ביום שני השבוע, מיד אחרי שמליאת הכנסת דחתה ברוב קולות שתי הצעות אי-אמון בממשלה על רקע כלכלי, עלתה להצבעה הצעת אי-אמון של האיחוד הלאומי בנושא ההתנתקות. השר זבולון אורלב וחברי הכנסת שאול יהלום וגילה פינקלשטיין קמו ממקומם ויצאו מאולם המליאה. חברי הכנסת אפי איתם והרב יצחק לוי, שהכריזו על עצמם כאנשי אופוזיציה, נשארו לשבת, ואיש לא הופתע. אבל גם ח"כ ניסן סלומיאנסקי, שנותר בקואליציה, נשאר במקומו.
השר זבולון אורלב, שכבר היה מחוץ לאולם המליאה, חזר לאולם והתיישב ליד סלומיאנסקי. "ניסן, תשקול מחדש את ההצבעה שלך", לחש באוזנו. "באצבע שלך אתה עלול להכניס את מפלגת העבודה לממשלה".
סלומיאנסקי לא חזר בו. אורלב יצא מהאולם, וסלומיאנסקי לחץ על כפתור ה'בעד' בהצבעה האלקטרונית. באותו בוקר גמלה בלבו ההחלטה להצביע בעד הצעת האי-אמון של האיחוד הלאומי, בלי לפרוש מהקואליציה כמו איתם והרב לוי. אפילו ראש הממשלה לא הופתע מהצבעתו. סלומיאנסקי הודיע מראש על אופי הצבעתו ליו"ר הקואליציה, ח"כ גדעון סער, וגם למזכיר הממשלה ישראל מימון.
"אני מצביע נגד, חד-פעמית, כדי שתבינו שההישארות שלי בקואליציה נועדה לטרפד את תכנית הנסיגה מגוש קטיף" אמר ניסן למימון. בהודעתו המוקדמת, הסביר לי סלומיאנסקי אחר-כך, ביקש להבהיר לשרון שאין לו מה למהר לצרף את העבודה לממשלה. הוא, סלומיאנסקי, נשאר בינתיים בקואליציה.
פיוס זמני
ישיבת סיעת המפד"ל באותו בוקר, שנועדה לנסות ולאחות את הקרעים מהישיבה הקודמת, החלה ברוח טובה. ערב לפני כן הגיע איתם לחתונת בנו של אורלב (בדרכו לכינוס של מתיישבי גוש קטיף בנווה דקלים, שם שמע קריאות חד-משמעיות בעד פרישה מידית של המפד"ל מהממשלה), ורוח של פיוס ריחפה מעל הסיעה. כולם ביקשו סליחה מכולם על הדברים הקשים שהטיחו בישיבה הקודמת.
אבל במפלגה השסועה הזו, קטטות פנימיות הן כנראה לחם חוק. מה שהחל בפיוס בין איתם ואורלב ובין יהלום לרב לוי גלש לקטטה חדשה: גילה פינקלשטיין נגד ניסן סלומיאנסקי.
הישיבה הוקדשה למציאת נוסחת פשרה שתשאיר את המפד"ל שלמה ומאוחדת. זה היה סיכום שבוע מאומץ של יו"ר הסיעה, ניסן סלומיאנסקי, שניסה לעשות את הבלתי אפשרי: לאכול את העוגה עד תומה ולהשאיר אותה שלמה, כלומר לנסח החלטה שכולם יוכלו לחיות איתה. ההחלטה פתחה בשתי הצהרות חגיגיות: "הסיעה שומרת על שלמותה ועל שלמות המפלגה. כל חבריה יפעלו מתוך אחדות ושיתוף פעולה. כל חברי הסיעה ישתתפו בכל ישיבות הסיעה והצבעותיה, ויקבלו את החלטות הסיעה".
בסעיפים הבאים סוכם כי כל חברי הסיעה יהיו שותפים ומחויבים לדיונים, להצבעות ולהחלטות הסיעה, למעט שני חריגים: אפי איתם והרב יצחק לוי, שהתפטרו מתפקידיהם בממשלה, יוכלו להצביע אי-אמון בממשלה בנושא הספציפי של תכנית ההתנתקות. השניים יוכלו להצביע אי-אמון בממשלה גם בנושאים אחרים, אם יתברר שבכוחם של קולותיהם להפיל את הממשלה (החלטה שנשארת במישור התיאורטי, אומרים במפד"ל. רשת הביטחון של העבודה תמנע מצב שאיתם והרב לוי יהיו הקול ה-61 להפלת הממשלה). חריגים נוספים יאושרו רק על-ידי הסיעה. כל זאת לתקופה של שלושה חודשים.
