קונצנזוס לא פוליטי
את החדשות העצובות על פטירתה של נעמי שמר שמעתי בחדשות ערוץ 10. אלא שבמהלך הסיקור התקשורתי הנרחב הושמעה שם גם צרימה פוליטית קלה. מגישת החדשות, עוד בלונדית משובטת מבית היוצר של הערוץ, טענה ברוב טקט ורגישות כי "נעמי שמר לא היתה בקונצנזוס מבחינת דעותיה הפוליטיות, אבל אין חולק על יצירתה". הערה מעט נבזית, בהתחשב בכך שהיא אף פעם לא נאמרה על אמני שמאל שנפטרו, דוגמת דוד פרלוב או נתן יונתן.
גם בערוץ 1 הזכירו את עמדותיה הפוליטיות של שמר ש"הוציאו אותה אל מחוץ לקונצנזוס". נו באמת, אפשר לחשוב שהתנגדותה ל"גירוש ימית" (כפי שבעצמה הגדירה אותו) נתפסה בציבור הרחב כפשע. מכל האמנים שנפטרו במשך השנים, ידעה דווקא שמר לשמור על ריחוק יחסי מפוליטיקה ועל ממלכתיות. האבל עליה חצה עמדות פוליטיות ואפילו טעמים מוזיקליים, משום שהיא באמת היתה המשוררת של כו-לם. כל טיעון אחר על עמדותיה הפוליטיות נודף ריח לא נעים של סטאליניזם.
בורג לא במערכת
לכבוד פרישתה המרגשת של הפוליטיקה הישראלית מאברום בורג, אעשה מאמץ שהוא כנראה מעבר לכוחותיי ואנסה לומר על המנוח סליחה, הוא עדיין חי כמה מילים טובות לסיכום הקריירה הפוליטית שלו. את המילים הרעות אני מניח שרוב הקוראים יוכלו להשלים לבד.
ובכן, אברום בורג לא רק היה נואם בחסד, המשלב בנאומיו הומור סרקסטי וסחבקיות צעירה, אלא הוא אף ביטא את האמת הפנימית שלו, בלי פילטרים או התאמות פוליטיות בניגוד לצו מצפונו. הוא היה עקבי בעמדותיו, הטובות והרעות, ובניגוד ליותר מדי פוליטיקאים מכל המפלגות, הוא לא דפק חשבון לאיש, כולל ראשי מפלגתו.
הוא אמר כל אשר חשב. פעמים חצה את הגבול, פעמים לא היה מודע למיקרופון הפתוח, אך ידע להתנצל אחרי חלק מפליטות הפה. למרות כתבות מכפישות נגדו בעיתונים, הוא התנהג ביושר ציבורי וככל הידוע גם תרם לא מעט מכספו לטובת ארגונים שונים. הוא ידע לשמור על יחסים טובים עם פוליטיקאים ממפלגות אחרות ובעלי עמדות הפוכות, ובתוך מפלגתו ידע לא לשבור את הכלים, גם כאשר קופח בתפקידים פעם אחר פעם.
איש יקר, ח"כ לשעבר אברום בורג. תהא נשמתו צרורה... אוי, שוב שכחתי שהוא עדיין בחיים. אז אני מאחל לו הצלחה רבה בחייו ובעסקיו, ובעיקר שלא ימהר לחזור.
אוטובוס לגן-העדן
שנים רבות חלפו מאז נסעתי לאחרונה באוטובוסים של חברת דן. בשנים ההן, שנות ה-70 המאוחרות של המאה שעברה, האוטובוסים עדיין היו כחולים-דהויים והשמיעו רעש של טרקטור, הדלתות נטו להיסגר תמיד על רגליהם של ילדים קטנים, ואת מספר הקו החליפו הנהגים ידנית - אם במקרה נזכרו לעשות כן. לא היו אז מפות בתחנות או פלאפונים עם חיוג ישיר למודיעין או לאינטרנט. אם רציתם להגיע למקום מסוים מבלי להכיר את המסלול, הייתם תלויים לחלוטין במצב רוחו של נהג, שנסע שעות ארוכות מבלי להכיר את המלה 'מזגן'.
