בשבוע שעבר צלצל השר לביטחון פנים בכל פעמוני האזעקה. ברור לי, אמר צחי הנגבי, שישנם כבר אנשים שקיבלו החלטה לרצוח את ראש הממשלה, או אחד השרים, או מישהו מאנשי כוחות הביטחון.
יממה עברה, וליד היישוב מורג שבגוש קטיף הופעל מטען-צד רב עצמה, שהעלה באש את הג´יפ שבו נהג מח"ט הגזרה. המח"ט, אל"מ פינקי זוארץ, נפגע בעיצומו של סיור להכרת הגיזרה שערך עם אורחו, אל"מ יוסי תורג´מן. תורג´מן, שנפצע גם הוא בפיגוע, קיבל לאחרונה ג´וב: ראש מנהל ההתנתקות בפיקוד דרום. המארח, אל"מ זוארץ, ממונה בין השאר על שמירת שלומם וביטחונם של יישובי גוש קטיף. האורח, אל"מ תורג´מן, הופקד על הכנת גירוש התושבים והרס היישובים. הסיור ביום חמישי שעבר נועד לסייע לתורג´מן להתכונן לתפקיד האכזרי שהוטל עליו. אל"מ זוארץ, לוחם ללא חת שנכנס עשרות פעמים אל התופת ויצא בשלום, איבד את כף רגלו על מזבח תוכנית ההתנתקות.
לפי דברי השר הנגבי אמור אל"מ תורג´מן, הממונה על ההתנתקות, להיות יעד טבעי לפגיעה מצד קיצוני הימין. בכל זאת, איש לא העלה אפילו את ההשערה שיהודים הם שביצעו את ההתקפה על הג´יפ שהוביל אותו. מה שמלמד שכדאי לשמור על פרופורציות. עדיין הסכנה העיקרית לראשי השלטון בישראל ולכוחות הביטחון היא מצד המחבלים הפלשתינים, לא מצד ´הימין הקיצוני´.
בגיליון יום שישי האחרון של ´מעריב´ הופיעה על עמוד השאר תמונתו של אל"מ זוארץ מובל אל בית החולים סורוקה. מעל מטתו נראה משגיח ד"ר סודי נמיר, רופא תושב נווה דקלים, שכמו תמיד מיהר גם הפעם אל זירת הפיגוע. אם יצליח אל"מ יוסי תורג´מן להתאושש מפציעתו ולמלא את השליחות שהוטלה עליו, הוא ייקח חלק מרכזי בגירושם ובהרס ביתם של ד"ר נמיר אשתו ותשעת ילדיהם.
המציאות המטורפת הזאת, שבה רופא המועמד לגירוש נחלץ להסתכן ולטפל במי שבא כדי להכין את גירושו, היא עוד אחת מפניה המכוערות של תוכנית ההתנתקות. השמאל הישראלי תכנן ואריאל שרון מבצע את המהלך, שבו מדינת ישראל תטיל על כוחות הביטחון שלה להרוס את מפעל חייהם של מיטב בניה.
לרגע אחד, בשבוע שעבר, השיבו אותנו המחבלים לשפיות. בעוד שאל"מ תורג´מן מכין את גירושו של ד"ר נמיר, בסיועו של מטען קלע רב-עצמה, חזרו השניים להיות באותו צד. מי שמתכוון להעמיד אותם זה מול זה, לשמחתם של המחבלים, באיזה תואר נכתיר את מעשיו? פשע? חלילה. אסור להסית.
הזכות להסית
בעניין ה´הסתה´, אני רוצה לטעון בזאת שמדובר בוויכוח פנימי של הימין, שלשמאל אין זכות מוסרית להשתתף בו.
מבחינה חוקית, אי אפשר לשלול את זכותו של אדם במדינה דמוקרטית להשתמש במילים חריפות כדי לגנות מעשים שהם פסולים בעיניו. מותר לומר שעקירת יישובים היא פשע, ושראש הממשלה הוא דיקטטור מושחת. ביטויים כאלה הם מעשה שיגרה בשיח הפוליטי והתקשורתי בישראל. מותר אפילו לומר, כדברי הרב נבנצאל, שמבחינה מוסרית (אך לא מעשית!) מעשיו של שרון חמורים כשל ´מוסר´. זו לא הסתה.