עוד הוחלט כי מרכז המפד"ל לא יכונס בינתיים, והדחה אפשרית של איתם, שעליה דובר בשבוע שעבר, אינה עומדת בינתיים על הפרק. אורלב מיהר השבוע להסביר שהוא מעולם לא דרש את הדחת איתם. הוא רק סבר שאבסורד שיו"ר סיעה שרובה בקואליציה, יישב באופוזיציה. זה הכל. לרב יצחק לוי היה אפילו רעיון מקורי: אם יצטרכו להתקזז בהצבעות, הם יכולים להתקזז בתוך הסיעה. הרי הסיעה מחולקת בין קואליציה לאופוזיציה...
לגילה פינקלשטיין היה רעיון אחר: לערוך משאל בקרב מתיישבי גוש קטיף, אם לדעתם על המפד"ל לפרוש או לא. "לא ייתכן שנקבל כאן החלטות הרות גורל בנוגע לעתידו של גוש קטיף בלי לשאול לדעתם ובלי שנכיר במדויק את הלך הרוחות בקרבם", הסבירה.
אבל אז ביקש סלומיאנסקי את רשות הדיבור (מעצמו, שהרי הוא יו"ר הסיעה) והודיע כי בהצבעה היום, יום שני, הוא מתכוון להצביע חד-פעמית בעד האי-אמון. חבריו לא יכלו שלא להתרשם שהוא מושפע ממשמרות המחאה מול ביתו בשבוע האחרון, ומהתפרצות בישיבה של קבוצה מתושבי גוש קטיף ותומכי מפד"ל אחרים. אחד מהם, מרדכי בניטה משכונת מעלה זיתים, צעק כלפי ניסן סלומיאנסקי שהוא מפר את הוראת הרב מרדכי אליהו והבטחה אישית כלפיו.
להפיל את הממשלה?
בקשתו של סלומיאנסקי להצביע בעד האי-אמון חוללה מהומה מידית. "אם כך, גם אני רוצה להצביע בעד האי-אמון", הגיב מיד שאול יהלום. "במצב כזה, בואו נפסיק את ההתבזות ונודיע על פרישה מידית מהממשלה". "גם אני רוצה להצביע בעד האי-אמון", צעקה גילה פינקלשטיין על ניסן. "גם אני מקבלת טלפונים בשתיים בלילה מאנשים שקוראים לי להפיל את הממשלה. למה רק אתה תצביע?"
אורלב העלה הצעה משלו: "כל אחד יוכל להצביע בעד האי-אמון בממשלה אם יקבל מראש אישור משרון..."
הנוכחים התקשו להבין אם ההצעות הללו נאמרו ברצינות או בצחוק. התברר שהן נאמרו ברצינות. אפי איתם היה מרוצה: "מצפונם נוקף", אמר לי אחר-כך, "אני חושב שהם מבינים שהם טועים. במוקדם או במאוחר כולם יצטרפו אלי. אני מאמין שתוך ימים או שבועות כל חברי הסיעה יתייצבו כראש החץ באופוזיציה לממשלתו של שרון".
ישיבת הסיעה הסתיימה, כי אורלב מיהר ללוויה. היא נמשכה שעה אחר-כך, בעמידה, בפתח אולם המליאה, כמה דקות לפני הצבעת האי-אמון. גם שם לא היה ברור מה הסיכום. סלומיאנסקי, שהתכוון להצביע בעד האי-אמון, התפלל שחבריו יהלום ופינקלשטיין לא יצטרפו אליו, כדי שלא יעירו את שרון מרבצו וייאלצו אותו לזרז את המו"מ עם העבודה.