השבוע, במהלך טיול בין ערביים במכורתי התל-אביבית, הבחנתי באוטובוס קו 18 של דן שנסע ברחוב המלך ג'ורג'. האוטובוס נראה חדיש ויפה לעין, ועל צג אלקטרוני בצדו הקדמי, ליד מספר הקו, יכולתי לקרוא אפילו את שם תחנת היעד שלו: "בית עלמין". יודעים מה? פתאום האוטובוסים הישנים לא נראו לי כל כך נוראים.
חמסה עלינו
א. "נעמי (שמר) הצליחה לחבר אותנו אל שורשינו, אל מקורותינו, לחבר אותנו אל ראשית הציונות ולהדביק אותנו בנכונות האהבה למכורתנו". הדובר: אריאל שרון. יש צורך להגיב, או שאפשר ישר לצחוק?
ב. שני נערים, ישראלית ופלשתיני, נשאו בשבוע שעבר את הלפיד האולימפי בפאריז כסמל להידברות ולשיתוף פעולה. מדובר ביוזמה של מרכז פרס לשלום, שכמו תמיד מוציא כספי ציבור ותרומות על הנושאים החשובים באמת.
ג. הערה אישית לליעד מודריק, מגישת אקטואליה מחליפה בגל"צ: ההגשה שלך אינטליגנטית, שוטפת, מלאת ביטחון ויבשה כחציר. כדי להיות יעל דן כשתהיי גדולה, את חייבת להשתיל בקולך מעט אכפתיות ולא מעט דרמטיות.
ד. התאפקתי כבר הרבה זמן, אבל אני מוציא את זה עכשיו ולא אכפת לי מכלום: אני לא סובל, פשוט לא סו-בל, את המשקפיים המלבניים הכאילו-אופנתיים האלה, עם הזגוגיות בגובה חצי מילימטר וברוחב שני מטר, שהופכים את כלל ממושקפי ישראל לסופר-אינטליגנטים וסופר-מכוערים. איכס.
ה. ואף מלה על הפרשן דני נוימן (וחבל שזה לא הדדי... מצטער, לא יכולתי להתאפק).
יודע את מקומי
אני צופה בעניין רב במשחקי היורו (אליפות אירופה בכדורגל, למי שיצא כרגע מדף הגמרא), ומדי פעם גם מביע תמיכה שקטה באנטישמים מנבחרת זו המשחקים נגד אנטישמים מנבחרת אחרת. בסך הכול אני לא מתלונן: הרמה בטורניר סבירה, המשחקים דרמטיים, התוצאות מפתיעות והיורש ישן. ועדיין, לא הכול מושלם. לפיכך, אני מבקש לחלוק כאן עם הקוראים מספר טענות מקצועיות וענייניות נגד הנבחרות המשתתפות בטורניר החשוב:
אפתח בנבחרת גרמניה, אויבת העם היהודי לנצח נצחים. כבר התרגלנו לכך שהנבחרת הגרמנית כוללת כדורגלנים עם שמות אנטי-יהודיים מובהקים כמו "בלק" ו"המן". אמנם בתקשורת הישראלית מופיעים השניים כ"באלאק" ו"האמן", כששמותיהם מבוטאים במלעיל, אך ברור כי זהו בסך הכול אמצעי זול (חוסך דיו) להרגעת העם היהודי. אז נכון שאין כרגע בסגל הגרמני אף "עמלק" או "אנטיוכוס", אבל יש להניח שגם זה יגיע. בינתיים, אנו נאלצים לצפות באחד הכוכבים הגרמניים, שחקן בשם שוויינשטייגר. אם אתם שואלים אותי, שם מאיים כמו "שוויינשטייגר" לא יכול להופיע בנבחרת שאמורה לייצג את גרמניה האחרת.
