מאמרו של גיל רונן עורר בי זעם, בשל השפה בה השתלח בנשים וברבנים העושים עבודה ברוכה עבור הקהילה הדתית והציבור בכלל. עקב חשיבות הנושא החלטתי להגיב, ובכך להבהיר כמה דברים בנוגע לארגון 'קולך' ולהסכמי קדם-נישואין.
ראשית, חשוב לדעת כי אמנם רבות מנשות 'קולך' מגדירות עצמן כפמיניסטיות, אך רבים מן המצדדים בהסכם קדם-הנישואין אינם פמיניסטים כלל וכלל. יש לדעת כי בארה"ב רבנים אורתודוקסים רבים מסרבים מזה למעלה מעשור לערוך חופה מבלי שהזוג יחתום על הסכם למניעת עגינות. חלק מן ההסכמים נוסחו על ידי גדולי דור שאין חולק על סמכותם.
בעתיד הקרוב מתכוונת קואליציית 'עיקר' בשיתוף עם מרכז רקמן מבר אילן להוציא חוברת, ובה שלל הסכמים שנוסחו בידי רבנים, נשים מלומדות וארגונים שונים. הציבור יוכל לראות בעיניו את ההסכמים ולקבלם או לדחותם.
הגנה מפני עיגון
ההסכם של 'קולך' מגן גם על הבעל מסרבנות אפשרית של האישה (דבר שיכול לפגוע בעיקר בגברים דתיים, שלא יקימו משפחה אלטרנטיבית כל זמן שהאישה מסרבת לקבל את הגט). חלוקת הנכסים שבהסכם קובעת כי בני הזוג אינם תלויים בערכאות השיפוטיות בכדי לחלק את נכסיהם שווה בשווה, ובכך נמנעת אפשרות של פגיעה בצד החלש יותר מבחינה כספית. ההסכם לא בא כדי להפוך את הנישואין לשדה קרב, אלא כדי להרגיע את הצדדים העושים צעד כה חשוב בחייהם, וכדי שידעו שהם מוגנים, בדיוק כפי שעשתה הכתובה בימים עברו.
ייתכן, כדברי גיל רונן, שישנם גברים הסובלים מכך שהורחקו מן הבית על לא עוול בכפם, מכך שנפסקו להם מזונות גבוהים או מן העובדה שילדיהם אינם גדלים אצלם. העובדה שגברים נדרשים בפסק דין לשלם מזונות לילד אין בה כדי לגרוע מכך שאף האישה משלמת עבור מזונות הילד שחי אצלה. לו היה הכותב מעיין היטב בהסכם קדם-הנישואין של 'קולך' היה מגלה כי בנושא זה קבע ההסכם כי הצדדים מקבלים על עצמם לזון את ילדיהם העתידיים שווה בשווה.
אולם, הנושא של מזונות, הרחקת הבעל ומשמורת ילדים אינו מעניינה של 'קולך'. 'קולך' מבקש לקדם את מעמדה של האישה בתחומים דתיים ולטפל בנושאים שבהם האישה נפגעת מן היהדות בגלל היותה אישה (כגון בתחומי ההלכה והקהילה). 'קולך' מחפש אחר פתרונות הלכתיים, תחיקתיים וחברתיים, שאינם עומדים בסתירה להלכה.
'קולך' הוא ארגון ייחודי בכך שלמרות היותו ארגון דתי הוא מוכן לראות בעיניים ביקורתיות תופעות המתרחשות בעולם הדתי. בניגוד גמור למה שטבעי לאדם הדתי לחשוב ולטעון, שהכל אצלו טוב ויפה, מכירות נשות 'קולך' במציאות הקשה, שלא הכל טוב. וכידוע, הודאה בבעיה היא צעד ראשון לפתרון.
