בצורת מסוימת שורה לאחרונה בתחום הפקת האלבומים החדשים. זו לא ספירת העומר, רבותי, גם לא המיתון, ואפילו לא תכנית ההתנתקות. אומנים בדרך כלל לא מופיעים בספירת העומר, אך הם מסתגרים באולפני הקלטה. זה הזמן שבו גרפיקאים מחדדים את קולמוסיהם ונגנים מכוונים את פסנתריהם, לקראת הימים הטובים שעוד יבואו.
זה לא המקום לתאר מה מכינה לכם תעשיית המוסיקה החסידית לקיץ הקרוב. ימים יגידו. יחד עם זאת, אפשר לדבר על המתאבנים של הקיץ.
נתחיל בדיסק חדש, אינסטרומנטאלי, תחת השם היוקרתי 'יהלומים', מבית היוצר של עמית סופר. קוראינו הוותיקים ודאי זוכרים את עמית סופר, מפרויקט ה'חסידיוקי'. סופר, שנחשב למנהיג תזמורת חתונה שווה במיוחד, הקליט אלבום שמאפשר למאזינים לזמר בקריוקי. האלבום לא הצליח במיוחד, כי בנות לא מזמרות בפרהסיה, ולבנים בדרך כלל "אין זמן", אבל העיקרון החדשני הוכיח את עצמו.
תכל'ס, למה להלאות אתכם, סופר הפיק כאן דיסק נעימות של מיטב הלהיטים החסידיים ה'חדשים'. לצד יצירות שקטות כמו 'מוריה' של רוזנבלום ו'לך עמי' של שוואקי, אפשר להאזין גם לקטעים קצביים. אבל גולת הכותרת מבחינתי היא קטע 4, 'על זה' של מרדכי בן דוד. אחרי האזנה לדיסק אפשר לקבוע בוודאות שזה השיר שאליו כיוונו אלה שבחרו את השם לדיסק: 'יהלומים'. לא יודע להסביר, אבל זה פשוט נשמע 'יהלומים'. נגינה רכה, עיבוד סקסופוני עדין, כמעט מתחשק לומר שמרדכי בן דוד לא היה עושה את זה טוב יותר.
או קחו את מחרוזת קרליבך:
כבר בשנייה הרביעית של הקטע תיזרקו אל שנות השבעים, באמצעות 'השמיעיני' עם חליל צד וקסילופון. מותר להניח שלזה בדיוק התכוון קרליבך כשהלחין את השיר.
ויש גם גימיק. דני פלאם, אחד מנגני חצוצרה הטובים בארץ, שורק עם הידיים. קשה לקרוא לזה שריקה, הייתי אומר 'נגינה באמצעות נשיפה' אל כפות הידיים. בשיר הזה של גדעון לוין צריך לכבות את האור ו/או לעצום את העיניים, ולעוף למחוזות אחרים. רק תיזהרו לא להיסחף, הנחיתה חזרה בעולמנו תהיה קשה הרבה יותר.
'יהלומים' נעימות זהב חסידיות בעיבודו של עמית סופר ותזמורתו.
שבעה שלבים וחצי בסולם יעקב.
פינת משבית השמחה:
תסתכלו טוב בעטיפה של הדיסק. נכון שהיא מוכרת לכם מאיפשהו? אומנם העיצוב היי-טקי ומשובח והגוונים יוקרתיים ובינלאומיים. רק שזה דומה מדי ל'לב טהור2', שגם אודותיו דיברנו כאן. מקוריות, רבותי, זה משהו שאנחנו הצרכנים מעריכים מאוד.
זה לא המקום לתאר מה מכינה לכם תעשיית המוסיקה החסידית לקיץ הקרוב. ימים יגידו. יחד עם זאת, אפשר לדבר על המתאבנים של הקיץ.
נתחיל בדיסק חדש, אינסטרומנטאלי, תחת השם היוקרתי 'יהלומים', מבית היוצר של עמית סופר. קוראינו הוותיקים ודאי זוכרים את עמית סופר, מפרויקט ה'חסידיוקי'. סופר, שנחשב למנהיג תזמורת חתונה שווה במיוחד, הקליט אלבום שמאפשר למאזינים לזמר בקריוקי. האלבום לא הצליח במיוחד, כי בנות לא מזמרות בפרהסיה, ולבנים בדרך כלל "אין זמן", אבל העיקרון החדשני הוכיח את עצמו.
תכל'ס, למה להלאות אתכם, סופר הפיק כאן דיסק נעימות של מיטב הלהיטים החסידיים ה'חדשים'. לצד יצירות שקטות כמו 'מוריה' של רוזנבלום ו'לך עמי' של שוואקי, אפשר להאזין גם לקטעים קצביים. אבל גולת הכותרת מבחינתי היא קטע 4, 'על זה' של מרדכי בן דוד. אחרי האזנה לדיסק אפשר לקבוע בוודאות שזה השיר שאליו כיוונו אלה שבחרו את השם לדיסק: 'יהלומים'. לא יודע להסביר, אבל זה פשוט נשמע 'יהלומים'. נגינה רכה, עיבוד סקסופוני עדין, כמעט מתחשק לומר שמרדכי בן דוד לא היה עושה את זה טוב יותר.
או קחו את מחרוזת קרליבך:
כבר בשנייה הרביעית של הקטע תיזרקו אל שנות השבעים, באמצעות 'השמיעיני' עם חליל צד וקסילופון. מותר להניח שלזה בדיוק התכוון קרליבך כשהלחין את השיר.
ויש גם גימיק. דני פלאם, אחד מנגני חצוצרה הטובים בארץ, שורק עם הידיים. קשה לקרוא לזה שריקה, הייתי אומר 'נגינה באמצעות נשיפה' אל כפות הידיים. בשיר הזה של גדעון לוין צריך לכבות את האור ו/או לעצום את העיניים, ולעוף למחוזות אחרים. רק תיזהרו לא להיסחף, הנחיתה חזרה בעולמנו תהיה קשה הרבה יותר.
'יהלומים' נעימות זהב חסידיות בעיבודו של עמית סופר ותזמורתו.
שבעה שלבים וחצי בסולם יעקב.
פינת משבית השמחה:
תסתכלו טוב בעטיפה של הדיסק. נכון שהיא מוכרת לכם מאיפשהו? אומנם העיצוב היי-טקי ומשובח והגוונים יוקרתיים ובינלאומיים. רק שזה דומה מדי ל'לב טהור2', שגם אודותיו דיברנו כאן. מקוריות, רבותי, זה משהו שאנחנו הצרכנים מעריכים מאוד.