* הרב דוד יוסף, ראש כולל 'יחוה דעת', מצר על כך שיש רבנים החוששים להביע את דעת התורה בפומבי, מוקיע את היחס הצבוע של התקשורת להתבטאויות, ומצטער שדווקא בציבור החרדי, האפליה העדתית עדיין חיה וקיימת
בשבועות האחרונים חזרה ש"ס לכותרות. אחרי זמן רב שבו היה נדמה כי המפלגה הספרדית-חרדית נמוגה בערפילי האופוזיציה, שוב חזרו הצלמים להבזיק בביתו של הרב עובדיה יוסף; שרים ומומחי ביטחון, חמושים במפות, יצאו ובאו מפגישות עם מרן כדי לשכנעו לתמוך בעמדתם בסוגיית ההתנתקות; ושני ספרים שיצאו לאחרונה לאור, מנסים האיר את דמותו של הרב יוסף לא רק כמנהיג רוחני ופוליטי, אלא גם בנעלי בית.
הרב דוד יוסף, בנו של הרב עובדיה וראש מוסדות 'יחוה דעת', אמנם אינו מתערב באופן רשמי פוליטיקה, אך כמקורב לאביו וגם לאריה דרעי וכמי ששימש בשליחויות מטעם אביו, יש לו מה לומר על דרכו של אביו ועל מצבה של המפלגה.
הרב דוד יוסף הוא ראש 'יחוה דעת', 'כולל' ובו כ-170 תלמידים. דוד יוסף, התשיעי מבין אחד עשר ילדיו של הרב יוסף, נחשב לממשיך דרכו של אביו בתחום התורני. הוא חריף מחשבה, דיבורו רהוט, ובדומה לאביו אינו מפחד להשתלח בלשונו.
הראיון עימו נערך בסוף השבוע שעבר, לפני שהרב עובדיה יוסף נשא את הדרשה בבית הכנסת של ה'יאזדים' בירושלים ובה פסק שיש להתנגד למהלך ההתנתקות.
הטעות של אוסלו
בלשכתו רחבת הידיים בקומפלקס המפואר של 'יחוה דעת' שבשכונת הר נוף בירושלים, נזכר הרב דוד יוסף בפגישות שקיים מטעם אביו ערב החתימה על הסכמי אוסלו, עת שימש כשליח מיוחד מטעם אביו לפוליטיקאים. "הייתי אז ראש כולל ואני חושב שאבי הטיל עלי את המשימות בגלל שמצד אחד הייתי מזוהה איתו, ומצד שני לא היו לי אמביציות פוליטיות".
הרב דוד יוסף נפגש עם רבין מספר פעמים לפני החתימה על הסכמי אוסלו. "כאן בהר נוף יש הרבה אנשים שמזוהים עם ההתיישבות ביש"ע, חלקם עולים, ואני בקשר איתם. הם הביאו לתשומת לבי שההסכם המתגבש ייתן לפלשתינים רובים. אריה דרעי ואני פגשנו את אבי וביקשנו ממנו לצאת נגד זה, אך לרבין היה כבר רוב עם גולדפרב ולא התחשבו בדעתנו".
דוד יוסף קבע פגישה עם רבין בשעה 12 בלילה וישב אצלו עד שלוש לפנות בוקר. "בהתחלה עמד רבין על דעתו שהפלשתינים צריכים נשק 'כדי לעשות סדר'. ניסינו לשכנע אותו שהרובים עלולים לשמש בסופו של דבר נגדנו. נכנסנו לוויכוח ממושך. לקראת הסוף הסתתמו טענותיו, והוא ביקש ממני לדבר עם פרס. 'אם תשכנע את פרס מה טוב', אמר לי רבין. הפגישה עם פרס היתה מאוד קצרה. הוא לא היה מוכן בכלל לשמוע. כל מה שאמר היה 'אני ארשם בהיסטוריה כאיש שהביא את השלום'. כל השאר לא עניין אותו. בסופו של דבר התברר שצדקנו".
למרות דבריו של הרב דוד יוסף, שיהיה מי שיתייחס אליהם כניסיון להתנער ממהלך שהוכח ככושל, יש להזכיר כי ש"ס נמנעה בהצבעה על הסכמי אוסלו א', ורק בהצבעה על אוסלו ב' התנגדה.