יסור נא הכותב אל משרדי 'יד לאישה', ויפגוש נשים שמחכות עד עשרים שנה כדי להשתחרר מבעל סרבן אשר מזמן חי בנפרד מהן, ולרוב אינו טורח לשלם דמי מזונות לילדיו. האם מבין הכותב את המשמעות של להיות מסורבת גט? האם יש מקום להשוואה בין המצוקה האנושית הזועקת במקרים אלו לבין בעיות הנלוות לכל משבר נישואין?
ישמע נא הכותב על אישה שבעלה ברח לארה"ב לפני שמונה שנים וניתק קשר עמה ועם בנותיו. שם הוא חי לו עם אישה אחרת וילדם המשותף. או על אישה שבעלה נטש אותה לפני חמש שנים, ואינו מוכן לתת לה גט בשום אופן. האישה יושבת כאלמנה חיה בבית הוריה ומחכה לישועתה. יקשיב נא הכותב לסיפורה של אישה דתייה, אם לשבעה ילדים ושני נכדים, שבעלה בגד בה שוב ושוב, דרדר את המשפחה לפת לחם בהתמכרותו להימורים וסיכן את חייה כשרדף אחריה עם סכין וטען בפני תלמידותיו שהוא מתכוון להתאבד ולהרוג אותה. האישה מחכה לגט כבר שלוש שנים, ואפילו פסק דין לחיוב גט אין לה. ישמע נא הכותב על אישה שחיה כבר חמש שנים בנפרד מבעלה (ברצון שניהם), אך הבעל רוצה ממנה סכומי עתק של כסף, למרות שכבר חולקו כל הנכסים בבית המשפט. אלה מקצת מן התיקים העוברים דרכי בעבודתי היומיומית.
תשובה הלכתית רלוונטית
בעיית האישה העגונה ומסורבת הגט היא בעיה קשה ביותר, ואינה דומה כלל לבעיות שהועלו על-ידי הכותב. בעיה זו מעסיקה נשים רבות, כיוון שכל אחת שנישאת עלולה להיות עגונה או מסורבת גט, וההשלכות של הכרה חדשה זו הן מרחיקות לכת. המקרים הללו מעלים שאלות תיאולוגיות באשר לכוחה של ההלכה להתמודד עם מציאות קשה זו ולפתור בעיות העולות בכל דור.
דווקא האתגר הזה מעורר רבנים רבים, המודעים לכך שבכל הדורות באה ההלכה לקראת האישה העגונה. גם למסורבת הגט נמצאו כבר פתרונות, המובאים במקורות. מציאת הפתרונות שהיו מקובלים מדורי דורות והפיכתם לרלוונטיים לבעיות של דורנו היא אתגר גדול בפני רבנים ונשים מלומדות המכירים במצוקה האנושית, בבעיה הדתית ובבעיה הפוליטית (בריחה של הציבור מנישואין דתיים) העומדים בפנינו כיום.
הסכם קדם-נישואין אין בו בכדי לפתור את הבעיות הגדולות שהעליתי כאן, אך הוא צעד אחד קטן לקראת פתרון. הפתרונות צריכים להיות, לעניות דעתי, במקום אחר לגמרי, אך בינתיים טוב עשו אלה שישבו על המדוכה למצוא הסכם מנוסח היטב שיעמוד במבחן ההלכה והמשפט. ואין לנו אלא להודות להם.
באופן עקרוני, אני מסכימה עם הכותב כי עדיף היה שלא לחתום על כל הסכם. הייתי מעדיפה לדעת שמערכות בית המשפט האזרחי ובית הדין הרבני מסוגלות להתמודד עם כל בעיה שיכולה להתעורר בעתיד בשעת משבר, חלילה. אלא שעינינו הרואות כי המערכות כשלו מלענות על הצרכים של זוג בשעת משבר, ובמיוחד על צרכיו של הצד החלש. בשל כך לא השאירו לנו ברירה אלא לקחת את הנושא לידיים ולערוך הסכם. מי ייתן ותענה תפילתנו "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", ולא נזקק להסכמים אלה.
