במערכת הביטחון יושבים בימים אלו אנשי מנהלת מרחב התפר ומשרטטים מחדש את תוואי המרחב הקרוי בלשון העם 'גדר ההפרדה'. אל"מ (מיל') דני תרזה, האיש שהיה אחראי לקביעת תוואי הגדר המקורי זה שאושר בידי הממשלה, מצייר כיום בחוסר חשק בולט תוואי חדש לגדר, המחיה מחדש בפועל את הקו הירוק.
בדיוק כך קרה בצפון השומרון, וכך גם הבטיחו חגיגית שלא יקרה בהמשך הגדר, שתכלול גושי התיישבות משמעותיים כמו אזור אריאל וגוש עציון. ממשלת שרון, מסתבר, חוזרת לקו הירוק. התוואי הישן כולו הלך לעולמו. לא רק במקומות שבג"צ הורה לשנות את התוואי, אלא במלואו. כולל באזור גוש עציון, כולל בהר חברון. הכל פתוח מחדש.
יותר מכך: על-פי הנחיות בג"צ, מערכת הביטחון תייחס חשיבות לפגיעה בפלשתינים יותר מאשר למרחבי התראה, הגנה על צירי תנועה חיוניים, וכמובן השארה של כמה שיותר יישובים בתחום הגדר. גורמי ביטחון הודו השבוע כי "בעקבות פסיקת בג"צ, העיקרון הקובע כעת הוא מינימום פגיעה באוכלוסייה הפלשתינית, לעומת מה שהנחה אותנו עד כה מקסימום הגנה לישראלים".
בישיבת הממשלה ביום ראשון הודיע ראש הממשלה כי הורה להמשיך בבניית גדר ההפרדה על-פי ההנחיות שקבע בג"צ "ולהיאבק בכל הדרכים המדיניות והמשפטיות בחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בהאג". ההחלטה התקבלה בתום בתום דיון שהתקיים בלשכת ראש הממשלה בנושא חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בהאג, בהשתתפות ראש הממשלה, שר התמ"ת אולמרט, שר המשפטים לפיד, שר החוץ שלום, שר האוצר נתניהו, שר הביטחון מופז, היועץ מזוז ונציגי המשרדים השונים.
הגדר תפגע בכפרו של 'המהנדס'
ממשלת ישראל, כך נראה, החליטה להתעלם מחוות הדעת של בית הדין בהאג, אבל הבג"ץ לא פחות בעייתי: לאחר שלפני כשבועיים פסל את רוב תוואי גדר ההפרדה בצפון ירושלים ועצר את העבודות באזור א-ראם, החליט בג"ץ ביום ראשון השבוע להפסיק את העבודות בהמשך הגדר מדרום לאלקנה, באזור הכפרים דיר בלוט וראפת. בכך נענה בג"ץ לעתירת האגודה לזכויות האזרח ומרכז ירושלים לזכויות אדם. העבודות יופסקו לעריכת 'שיקול מחודש' של התוואי, ואם המדינה תחליט לחדש אותן, היא תיאלץ להתריע על זאת מראש בפני העותרים.
כמו בבג"ץ שהגישו תושבי בית סוריק שמצפון לירושלים, גם בעתירה זו נטען כי תוואי הגדר המתוכנן עובר בתוך מטעי הכפרים וחוצץ בין התושבים לבין אדמותיהם החקלאיות, וכי הוא עתיד לכלוא את הכפרים הללו, וכן את הכפר זאוויה דרומית לאלקנה, בתוך מובלעת. על-פי העתירה, 40 אלף דונם מהאדמות המעובדות של הכפר דיר בלוט נותרות בתכנית הגדר מופרדות מבעליהן. כמו כן, הגדר תפריד בין הכפר לבין בית הקברות המתוכנן בו, המזבלה המשרתת אותו וכ-40 בארות מים עונתיות המשמשות לשתייה ולהשקיה.
גם הכפר ראפת, כפרו של 'המהנדס' יחיא עייאש, יאבד כ-7,500 דונם מאדמותיו, רובן מעובדות והיתר אדמות מרעה. טענה נוספת היתה שהגדר תפריד בין הכפרים לבין 'עיר המחוז' הפלשתינית סלפית שמדרום לאריאל, וכך תרחיק כ-11,500 תושבים משירותים עירוניים חיוניים, ביניהם שירותי חירום.
קשה להאמין, אבל על-פי בית המשפט זכותם של הפלשתינים לנגישות חופשית אל בית הקברות ואל המזבלה שלהם גוברת על שיקולי הביטחון שקבעו קציני הצבא. ב-30 ביוני פסל בג"ץ כ-30 מתוך 40 הקילומטרים של תוואי גדר ההפרדה באזור עוטף ירושלים והחזיר את תכנון התוואי לשולחנם של המפקדים הצבאיים. הנימוק: תוואי הגדר פוגע יתר על המידה באוכלוסיה הערבית המקומית, ולא נעשה איזון נאות בין צורכי הביטחון לצורכי התושבים.
הצירים מופקרים
'מידתיות' היא מילת המפתח של פסיקת הבג"ץ. צריך לקרוא את פסק הדין במקור כדי להבין את מלוא חומרתו: "לדעתנו, לא מתקיים יחס מידתי בין מידת הפגיעה בתושבים המקומיים לבין התועלת הביטחונית הצומחת מהקמת גדר ההפרדה בתוואי שקבע המפקד הצבאי. גדר ההפרדה מערערת את האיזון העדין בין חובתו של המפקד הצבאי לשמור על הביטחון לבין חובתו להבטיח את צורכי התושבים המקומיים... התוואי שקבע המפקד הצבאי לגדר הביטחון, היוצר חיץ בין התושבים המקומיים לבין אדמותיהם החקלאיות, פוגע בתושבים המקומיים באופן קשה וחריף, תוך הפרת זכויותיהם על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי".