גילה פינקלשטיין החליטה שאם ניסן מצביע בעד השבוע, יערכו בסיעה תורנות הצבעות נגד: בשבוע הבא היא תצביע אי-אמון וניסן ושאול ייצאו מהמליאה, ובשבוע שאחר-כך שאול יהלום יצביע אי-אמון והיא וניסן ייצאו מהמליאה. סלומיאנסקי טען אחר-כך שהוא לא מכיר סיכום כזה. הוא בסך הכל מצביע חד-פעמית וזה הכל.
כששמעה גילה פינקלשטיין את דברי סלומיאנסקי התלקח בה זעמה מחדש. היא ניגשה אליו במליאה והטיחה בו בגלוי: זה מה שסיכמנו, ובשבוע הבא אני מצביעה בעד האי-אמון. אחרי ההצבעה אמרה לסובבים אותה: הוא חושב שהוא היחיד שישחק את תפקיד הצדיק?
כל הצעות הפשרה והניסיון להציג חזות מאוחדת לא מצליחות לטשטש את המחלוקת המהותית במפד"ל, שככל שהיא טקטית הרי אין מחלוקת בדבר ההכרח לעצור את תכנית הנסיגה של שרון גם במחיר הפלת ממשלתו היא עמוקה מאוד.
המתבצרים בעמדתם
איתם משוכנע גם היום שהישארות המפד"ל בקואליציה היא טעות קשה. "אנחנו עושים לכולם את העבודה השחורה", אומר איתם, "העבודה מרוצה: חיים רמון אמר במפורש שהוא שמח שממשלה עם המפד"ל תעקור את גוש קטיף. בליכוד מרוצים: הישארות המפד"ל דוחה את הוויכוח הפנימי בתוכם אם להקדים את הבחירות, להכניס את העבודה לממשלה, או להחליף את שרון בנתניהו. וגם האיחוד הלאומי מרוצה: הידבקות המפד"ל לקואליציה תביא להם עוד מנדט או שניים. המפד"ל משרתת את כל האדונים, במחיר של הרס עצמה".
לגבי מה שצפוי אחרי הפרישה, איתם משוכנע שכניסת העבודה תגרום לתסיסה פנימית בליכוד, ובסופו של דבר ממשלה כזו לא תאריך ימים ושרון ייפול.
זבולון אורלב נשאר גם הוא איתן בעמדתו: 4 ח"כים נשארים בקואליציה, ויש לכך חשיבות גדולה כדי למנוע את כניסת העבודה לממשלה. אם שרון יראה שארבעה נציגי המפד"ל נגדו, זה רק יאלץ אותו לזרז את המו"מ עם העבודה. בתוך הממשלה יש למפד"ל סיכוי גדול יותר להשפיע.
השר זבולון אורלב, שכבר היה מחוץ לאולם המליאה, חזר לאולם והתיישב ליד סלומיאנסקי. "ניסן, תשקול מחדש את ההצבעה שלך", לחש באוזנו. "באצבע שלך אתה עלול להכניס את מפלגת העבודה לממשלה".
סלומיאנסקי לא חזר בו. אורלב יצא מהאולם, וסלומיאנסקי לחץ על כפתור ה'בעד' בהצבעה האלקטרונית. באותו בוקר גמלה בלבו ההחלטה להצביע בעד הצעת האי-אמון של האיחוד הלאומי, בלי לפרוש מהקואליציה כמו איתם והרב לוי. אפילו ראש הממשלה לא הופתע מהצבעתו. סלומיאנסקי הודיע מראש על אופי הצבעתו ליו"ר הקואליציה, ח"כ גדעון סער, וגם למזכיר הממשלה ישראל מימון.
"אני מצביע נגד, חד-פעמית, כדי שתבינו שההישארות שלי בקואליציה נועדה לטרפד את תכנית הנסיגה מגוש קטיף" אמר ניסן למימון. בהודעתו המוקדמת, הסביר לי סלומיאנסקי אחר-כך, ביקש להבהיר לשרון שאין לו מה למהר לצרף את העבודה לממשלה. הוא, סלומיאנסקי, נשאר בינתיים בקואליציה.
פיוס זמני
ישיבת סיעת המפד"ל באותו בוקר, שנועדה לנסות ולאחות את הקרעים מהישיבה הקודמת, החלה ברוח טובה. ערב לפני כן הגיע איתם לחתונת בנו של אורלב (בדרכו לכינוס של מתיישבי גוש קטיף בנווה דקלים, שם שמע קריאות חד-משמעיות בעד פרישה מידית של המפד"ל מהממשלה), ורוח של פיוס ריחפה מעל הסיעה. כולם ביקשו סליחה מכולם על הדברים הקשים שהטיחו בישיבה הקודמת.