הכותבת היא טוענת רבנית מ'יד לאישה', ממוסדות אור תורה סטון, וחברה בארגון 'קולך'.
ראשית, חשוב לדעת כי אמנם רבות מנשות 'קולך' מגדירות עצמן כפמיניסטיות, אך רבים מן המצדדים בהסכם קדם-הנישואין אינם פמיניסטים כלל וכלל. יש לדעת כי בארה"ב רבנים אורתודוקסים רבים מסרבים מזה למעלה מעשור לערוך חופה מבלי שהזוג יחתום על הסכם למניעת עגינות. חלק מן ההסכמים נוסחו על ידי גדולי דור שאין חולק על סמכותם.
בעתיד הקרוב מתכוונת קואליציית 'עיקר' בשיתוף עם מרכז רקמן מבר אילן להוציא חוברת, ובה שלל הסכמים שנוסחו בידי רבנים, נשים מלומדות וארגונים שונים. הציבור יוכל לראות בעיניו את ההסכמים ולקבלם או לדחותם.
הגנה מפני עיגון
ההסכם של 'קולך' מגן גם על הבעל מסרבנות אפשרית של האישה (דבר שיכול לפגוע בעיקר בגברים דתיים, שלא יקימו משפחה אלטרנטיבית כל זמן שהאישה מסרבת לקבל את הגט). חלוקת הנכסים שבהסכם קובעת כי בני הזוג אינם תלויים בערכאות השיפוטיות בכדי לחלק את נכסיהם שווה בשווה, ובכך נמנעת אפשרות של פגיעה בצד החלש יותר מבחינה כספית. ההסכם לא בא כדי להפוך את הנישואין לשדה קרב, אלא כדי להרגיע את הצדדים העושים צעד כה חשוב בחייהם, וכדי שידעו שהם מוגנים, בדיוק כפי שעשתה הכתובה בימים עברו.
ייתכן, כדברי גיל רונן, שישנם גברים הסובלים מכך שהורחקו מן הבית על לא עוול בכפם, מכך שנפסקו להם מזונות גבוהים או מן העובדה שילדיהם אינם גדלים אצלם. העובדה שגברים נדרשים בפסק דין לשלם מזונות לילד אין בה כדי לגרוע מכך שאף האישה משלמת עבור מזונות הילד שחי אצלה. לו היה הכותב מעיין היטב בהסכם קדם-הנישואין של 'קולך' היה מגלה כי בנושא זה קבע ההסכם כי הצדדים מקבלים על עצמם לזון את ילדיהם העתידיים שווה בשווה.
אולם, הנושא של מזונות, הרחקת הבעל ומשמורת ילדים אינו מעניינה של 'קולך'. 'קולך' מבקש לקדם את מעמדה של האישה בתחומים דתיים ולטפל בנושאים שבהם האישה נפגעת מן היהדות בגלל היותה אישה (כגון בתחומי ההלכה והקהילה). 'קולך' מחפש אחר פתרונות הלכתיים, תחיקתיים וחברתיים, שאינם עומדים בסתירה להלכה.
'קולך' הוא ארגון ייחודי בכך שלמרות היותו ארגון דתי הוא מוכן לראות בעיניים ביקורתיות תופעות המתרחשות בעולם הדתי. בניגוד גמור למה שטבעי לאדם הדתי לחשוב ולטעון, שהכל אצלו טוב ויפה, מכירות נשות 'קולך' במציאות הקשה, שלא הכל טוב. וכידוע, הודאה בבעיה היא צעד ראשון לפתרון.
יסור נא הכותב אל משרדי 'יד לאישה', ויפגוש נשים שמחכות עד עשרים שנה כדי להשתחרר מבעל סרבן אשר מזמן חי בנפרד מהן, ולרוב אינו טורח לשלם דמי מזונות לילדיו. האם מבין הכותב את המשמעות של להיות מסורבת גט? האם יש מקום להשוואה בין המצוקה האנושית הזועקת במקרים אלו לבין בעיות הנלוות לכל משבר נישואין?