זוהי לשון פסק הדין של בג"ץ ביחס לצו שקבע שהגדר תקיף רכס גבוה הקרוי ג'בל מוקטם, החיוני לשליטה על כביש 443 אחד מצירי התנועה המרכזיים מהשפלה לבירת ישראל. בכביש הזה, להזכיר, היו בעבר פיגועים רצחניים. בג"ץ לא התרשם מכך:
"פגיעות אלה אינן מידתיות. ניתן להפחיתן באופן משמעותי על ידי תוואי חלופי, בין זה שהציגו בפנינו המומחים של המועצה לשלום ולביטחון ובין תוואי אחר שייקבע המפקד הצבאי... אמת, לדעת המפקד הצבאי, שאותה אנו מניחים כבסיס לבחינתנו, הוא יעניק פחות ביטחון... השאלה האמיתית הניצבת בפנינו היא אם היתרון הביטחוני המתקבל מקבלת עמדתו של המפקד הצבאי לפיה גדר ההפרדה תקיף את ג'בל מוקטם שקול כנגד תוספת הפגיעה המתקבלת מעמדתו, שלפיה גדר ההפרדה חוצה בין הכפרים של התושבים המקומיים לבין אדמותיהם. על שאלה זו תשובתנו היא כי בחירתו של המפקד הצבאי בתוואי גדר ההפרדה אינה מידתית..." בקצרה: איכות החיים של התושבים הפלשתינים חשובה מביטחון חייהם של הנוסעים בכביש 443.
ועוד פסיקה של בג"ץ, לגבי אזור גבעון: בג"ץ מזכיר את קביעת אלוף הפיקוד כי ישנה חשיבות רבה לשליטה על גבעה רמה המצויה ממזרח לכפר בית דקו. גבעה זו שולטת על גבעון החדשה, על גבעת זאב ועל אגן האיילות (שכונה של גבעת זאב הנמצאת עדיין בבנייה). העברת הגדר צפונית-מזרחית לתוואי הנוכחי, כך קבע פיקוד המרכז, "תאפשר למחבלים לפעול מהגבעה הרמה, ובכך נשקפת סכנה לישובים הישראלים ולכוחות הצבא המסיירים לאורך המכשול".
ומה עמדת בג"ץ? "הקושי העיקרי מתעורר לאור הפגיעה הקשה בתושבים המקומיים של בית דקו. הגדר מפרידה בינם לבין חלקים ניכרים מאדמותיהם (4000 דונם, מהם 2500 מעובדים). בכך נוצרה פגיעה בלתי מידתית בחייהם במקום. מקובל עלינו, לאור אופיו הצבאי של השיקול, כי יש לשלוט על הגבעה הרמה המצויה מזרחית לכפר דקו. כן מקובל עלינו כי 'אגן האיילות' הוא חלק מגבעת זאב וזקוק להגנה כמוה.
"חרף זאת, הננו סבורים כי על המפקד הצבאי להתוות הסדר חלופי, שיהא בו מצד אחד כדי לקיים את עיקרי שיקולי הביטחון עליהם הוא עמד ומצד שני להקטין ככל האפשר את הניתוק בין התושבים המקומיים של כפר דקו לבין אדמותיהם החקלאיות..."
מפת לפיד לגדר הביטחון
בשבוע שעבר חשף אריאל כהנא כי ערב ההחלטה על תוואי הגדר בהאג שינתה מערכת הביטחון את תוואי גדר ההפרדה בצורה משמעותית באזור מערב בנימין, בניגוד להחלטת הממשלה. השינויים בתוואי לא אושרו עד כה בממשלה. הם מופיעים במפה מעודכנת של גדר ההפרדה, המוצגת מהשבוע שעבר באתר האינטרנט של משרד הביטחון. הם דומים מאד למפה שהציג לפני כמה חודשים לפיד ולא אושרו בממשלה בסופו של דבר; נראה כי משרד הביטחון אימץ את מפת לפיד באופן עצמאי.
עיון במפה מגלה כי בין היתר בוטלה גדר שהיתה אמורה להיבנות מצפון לכביש 443, כביש גישה ראשי מאזור השפלה לירושלים הבירה. בכביש זה היו פיגועים רבים בתחילת מלחמת אוסלו. על-פי המפה המקורית היה הכביש מתוכנן להיות בין שני קטעי הגדר. על הוספת הקטע הצפוני הוחלט בישיבת הממשלה בקיץ שעבר שבה נקבע תוואי הגדר. במפה החדשה 'נעלמה' מובלעת נוספת במערב בנימין, סביב היישוב ניל"י. על פי החלטת הממשלה הגדר אמורה היתה להיות ממזרח וממערב ליישוב, אולם הקטע שממזרח ליישוב אינו משורטט במפה המעודכנת.
שינוי נוסף שהוכנס בתוואי החדש הוא סגירת מובלעת אריאל. במפה המתוכננת עד כה היתה מובלעת אריאל-קדומים קשורה לשאר השטחים שבשליטה ישראלית מלאה, ללא גדר המפרידה ביניהם. במפה המעודכנת המובלעת סגורה לחלוטין, ולמעשה נוצרת גדר כפולה לאורך קטעים ארוכים באזור השומרון. שאלת הסגירה של מובלעת אריאל, להזכיר, היתה נתונה במחלוקת ממושכת בין ישראל לאמריקנים.
דוברת משרד הביטחון אמרה בתגובה לפנייתי כי "מדובר בשינויים שהתחייבו מתהליך התכנון ותהליך האישור הסטטוטורי, ואלו יובאו להחלטת הממשלה טרם ביצוען. גם מפה זו איננה סופית, ולאור החלטת בג"ץ מתבצעת כעת בחינה מחודשת של התוואי שיובא להחלטת הממשלה".
אני מודה שאני עדיין מתקשה לקבל את תגובת דוברת משרד הביטחון כפשוטה. הורדת גדר לאורך כמה עשרות קילומטרים לא יכולה להיות תוצאה של "שינויים בהליך התכנון ותהליך האישור הסטטוטורי". זו החלטה מכוונת מראש של שינוי כל תפיסת הגדר, בניגוד להחלטת הממשלה. אלא אם מערכת הביטחון באמת כל-כך שלומיאלית שהיא תכננה פרוייקט משמעותי כמו גדר ומרחב תפר והביאה אותו לאישור הממשלה מבלי שבדקה לעומק את המעמד הסטוטורי של הקרקעות ומבלי שבחנה לעומק את התכנון. אם אכן מדובר במפה לא מושלמת, שעדיין דרושה אישור ממשלה, למה מיהרה הדוברת להעלות את מפת התוואי באתר האינטרנט שלה, ולהציגו כתוואי סופי?