בעוד הגרמנים מספקים לאליפות את שמות אויבינו (וחוטפים על הראש לא פחות מאשר בלק והמן המקוריים), דווקא שמותיהם של כדורגלנים אחרים מדיפים ניחוח חזק של גפילטע-פיש. בקרוב אגלה אם השוער השוודי איזקסון הוא קרוב משפחתו של המשורר הדתי מירון איזקסון, מהו בדיוק מוצאו של חלוץ הנבחרת השוודית איברהימוביץ', באיזה ישיבה בדיוק למד המגן הצ'כי יאנקולובסקי, ומדוע הוא אינו דואג לקצר את שמו ל"יניב" או משהו כזה.
ואם כבר קיצור שמות, מתי כבר יקצצו היוונים את הסיומת הקבועה "יס" משמות משפחתם? ומתי תבוטל גם הסיומת הדנית "סן", ואוכל סוף סוף להבדיל בין לאורסן לפאולסן. אזכיר למי ששכח: הכדורגלנים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של דנמרק הם האחים מיכאל ובריאן לאודרופ, לא "סן" ולא נעליים. איש אינו צריך את כל הסיומות הזהות האלו, מלבד אולי אריק איינשטיין שמחפש חרוזים ללהיט הבא שלו.
נמשיך עם רונאלדו, כריסטיאנו רונאלדו. לדעתי, עם כל הכבוד ליפיוף הצעיר מפורטוגל, רונאלדו יש רק אחד והוא מברזיל. האם אתם מכירים צרפתי בשם מראדונה? גרמני בשם פלה? מצטער, לא כל פספוס פורטוגלי זב חוטם יכול לכנות עצמו "רונאלדו", אפילו אם זהו שמו האמיתי. באותו הקשר, גם לא כל טמבל קירח ומקועקע שבועט פנדלים לשמיים יכול לקרוא לעצמו "דיוויד בקהאם", אבל זהו כבר סיפור אחר.
את החדשות העצובות על פטירתה של נעמי שמר שמעתי בחדשות ערוץ 10. אלא שבמהלך הסיקור התקשורתי הנרחב הושמעה שם גם צרימה פוליטית קלה. מגישת החדשות, עוד בלונדית משובטת מבית היוצר של הערוץ, טענה ברוב טקט ורגישות כי "נעמי שמר לא היתה בקונצנזוס מבחינת דעותיה הפוליטיות, אבל אין חולק על יצירתה". הערה מעט נבזית, בהתחשב בכך שהיא אף פעם לא נאמרה על אמני שמאל שנפטרו, דוגמת דוד פרלוב או נתן יונתן.
גם בערוץ 1 הזכירו את עמדותיה הפוליטיות של שמר ש"הוציאו אותה אל מחוץ לקונצנזוס". נו באמת, אפשר לחשוב שהתנגדותה ל"גירוש ימית" (כפי שבעצמה הגדירה אותו) נתפסה בציבור הרחב כפשע. מכל האמנים שנפטרו במשך השנים, ידעה דווקא שמר לשמור על ריחוק יחסי מפוליטיקה ועל ממלכתיות. האבל עליה חצה עמדות פוליטיות ואפילו טעמים מוזיקליים, משום שהיא באמת היתה המשוררת של כו-לם. כל טיעון אחר על עמדותיה הפוליטיות נודף ריח לא נעים של סטאליניזם.
בורג לא במערכת
לכבוד פרישתה המרגשת של הפוליטיקה הישראלית מאברום בורג, אעשה מאמץ שהוא כנראה מעבר לכוחותיי ואנסה לומר על המנוח סליחה, הוא עדיין חי כמה מילים טובות לסיכום הקריירה הפוליטית שלו. את המילים הרעות אני מניח שרוב הקוראים יוכלו להשלים לבד.