אם אוסלו התברר ככישלון, אפשר להקיש על התבונה שבהתנתקות...
"אני אמנם לא מעורה בפוליטיקה ומקדיש את זמני לכולל שלי, אבל כמי שחי פה אני מרגיש שתהיה טעות גדולה מאוד אם ההתנתקות תבוצע. הבעתי את דעתי השלילית בפני אבי בשיחה ארוכה אחרי פגישתו עם מופז. אבל בסופו של דבר אני כפוף אל אבי ומה שיחליט אקבל".
אולי אחד הלקחים הוא שצריך לקחת בעירבון מוגבל את כל המומחים הצבאיים?
"בזמנו התייעץ אבי עם כמה מומחי ביטחון מימין ומשמאל. מטעם השמאל נשלחו אליו רבין ווייצמן. אתה יודע מיייצג את הימין? גנדי ושרון.
"כשהסכם אוסלו החל להתגבש נפגש אבי עם אריה דרעי. דרעי סיפר לרב שהרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, אמר שההסכם מלא חורים כגבינה שוויצרית. אבי השיב שהוא סומך על רבין, שגם הוא גנרל. ענה לו אריה דרעי שדעתו של ברק, אז כרמטכ"ל, מקצועית יותר, כי רבין כבר לא חושב כאיש צבא, אלא כפוליטיקאי.
גם בשבוע שעבר הצעתי לאבי להסתמך יותר על חוות דעתו של אלוף במיל' יעקב עמידרור, שאין לו אינטרסים פוליטיים, כמו שיש לשר הביטחון".
לא לפחד כלל
המדינה סוערת בעקבות דבריו של הרב שפירא שקרא לסרב לפקודת פינוי. רבנים יכולים לתת פסקי הלכה כאלו, לדעתך?
"אם רבנים התעמקו בהלכה והגיעו למסקנה שההלכה אוסרת דבר מסוים חוק המדינה הריהו בטל ומבוטל כעפר הארץ. מה שהחזיק אותנו בגלות זו התורה ולא חוקי הגויים. וגם חוקי מדינת ישראל הרי מבוססים על החוק העותומני או הבריטי ולא על המשפט העברי. מי שבא וטוען ש'דינה דמלכותה דינה', מטעה, כיוון שהכלל הזה תופס רק כאשר חוק המדינה לא נוגד את ההלכה. מדובר בחוקים כמו תשלומי מסים, ארנונה ותעבורה. אבל אם המדינה תכיר בנישואי כהן וגרושה, יעלה על דעתך שיהיה רב שיקבל את הנישואין כי 'דינה דמלכותה דינה'? לצערי חלק מהציבור שלנו איבד את הביטחון העצמי..."
ואם הרב עובדיה יכריע שההתנתקות מנוגדת להלכה, צריכים אלו שנשמעים לו לסרב לפקודת הפינוי?
"אני לא רוצה להיכנס למקרה הספציפי. אמרתי את דעתי הכללית ואידך זיל גמור".
יומיים אחרי הראיון אכן התבטא הרב עובדיה יוסף כי מי שלא מתנגד להתנתקות עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'.
התקפה ספרותית
הספר 'בן פורת יוסף', על חייו, משנתו ומהלכיו הפוליטיים של הרב עובדיה יוסף, שנכתב על יד העיתונאים צבי אלוש ויוסי אליטוב, יצא לאור לפני מספר ימים. הרב דוד יוסף סייע לכותבים באיסוף החומר:
"התבקשתי על יד יוסי אליטוב, אחד מכותבי הספר, לספר לו על אבי בעבר הרחוק, בתקופה בה הייתי ילד וגם בהמשך. בעיקר היה חשוב לי להסביר את שיטתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, וזה דבר כלל לא פשוט בספר שמיועד לקהל הרחב. אני רוצה לפרגן לכותבים, אליטוב ואלוש, שהשקיעו הרבה זמן ומחשבה בפרק, הנקרא 'איש ההלכה', שעוסק בשיטה של הרב ואני מודה שהתרשמתי מאוד מהתוצאה הסופית".