דוגמה בולטת יותר לחוסר ההיגיון שבשינוי תוואי הגדר היא אזור הר חברון. כשאישרה הממשלה את תוואי הגדר המקורי, נקבע כי רוב יישובי האזור: יתיר, סוסיא, מעון, כרמל, שמעה, טנא-עומרים ואשכולות יישארו בשטח ה'ישראלי' של הגדר, שתעבור מצפון להם. בין היישובים האלו לקו הירוק הישן אין כלל כפרים ערביים או אוכלוסיה ערבית, והעתקת התוואי לעומק השטח לא היתה כרוכה ולו בסיפוח פלשתיני אחד.
אבל כן יש שם אדמות של פלשתינים, חלקן אפילו אדמות מרעה לא מעובדות. על-פי העיקרון החדש, שאוסר להפריד בין פלשתינים לאדמותיהם, תועתק גדר ההפרדה דרומה, בסמוך לקו הירוק. תושבי האזור יישארו חשופים אל מול הכפרים הפורעים יטא, סמוע ודהריה.
תוכיח הסטטיסטיקה
שאלת נחיצותה של הגדר נתונה במחלוקת פוליטית ומקצועית. במערכת הביטחון נהנים לנפנף בנתונים המוכיחים שהגדר היא הגורם המשמעותי ביותר לירידה בהיקף פיגועי הטרור. לדבריהם, בחינה השוואתית של הפיגועים שבוצעו על-ידי תשתיות הטרור מאזור השומרון מצביעה על ירידה חדה של כ-90 אחוזים במספר הפיגועים שבוצעו בתחומי ישראל מאז הקמת הגדר.
נתונים שנאספו בידי השב"כ מצביעים על ירידה חדה ביכולתן של תשתיות אלה להוציא לפועל פיגועים בתחומי ישראל. על-פי הנתונים האלה, ב-11 החודשים שחלפו מאז ראשית אוגוסט 2003 ועד סוף יוני 2004 הצליחו תשתיות הטרור בשומרון להוציא לפועל שלושה פיגועים המוניים בלבד בתחומי ישראל, שלושתם במחצית השנייה של 2003. בפיגועים אלה נהרגו 26 ישראלים ונפצעו 76.
בשני מקרים מתוך השלושה שהוצאו לפועל חדרו המחבלים דרך אזורים בשומרון שבהם לא הושלמה הקמתם של הגדר ומרחב החיץ. רק בפיגוע במסעדת 'מקסים' חדרה המחבלת דרך מעבר ברטעה בגדר ההפרדה באמצעות דרכון ירדני מזויף, תוך ניצול היחס המקל של חיילי צה"ל כלפי הנשים.
לעומת זאת, אומרים במערכת הביטחון, ב-34 החודשים שחלפו מתחילת העימות האלים בראש השנה תשס"א, ספטמבר 2000, עד סוף יולי 2003 (אז הושלמה לראשונה הקמתו של מכשול רציף בין סאלם לאלקנה באזור השומרון) ביצעו תשתיות הטרור בשומרון 73 פיגועי הרג המוני בתחומי ישראל, כולל ירושלים, באמצעות מחבלים מתאבדים או מכוניות תופת, בהם נהרגו 293 ישראלים ונפצעו 1950.
הממוצע הוא של 26 פיגועים בשנה טרם הקמת הגדר ומרחב החיץ לעומת 3 פיגועים בשנה לאחר הקמתו.
המספרים אכן מדברים בעד עצמם, אבל האומנם הכל בזכות הגדר? אם אכן זו הסיבה, איך זה שאין פעמיים בשבוע פיגוע תופת בבאר שבע? בכל האזור שמדרום לירושלים גדר ההפרדה עדיין לא נמצאת אפילו בתכנון. והר חברון, להזכיר, הוא אזור מוכה חמאס ושאר מרעין בישין שנים רבות. מחברון והכפרים שסביבותיה: דורא, דהריה, סמוע וכו', יצאו בשנים האחרונות לא מעט פיגועים קטלניים.
מי מפריע כיום למחבל חמאס מהר חברון לחגור למותניו את חגורת הנפץ ולצעוד קוממיות לעבר באר שבע כדי להתפוצץ בקניון שוקק אדם? הרי כל המרחב שבין חברון לבאר-שבע פרוץ לחלוטין. מי מונע ממחבל מצוריף או נחאלין שני כפרים ידועים לשמצה באזור גוש עציון, קילומטרים ספורים מהקו הירוק, שבעבר גידלו לא מעט חוליות טרור פראיות לעשות את דרכו לעבר בית שמש כדי לזכות שם בשבעים הבתולות המובטחות? הלא אין שם גדר. אפילו לא רמזים של גדר.
כולם מודים שעד כה נבנה רק שליש מהגדר המתוכננת. בשני שלישים מהקו הירוק הישן עדיין אין גדר. איך זה שבכל זאת אין פיגועים כבר חצי שנה?
הכל בזכות שליש גדר?
התשובה היא חד-משמעית, אך נשמרת משום מה כסוד כמוס: אין פיגועים כי סוף סוף נתנו לצה"ל לנצח. וכשנותנים לצה"ל הוא מנצח. הירידה בפיגועים נובעת מנוכחות חיילי צה"ל בעומק השטח. מהתקופה שמשרד הביטחון מציין כנקודת המפנה בהיקף הפיגועים, יולי 2003, הבשילו סוף סוף פירות מבצע 'דרך נחושה' שהחל בדיוק שנה לפני כן, והמערך המודיעיני שלו עצמו נפרש בצורה מספקת כדי לספק את מיטב ההתראות לסיכולי פיגועים.
