שלושת השבועות
שלושת השבועות המתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד תשעה באב הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כל רודפיה השיגוה בין המצרים". כדי לציין את אופיים של הימים הללו תקנו חז"ל לקרוא בשלוש השבתות שבין המצרים הפטרות העוסקות בפורענויות. ובשבע השבתות שלאחר תשעה באב קוראים שבע הפטרות של נחמה (שו"ע תכח, ח, עפ"י פסיקתא).
ואף שחז"ל לא תקנו תקנות מיוחדות לציין את הצער והאבלות של שלושת השבועות, נהגו ישראל להימנע בכל שלושת השבועות מריקודים ומחולות (מ"א תקנא, י).
ברכת שהחיינו
היו מגדולי הראשונים שלא אכלו פרי חדש ולא קנו בגד חדש בשלושת השבועות, כדי שלא לברך עליהם 'שהחיינו', כי אמרו: היאך נברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" בזמן של פורענות (ספר חסידים תת"מ). ואף שהיו מגדולי הפוסקים שסברו שאין צריך להיזהר בזה (ט"ז, גר"א), מכל מקום במשך הדורות נתפשט המנהג להחמיר שלא לקנות בגד או רהיט שמברכים עליו 'שהחיינו' בימי בין המיצרים, מפני שהוא זמן של פורענות.
קניות בשלושת השבועות
מותר לקנות עד סוף חודש תמוז דברים שאין מברכים עליהם 'שהחיינו'. למשל, מותר לקנות גרביים או גופיות, שהואיל ואינם חשובים כל כך, אין מברכים עליהם 'שהחיינו'. וכן מותר לקנות נעליים, שגם כאשר הן יקרות, אין נוהגים לברך עליהן 'שהחיינו' (ע' שו"ע ורמ"א או"ח רכג, ו).
וכן מותר לזוג לקנות רהיט, שהואיל והם שותפים ברהיט, הם מברכים על קנייתו 'הטוב והמטיב', וברכה זו אפשר לברך בימי בין המיצרים. אבל יחיד צריך להימנע מקניית רהיט, מפני שעליו לברך על קנייתו 'שהחיינו' (שו"ע רכג, ה).
וכן מותר לקנות בגד שצריך תיקון, על מנת ללובשו אחר תשעה באב, שהואיל ובעת הקנייה אי אפשר ללובשו, ממילא אין מברכים עליו בשעת הקנייה 'שהחיינו', וברכתו תידחה עד לשעת לבישתו, שתהיה לאחר תשעה באב (מ"ב רכג, יז).
וכן מי שרגיל לברך 'שהחיינו' רק בעת לבישת הבגד, יכול לקנות בגד חדש עד סוף חודש תמוז, ולהתחיל ללובשו אחר תשעה באב, ואז יברך עליו 'שהחיינו'.
טוב להיזהר שלא לאכול פרי חדש שצריך לברך עליו "שהחיינו". וכן אין לקנות בגד חדש שמברכים עליו "שהחיינו".
ומשנכנס אב ממעטים במשא ומתן, ואף כשאין מברכים על הקנייה 'שהחיינו', אין לבצעה משנכנס אב. ורק בשעת צורך גדול, למנוע הפסד, מותר לבצע קנייה משמחת באותם ימים.
הרב זלמן נחמיה גולדברג מתנגד לנוסח 'הסכם קדם נישואין'
לפני כחודשיים התייחסתי בשלילה ל'הסכם קדם נישואין', שנועד לזירוז תהליך הגירושין ומניעת עיגון. הערתי עליו שתי הערות עיקריות. א) אין קובעים בו באופן מוחלט כי כל דיון בכל הקשור לגירושין - מזונות, משמורת הילדים וכו' -ייערך בבית הדין. ב) לא נקבע כי הצד האשם בפירוד ישא בנזק הנגרם מהגירושין.
לפיכך הסקתי שאין לחתום עליו כל זמן ששני עקרונות אלו אינם מתוקנים בו.
מחברי ההסכם פרסמו כי ההסכם נכתב תוך התייעצויות מרובות עם חבר בית הדין הגדול, הרב הגאון זלמן נחמיה גולדברג שליט"א.