הסתה, כפי שאני מבין אותה, היא קריאה מפורשת או מרומזת לפגוע במישהו. והרי לא זו כוונת התוקפים, המגנים והמתלהמים. הם חוששים מרצח ראש הממשלה הרבה יותר מהשמאלנים. הרי ברור שהתוצאה הפוליטית של מעשה כזה תהיה הפיכת הנרצח לקדוש, וחיסול כל לגיטימציה למאבק נגד ההתנתקות. בעיני הימין, התוצאה הזאת היא אסון. בעיני השמאל - התפתחות רצויה. אוהבי ארץ ישראל צריכים להתפלל בכל יום שאיש ימין לא יפגע חלילה בראש הממשלה. מצד שני, כדי שמאבקם יהיה אפקטיבי, חלקם מרגישים שהם חייבים להשתמש במילים קשות.
נכון שמישהו עלול לקחת את הדברים רחוק יותר מכוונת אומריהם, ומתוך הבנה מעוותת לקבל מהם לגיטימציה לפגיעה, חלילה, בראש הממשלה או במישהו אחר. אבל אותו רוצח יפעל קודם כל בגלל זעמו על מעשיו של ראש הממשלה, ורק אחר כך בגלל ה´הסתה´. ובכל זאת, איש אינו טוען שאסור לראש הממשלה לעקור יישובים רק משום שבכך הוא מעודד את הקיצוניים לפגוע בו. כולם מבינים שכל עוד ראש הממשלה מפעיל את סמכותו במסגרת כללי המשחק, כלומר במסגרת החוק, הוא זכאי לפעול כהבנתו. אפילו שלא קיבל מנדט לכך מבוחריו; אפילו שהבטיח לכבד את תוצאות משאל הליכוד; אפילו שהדחת שרים כדי ליצור רוב מלאכותי היא מעשה דורסני חסר תקדים - כל עוד פעילותו חוקית, היא לגיטימית.
וכך גם ה´מסיתים´: הם רשאים להתבטא ולהתלהם כרצונם במסגרת חופש הביטוי שמאפשר החוק במדינה דמוקרטית, אפילו אם התוצאה תהיה סיכון חייו של מאן-דהוא. אחרי הכל, כמו שאומרים הילדים, שרון התחיל. הקרע בעם הוא תוצאה בלתי נמנעת של מהלכיו הרדיקליים והאכזריים של ראש הממשלה, וכך גם ההתלהמות והביטויים הקשים. מישהו ציפה למשהו אחר? אמי, סבי וסבתי ז"ל, אזרחים מסורים ונאמנים, נקברו בבית קברות מאושר ביישוב חוקי בן 25 שנים. מי שרוצה להפריע את מנוחתם, אל יתפלא אם אשכח את נימוסיי.
ואגב, רבים מאנשי הימין שואבים לגיטימציה להתנגדות אלימה ולסירוב פקודה דווקא מדברי אנשי השמאל, שהבטיחו לנהוג בדיוק כך במקרה של טרנספר נגד ערבים. אנשי ´הימין הקיצוני´ אומרים שמה שמותר לשמאלנים לעשות כדי למנוע גירוש ערבים מותר גם להם לעשות כדי למנוע גירוש יהודים. האם משה נגבי, עמוס עוז, יאיר צבן וחבריהם מתכוונים לחזור בהם מדבריהם, כדי שלא יואשמו בהענקת לגיטימציה לרצח ראש הממשלה?
לאנשי השמאל, שאף פעם לא בחלו בביטויים קשים (שרון רוצח, זוכרים?), אין זכות להטיף מוסר. הוויכוח הוא פנימי, בתוך מחנה הימין: מהו הסגנון הראוי, מהו הסגנון הנכון והמשפיע. מצד אחד, קשה לשכנע ללא מילים חריפות. מצד שני, כשהתקשורת נגדך מילים חריפות גורמות נזק תדמיתי. מילים חריפות גם עלולות לעודד אלימות, שהיא חמורה מצד עצמה, וגם עלולה להזיק למאבק. עד כמה כדאי ונכון למתוח את החבל - זהו ויכוח ימני פנימי. לשמאלנים אין זכות להתערב, ובוודאי שלא להטיף. הרי הם רוצים שנשתוק לא מחשש לחיי ראש הממשלה, אלא מחשש שנשכנע.