מאז הפיגוע ברחוב עזה בירושלים בו' שבט, 29.1, לא היו פיגועי התאבדות בתוך ישראל, כמעט חצי שנה (למעט הפיגוע בנמל אשדוד שאיננו קשור לעניין: שם יצאו המחבלים דרך הגדר המאובטחת ביותר ברצועה, מוסתרים במכולה שיצאה ממעבר קרני. הפיגוע בתל אביב השבוע לא היה פיגוע התאבדות אלא פיגוע מטען) כיוון שצה"ל, הפועל במרחב יו"ש כולו ללא הפרעה, השיג את המידע המודיעיני הדרוש כדי לסכל פיגועים, וסיכל אותם.
הוכחה נוספת לכך ניתנה לפני שבועיים: מחבל תנזים מתאבד בן 16 משכם, שהופעל בידי החיזבאללה, עשה את דרכו חגור בחגורת נפץ במשקל 12 ק"ג עם מוביל וסייען לכיוון רמאללה, כדי לחדור לירושלים ולבצע שם פיגוע המוני. הם עשו דרכם לרמאללה, כי שם באמת אין גדר. למרות זאת הם לא הגיעו לירושלים, כי מבצע משותף של כוחות צה"ל והשב"כ הביא למעצרם אור ליום שישי בלב רמאללה.
העובדה שכותרות העיתונים למחרת עסקו בהרוגי תאונות הדרכים ולא בהרוגי פיגוע בירושלים היא תוצאה של הסיכול המוצלח הזה. לגדר ההפרדה אין בכך שום חלק.
נתונים שפרסמה מערכת הביטחון בעבר מלמדים כי בחודש יוני בלבד סוכלו 23 פיגועי התאבדות. מתחילת השנה סוכלו 83 פיגועים. הגדר לא תרמה מאומה למאמץ הסיכולי. כשהסיכול נכשל גם הגדר לא ממש עוזרת. המחבלת שהתפוצצה במסעדת מקסים בחיפה בתשרי השנה, עורכת דין במקצועה, עברה באמצעות דרכון ירדני דרך מחסום בגדר ההפרדה.
גם ברצועה, חשוב לציין, הסיבה שארגוני הטרור מתקשים לייצא טרור לשטח ישראל נובעת מנוכחות צה"ל משני עברי גדר ההפרדה, מציאות שעלולה להשתנות אחרי הנסיגה החד-צדדית, אם זו תתבצע חלילה.
חשוב לציין כי בעבר הצליחו פלשתינים להתגבר על מכשול גדר ההפרדה בניסיון לחדור לישראל. בשלהי שנת 2003 הצליחו פלשתינים לדלג מעל גדר ההפרדה באמצעות סולם פשוט וקפיצה מעבר לגדר. הדבר היה בצפון השומרון, באזור שמצפון לבקה אל-גרביה. החדירה זוהתה מיד על-ידי כוחות צה"ל שאבטחו את הגדר, הן באמצעות נורית התרעה של נגיעה בגדר והן על-ידי המצלמות המצלמות את הגדר, אולם הפלשתינים החודרים, למרבה המזל למטרות פרנסה ולא לפיגוע, נאספו במקום בידי רכב שהמתין להם בצד ה'ישראלי' של הגדר, שמיהר לכיוון הכפרים הערביים של ואדי ערה. כאשר הגיע הסיור למקום הוא זיהה את עקבות החדירה ואת עקבות החודרים, אולם אלו לא נתפסו.
כל יישוב גטו
בעקבות החלטת בג"ץ מהשבוע שעבר בנושא גדר ההפרדה עשוי היועץ המשפטי לבחון בקרוב גם את ההיבטים המשפטיים של שטחי הביטחון סביב ההתנחלויות ביש"ע. ביום חמישי היה מתוכנן להתקיים דיון בנושא בלשכת היועץ המשפטי לממשלה.
מדובר בהחלטה של פיקוד המרכז מלפני כשנה, בעקבות כמה מקרים של פיגועים קשים ביישובי יש"ע, להקים סביב התנחלויות מבודדות שטחי ביטחון (בתחילה הם כונו אב"מ אזורי ביטחון מיוחדים, אך לאחרונה שונה שמם לשב"מ "שטחי ביטחון מיוחדים") שיהוו חגורת ביטחון במרחק של 400 מטרים מגדרות היישובים, כדי לתת לכל יישוב טווח ביטחון ומרחב ההתראה.
על-פי ההנחיות, מי שנכנס ללא אישור לתוך השב"מ יוגדר מידית כגורם בעל כוונות עוינות, ומתוך כך ייגזר אופן הטיפול בו. אחד מהרכיבים של התכנית היא התקנת 'גדר חכמה' אלקטרונית, שכל נגיעה בה מקפיצה את מי שמחובר אליה: רכז הביטחון של היישוב ואנשי צה"ל. אם מישהו ינסה להגיע לגדר, הנגיעה בה תזעיק את הצוות הביטחוני, ועדיין יישאר מרחק שיצטרך הגורם העוין.
בכמה יישובים בצפון השומרון ובהר חברון כבר החל ביצוע השב"מ: מבוא דותן, חרמש, חומש, קריית ארבע, כדים, ובקרוב גם בית חג"י ועתניאל. במסגרת הקמת השב"מ הוכנסו אל תוך הגדרות לא מעט מטעי זיתים המעובדים בידי פלשתינים. בפיקוד המרכז חוששים שבעקבות בג"ץ הגדר, שקבע כי גם נימוקי ביטחון לא מצדיקים פגיעה בפלשתינים, יחליט היועץ המשפטי לצמצם גם את טווח הביטחון סביב היישובים.
בהקמת השב"מים ביו"ש הובאו אמנם בחשבון גם שיקולים של ירי לתוך היישובים, שלא הובאו בחשבון בהקמת גדר ההפרדה (לכן נקבע שהגדר תהיה במרחק 400 מטרים היישוב) אולם גורמי ביטחון חוששים כי גם נימוק זה לא ישכנע את היועץ המשפטי. גורם צבאי אמר לכתבנו: "מזוז עוד עלול להחליט שכדי למנוע ירי אין צורך ב-400 מטרים. אפשר להקים חומות גבוהות במרחק של 50 מטרים מהיישובים. זה ייתן את המענה הביטחוני הדרוש, גם אם כל התנחלות תהפוך עקב כך לגטו".