ובכן, אברום בורג לא רק היה נואם בחסד, המשלב בנאומיו הומור סרקסטי וסחבקיות צעירה, אלא הוא אף ביטא את האמת הפנימית שלו, בלי פילטרים או התאמות פוליטיות בניגוד לצו מצפונו. הוא היה עקבי בעמדותיו, הטובות והרעות, ובניגוד ליותר מדי פוליטיקאים מכל המפלגות, הוא לא דפק חשבון לאיש, כולל ראשי מפלגתו.
הוא אמר כל אשר חשב. פעמים חצה את הגבול, פעמים לא היה מודע למיקרופון הפתוח, אך ידע להתנצל אחרי חלק מפליטות הפה. למרות כתבות מכפישות נגדו בעיתונים, הוא התנהג ביושר ציבורי וככל הידוע גם תרם לא מעט מכספו לטובת ארגונים שונים. הוא ידע לשמור על יחסים טובים עם פוליטיקאים ממפלגות אחרות ובעלי עמדות הפוכות, ובתוך מפלגתו ידע לא לשבור את הכלים, גם כאשר קופח בתפקידים פעם אחר פעם.
איש יקר, ח"כ לשעבר אברום בורג. תהא נשמתו צרורה... אוי, שוב שכחתי שהוא עדיין בחיים. אז אני מאחל לו הצלחה רבה בחייו ובעסקיו, ובעיקר שלא ימהר לחזור.
אוטובוס לגן-העדן
שנים רבות חלפו מאז נסעתי לאחרונה באוטובוסים של חברת דן. בשנים ההן, שנות ה-70 המאוחרות של המאה שעברה, האוטובוסים עדיין היו כחולים-דהויים והשמיעו רעש של טרקטור, הדלתות נטו להיסגר תמיד על רגליהם של ילדים קטנים, ואת מספר הקו החליפו הנהגים ידנית - אם במקרה נזכרו לעשות כן. לא היו אז מפות בתחנות או פלאפונים עם חיוג ישיר למודיעין או לאינטרנט. אם רציתם להגיע למקום מסוים מבלי להכיר את המסלול, הייתם תלויים לחלוטין במצב רוחו של נהג, שנסע שעות ארוכות מבלי להכיר את המלה 'מזגן'.
השבוע, במהלך טיול בין ערביים במכורתי התל-אביבית, הבחנתי באוטובוס קו 18 של דן שנסע ברחוב המלך ג'ורג'. האוטובוס נראה חדיש ויפה לעין, ועל צג אלקטרוני בצדו הקדמי, ליד מספר הקו, יכולתי לקרוא אפילו את שם תחנת היעד שלו: "בית עלמין". יודעים מה? פתאום האוטובוסים הישנים לא נראו לי כל כך נוראים.
חמסה עלינו
א. "נעמי (שמר) הצליחה לחבר אותנו אל שורשינו, אל מקורותינו, לחבר אותנו אל ראשית הציונות ולהדביק אותנו בנכונות האהבה למכורתנו". הדובר: אריאל שרון. יש צורך להגיב, או שאפשר ישר לצחוק?
ב. שני נערים, ישראלית ופלשתיני, נשאו בשבוע שעבר את הלפיד האולימפי בפאריז כסמל להידברות ולשיתוף פעולה. מדובר ביוזמה של מרכז פרס לשלום, שכמו תמיד מוציא כספי ציבור ותרומות על הנושאים החשובים באמת.
ג. הערה אישית לליעד מודריק, מגישת אקטואליה מחליפה בגל"צ: ההגשה שלך אינטליגנטית, שוטפת, מלאת ביטחון ויבשה כחציר. כדי להיות יעל דן כשתהיי גדולה, את חייבת להשתיל בקולך מעט אכפתיות ולא מעט דרמטיות.
ד. התאפקתי כבר הרבה זמן, אבל אני מוציא את זה עכשיו ולא אכפת לי מכלום: אני לא סובל, פשוט לא סו-בל, את המשקפיים המלבניים הכאילו-אופנתיים האלה, עם הזגוגיות בגובה חצי מילימטר וברוחב שני מטר, שהופכים את כלל ממושקפי ישראל לסופר-אינטליגנטים וסופר-מכוערים. איכס.