יממה עברה, וליד היישוב מורג שבגוש קטיף הופעל מטען-צד רב עצמה, שהעלה באש את הג´יפ שבו נהג מח"ט הגזרה. המח"ט, אל"מ פינקי זוארץ, נפגע בעיצומו של סיור להכרת הגיזרה שערך עם אורחו, אל"מ יוסי תורג´מן. תורג´מן, שנפצע גם הוא בפיגוע, קיבל לאחרונה ג´וב: ראש מנהל ההתנתקות בפיקוד דרום. המארח, אל"מ זוארץ, ממונה בין השאר על שמירת שלומם וביטחונם של יישובי גוש קטיף. האורח, אל"מ תורג´מן, הופקד על הכנת גירוש התושבים והרס היישובים. הסיור ביום חמישי שעבר נועד לסייע לתורג´מן להתכונן לתפקיד האכזרי שהוטל עליו. אל"מ זוארץ, לוחם ללא חת שנכנס עשרות פעמים אל התופת ויצא בשלום, איבד את כף רגלו על מזבח תוכנית ההתנתקות.
לפי דברי השר הנגבי אמור אל"מ תורג´מן, הממונה על ההתנתקות, להיות יעד טבעי לפגיעה מצד קיצוני הימין. בכל זאת, איש לא העלה אפילו את ההשערה שיהודים הם שביצעו את ההתקפה על הג´יפ שהוביל אותו. מה שמלמד שכדאי לשמור על פרופורציות. עדיין הסכנה העיקרית לראשי השלטון בישראל ולכוחות הביטחון היא מצד המחבלים הפלשתינים, לא מצד ´הימין הקיצוני´.
בגיליון יום שישי האחרון של ´מעריב´ הופיעה על עמוד השאר תמונתו של אל"מ זוארץ מובל אל בית החולים סורוקה. מעל מטתו נראה משגיח ד"ר סודי נמיר, רופא תושב נווה דקלים, שכמו תמיד מיהר גם הפעם אל זירת הפיגוע. אם יצליח אל"מ יוסי תורג´מן להתאושש מפציעתו ולמלא את השליחות שהוטלה עליו, הוא ייקח חלק מרכזי בגירושם ובהרס ביתם של ד"ר נמיר אשתו ותשעת ילדיהם.
המציאות המטורפת הזאת, שבה רופא המועמד לגירוש נחלץ להסתכן ולטפל במי שבא כדי להכין את גירושו, היא עוד אחת מפניה המכוערות של תוכנית ההתנתקות. השמאל הישראלי תכנן ואריאל שרון מבצע את המהלך, שבו מדינת ישראל תטיל על כוחות הביטחון שלה להרוס את מפעל חייהם של מיטב בניה.
לרגע אחד, בשבוע שעבר, השיבו אותנו המחבלים לשפיות. בעוד שאל"מ תורג´מן מכין את גירושו של ד"ר נמיר, בסיועו של מטען קלע רב-עצמה, חזרו השניים להיות באותו צד. מי שמתכוון להעמיד אותם זה מול זה, לשמחתם של המחבלים, באיזה תואר נכתיר את מעשיו? פשע? חלילה. אסור להסית.
הזכות להסית
בעניין ה´הסתה´, אני רוצה לטעון בזאת שמדובר בוויכוח פנימי של הימין, שלשמאל אין זכות מוסרית להשתתף בו.
מבחינה חוקית, אי אפשר לשלול את זכותו של אדם במדינה דמוקרטית להשתמש במילים חריפות כדי לגנות מעשים שהם פסולים בעיניו. מותר לומר שעקירת יישובים היא פשע, ושראש הממשלה הוא דיקטטור מושחת. ביטויים כאלה הם מעשה שיגרה בשיח הפוליטי והתקשורתי בישראל. מותר אפילו לומר, כדברי הרב נבנצאל, שמבחינה מוסרית (אך לא מעשית!) מעשיו של שרון חמורים כשל ´מוסר´. זו לא הסתה.