לאחר מכן הגיעה שמועה לאוזניי כי באמת הרב גולדברג מתנגד להסכם שפורסם. נדהמתי. חשבתי לתומי שיש בי יותר פיקחות, והנה גם אני נפלתי בפח, ובלא לדקדק בדברים האמנתי כי הרב גולדברג, מגדולי הרבנים והדיינים בדורנו, תומך בהסכם הזה. כשחזרתי ודקדקתי במה שפורסם, מצאתי כי אכן נכתב שההסכם חובר תוך התייעצויות רבות עם הרב גולדברג, אבל לא נכתב שהרב הסכים בפועל להסכם. לא רק אני טעיתי בהבנת משמעות הדברים - גם רבנים אחרים הבינו שהרב גולדברג תומך בהסכם ועל כן אפשר לסמוך עליו.
כדי לברר את הדברים לאשורם, שוחחתי עם הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, והוא אמר לי במפורש כי הוא מתנגד להסכם שפורסם, וכי אין מקום לפרסם שהתייעצו איתו כאשר לבסוף לא עושים את מה שייעץ.
הסתה כנגד בתי הדין
בעקבות דברי אודות 'הסכם קדם נישואין' הגיעו אלי כמה תגובות מנשים זועמות. כמה התרעמו על שאינני מבין את המצוקה הנוראה של נשים מוכות. כשתמהתי על הקשר בין בעלים מכים ל'הסכם קדם נישואין', התגובה המוזרה היתה: נכון, אמנם זה נושא אחר, אבל מדוע לא התייחסת לבעיית הבעלים המכים?...
מכל מקום, בעזרת ה' אכתוב בעתיד גם על סוגיית האלימות במשפחה, שאף היא מתחלואי החברה המודרנית.
תגובות מסוג שונה התקבלו מנשים כואבות, שסיפרו על בעלים שהן עדיין אוהבות, אך הם בחרו לחיות עם נשים אחרות. במשך שנים הן מבקשות שלום בית ומסרבות לקבל גט, והבעלים אינם מוכנים לחזור הביתה. כאבתי מאוד את צערן, אך השתוממתי מההקשר. הלא אותו 'הסכם קדם נישואין' לא היה תורם להן דבר לשיקום הזוגיות שלהן. להפך, מגמתו לזרז את תהליך הגירושין.
אין זאת אלא שבעקבות הסתה ממושכת בכלי התקשורת החילוניים, נדמה כיום לנשים רבות כי כל בעיה שבין אשה לבעלה היא באשמת בתי הדין וההלכה.
בעיית החיכוך שבין בתי הדין לבתי המשפט
כל גירושין הוא תהליך כואב. אולם המתח שבין בתי הדין לבתי המשפט מוסיף כאב על כאב. הרב שלמה דיכובסקי שליט"א, חבר בית הדין הגדול, כתב בקובץ 'תחומין' האחרון מאמר מקיף על תחומי החיכוך שבין בתי הדין לבתי המשפט, ועל הצער הנגרם לזוגות עקב התארכות והסתבכות תהליך הגירושין עקב התנגשות הסמכויות.
ההגבלות שישנן על בתי הדין מצד החוק ומצד בתי המשפט, אינן מאפשרות לבתי הדין להביא לידי ביטוי את מלא הצדק והרחמים שבהלכה, בקניסת בעלים או נשים שמאמללים את בני זוגם, בהשכנת שלום בית כשאפשר, ובזירוז תהליך הגירושין כאשר אין סיכוי לשלום בית.
שלום הבית קשור לקודש
אשה אחת טענה, שבבית הדין הרגישה מושפלת, הדיינים לא התייחסו אליה כראוי, ודווקא בבית המשפט השופט הקשיב למצוקותיה. ואז היא חשבה בליבה, מה שווה האמונה אם כך מתייחסים אליה נציגיה.
התשובה לכך, שאמנם את הרעיונות הגדולים של התורה מייצגים אנשים. ולעיתים מחמת פערי דורות, או מציאות מסובכת שלא כאן המקום לפרטה, ישנם בעיות וקשיים. אע"פ כן, רק על ידי ההליכה לבתי הדין ועמידה תקיפה על קיום העקרונות ההלכתיים, על ידי הדיינים והנידונים, נוכל להתקרב לחזון תיקון העולם בצדק, בחסד וברחמים.