בדיוק כך קרה בצפון השומרון, וכך גם הבטיחו חגיגית שלא יקרה בהמשך הגדר, שתכלול גושי התיישבות משמעותיים כמו אזור אריאל וגוש עציון. ממשלת שרון, מסתבר, חוזרת לקו הירוק. התוואי הישן כולו הלך לעולמו. לא רק במקומות שבג"צ הורה לשנות את התוואי, אלא במלואו. כולל באזור גוש עציון, כולל בהר חברון. הכל פתוח מחדש.
יותר מכך: על-פי הנחיות בג"צ, מערכת הביטחון תייחס חשיבות לפגיעה בפלשתינים יותר מאשר למרחבי התראה, הגנה על צירי תנועה חיוניים, וכמובן השארה של כמה שיותר יישובים בתחום הגדר. גורמי ביטחון הודו השבוע כי "בעקבות פסיקת בג"צ, העיקרון הקובע כעת הוא מינימום פגיעה באוכלוסייה הפלשתינית, לעומת מה שהנחה אותנו עד כה מקסימום הגנה לישראלים".
בישיבת הממשלה ביום ראשון הודיע ראש הממשלה כי הורה להמשיך בבניית גדר ההפרדה על-פי ההנחיות שקבע בג"צ "ולהיאבק בכל הדרכים המדיניות והמשפטיות בחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בהאג". ההחלטה התקבלה בתום בתום דיון שהתקיים בלשכת ראש הממשלה בנושא חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בהאג, בהשתתפות ראש הממשלה, שר התמ"ת אולמרט, שר המשפטים לפיד, שר החוץ שלום, שר האוצר נתניהו, שר הביטחון מופז, היועץ מזוז ונציגי המשרדים השונים.
הגדר תפגע בכפרו של 'המהנדס'
ממשלת ישראל, כך נראה, החליטה להתעלם מחוות הדעת של בית הדין בהאג, אבל הבג"ץ לא פחות בעייתי: לאחר שלפני כשבועיים פסל את רוב תוואי גדר ההפרדה בצפון ירושלים ועצר את העבודות באזור א-ראם, החליט בג"ץ ביום ראשון השבוע להפסיק את העבודות בהמשך הגדר מדרום לאלקנה, באזור הכפרים דיר בלוט וראפת. בכך נענה בג"ץ לעתירת האגודה לזכויות האזרח ומרכז ירושלים לזכויות אדם. העבודות יופסקו לעריכת 'שיקול מחודש' של התוואי, ואם המדינה תחליט לחדש אותן, היא תיאלץ להתריע על זאת מראש בפני העותרים.
כמו בבג"ץ שהגישו תושבי בית סוריק שמצפון לירושלים, גם בעתירה זו נטען כי תוואי הגדר המתוכנן עובר בתוך מטעי הכפרים וחוצץ בין התושבים לבין אדמותיהם החקלאיות, וכי הוא עתיד לכלוא את הכפרים הללו, וכן את הכפר זאוויה דרומית לאלקנה, בתוך מובלעת. על-פי העתירה, 40 אלף דונם מהאדמות המעובדות של הכפר דיר בלוט נותרות בתכנית הגדר מופרדות מבעליהן. כמו כן, הגדר תפריד בין הכפר לבין בית הקברות המתוכנן בו, המזבלה המשרתת אותו וכ-40 בארות מים עונתיות המשמשות לשתייה ולהשקיה.
גם הכפר ראפת, כפרו של 'המהנדס' יחיא עייאש, יאבד כ-7,500 דונם מאדמותיו, רובן מעובדות והיתר אדמות מרעה. טענה נוספת היתה שהגדר תפריד בין הכפרים לבין 'עיר המחוז' הפלשתינית סלפית שמדרום לאריאל, וכך תרחיק כ-11,500 תושבים משירותים עירוניים חיוניים, ביניהם שירותי חירום.
קשה להאמין, אבל על-פי בית המשפט זכותם של הפלשתינים לנגישות חופשית אל בית הקברות ואל המזבלה שלהם גוברת על שיקולי הביטחון שקבעו קציני הצבא. ב-30 ביוני פסל בג"ץ כ-30 מתוך 40 הקילומטרים של תוואי גדר ההפרדה באזור עוטף ירושלים והחזיר את תכנון התוואי לשולחנם של המפקדים הצבאיים. הנימוק: תוואי הגדר פוגע יתר על המידה באוכלוסיה הערבית המקומית, ולא נעשה איזון נאות בין צורכי הביטחון לצורכי התושבים.
הצירים מופקרים
'מידתיות' היא מילת המפתח של פסיקת הבג"ץ. צריך לקרוא את פסק הדין במקור כדי להבין את מלוא חומרתו: "לדעתנו, לא מתקיים יחס מידתי בין מידת הפגיעה בתושבים המקומיים לבין התועלת הביטחונית הצומחת מהקמת גדר ההפרדה בתוואי שקבע המפקד הצבאי. גדר ההפרדה מערערת את האיזון העדין בין חובתו של המפקד הצבאי לשמור על הביטחון לבין חובתו להבטיח את צורכי התושבים המקומיים... התוואי שקבע המפקד הצבאי לגדר הביטחון, היוצר חיץ בין התושבים המקומיים לבין אדמותיהם החקלאיות, פוגע בתושבים המקומיים באופן קשה וחריף, תוך הפרת זכויותיהם על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי".