ה. ואף מלה על הפרשן דני נוימן (וחבל שזה לא הדדי... מצטער, לא יכולתי להתאפק).
יודע את מקומי
אני צופה בעניין רב במשחקי היורו (אליפות אירופה בכדורגל, למי שיצא כרגע מדף הגמרא), ומדי פעם גם מביע תמיכה שקטה באנטישמים מנבחרת זו המשחקים נגד אנטישמים מנבחרת אחרת. בסך הכול אני לא מתלונן: הרמה בטורניר סבירה, המשחקים דרמטיים, התוצאות מפתיעות והיורש ישן. ועדיין, לא הכול מושלם. לפיכך, אני מבקש לחלוק כאן עם הקוראים מספר טענות מקצועיות וענייניות נגד הנבחרות המשתתפות בטורניר החשוב:
אפתח בנבחרת גרמניה, אויבת העם היהודי לנצח נצחים. כבר התרגלנו לכך שהנבחרת הגרמנית כוללת כדורגלנים עם שמות אנטי-יהודיים מובהקים כמו "בלק" ו"המן". אמנם בתקשורת הישראלית מופיעים השניים כ"באלאק" ו"האמן", כששמותיהם מבוטאים במלעיל, אך ברור כי זהו בסך הכול אמצעי זול (חוסך דיו) להרגעת העם היהודי. אז נכון שאין כרגע בסגל הגרמני אף "עמלק" או "אנטיוכוס", אבל יש להניח שגם זה יגיע. בינתיים, אנו נאלצים לצפות באחד הכוכבים הגרמניים, שחקן בשם שוויינשטייגר. אם אתם שואלים אותי, שם מאיים כמו "שוויינשטייגר" לא יכול להופיע בנבחרת שאמורה לייצג את גרמניה האחרת.
בעוד הגרמנים מספקים לאליפות את שמות אויבינו (וחוטפים על הראש לא פחות מאשר בלק והמן המקוריים), דווקא שמותיהם של כדורגלנים אחרים מדיפים ניחוח חזק של גפילטע-פיש. בקרוב אגלה אם השוער השוודי איזקסון הוא קרוב משפחתו של המשורר הדתי מירון איזקסון, מהו בדיוק מוצאו של חלוץ הנבחרת השוודית איברהימוביץ', באיזה ישיבה בדיוק למד המגן הצ'כי יאנקולובסקי, ומדוע הוא אינו דואג לקצר את שמו ל"יניב" או משהו כזה.
ואם כבר קיצור שמות, מתי כבר יקצצו היוונים את הסיומת הקבועה "יס" משמות משפחתם? ומתי תבוטל גם הסיומת הדנית "סן", ואוכל סוף סוף להבדיל בין לאורסן לפאולסן. אזכיר למי ששכח: הכדורגלנים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של דנמרק הם האחים מיכאל ובריאן לאודרופ, לא "סן" ולא נעליים. איש אינו צריך את כל הסיומות הזהות האלו, מלבד אולי אריק איינשטיין שמחפש חרוזים ללהיט הבא שלו.
נמשיך עם רונאלדו, כריסטיאנו רונאלדו. לדעתי, עם כל הכבוד ליפיוף הצעיר מפורטוגל, רונאלדו יש רק אחד והוא מברזיל. האם אתם מכירים צרפתי בשם מראדונה? גרמני בשם פלה? מצטער, לא כל פספוס פורטוגלי זב חוטם יכול לכנות עצמו "רונאלדו", אפילו אם זהו שמו האמיתי. באותו הקשר, גם לא כל טמבל קירח ומקועקע שבועט פנדלים לשמיים יכול לקרוא לעצמו "דיוויד בקהאם", אבל זהו כבר סיפור אחר.