הספר דן גם בנושאים שמאחורי הקלעים, כמו מה הרב אוכל בבוקר, איזה התעמלות הוא עושה ואפילו את מי ניצח בהורדת ידיים. האם זה לא מקטין את דמותו?
"יש דברים שבאמת לא היו מעניינים אותי כקורא באופן אישי, אבל צריך לזכור שהספר לא מיועד דווקא לציבור הדתי, וכנראה כדי למשוך קוראים צריך גם לכתוב דברים מסוג זה. לא קראתי את כל פרקי הספר ולכן לא אוכל להתייחס לשאלה, אך אמרתי לכותבים להקפיד לא להיכנס לרכילות, ואני מקווה שהם אכן נשמעו לדברי".
שלא לייחוס אומרים מקורבי הרב דוד יוסף, שהוא מאוד לא אהב את הספר השני שעוסק ברב עובדיה, 'מרן', של ניצן חן ואנשיל פפר, שיצא לפני כחודשיים. הוא מציג את הרב עובדיה בצורה רכילותית, הם טוענים, כאילו בילה בבתי קפה בקהיר ורצה לקחת את אשתו לתיאטרון. הרב עובדיה הוא אדם שבכלל לא מתעניין בהבלי העולם הזה, הם אומרים, הוא רחוק מאוד מהדברים הללו.
הרב יוסף נודע בדרשות המפולפלות שהוא נושא בפני צאן מרעיתו. לא אחת הוא נוהג להמשיל אישים שונים לחיות, לאו דווקא מהסוג המכובד.
התקשורת מצדה הבינה שהשיעור של הרב יכול לא פעם להיות ההצגה הטובה בעיר. הרב דוד יוסף מקבל זאת בנימה פילוסופית משהו:
"אין לי טענות אל כלי התקשורת, ככה הם עובדים, הם מחפשים את הדברים הפיקנטיים. הבעיה היא שאין להם הבנה בנושאי דת או והם לוקים במוסר כפול. קח לדוגמה את אהוד ברק שלקח לו אשה נשואה מתחת יד בעלה והסתובב אתה בפרהסיה. איש בתקשורת לא פצה פה. האיש בגד באשתו מזה 40 שנה וכלום. הרי בכל מדינה של גויים הוא היה מוקע ולא מעז להציע את עצמו למשרה ציבורית.
"ולגופו של עניין: אבי התרגל במשך כל השנים לרדת אל העם. וזו גדלות עצומה. מי שיקרא את ספריו יבין את עומק המחשבה שלו, אבל אבי גם יודע שכדי להגיע אל העם צריך להתאים את עצמו לשפתם. אני זוכר כילד קטן איך אבי קירב אנשים פשוטים מאוד והפך אותם לכמעט תלמידי חכמים. העובדה שהשיעורים משודרים בלווין וברדיו ומגיעים גם לציבור הרחב, לא משנה מבחינתו. הוא לא ישנה את דרכו גם אם התקשורת תעשה מזה מטעמים".
ידידי הרב אריה
כשאני מזכיר את אריה דרעי, החברותה של הרב דוד יוסף עוד מימיו כתלמיד בישיבת חברון וידידו הקרוב עד היום, מתקן אותו הרב יוסף: "לא אריה דרעי - הרב אריה דרעי". האם ידידו שוקל לחזור לחיים הציבוריים?
הרב דוד יוסף: "לא שמעתי ממנו על תוכניות כאלו וככלל אנחנו משתדלים לא לדבר בנושאים פוליטיים. אני יכול רק לומר שתקופתו של הרב דרעי היתה תקופה פורייה מאוד בחיים התורניים בארץ. אם איני טועה בגוש קטיף יש 15 מקוואות טהרה. כולם נבנו בתקופתו של הרב דרעי. בהר נוף בלבד אני מכיר 20 בתי כנסת שרוב המימון שלהם התקבל בתקופתו של הרב דרעי. העיתונאי מוטי גילת האשים אותו ב'גזל' 15 מיליארד שקלים מהקופה הציבורית. נו, אני גאה לקרוא שהוא עשה דברים כאלה.