הסתה, כפי שאני מבין אותה, היא קריאה מפורשת או מרומזת לפגוע במישהו. והרי לא זו כוונת התוקפים, המגנים והמתלהמים. הם חוששים מרצח ראש הממשלה הרבה יותר מהשמאלנים. הרי ברור שהתוצאה הפוליטית של מעשה כזה תהיה הפיכת הנרצח לקדוש, וחיסול כל לגיטימציה למאבק נגד ההתנתקות. בעיני הימין, התוצאה הזאת היא אסון. בעיני השמאל - התפתחות רצויה. אוהבי ארץ ישראל צריכים להתפלל בכל יום שאיש ימין לא יפגע חלילה בראש הממשלה. מצד שני, כדי שמאבקם יהיה אפקטיבי, חלקם מרגישים שהם חייבים להשתמש במילים קשות.
נכון שמישהו עלול לקחת את הדברים רחוק יותר מכוונת אומריהם, ומתוך הבנה מעוותת לקבל מהם לגיטימציה לפגיעה, חלילה, בראש הממשלה או במישהו אחר. אבל אותו רוצח יפעל קודם כל בגלל זעמו על מעשיו של ראש הממשלה, ורק אחר כך בגלל ה´הסתה´. ובכל זאת, איש אינו טוען שאסור לראש הממשלה לעקור יישובים רק משום שבכך הוא מעודד את הקיצוניים לפגוע בו. כולם מבינים שכל עוד ראש הממשלה מפעיל את סמכותו במסגרת כללי המשחק, כלומר במסגרת החוק, הוא זכאי לפעול כהבנתו. אפילו שלא קיבל מנדט לכך מבוחריו; אפילו שהבטיח לכבד את תוצאות משאל הליכוד; אפילו שהדחת שרים כדי ליצור רוב מלאכותי היא מעשה דורסני חסר תקדים - כל עוד פעילותו חוקית, היא לגיטימית.
וכך גם ה´מסיתים´: הם רשאים להתבטא ולהתלהם כרצונם במסגרת חופש הביטוי שמאפשר החוק במדינה דמוקרטית, אפילו אם התוצאה תהיה סיכון חייו של מאן-דהוא. אחרי הכל, כמו שאומרים הילדים, שרון התחיל. הקרע בעם הוא תוצאה בלתי נמנעת של מהלכיו הרדיקליים והאכזריים של ראש הממשלה, וכך גם ההתלהמות והביטויים הקשים. מישהו ציפה למשהו אחר? אמי, סבי וסבתי ז"ל, אזרחים מסורים ונאמנים, נקברו בבית קברות מאושר ביישוב חוקי בן 25 שנים. מי שרוצה להפריע את מנוחתם, אל יתפלא אם אשכח את נימוסיי.
ואגב, רבים מאנשי הימין שואבים לגיטימציה להתנגדות אלימה ולסירוב פקודה דווקא מדברי אנשי השמאל, שהבטיחו לנהוג בדיוק כך במקרה של טרנספר נגד ערבים. אנשי ´הימין הקיצוני´ אומרים שמה שמותר לשמאלנים לעשות כדי למנוע גירוש ערבים מותר גם להם לעשות כדי למנוע גירוש יהודים. האם משה נגבי, עמוס עוז, יאיר צבן וחבריהם מתכוונים לחזור בהם מדבריהם, כדי שלא יואשמו בהענקת לגיטימציה לרצח ראש הממשלה?
לאנשי השמאל, שאף פעם לא בחלו בביטויים קשים (שרון רוצח, זוכרים?), אין זכות להטיף מוסר. הוויכוח הוא פנימי, בתוך מחנה הימין: מהו הסגנון הראוי, מהו הסגנון הנכון והמשפיע. מצד אחד, קשה לשכנע ללא מילים חריפות. מצד שני, כשהתקשורת נגדך מילים חריפות גורמות נזק תדמיתי. מילים חריפות גם עלולות לעודד אלימות, שהיא חמורה מצד עצמה, וגם עלולה להזיק למאבק. עד כמה כדאי ונכון למתוח את החבל - זהו ויכוח ימני פנימי. לשמאלנים אין זכות להתערב, ובוודאי שלא להטיף. הרי הם רוצים שנשתוק לא מחשש לחיי ראש הממשלה, אלא מחשש שנשכנע.