ידידינו נסים ורטה ושאול חיון עלו שוב אל מסך המחשב שלי, בסרט נוסף מבית נועם הפקות. אם המשפט הזה כבר מעלה חיוך על פניכם, כנראה שכבר זכיתם לראות את הזוג המצחיק משחק בסרט אחד או שניים (או עשרה...).
הפעם אני יכול להעיד שהסרט פשוט לא מצחיק. תתפלאו, אבל הסרט 'אין כמו אבא' איננו מצחיק לחלוטין.
מאוכזבים? אני דווקא לא, אפילו להיפך. הם פשוט לא התכוונו להצחיק. הפעם הם הלכו על דרמה משפחתית נוגעת ללב, וכשבוחנים את הסרטים היוצאים אל השוק בתקופה האחרונה מגיעים למסקנה שהסרט הזה היה פשוט מתבקש. תעברו על מדפי הסרטים בחנויות לציבור הדתי, ואת התוצאות תוכלו לסווג בדרך כלל לשלושה סוגים: קומדיה, מתח וילדים.
באגף הילדים אני כולל את הסרטים שמציגים שירי ילדים יחד עם הסרטים הפשוטים המספרים את אחד מסיפורי 'כה עשו חכמינו' האלמותיים.
באגף סרטי המתח נוכל למצוא את סרטי חבורות הילדים, ההפקות המושקעות של גרובייס, ועוד סיפורים שונים, שבהם הטובים מצליחים, לאחר תהפוכות ומאבקים, לנצח את הרעים ולהביא שלום לעולם.
האגף השלישי הוא סרטי הקומדיה למיניהם, ענף שתפס תאוצה וכמעט אי אפשר לעקוב אחרי קצב ההתרבות של הסרטים בו. הגיבורים, המוכרים לכולנו, נקלעים למצבים שונים ומשונים, יורים בדיחות על שמאל ועל ימין ומטרתם היחידה היא להעלות חיוך על שפתינו.
שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי דבר נגד כל הסרטים שהצגתי. חלקם מוצלחים יותר, חלקם פחות. רובם מחזיקים את הילדים בשקט בין שתיים לארבע, וכולם יחד מראים לחילונים שגם אנחנו יכולים. אבל משהו היה חסר לי הסרטים שמספרים על הדברים האמיתיים, הקטנים.
בינינו, לכמה מאיתנו יצא להיתקל במרגל אמיתי שמנסה להרעיל את מימי המדינה, או באבני החושן המקוריות הגנובות? לעומת זאת, רבים מאיתנו מכירים מצב שבו אח צריך לטפל באחיו הבעייתי. ובזה בדיוק עוסק הסרט 'אין כמו אבא'. שני אחים מאבדים את הוריהם בתאונה טראגית, וכעת צריך האח הנורמלי לטפל באחיו הפחות נורמלי. הממסד, כמובן, מנסה לקלקל ולאשפזו בכפייה, קבצן עטוי סחבות מצטרף אל העלילה, והסוף, כמו שנהוג במקרים כאלה, אופטימי ומרגש.
אם כבר הכרזתי שאני אוהב את המשחק של נסים ורטה, אז אין סיבה שאומר זאת שוב (אופס, כבר אמרתי). שאול חיון משחק את תפקיד האח המפגר בצורה ממש טבעית, אבל אין ללמוד מכך כלום על תפקודו בחיי היומיום (בדקתי זאת אישית הוא נורמלי לחלוטין). גם יעקב גלינסקי ממלא את תפקיד הקבצן בצורה מקורית ומעניינת. לכשעצמי, הייתי מסתפק בשחקנים האלה מתוך מגוון המופיעים בסרט, ודי לחכימא ברמיזא.
בקיצור, אם עוד לא הבנתם, אני הקטן מברך על הוצאת הסרט ומצפה בכיליון עיניים לסרטים נוספים מאותו הסוג סיפורים מרגשים מתוך החיים האמיתיים שלי ושלכם.
נראה שאפילו המפיקים לא כל-כך הבינו מה הוציאו מתחת ידיהם, כי בגבו של התקליטור כתבו בזו הלשון: "סרט דרמה עוצר נשימה". צר לי חברים, הוא לא עוצר נשימה, אבל הוא בהחלט דרמה מרגשת, וטוב שכך.