בספר 'בן פורת יוסף' מתוארת גם מערכת היחסים המורכבת בין 11 ילדי הרב. הבן יעקב, למשל, היה בנתק במשך תקופה לא קצרה משאר המשפחה. גם היריבות בין אנשי דרעי לאנשי אלי ישי מצאה את ביטויה על שולחן השבת ובאירועים המשפחתיים של חמולת יוסף. הרב דוד יוסף מנסה להמעיט בחשיבות הנושא: "מעולם לא יזמתי ומעולם לא הייתי בסכסוך עם אף אחד מבני משפחתי, ואני ביחסים טובים עם כולם. רק לפני חודש התקיימו האירוסין של בני וכל 11 האחים והאחיות, הם ובניהם ונשותיהם השתתפו. גם עם בני הבית של אבי אני בקשר טוב", אומר הרב דוד ורומז למתיחות בין הכלה יהודית, אשת אחיו משה, הנמנים עם מחנה ישי, לבין אנשי דרעי.
עד כמה מפריע העיסוק הפוליטי לרב יוסף?
אבי במהותו הוא שקדן. כילד הקשר שלי איתו התחיל להתפתח רק כשהתחלנו ללמוד יחד. למדנו בחברותא במשך 15 שנה, מאז שהייתי בן 17. היינו לומדים מעשר בלילה עד שתיים. בלילות שבת היינו לומדים כל הלילה. אין לאבא שלי הנאה אחרת בעולם הזה חוץ מלשבת וללמוד.
אספר לך סיפור: היה פוליטיקאי חרדי אחד, שלא אזכיר את שמו, שנהג לבוא אל אבי ולהתייעץ איתו. בניגוד לאריה דרעי, שהיה נכנס אל הרב ומתחיל ישר לדבר על העניין שלשמו הוא הגיע, אותו פוליטיקאי נהג לפתוח בדבר תורה. את אבא שלי זה הרתיח. הוא היה באמצע סוגיות קשות ומורכבות, ופתאום מגיע אליו עסקן ומפריע לו עם איזה רעיון מפרשת השבוע?
בשנת תש"ן הגיעו אל אבי שמיר ופרס. תחילה נכנס שמיר. רבע שעה אחרי הפגישה הגיע פרס. באותן 15 דקות אבי הוציא ספר וישב ולמד.
הפוליטיקה אצלו היא משנית והיא באה בין לבין. שים לב שגם פגישותיו בנושאים מדיניים הן קצרות ותכליתיות. הוא לא מבזבז זמן לימוד יקר.
הרב דוד יוסף לא מוכן לדבר על המצב הנוכחי בש"ס, "זה לא יהיה הוגן כי איני מעורב". ובכל זאת חורה לו מצבה של רשת אל המעיין. "כשיזמנו, אריה דרעי ואני, את הקמת ש"ס, לא חיפשנו מנדטים. המטרה היתה להשפיע בצורה רוחנית. בימים הגדולים של אל המעיין היו לרשת אלפיים שיעורי תורה למבוגרים מדי יום, וזה לא כולל שיעורים לילדים ונוער, לאו דווקא כזה שלומד במסגרות חרדיות. אני מקווה שתחזור עטרה ליושנה", הוא מסכם בעקיצה כלפי היו"ר הנוכחי, אלי ישי.
תורה נטו
כשמזכירים לרב דוד יוסף את הטיעון הטומי לפידי לפיו ש"ס מנציחה את העוני, כיוון שהיא מעניקה ללומדים במוסדותיה רק השכלה תורנית, הוא מאבד לא מעט משלוות רוחו: "זו התרסה כלפי מעלה. הרי אנחנו מאמינים שהפרנסה באה מהקב"ה. בסך הכל מדובר על קומץ של אברכים שעוסקים בתורה. הרי נצטרך בדור הבא ר"מים ומלמדים ודיינים ורבנים כי הציבור גדל. אם רק חמישית מהלומדים ילכו לתפקידים הללו אנחנו בצרות. לא צריך רבנים שיידעו מדעים. מדען שיודע תורה זה חשוב, כי כל יהודי צריך ללמוד תורה. הרבה גדולי תורה סבורים שאם מערבים יחד עם לימוד התורה גם לימודים כלליים, זה בא על חשבון התורה. גם אם הנוער לומד כל היום תורה ובסוף מקבל כמה שעות מדעים, זה נחשב היסח הדעת. למדתי בישיבת חברון והגיעו לשם הרבה תלמידים מישיבות תיכוניות. הם היו בחורים מצוינים, אבל מבחינה תורנית אפשר היה לראות שהיסח הדעת פגע ברמתם. לא למדתי לימודים כלליים ואיני מרגיש בשום חיסרון כשאני מדבר עם אנשים אחרים. יש לי ביטחון עצמי גם כשאני מדבר עם בוגרי אוניברסיטה.