גם אם בתי המשפט וערכי התרבות המודרניים יקסימו ביופיים ובנימוסיהם לעומת בתי הדין הישנים, וגם אם המוסר הטבעי יטה לכאורה לצידם - את הבעיה האמיתית בתי המשפט החילוניים לא יוכלו לפתור. להפך, ככל שהערכים החילוניים של בתי המשפט יהיו יותר פופלריים, כך המשפחה תלך ותתפורר. לעומת זאת, ככל שבית הדין יתחזק כך מעמד המשפחה יתעצם. יסוד הקשר שבין איש לאשתו נעוץ בנשמה האלוקית, בשם ה' שביניהם. כשמתרחקים מהתורה ומבתי הדין הדנים על פי התורה, שם ה' ששורה בין בני הזוג נעלם והשלום מופר. וגם אם הכל ייעשה בנימוס רב, האדם יישאר לבסוף גלמוד, ללא אהבה וללא אמונה.
חוזה קדם נישואין צריך להתבסס על הקודש
שמעתי שמחברי ההסכם אומרים שחתימה עליו תהיה כמין סגולה כנגד גירושין. זה יהיה נכון במידה והוא יבוסס על דעת חכמי ישראל. אבל כל זמן שלא תהיה בו הבעת נאמנות מוחלטת לבתי הדין ולצדק שההלכה כל כך טורחת להגן עליו, הוא יעקור את הקדושה מתהליך הנישואין, וממילא יגרום ליותר גירושין.
מי שרוצה יכול לעשות על כך מחקר. יבדוק מאה זוגות דתיים שחתמו עליו בלי לקבוע כי כל הדיונים יערכו בבית הדין, ולעומתם מאה זוגות דתיים שלא חתמו עליו, ויראה היכן יהיו יותר גירושין. אני מוכן להסתכן ולומר כי בקבוצת החותמים יהיו יותר גירושין.
יהיו שיכעסו על קביעה זו, ואני מתנצל מראש: אין כוונתי לפגוע בחותמים, אני מעריך את כוונתם הטובה. עם זאת, אני חש חובה לומר את האמת שעם ליבי, אולי תצמח מזה תועלת לקוראים.
כדי להמתיק את הדברים אוסיף, כי אם כוונת החותמים היתה לשם שמיים, ולא שמו לב כי נשמט עניין בית הדין ממנו, יש לקוות כי חתימתם לא תפגע בקדושה שבנישואיהם.
שלושת השבועות המתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד תשעה באב הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כל רודפיה השיגוה בין המצרים". כדי לציין את אופיים של הימים הללו תקנו חז"ל לקרוא בשלוש השבתות שבין המצרים הפטרות העוסקות בפורענויות. ובשבע השבתות שלאחר תשעה באב קוראים שבע הפטרות של נחמה (שו"ע תכח, ח, עפ"י פסיקתא).
ואף שחז"ל לא תקנו תקנות מיוחדות לציין את הצער והאבלות של שלושת השבועות, נהגו ישראל להימנע בכל שלושת השבועות מריקודים ומחולות (מ"א תקנא, י).
ברכת שהחיינו
היו מגדולי הראשונים שלא אכלו פרי חדש ולא קנו בגד חדש בשלושת השבועות, כדי שלא לברך עליהם 'שהחיינו', כי אמרו: היאך נברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" בזמן של פורענות (ספר חסידים תת"מ). ואף שהיו מגדולי הפוסקים שסברו שאין צריך להיזהר בזה (ט"ז, גר"א), מכל מקום במשך הדורות נתפשט המנהג להחמיר שלא לקנות בגד או רהיט שמברכים עליו 'שהחיינו' בימי בין המיצרים, מפני שהוא זמן של פורענות.
קניות בשלושת השבועות
מותר לקנות עד סוף חודש תמוז דברים שאין מברכים עליהם 'שהחיינו'. למשל, מותר לקנות גרביים או גופיות, שהואיל ואינם חשובים כל כך, אין מברכים עליהם 'שהחיינו'. וכן מותר לקנות נעליים, שגם כאשר הן יקרות, אין נוהגים לברך עליהן 'שהחיינו' (ע' שו"ע ורמ"א או"ח רכג, ו).
וכן מותר לזוג לקנות רהיט, שהואיל והם שותפים ברהיט, הם מברכים על קנייתו 'הטוב והמטיב', וברכה זו אפשר לברך בימי בין המיצרים. אבל יחיד צריך להימנע מקניית רהיט, מפני שעליו לברך על קנייתו 'שהחיינו' (שו"ע רכג, ה).