הפעם אני יכול להעיד שהסרט פשוט לא מצחיק. תתפלאו, אבל הסרט 'אין כמו אבא' איננו מצחיק לחלוטין.
מאוכזבים? אני דווקא לא, אפילו להיפך. הם פשוט לא התכוונו להצחיק. הפעם הם הלכו על דרמה משפחתית נוגעת ללב, וכשבוחנים את הסרטים היוצאים אל השוק בתקופה האחרונה מגיעים למסקנה שהסרט הזה היה פשוט מתבקש. תעברו על מדפי הסרטים בחנויות לציבור הדתי, ואת התוצאות תוכלו לסווג בדרך כלל לשלושה סוגים: קומדיה, מתח וילדים.
באגף הילדים אני כולל את הסרטים שמציגים שירי ילדים יחד עם הסרטים הפשוטים המספרים את אחד מסיפורי 'כה עשו חכמינו' האלמותיים.
באגף סרטי המתח נוכל למצוא את סרטי חבורות הילדים, ההפקות המושקעות של גרובייס, ועוד סיפורים שונים, שבהם הטובים מצליחים, לאחר תהפוכות ומאבקים, לנצח את הרעים ולהביא שלום לעולם.
האגף השלישי הוא סרטי הקומדיה למיניהם, ענף שתפס תאוצה וכמעט אי אפשר לעקוב אחרי קצב ההתרבות של הסרטים בו. הגיבורים, המוכרים לכולנו, נקלעים למצבים שונים ומשונים, יורים בדיחות על שמאל ועל ימין ומטרתם היחידה היא להעלות חיוך על שפתינו.
שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי דבר נגד כל הסרטים שהצגתי. חלקם מוצלחים יותר, חלקם פחות. רובם מחזיקים את הילדים בשקט בין שתיים לארבע, וכולם יחד מראים לחילונים שגם אנחנו יכולים. אבל משהו היה חסר לי הסרטים שמספרים על הדברים האמיתיים, הקטנים.
בינינו, לכמה מאיתנו יצא להיתקל במרגל אמיתי שמנסה להרעיל את מימי המדינה, או באבני החושן המקוריות הגנובות? לעומת זאת, רבים מאיתנו מכירים מצב שבו אח צריך לטפל באחיו הבעייתי. ובזה בדיוק עוסק הסרט 'אין כמו אבא'. שני אחים מאבדים את הוריהם בתאונה טראגית, וכעת צריך האח הנורמלי לטפל באחיו הפחות נורמלי. הממסד, כמובן, מנסה לקלקל ולאשפזו בכפייה, קבצן עטוי סחבות מצטרף אל העלילה, והסוף, כמו שנהוג במקרים כאלה, אופטימי ומרגש.
אם כבר הכרזתי שאני אוהב את המשחק של נסים ורטה, אז אין סיבה שאומר זאת שוב (אופס, כבר אמרתי). שאול חיון משחק את תפקיד האח המפגר בצורה ממש טבעית, אבל אין ללמוד מכך כלום על תפקודו בחיי היומיום (בדקתי זאת אישית הוא נורמלי לחלוטין). גם יעקב גלינסקי ממלא את תפקיד הקבצן בצורה מקורית ומעניינת. לכשעצמי, הייתי מסתפק בשחקנים האלה מתוך מגוון המופיעים בסרט, ודי לחכימא ברמיזא.
בקיצור, אם עוד לא הבנתם, אני הקטן מברך על הוצאת הסרט ומצפה בכיליון עיניים לסרטים נוספים מאותו הסוג סיפורים מרגשים מתוך החיים האמיתיים שלי ושלכם.
נראה שאפילו המפיקים לא כל-כך הבינו מה הוציאו מתחת ידיהם, כי בגבו של התקליטור כתבו בזו הלשון: "סרט דרמה עוצר נשימה". צר לי חברים, הוא לא עוצר נשימה, אבל הוא בהחלט דרמה מרגשת, וטוב שכך.