לרב דוד יוסף תשעה ילדים: שש בנות ושלושה בנים. בנו הבכור, עובדיה, לומד בישיבת עטרת ישראל ועומד להתחתן בקרוב. שני הבנים האחרים לומדים בישיבה קטנה ובתלמוד תורה.
הבנות, פרט לאחת הלומדת במסגרת חרדית בארה"ב, לומדות במכללות חרדיות ובבתי ספר וגנים של בית יעקב בהר נוף.
אשתו סופיה, בעלת תואר שני בחינוך מיוחד היא מורה ותיקה בבית ספר ממ"ד ניצנים בשכונת תלפיות.
האפליה העדתית נמשכת
הסיבה המרכזית בגללה הוקמה ש"ס היתה ונותרה השאיפה לנתץ את האפליה שחשו הספרדים במערכות הציבוריות והחינוכיות של ציבור הדתי והחרדי.
במציאות כל משפחת יוסף: 11 הבנים והבנות ו-60 הנכדים (אלו שהגיעו לפרקם) נשואים לבני ובנות העדה הספרדית. גם כיום, יותר מ-20 שנה אחרי, המרירות לא פגה, והרב דוד יוסף לא חושש למתוח ביקורת על הציבור החרדי האשכנזי: "הפערים העדתיים קיימים במגזר החרדי הרבה יותר מאשר בכל מגזר אחר. לא מקבלים תלמידים ספרדים למוסדות חרדיים. אשכנזים לא רוצים להתחתן עם ספרדים. יכול להיות שהדברים נובעים גם מהבדלי מנהגים מה שיוצר חיץ מסוים, אבל איך יכול להיות שרק במגזר החרדי קיימות ישיבות או מכללות לספרדים בלבד? הרי זה דבר מזעזע! בציבור הדתי לאומי או החילוני זה כמעט לא קיים. הדרך היחידה למחוק את הפערים היא להצטיין. כשהספרדים ידברו בגובה העניים עם כל השאר, הבעיה תיפתר.
מה סודו של הרב עובדיה שמצליח לאחד סביבו תלמיד חכמים וגם סתם עמך?
"כל רב שבא לתת שיעור, הייצר אומר לו 'בוא תראה להם מה אתה יודע, כמה אתה שווה, ואם לא יבינו אותך, זה עוד יותר טוב, כי הם יידעו את גדולתך'. אצל אבי זה לא היה קיים. הוא יודע איך לקרב את האנשים, לגעת בלבם, על ידי ההומור והסיפורים העממיים.
"לפני כמה זמן הייתי צריך לתת שיעור במקום מסוים והתעכבתי בגלל פקק תנועה. בינתיים עלה לדבר אברך אחד. כשהגעתי הוא היה באמצע הדרשה. התיישבתי להקשיב ופשוט התפעלתי מדבריו. אחרי השיעור סיפר לי אותו אברך שלפני 40 שנה הגיע אבי לשכונת התקוה ודיבר על הזכות של אדם שבנו יהיה תלמיד חכם. באותם ימים לא יצאו משכונת התקוה יותר מדי תלמידי חכמים, אם בכלל. האבא של אותו אברך הושפע כל כך מהדרשה שהחליט לשלוח את בנו לתלמוד תורה. אך מכיוון שלא היה כזה באזור, אלא רק בבני ברק, הוא חיפש כל מיני דרכים: בטרמפים, באוטובוסים וכדומה, ובלבד שיוכל לשלוח את בנו למקום. והנה, הוא זכה ובנו נתן שיעור נפלא.