אבל במפלגה השסועה הזו, קטטות פנימיות הן כנראה לחם חוק. מה שהחל בפיוס בין איתם ואורלב ובין יהלום לרב לוי גלש לקטטה חדשה: גילה פינקלשטיין נגד ניסן סלומיאנסקי.
הישיבה הוקדשה למציאת נוסחת פשרה שתשאיר את המפד"ל שלמה ומאוחדת. זה היה סיכום שבוע מאומץ של יו"ר הסיעה, ניסן סלומיאנסקי, שניסה לעשות את הבלתי אפשרי: לאכול את העוגה עד תומה ולהשאיר אותה שלמה, כלומר לנסח החלטה שכולם יוכלו לחיות איתה. ההחלטה פתחה בשתי הצהרות חגיגיות: "הסיעה שומרת על שלמותה ועל שלמות המפלגה. כל חבריה יפעלו מתוך אחדות ושיתוף פעולה. כל חברי הסיעה ישתתפו בכל ישיבות הסיעה והצבעותיה, ויקבלו את החלטות הסיעה".
בסעיפים הבאים סוכם כי כל חברי הסיעה יהיו שותפים ומחויבים לדיונים, להצבעות ולהחלטות הסיעה, למעט שני חריגים: אפי איתם והרב יצחק לוי, שהתפטרו מתפקידיהם בממשלה, יוכלו להצביע אי-אמון בממשלה בנושא הספציפי של תכנית ההתנתקות. השניים יוכלו להצביע אי-אמון בממשלה גם בנושאים אחרים, אם יתברר שבכוחם של קולותיהם להפיל את הממשלה (החלטה שנשארת במישור התיאורטי, אומרים במפד"ל. רשת הביטחון של העבודה תמנע מצב שאיתם והרב לוי יהיו הקול ה-61 להפלת הממשלה). חריגים נוספים יאושרו רק על-ידי הסיעה. כל זאת לתקופה של שלושה חודשים.
עוד הוחלט כי מרכז המפד"ל לא יכונס בינתיים, והדחה אפשרית של איתם, שעליה דובר בשבוע שעבר, אינה עומדת בינתיים על הפרק. אורלב מיהר השבוע להסביר שהוא מעולם לא דרש את הדחת איתם. הוא רק סבר שאבסורד שיו"ר סיעה שרובה בקואליציה, יישב באופוזיציה. זה הכל. לרב יצחק לוי היה אפילו רעיון מקורי: אם יצטרכו להתקזז בהצבעות, הם יכולים להתקזז בתוך הסיעה. הרי הסיעה מחולקת בין קואליציה לאופוזיציה...
לגילה פינקלשטיין היה רעיון אחר: לערוך משאל בקרב מתיישבי גוש קטיף, אם לדעתם על המפד"ל לפרוש או לא. "לא ייתכן שנקבל כאן החלטות הרות גורל בנוגע לעתידו של גוש קטיף בלי לשאול לדעתם ובלי שנכיר במדויק את הלך הרוחות בקרבם", הסבירה.
אבל אז ביקש סלומיאנסקי את רשות הדיבור (מעצמו, שהרי הוא יו"ר הסיעה) והודיע כי בהצבעה היום, יום שני, הוא מתכוון להצביע חד-פעמית בעד האי-אמון. חבריו לא יכלו שלא להתרשם שהוא מושפע ממשמרות המחאה מול ביתו בשבוע האחרון, ומהתפרצות בישיבה של קבוצה מתושבי גוש קטיף ותומכי מפד"ל אחרים. אחד מהם, מרדכי בניטה משכונת מעלה זיתים, צעק כלפי ניסן סלומיאנסקי שהוא מפר את הוראת הרב מרדכי אליהו והבטחה אישית כלפיו.
להפיל את הממשלה?