וכן מותר לקנות בגד שצריך תיקון, על מנת ללובשו אחר תשעה באב, שהואיל ובעת הקנייה אי אפשר ללובשו, ממילא אין מברכים עליו בשעת הקנייה 'שהחיינו', וברכתו תידחה עד לשעת לבישתו, שתהיה לאחר תשעה באב (מ"ב רכג, יז).
וכן מי שרגיל לברך 'שהחיינו' רק בעת לבישת הבגד, יכול לקנות בגד חדש עד סוף חודש תמוז, ולהתחיל ללובשו אחר תשעה באב, ואז יברך עליו 'שהחיינו'.
טוב להיזהר שלא לאכול פרי חדש שצריך לברך עליו "שהחיינו". וכן אין לקנות בגד חדש שמברכים עליו "שהחיינו".
ומשנכנס אב ממעטים במשא ומתן, ואף כשאין מברכים על הקנייה 'שהחיינו', אין לבצעה משנכנס אב. ורק בשעת צורך גדול, למנוע הפסד, מותר לבצע קנייה משמחת באותם ימים.
הרב זלמן נחמיה גולדברג מתנגד לנוסח 'הסכם קדם נישואין'
לפני כחודשיים התייחסתי בשלילה ל'הסכם קדם נישואין', שנועד לזירוז תהליך הגירושין ומניעת עיגון. הערתי עליו שתי הערות עיקריות. א) אין קובעים בו באופן מוחלט כי כל דיון בכל הקשור לגירושין - מזונות, משמורת הילדים וכו' -ייערך בבית הדין. ב) לא נקבע כי הצד האשם בפירוד ישא בנזק הנגרם מהגירושין.
לפיכך הסקתי שאין לחתום עליו כל זמן ששני עקרונות אלו אינם מתוקנים בו.
מחברי ההסכם פרסמו כי ההסכם נכתב תוך התייעצויות מרובות עם חבר בית הדין הגדול, הרב הגאון זלמן נחמיה גולדברג שליט"א.
לאחר מכן הגיעה שמועה לאוזניי כי באמת הרב גולדברג מתנגד להסכם שפורסם. נדהמתי. חשבתי לתומי שיש בי יותר פיקחות, והנה גם אני נפלתי בפח, ובלא לדקדק בדברים האמנתי כי הרב גולדברג, מגדולי הרבנים והדיינים בדורנו, תומך בהסכם הזה. כשחזרתי ודקדקתי במה שפורסם, מצאתי כי אכן נכתב שההסכם חובר תוך התייעצויות רבות עם הרב גולדברג, אבל לא נכתב שהרב הסכים בפועל להסכם. לא רק אני טעיתי בהבנת משמעות הדברים - גם רבנים אחרים הבינו שהרב גולדברג תומך בהסכם ועל כן אפשר לסמוך עליו.
כדי לברר את הדברים לאשורם, שוחחתי עם הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, והוא אמר לי במפורש כי הוא מתנגד להסכם שפורסם, וכי אין מקום לפרסם שהתייעצו איתו כאשר לבסוף לא עושים את מה שייעץ.
הסתה כנגד בתי הדין
בעקבות דברי אודות 'הסכם קדם נישואין' הגיעו אלי כמה תגובות מנשים זועמות. כמה התרעמו על שאינני מבין את המצוקה הנוראה של נשים מוכות. כשתמהתי על הקשר בין בעלים מכים ל'הסכם קדם נישואין', התגובה המוזרה היתה: נכון, אמנם זה נושא אחר, אבל מדוע לא התייחסת לבעיית הבעלים המכים?...
מכל מקום, בעזרת ה' אכתוב בעתיד גם על סוגיית האלימות במשפחה, שאף היא מתחלואי החברה המודרנית.
תגובות מסוג שונה התקבלו מנשים כואבות, שסיפרו על בעלים שהן עדיין אוהבות, אך הם בחרו לחיות עם נשים אחרות. במשך שנים הן מבקשות שלום בית ומסרבות לקבל גט, והבעלים אינם מוכנים לחזור הביתה. כאבתי מאוד את צערן, אך השתוממתי מההקשר. הלא אותו 'הסכם קדם נישואין' לא היה תורם להן דבר לשיקום הזוגיות שלהן. להפך, מגמתו לזרז את תהליך הגירושין.