"מספיק שמכל דרשה של אבי, כולל הסיפורים והבדיחות, יוצא תלמיד חכם כזה, כדי להוכיח שהדרך שלו נכונה".
.
יוסי אליטוב, סגן עורך השבועון החרדי 'משפחה', שקד על הספר 'בן פורת יוסף' כמעט חמש שנים. את שותפו לכתיבה, צבי אלוש, איש ידיעות אחרונות, פגש "על מדרגות בית הרב". אליטוב: "בעקבות המשפט של דרעי התקשורת התעניינה בנעשה בחצרו של הרב עובדיה. שנינו החלטנו להעמיק בנעשה. תפסנו שתוך כדי העבודה השוטפת אנחנו נחשפים לאחת מהדמויות המרתקות והמשפיעות בעולם היהודי בזמן האחרון. בניגוד לרוב העיתונאים השתדלנו לא רק להתקשר לדובר ש"ס כדי לקבל ממנו תגובה ולסגור עניין. צריך לדעת שסדר יומו של הרב בנוי כך שיש כעשרים איש שיש להם נגישות אליו: הנהג, העוזר, החברותא, החתנים, נכדים, עוזר לבריתות וכו'. לכל אחד מהם יש רב עובדיה משלו. בספר השתדלנו ליצור תמונה מהמשפחה המורחבת ומכל אותם מקורות.
יש בספר כל מיני סיפורים על גבול הרכילות.
צברנו הרבה סיפורים אישיים שמלמדים את הציבור על הרב ועל דרך הנהגתו. אבל כדי להימנע ממציצנות ביקשנו מהעורכת של הספר, שיש לה נקודת מבט אובייקטיבית, לגלח כל סיפור שיש בו רכילות. והיא אכן הורידה לא מעט קטעים.
איפה אתם ממוקמים בין שני הקטבים: מחנה דרעי ומחנה ישי?
דיברנו עם כולם ובספר יש דברים שמחמיאים לישי אך גם שמאירים אותו באור שלילי. כנ"ל לגבי דרעי. העדות הכי משכנעת שקיבלנו היא שכל הבנים של הרב התקשרו ואמרו שהספר מרומם ומפאר את אביהם. אמנם לכל אחד היו הערות מסוימות על אופן הסיקור שלו, אבל לא היתה שום טענה כלפי הצגת הנושא המרכזי הרב עובדיה".
אליטוב מתגאה ב"הצגת ההנהגה של הרב דרך תיאור חיי היום יום שלו": ההתעמלות על מכשיר הריצה, היחס לכל אחד מהפעילים, הקפדתו להאזין למהדורות החדשות של קול ישראל. בנוסף הוא מאזכר את הצנתור שנעשה לרב ערב מתן גזר הדין של דרעי. "היו אז גרסאות שדרעי 'תזמן' צנתור לא הכרחי על מנת לזכות בהקלה בעונש. היתה סערה גדולה בש"ס. נכנסנו לתיקים הרפואיים, דיברנו עם רופאים ולבסוף הגענו למסקנה שהצנתור היה הכרחי. זה משליך על מערכת היחסים המורכבת בתוך המשפחה הגדולה של הרב. ואל תשכח שסביב הרב יש 11 ילדים ושישים נכדים כשכל אחד מושך לכיוון האג'נדה שלו".
אחת הביקורות כלפי העיתונות החרדית היא חוסר מקצועיות.
לי דווקא יש ביקורת על אופן הסיקור של הציבור החרדי בעיתונות הכללית. זה נראה לך מקצועי לדבר על האדמו"ר מגור ולהקרין את תמונתו של הרבי מלובביץ' על המרקע? או ל'דרג' את הרבנים באופן הבא: הרב אלישיב, הרב בא-גד... יש שם בורות וחוסר מקצועיות. אני עוקב אחרי הפרשן הממוצע לענייני ש"ס. איך הוא ממלא את ארבע הדקות שלו על המסך? הוא מתחיל בזה שהרב אוהב לקלל, ממשיך באזכור של דרעי וביריבות שלו עם אלי ישי ומסיים בשאלה 'מה הרב יעשה?' ובתשובה 'אלוקים גדול'.
תקפת את החילונים, אבל לא השבת לגבי העיתונות החרדית?