בקשתו של סלומיאנסקי להצביע בעד האי-אמון חוללה מהומה מידית. "אם כך, גם אני רוצה להצביע בעד האי-אמון", הגיב מיד שאול יהלום. "במצב כזה, בואו נפסיק את ההתבזות ונודיע על פרישה מידית מהממשלה". "גם אני רוצה להצביע בעד האי-אמון", צעקה גילה פינקלשטיין על ניסן. "גם אני מקבלת טלפונים בשתיים בלילה מאנשים שקוראים לי להפיל את הממשלה. למה רק אתה תצביע?"
אורלב העלה הצעה משלו: "כל אחד יוכל להצביע בעד האי-אמון בממשלה אם יקבל מראש אישור משרון..."
הנוכחים התקשו להבין אם ההצעות הללו נאמרו ברצינות או בצחוק. התברר שהן נאמרו ברצינות. אפי איתם היה מרוצה: "מצפונם נוקף", אמר לי אחר-כך, "אני חושב שהם מבינים שהם טועים. במוקדם או במאוחר כולם יצטרפו אלי. אני מאמין שתוך ימים או שבועות כל חברי הסיעה יתייצבו כראש החץ באופוזיציה לממשלתו של שרון".
ישיבת הסיעה הסתיימה, כי אורלב מיהר ללוויה. היא נמשכה שעה אחר-כך, בעמידה, בפתח אולם המליאה, כמה דקות לפני הצבעת האי-אמון. גם שם לא היה ברור מה הסיכום. סלומיאנסקי, שהתכוון להצביע בעד האי-אמון, התפלל שחבריו יהלום ופינקלשטיין לא יצטרפו אליו, כדי שלא יעירו את שרון מרבצו וייאלצו אותו לזרז את המו"מ עם העבודה.
גילה פינקלשטיין החליטה שאם ניסן מצביע בעד השבוע, יערכו בסיעה תורנות הצבעות נגד: בשבוע הבא היא תצביע אי-אמון וניסן ושאול ייצאו מהמליאה, ובשבוע שאחר-כך שאול יהלום יצביע אי-אמון והיא וניסן ייצאו מהמליאה. סלומיאנסקי טען אחר-כך שהוא לא מכיר סיכום כזה. הוא בסך הכל מצביע חד-פעמית וזה הכל.
כששמעה גילה פינקלשטיין את דברי סלומיאנסקי התלקח בה זעמה מחדש. היא ניגשה אליו במליאה והטיחה בו בגלוי: זה מה שסיכמנו, ובשבוע הבא אני מצביעה בעד האי-אמון. אחרי ההצבעה אמרה לסובבים אותה: הוא חושב שהוא היחיד שישחק את תפקיד הצדיק?
כל הצעות הפשרה והניסיון להציג חזות מאוחדת לא מצליחות לטשטש את המחלוקת המהותית במפד"ל, שככל שהיא טקטית הרי אין מחלוקת בדבר ההכרח לעצור את תכנית הנסיגה של שרון גם במחיר הפלת ממשלתו היא עמוקה מאוד.
המתבצרים בעמדתם
איתם משוכנע גם היום שהישארות המפד"ל בקואליציה היא טעות קשה. "אנחנו עושים לכולם את העבודה השחורה", אומר איתם, "העבודה מרוצה: חיים רמון אמר במפורש שהוא שמח שממשלה עם המפד"ל תעקור את גוש קטיף. בליכוד מרוצים: הישארות המפד"ל דוחה את הוויכוח הפנימי בתוכם אם להקדים את הבחירות, להכניס את העבודה לממשלה, או להחליף את שרון בנתניהו. וגם האיחוד הלאומי מרוצה: הידבקות המפד"ל לקואליציה תביא להם עוד מנדט או שניים. המפד"ל משרתת את כל האדונים, במחיר של הרס עצמה".
לגבי מה שצפוי אחרי הפרישה, איתם משוכנע שכניסת העבודה תגרום לתסיסה פנימית בליכוד, ובסופו של דבר ממשלה כזו לא תאריך ימים ושרון ייפול.
זבולון אורלב נשאר גם הוא איתן בעמדתו: 4 ח"כים נשארים בקואליציה, ויש לכך חשיבות גדולה כדי למנוע את כניסת העבודה לממשלה. אם שרון יראה שארבעה נציגי המפד"ל נגדו, זה רק יאלץ אותו לזרז את המו"מ עם העבודה. בתוך הממשלה יש למפד"ל סיכוי גדול יותר להשפיע.