זוהי לשון פסק הדין של בג"ץ ביחס לצו שקבע שהגדר תקיף רכס גבוה הקרוי ג'בל מוקטם, החיוני לשליטה על כביש 443 אחד מצירי התנועה המרכזיים מהשפלה לבירת ישראל. בכביש הזה, להזכיר, היו בעבר פיגועים רצחניים. בג"ץ לא התרשם מכך:
"פגיעות אלה אינן מידתיות. ניתן להפחיתן באופן משמעותי על ידי תוואי חלופי, בין זה שהציגו בפנינו המומחים של המועצה לשלום ולביטחון ובין תוואי אחר שייקבע המפקד הצבאי... אמת, לדעת המפקד הצבאי, שאותה אנו מניחים כבסיס לבחינתנו, הוא יעניק פחות ביטחון... השאלה האמיתית הניצבת בפנינו היא אם היתרון הביטחוני המתקבל מקבלת עמדתו של המפקד הצבאי לפיה גדר ההפרדה תקיף את ג'בל מוקטם שקול כנגד תוספת הפגיעה המתקבלת מעמדתו, שלפיה גדר ההפרדה חוצה בין הכפרים של התושבים המקומיים לבין אדמותיהם. על שאלה זו תשובתנו היא כי בחירתו של המפקד הצבאי בתוואי גדר ההפרדה אינה מידתית..." בקצרה: איכות החיים של התושבים הפלשתינים חשובה מביטחון חייהם של הנוסעים בכביש 443.
ועוד פסיקה של בג"ץ, לגבי אזור גבעון: בג"ץ מזכיר את קביעת אלוף הפיקוד כי ישנה חשיבות רבה לשליטה על גבעה רמה המצויה ממזרח לכפר בית דקו. גבעה זו שולטת על גבעון החדשה, על גבעת זאב ועל אגן האיילות (שכונה של גבעת זאב הנמצאת עדיין בבנייה). העברת הגדר צפונית-מזרחית לתוואי הנוכחי, כך קבע פיקוד המרכז, "תאפשר למחבלים לפעול מהגבעה הרמה, ובכך נשקפת סכנה לישובים הישראלים ולכוחות הצבא המסיירים לאורך המכשול".
ומה עמדת בג"ץ? "הקושי העיקרי מתעורר לאור הפגיעה הקשה בתושבים המקומיים של בית דקו. הגדר מפרידה בינם לבין חלקים ניכרים מאדמותיהם (4000 דונם, מהם 2500 מעובדים). בכך נוצרה פגיעה בלתי מידתית בחייהם במקום. מקובל עלינו, לאור אופיו הצבאי של השיקול, כי יש לשלוט על הגבעה הרמה המצויה מזרחית לכפר דקו. כן מקובל עלינו כי 'אגן האיילות' הוא חלק מגבעת זאב וזקוק להגנה כמוה.
"חרף זאת, הננו סבורים כי על המפקד הצבאי להתוות הסדר חלופי, שיהא בו מצד אחד כדי לקיים את עיקרי שיקולי הביטחון עליהם הוא עמד ומצד שני להקטין ככל האפשר את הניתוק בין התושבים המקומיים של כפר דקו לבין אדמותיהם החקלאיות..."
מפת לפיד לגדר הביטחון
בשבוע שעבר חשף אריאל כהנא כי ערב ההחלטה על תוואי הגדר בהאג שינתה מערכת הביטחון את תוואי גדר ההפרדה בצורה משמעותית באזור מערב בנימין, בניגוד להחלטת הממשלה. השינויים בתוואי לא אושרו עד כה בממשלה. הם מופיעים במפה מעודכנת של גדר ההפרדה, המוצגת מהשבוע שעבר באתר האינטרנט של משרד הביטחון. הם דומים מאד למפה שהציג לפני כמה חודשים לפיד ולא אושרו בממשלה בסופו של דבר; נראה כי משרד הביטחון אימץ את מפת לפיד באופן עצמאי.
עיון במפה מגלה כי בין היתר בוטלה גדר שהיתה אמורה להיבנות מצפון לכביש 443, כביש גישה ראשי מאזור השפלה לירושלים הבירה. בכביש זה היו פיגועים רבים בתחילת מלחמת אוסלו. על-פי המפה המקורית היה הכביש מתוכנן להיות בין שני קטעי הגדר. על הוספת הקטע הצפוני הוחלט בישיבת הממשלה בקיץ שעבר שבה נקבע תוואי הגדר. במפה החדשה 'נעלמה' מובלעת נוספת במערב בנימין, סביב היישוב ניל"י. על פי החלטת הממשלה הגדר אמורה היתה להיות ממזרח וממערב ליישוב, אולם הקטע שממזרח ליישוב אינו משורטט במפה המעודכנת.
שינוי נוסף שהוכנס בתוואי החדש הוא סגירת מובלעת אריאל. במפה המתוכננת עד כה היתה מובלעת אריאל-קדומים קשורה לשאר השטחים שבשליטה ישראלית מלאה, ללא גדר המפרידה ביניהם. במפה המעודכנת המובלעת סגורה לחלוטין, ולמעשה נוצרת גדר כפולה לאורך קטעים ארוכים באזור השומרון. שאלת הסגירה של מובלעת אריאל, להזכיר, היתה נתונה במחלוקת ממושכת בין ישראל לאמריקנים.
דוברת משרד הביטחון אמרה בתגובה לפנייתי כי "מדובר בשינויים שהתחייבו מתהליך התכנון ותהליך האישור הסטטוטורי, ואלו יובאו להחלטת הממשלה טרם ביצוען. גם מפה זו איננה סופית, ולאור החלטת בג"ץ מתבצעת כעת בחינה מחודשת של התוואי שיובא להחלטת הממשלה".
אני מודה שאני עדיין מתקשה לקבל את תגובת דוברת משרד הביטחון כפשוטה. הורדת גדר לאורך כמה עשרות קילומטרים לא יכולה להיות תוצאה של "שינויים בהליך התכנון ותהליך האישור הסטטוטורי". זו החלטה מכוונת מראש של שינוי כל תפיסת הגדר, בניגוד להחלטת הממשלה. אלא אם מערכת הביטחון באמת כל-כך שלומיאלית שהיא תכננה פרוייקט משמעותי כמו גדר ומרחב תפר והביאה אותו לאישור הממשלה מבלי שבדקה לעומק את המעמד הסטוטורי של הקרקעות ומבלי שבחנה לעומק את התכנון. אם אכן מדובר במפה לא מושלמת, שעדיין דרושה אישור ממשלה, למה מיהרה הדוברת להעלות את מפת התוואי באתר האינטרנט שלה, ולהציגו כתוואי סופי?