זה נכון שהתקשורת החרדית נבנתה בעיקרה כעיתונות מפלגתית. ומטבע הדברים זו עיתונות מטעם, שחסרים בה אלמנטים מקצועיים. נכון, ביתד נאמן לא תקרא על הישגי ש"ס, במיום ליום לא תשמע על מה שעשו הליטאים ובהמודיע לא תקרא על שניהם. בשנים האחרונות התפתחו שבועונים חרדיים בלתי תלויים. יש מעליהם ועדות רוחניות, אך אין להם יומרות מפלגתיות וזה תרם להתמקצעות הענף. אני חושב שגם הציבור התבגר והוא יודע להעריך עיתונות מקצועית. עובדה שהחשיפה של המפלגתיים יורדת.
למה חלק לא מבוטל מהכותבים לא מזדהים בשמם האמיתי?
"אצלי בעיתון כמעט כולם כותבים בשמם. יש עדיין אברכים חשובים, תלמידי חכמים,שמושכים את ידם בכתיבה. הם סבורים שתפקידים התורני לא מרשה להם להזדהות כי יש בכך פחיתות כבוד. אבל השאיפה יהא לצמצם את התופעה למינימום".
ומה עם כניעה ללחצים מסחריים של מפרסמים?
"אני יכול לתת לך דוגמה מ'משפחה'. סירבנו לקחת קמפיין של עישון כיוון שיש בעיות הלכתיות בנושא והפסדנו כסף רב. אנחנו מקיימים הפרדה מלאה בין המערכת למחלקת המודעות".
מי הוועדה הרוחנית שלכם ואיך היא פועלת בתכל'ס?
"יש ידיעות שעלולות לפגוע בכבודם של אנשים ואנו מגישים אותם לוועדה הרוחנית שלנו בראשות הרב מנחם כהן, ראש 'לב לאחים', תלמידו של הרב שך בפוניבז'. פרט לכך הוא עובר על שאר הכתבות לפני ההורדה לדפוס. הוא לא מגיע מטעמו של הרב שך, אלא מקפיד שמירה על כל הפלגים, כולל אלו מהציונות הדתית. כשהוא פוסל לנו כתבה בגלל שהיא לא תורמת ליראת השמיים של הקוראים, זה יכול להכעיס ברגע הראשון, אבל אחרי שבוע מבינים שטוב שיש אדם כזה עם ראיה רחבה במערכת העיתון. צריך לזכור שבעיתונות החרדית לא מקדשים את 'זכות הציבור לדעת', אלא רואים את עצמם ככלי חינוכי להעברת מידע מבוקר".
אליטוב מתגאה בכך שעיתונו החל בטיפול בנושאים בעייתיים בציבוריות החרדית, כגון סדרת הכתבות 'הבן החמישי' שעסקה בנושא ה'שבאבניקים' ומעקב מתמיד אחר בעיית אי קבלתן של בנות ספרדיות במכללות חרדיות.
אם העורך שלי יכתוב פעם ביוגרפיה על הרב שפירא, אתם תסקרו אותה?
"אני מבטיח שספר כזה יקבל ביטוי יפה ונרחב אצלנו בעיתון. תמסור לעורך שאני מציע לו להתחיל לעבוד על הפרויקט כבר מעכשיו".
בשבועות האחרונים חזרה ש"ס לכותרות. אחרי זמן רב שבו היה נדמה כי המפלגה הספרדית-חרדית נמוגה בערפילי האופוזיציה, שוב חזרו הצלמים להבזיק בביתו של הרב עובדיה יוסף; שרים ומומחי ביטחון, חמושים במפות, יצאו ובאו מפגישות עם מרן כדי לשכנעו לתמוך בעמדתם בסוגיית ההתנתקות; ושני ספרים שיצאו לאחרונה לאור, מנסים האיר את דמותו של הרב יוסף לא רק כמנהיג רוחני ופוליטי, אלא גם בנעלי בית.
הרב דוד יוסף, בנו של הרב עובדיה וראש מוסדות 'יחוה דעת', אמנם אינו מתערב באופן רשמי פוליטיקה, אך כמקורב לאביו וגם לאריה דרעי וכמי ששימש בשליחויות מטעם אביו, יש לו מה לומר על דרכו של אביו ועל מצבה של המפלגה.