ישמע נא הכותב על אישה שבעלה ברח לארה"ב לפני שמונה שנים וניתק קשר עמה ועם בנותיו. שם הוא חי לו עם אישה אחרת וילדם המשותף. או על אישה שבעלה נטש אותה לפני חמש שנים, ואינו מוכן לתת לה גט בשום אופן. האישה יושבת כאלמנה חיה בבית הוריה ומחכה לישועתה. יקשיב נא הכותב לסיפורה של אישה דתייה, אם לשבעה ילדים ושני נכדים, שבעלה בגד בה שוב ושוב, דרדר את המשפחה לפת לחם בהתמכרותו להימורים וסיכן את חייה כשרדף אחריה עם סכין וטען בפני תלמידותיו שהוא מתכוון להתאבד ולהרוג אותה. האישה מחכה לגט כבר שלוש שנים, ואפילו פסק דין לחיוב גט אין לה. ישמע נא הכותב על אישה שחיה כבר חמש שנים בנפרד מבעלה (ברצון שניהם), אך הבעל רוצה ממנה סכומי עתק של כסף, למרות שכבר חולקו כל הנכסים בבית המשפט. אלה מקצת מן התיקים העוברים דרכי בעבודתי היומיומית.
תשובה הלכתית רלוונטית
בעיית האישה העגונה ומסורבת הגט היא בעיה קשה ביותר, ואינה דומה כלל לבעיות שהועלו על-ידי הכותב. בעיה זו מעסיקה נשים רבות, כיוון שכל אחת שנישאת עלולה להיות עגונה או מסורבת גט, וההשלכות של הכרה חדשה זו הן מרחיקות לכת. המקרים הללו מעלים שאלות תיאולוגיות באשר לכוחה של ההלכה להתמודד עם מציאות קשה זו ולפתור בעיות העולות בכל דור.
דווקא האתגר הזה מעורר רבנים רבים, המודעים לכך שבכל הדורות באה ההלכה לקראת האישה העגונה. גם למסורבת הגט נמצאו כבר פתרונות, המובאים במקורות. מציאת הפתרונות שהיו מקובלים מדורי דורות והפיכתם לרלוונטיים לבעיות של דורנו היא אתגר גדול בפני רבנים ונשים מלומדות המכירים במצוקה האנושית, בבעיה הדתית ובבעיה הפוליטית (בריחה של הציבור מנישואין דתיים) העומדים בפנינו כיום.
הסכם קדם-נישואין אין בו בכדי לפתור את הבעיות הגדולות שהעליתי כאן, אך הוא צעד אחד קטן לקראת פתרון. הפתרונות צריכים להיות, לעניות דעתי, במקום אחר לגמרי, אך בינתיים טוב עשו אלה שישבו על המדוכה למצוא הסכם מנוסח היטב שיעמוד במבחן ההלכה והמשפט. ואין לנו אלא להודות להם.
באופן עקרוני, אני מסכימה עם הכותב כי עדיף היה שלא לחתום על כל הסכם. הייתי מעדיפה לדעת שמערכות בית המשפט האזרחי ובית הדין הרבני מסוגלות להתמודד עם כל בעיה שיכולה להתעורר בעתיד בשעת משבר, חלילה. אלא שעינינו הרואות כי המערכות כשלו מלענות על הצרכים של זוג בשעת משבר, ובמיוחד על צרכיו של הצד החלש. בשל כך לא השאירו לנו ברירה אלא לקחת את הנושא לידיים ולערוך הסכם. מי ייתן ותענה תפילתנו "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", ולא נזקק להסכמים אלה.
הכותבת היא טוענת רבנית מ'יד לאישה', ממוסדות אור תורה סטון, וחברה בארגון 'קולך'.