה לעסקים מקומיים ולהסתמך פחות על הערים מהצד ההוא.
5. "מהלך אחד הופך אותך ממפגין למשפיע" - הסיסמה הזאת שטבעו אנשי 'מנהיגות יהודית' כדי לשכנע להתפקד לליכוד נחלה ניצחון סוחף במשאל הזה. כולנו הדבקנו סטיקרים, הסברנו והתפללנו, אבל מי שהתפקד לליכוד הצביע והכריע. כשפייגלין וחבריו מציעים לציבור האמוני אפשרות לבחור את ראש הממשלה, המפלגות המתחרות צריכות לחשוב היטב מה יש להן להציע לחבריהן.
6. באופוריית הניצחון של מלחמת ששת הימים, לאף אחד לא היה חשק לבדוק את הפאשלות הלא-קטנות שקרו פה ושם. הניצחון הסוחף השכיח הכל. את מחיר ההדחקה הזאת שילמנו אחר כך ביום הכיפורים. למרות הניצחון הגדול במשאל, מעוררת דאגה העובדה שמעט מאוד אישי ציבור הביעו התנגדות פומבית לנסיגה, בעוד מחנה שרון מגייס ללא קושי מאות בעלי-שם שהביעו תמיכה. ניצחנו את הקרב הזה דרך הליכודניק מן השורה, אבל אסור להזניח את הבכירים מהמערכות השונות. מאכזב מאוד היה לשמוע, למשל, את ראש עיריית נתניה מרים פיירברג מתייצבת יומיים לפני המשאל לימין ראש הממשלה. כדאי שהציבור הדתי הגדול בעירה יסביר לה שבצעדים כאלה היא מוציאה להם את החשק להמשיך בתמיכתם העקבית בבחירתה.
אין תמורה לאגרה
בגיליון הקודם של 'בשבע' גוללה עפרה לקס את סיפור סגירתה של התחנה לציבור הדתי 'רדיו מורשת'. בשולי הפרשה הזאת יש עוד סיפור, שגם הוא מלמד משהו על טיב השירות שנותן 'קול ישראל' למאזיניו הדתיים.
אהרון ויזנר, המנהל הראשון של 'רדיו מורשת', עזב את תפקידו בהסכמה לאחר שהוצעה לו עבודה חלופית אטרקטיבית ברשת ב'. במסגרת אותו סיכום נקבעה לו תוכנית שבועית בשם 'נקודת מפגש', שעסקה בנושאים שבין יהדות לאקטואליה. 'נקודת מפגש' שודרה בשעות הערב, מ-21.30 עד 23.00, לא בדיוק פריים-טיים, ושידור של משחקי ספורט כאלה ואחרים גרם לביטול התוכנית אחת לשבועיים-שלושה. בקיץ האחרון, חצי שנה לאחר שהתוכנית עלתה, היא יצאה לחופשת קיץ, ומכאן ואילך מאזיניה לא שמעו ממנה יותר. לויזנר לא ניתנה אפילו האפשרות להיפרד מהם.
אזרחי המדינה הדתיים, כמו כולם, משלמים אגרת רדיו בכל פעם שהם מחדשים את רשיון הרכב. אבל הנושאים הקרובים ללבם לא ראויים כנראה לתוכנית שבועית ברשת ב', ולו בשעה לא-הכי-מואזנת. כשזה המצב ברדיו הממלכתי, שלא יתפלאו שציבור המאזינים הדתי נוהר בהמוניו אל תחנות דתיות לא-מוסדרות (פיראטיות בלע"ז).
בימים אלו מתקיים בבית הדין לעבודה בירושלים דיון בתביעתו של ויזנר מהנהלת רשות השידור להחזיר את התוכנית. לאחרונה נקבע תקדים מעניין במקרה דומה, כאשר בית הדין הורה להחזיר לשידור תוכנית שבועית של השדרן ירון אנוש, לאחר שהשתכנע שלא היתה הצדקה עניינית לביטולה.