דוגמה בולטת יותר לחוסר ההיגיון שבשינוי תוואי הגדר היא אזור הר חברון. כשאישרה הממשלה את תוואי הגדר המקורי, נקבע כי רוב יישובי האזור: יתיר, סוסיא, מעון, כרמל, שמעה, טנא-עומרים ואשכולות יישארו בשטח ה'ישראלי' של הגדר, שתעבור מצפון להם. בין היישובים האלו לקו הירוק הישן אין כלל כפרים ערביים או אוכלוסיה ערבית, והעתקת התוואי לעומק השטח לא היתה כרוכה ולו בסיפוח פלשתיני אחד.
אבל כן יש שם אדמות של פלשתינים, חלקן אפילו אדמות מרעה לא מעובדות. על-פי העיקרון החדש, שאוסר להפריד בין פלשתינים לאדמותיהם, תועתק גדר ההפרדה דרומה, בסמוך לקו הירוק. תושבי האזור יישארו חשופים אל מול הכפרים הפורעים יטא, סמוע ודהריה.
תוכיח הסטטיסטיקה
שאלת נחיצותה של הגדר נתונה במחלוקת פוליטית ומקצועית. במערכת הביטחון נהנים לנפנף בנתונים המוכיחים שהגדר היא הגורם המשמעותי ביותר לירידה בהיקף פיגועי הטרור. לדבריהם, בחינה השוואתית של הפיגועים שבוצעו על-ידי תשתיות הטרור מאזור השומרון מצביעה על ירידה חדה של כ-90 אחוזים במספר הפיגועים שבוצעו בתחומי ישראל מאז הקמת הגדר.
נתונים שנאספו בידי השב"כ מצביעים על ירידה חדה ביכולתן של תשתיות אלה להוציא לפועל פיגועים בתחומי ישראל. על-פי הנתונים האלה, ב-11 החודשים שחלפו מאז ראשית אוגוסט 2003 ועד סוף יוני 2004 הצליחו תשתיות הטרור בשומרון להוציא לפועל שלושה פיגועים המוניים בלבד בתחומי ישראל, שלושתם במחצית השנייה של 2003. בפיגועים אלה נהרגו 26 ישראלים ונפצעו 76.
בשני מקרים מתוך השלושה שהוצאו לפועל חדרו המחבלים דרך אזורים בשומרון שבהם לא הושלמה הקמתם של הגדר ומרחב החיץ. רק בפיגוע במסעדת 'מקסים' חדרה המחבלת דרך מעבר ברטעה בגדר ההפרדה באמצעות דרכון ירדני מזויף, תוך ניצול היחס המקל של חיילי צה"ל כלפי הנשים.
לעומת זאת, אומרים במערכת הביטחון, ב-34 החודשים שחלפו מתחילת העימות האלים בראש השנה תשס"א, ספטמבר 2000, עד סוף יולי 2003 (אז הושלמה לראשונה הקמתו של מכשול רציף בין סאלם לאלקנה באזור השומרון) ביצעו תשתיות הטרור בשומרון 73 פיגועי הרג המוני בתחומי ישראל, כולל ירושלים, באמצעות מחבלים מתאבדים או מכוניות תופת, בהם נהרגו 293 ישראלים ונפצעו 1950.
הממוצע הוא של 26 פיגועים בשנה טרם הקמת הגדר ומרחב החיץ לעומת 3 פיגועים בשנה לאחר הקמתו.
המספרים אכן מדברים בעד עצמם, אבל האומנם הכל בזכות הגדר? אם אכן זו הסיבה, איך זה שאין פעמיים בשבוע פיגוע תופת בבאר שבע? בכל האזור שמדרום לירושלים גדר ההפרדה עדיין לא נמצאת אפילו בתכנון. והר חברון, להזכיר, הוא אזור מוכה חמאס ושאר מרעין בישין שנים רבות. מחברון והכפרים שסביבותיה: דורא, דהריה, סמוע וכו', יצאו בשנים האחרונות לא מעט פיגועים קטלניים.
מי מפריע כיום למחבל חמאס מהר חברון לחגור למותניו את חגורת הנפץ ולצעוד קוממיות לעבר באר שבע כדי להתפוצץ בקניון שוקק אדם? הרי כל המרחב שבין חברון לבאר-שבע פרוץ לחלוטין. מי מונע ממחבל מצוריף או נחאלין שני כפרים ידועים לשמצה באזור גוש עציון, קילומטרים ספורים מהקו הירוק, שבעבר גידלו לא מעט חוליות טרור פראיות לעשות את דרכו לעבר בית שמש כדי לזכות שם בשבעים הבתולות המובטחות? הלא אין שם גדר. אפילו לא רמזים של גדר.
כולם מודים שעד כה נבנה רק שליש מהגדר המתוכננת. בשני שלישים מהקו הירוק הישן עדיין אין גדר. איך זה שבכל זאת אין פיגועים כבר חצי שנה?
הכל בזכות שליש גדר?
התשובה היא חד-משמעית, אך נשמרת משום מה כסוד כמוס: אין פיגועים כי סוף סוף נתנו לצה"ל לנצח. וכשנותנים לצה"ל הוא מנצח. הירידה בפיגועים נובעת מנוכחות חיילי צה"ל בעומק השטח. מהתקופה שמשרד הביטחון מציין כנקודת המפנה בהיקף הפיגועים, יולי 2003, הבשילו סוף סוף פירות מבצע 'דרך נחושה' שהחל בדיוק שנה לפני כן, והמערך המודיעיני שלו עצמו נפרש בצורה מספקת כדי לספק את מיטב ההתראות לסיכולי פיגועים.