אין זאת אלא שבעקבות הסתה ממושכת בכלי התקשורת החילוניים, נדמה כיום לנשים רבות כי כל בעיה שבין אשה לבעלה היא באשמת בתי הדין וההלכה.
בעיית החיכוך שבין בתי הדין לבתי המשפט
כל גירושין הוא תהליך כואב. אולם המתח שבין בתי הדין לבתי המשפט מוסיף כאב על כאב. הרב שלמה דיכובסקי שליט"א, חבר בית הדין הגדול, כתב בקובץ 'תחומין' האחרון מאמר מקיף על תחומי החיכוך שבין בתי הדין לבתי המשפט, ועל הצער הנגרם לזוגות עקב התארכות והסתבכות תהליך הגירושין עקב התנגשות הסמכויות.
ההגבלות שישנן על בתי הדין מצד החוק ומצד בתי המשפט, אינן מאפשרות לבתי הדין להביא לידי ביטוי את מלא הצדק והרחמים שבהלכה, בקניסת בעלים או נשים שמאמללים את בני זוגם, בהשכנת שלום בית כשאפשר, ובזירוז תהליך הגירושין כאשר אין סיכוי לשלום בית.
שלום הבית קשור לקודש
אשה אחת טענה, שבבית הדין הרגישה מושפלת, הדיינים לא התייחסו אליה כראוי, ודווקא בבית המשפט השופט הקשיב למצוקותיה. ואז היא חשבה בליבה, מה שווה האמונה אם כך מתייחסים אליה נציגיה.
התשובה לכך, שאמנם את הרעיונות הגדולים של התורה מייצגים אנשים. ולעיתים מחמת פערי דורות, או מציאות מסובכת שלא כאן המקום לפרטה, ישנם בעיות וקשיים. אע"פ כן, רק על ידי ההליכה לבתי הדין ועמידה תקיפה על קיום העקרונות ההלכתיים, על ידי הדיינים והנידונים, נוכל להתקרב לחזון תיקון העולם בצדק, בחסד וברחמים.
גם אם בתי המשפט וערכי התרבות המודרניים יקסימו ביופיים ובנימוסיהם לעומת בתי הדין הישנים, וגם אם המוסר הטבעי יטה לכאורה לצידם - את הבעיה האמיתית בתי המשפט החילוניים לא יוכלו לפתור. להפך, ככל שהערכים החילוניים של בתי המשפט יהיו יותר פופלריים, כך המשפחה תלך ותתפורר. לעומת זאת, ככל שבית הדין יתחזק כך מעמד המשפחה יתעצם. יסוד הקשר שבין איש לאשתו נעוץ בנשמה האלוקית, בשם ה' שביניהם. כשמתרחקים מהתורה ומבתי הדין הדנים על פי התורה, שם ה' ששורה בין בני הזוג נעלם והשלום מופר. וגם אם הכל ייעשה בנימוס רב, האדם יישאר לבסוף גלמוד, ללא אהבה וללא אמונה.
חוזה קדם נישואין צריך להתבסס על הקודש
שמעתי שמחברי ההסכם אומרים שחתימה עליו תהיה כמין סגולה כנגד גירושין. זה יהיה נכון במידה והוא יבוסס על דעת חכמי ישראל. אבל כל זמן שלא תהיה בו הבעת נאמנות מוחלטת לבתי הדין ולצדק שההלכה כל כך טורחת להגן עליו, הוא יעקור את הקדושה מתהליך הנישואין, וממילא יגרום ליותר גירושין.
מי שרוצה יכול לעשות על כך מחקר. יבדוק מאה זוגות דתיים שחתמו עליו בלי לקבוע כי כל הדיונים יערכו בבית הדין, ולעומתם מאה זוגות דתיים שלא חתמו עליו, ויראה היכן יהיו יותר גירושין. אני מוכן להסתכן ולומר כי בקבוצת החותמים יהיו יותר גירושין.
יהיו שיכעסו על קביעה זו, ואני מתנצל מראש: אין כוונתי לפגוע בחותמים, אני מעריך את כוונתם הטובה. עם זאת, אני חש חובה לומר את האמת שעם ליבי, אולי תצמח מזה תועלת לקוראים.
כדי להמתיק את הדברים אוסיף, כי אם כוונת החותמים היתה לשם שמיים, ולא שמו לב כי נשמט עניין בית הדין ממנו, יש לקוות כי חתימתם לא תפגע בקדושה שבנישואיהם.