מאז הפיגוע ברחוב עזה בירושלים בו' שבט, 29.1, לא היו פיגועי התאבדות בתוך ישראל, כמעט חצי שנה (למעט הפיגוע בנמל אשדוד שאיננו קשור לעניין: שם יצאו המחבלים דרך הגדר המאובטחת ביותר ברצועה, מוסתרים במכולה שיצאה ממעבר קרני. הפיגוע בתל אביב השבוע לא היה פיגוע התאבדות אלא פיגוע מטען) כיוון שצה"ל, הפועל במרחב יו"ש כולו ללא הפרעה, השיג את המידע המודיעיני הדרוש כדי לסכל פיגועים, וסיכל אותם.
הוכחה נוספת לכך ניתנה לפני שבועיים: מחבל תנזים מתאבד בן 16 משכם, שהופעל בידי החיזבאללה, עשה את דרכו חגור בחגורת נפץ במשקל 12 ק"ג עם מוביל וסייען לכיוון רמאללה, כדי לחדור לירושלים ולבצע שם פיגוע המוני. הם עשו דרכם לרמאללה, כי שם באמת אין גדר. למרות זאת הם לא הגיעו לירושלים, כי מבצע משותף של כוחות צה"ל והשב"כ הביא למעצרם אור ליום שישי בלב רמאללה.
העובדה שכותרות העיתונים למחרת עסקו בהרוגי תאונות הדרכים ולא בהרוגי פיגוע בירושלים היא תוצאה של הסיכול המוצלח הזה. לגדר ההפרדה אין בכך שום חלק.
נתונים שפרסמה מערכת הביטחון בעבר מלמדים כי בחודש יוני בלבד סוכלו 23 פיגועי התאבדות. מתחילת השנה סוכלו 83 פיגועים. הגדר לא תרמה מאומה למאמץ הסיכולי. כשהסיכול נכשל גם הגדר לא ממש עוזרת. המחבלת שהתפוצצה במסעדת מקסים בחיפה בתשרי השנה, עורכת דין במקצועה, עברה באמצעות דרכון ירדני דרך מחסום בגדר ההפרדה.
גם ברצועה, חשוב לציין, הסיבה שארגוני הטרור מתקשים לייצא טרור לשטח ישראל נובעת מנוכחות צה"ל משני עברי גדר ההפרדה, מציאות שעלולה להשתנות אחרי הנסיגה החד-צדדית, אם זו תתבצע חלילה.
חשוב לציין כי בעבר הצליחו פלשתינים להתגבר על מכשול גדר ההפרדה בניסיון לחדור לישראל. בשלהי שנת 2003 הצליחו פלשתינים לדלג מעל גדר ההפרדה באמצעות סולם פשוט וקפיצה מעבר לגדר. הדבר היה בצפון השומרון, באזור שמצפון לבקה אל-גרביה. החדירה זוהתה מיד על-ידי כוחות צה"ל שאבטחו את הגדר, הן באמצעות נורית התרעה של נגיעה בגדר והן על-ידי המצלמות המצלמות את הגדר, אולם הפלשתינים החודרים, למרבה המזל למטרות פרנסה ולא לפיגוע, נאספו במקום בידי רכב שהמתין להם בצד ה'ישראלי' של הגדר, שמיהר לכיוון הכפרים הערביים של ואדי ערה. כאשר הגיע הסיור למקום הוא זיהה את עקבות החדירה ואת עקבות החודרים, אולם אלו לא נתפסו.
כל יישוב גטו
בעקבות החלטת בג"ץ מהשבוע שעבר בנושא גדר ההפרדה עשוי היועץ המשפטי לבחון בקרוב גם את ההיבטים המשפטיים של שטחי הביטחון סביב ההתנחלויות ביש"ע. ביום חמישי היה מתוכנן להתקיים דיון בנושא בלשכת היועץ המשפטי לממשלה.
מדובר בהחלטה של פיקוד המרכז מלפני כשנה, בעקבות כמה מקרים של פיגועים קשים ביישובי יש"ע, להקים סביב התנחלויות מבודדות שטחי ביטחון (בתחילה הם כונו אב"מ אזורי ביטחון מיוחדים, אך לאחרונה שונה שמם לשב"מ "שטחי ביטחון מיוחדים") שיהוו חגורת ביטחון במרחק של 400 מטרים מגדרות היישובים, כדי לתת לכל יישוב טווח ביטחון ומרחב ההתראה.
על-פי ההנחיות, מי שנכנס ללא אישור לתוך השב"מ יוגדר מידית כגורם בעל כוונות עוינות, ומתוך כך ייגזר אופן הטיפול בו. אחד מהרכיבים של התכנית היא התקנת 'גדר חכמה' אלקטרונית, שכל נגיעה בה מקפיצה את מי שמחובר אליה: רכז הביטחון של היישוב ואנשי צה"ל. אם מישהו ינסה להגיע לגדר, הנגיעה בה תזעיק את הצוות הביטחוני, ועדיין יישאר מרחק שיצטרך הגורם העוין.
בכמה יישובים בצפון השומרון ובהר חברון כבר החל ביצוע השב"מ: מבוא דותן, חרמש, חומש, קריית ארבע, כדים, ובקרוב גם בית חג"י ועתניאל. במסגרת הקמת השב"מ הוכנסו אל תוך הגדרות לא מעט מטעי זיתים המעובדים בידי פלשתינים. בפיקוד המרכז חוששים שבעקבות בג"ץ הגדר, שקבע כי גם נימוקי ביטחון לא מצדיקים פגיעה בפלשתינים, יחליט היועץ המשפטי לצמצם גם את טווח הביטחון סביב היישובים.
בהקמת השב"מים ביו"ש הובאו אמנם בחשבון גם שיקולים של ירי לתוך היישובים, שלא הובאו בחשבון בהקמת גדר ההפרדה (לכן נקבע שהגדר תהיה במרחק 400 מטרים היישוב) אולם גורמי ביטחון חוששים כי גם נימוק זה לא ישכנע את היועץ המשפטי. גורם צבאי אמר לכתבנו: "מזוז עוד עלול להחליט שכדי למנוע ירי אין צורך ב-400 מטרים. אפשר להקים חומות גבוהות במרחק של 50 מטרים מהיישובים. זה ייתן את המענה הביטחוני הדרוש, גם אם כל התנחלות תהפוך עקב כך לגטו".