הרב דוד יוסף הוא ראש 'יחוה דעת', 'כולל' ובו כ-170 תלמידים. דוד יוסף, התשיעי מבין אחד עשר ילדיו של הרב יוסף, נחשב לממשיך דרכו של אביו בתחום התורני. הוא חריף מחשבה, דיבורו רהוט, ובדומה לאביו אינו מפחד להשתלח בלשונו.
הראיון עימו נערך בסוף השבוע שעבר, לפני שהרב עובדיה יוסף נשא את הדרשה בבית הכנסת של ה'יאזדים' בירושלים ובה פסק שיש להתנגד למהלך ההתנתקות.
הטעות של אוסלו
בלשכתו רחבת הידיים בקומפלקס המפואר של 'יחוה דעת' שבשכונת הר נוף בירושלים, נזכר הרב דוד יוסף בפגישות שקיים מטעם אביו ערב החתימה על הסכמי אוסלו, עת שימש כשליח מיוחד מטעם אביו לפוליטיקאים. "הייתי אז ראש כולל ואני חושב שאבי הטיל עלי את המשימות בגלל שמצד אחד הייתי מזוהה איתו, ומצד שני לא היו לי אמביציות פוליטיות".
הרב דוד יוסף נפגש עם רבין מספר פעמים לפני החתימה על הסכמי אוסלו. "כאן בהר נוף יש הרבה אנשים שמזוהים עם ההתיישבות ביש"ע, חלקם עולים, ואני בקשר איתם. הם הביאו לתשומת לבי שההסכם המתגבש ייתן לפלשתינים רובים. אריה דרעי ואני פגשנו את אבי וביקשנו ממנו לצאת נגד זה, אך לרבין היה כבר רוב עם גולדפרב ולא התחשבו בדעתנו".
דוד יוסף קבע פגישה עם רבין בשעה 12 בלילה וישב אצלו עד שלוש לפנות בוקר. "בהתחלה עמד רבין על דעתו שהפלשתינים צריכים נשק 'כדי לעשות סדר'. ניסינו לשכנע אותו שהרובים עלולים לשמש בסופו של דבר נגדנו. נכנסנו לוויכוח ממושך. לקראת הסוף הסתתמו טענותיו, והוא ביקש ממני לדבר עם פרס. 'אם תשכנע את פרס מה טוב', אמר לי רבין. הפגישה עם פרס היתה מאוד קצרה. הוא לא היה מוכן בכלל לשמוע. כל מה שאמר היה 'אני ארשם בהיסטוריה כאיש שהביא את השלום'. כל השאר לא עניין אותו. בסופו של דבר התברר שצדקנו".
למרות דבריו של הרב דוד יוסף, שיהיה מי שיתייחס אליהם כניסיון להתנער ממהלך שהוכח ככושל, יש להזכיר כי ש"ס נמנעה בהצבעה על הסכמי אוסלו א', ורק בהצבעה על אוסלו ב' התנגדה.
אם אוסלו התברר ככישלון, אפשר להקיש על התבונה שבהתנתקות...
"אני אמנם לא מעורה בפוליטיקה ומקדיש את זמני לכולל שלי, אבל כמי שחי פה אני מרגיש שתהיה טעות גדולה מאוד אם ההתנתקות תבוצע. הבעתי את דעתי השלילית בפני אבי בשיחה ארוכה אחרי פגישתו עם מופז. אבל בסופו של דבר אני כפוף אל אבי ומה שיחליט אקבל".
אולי אחד הלקחים הוא שצריך לקחת בעירבון מוגבל את כל המומחים הצבאיים?
"בזמנו התייעץ אבי עם כמה מומחי ביטחון מימין ומשמאל. מטעם השמאל נשלחו אליו רבין ווייצמן. אתה יודע מיייצג את הימין? גנדי ושרון.
"כשהסכם אוסלו החל להתגבש נפגש אבי עם אריה דרעי. דרעי סיפר לרב שהרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, אמר שההסכם מלא חורים כגבינה שוויצרית. אבי השיב שהוא סומך על רבין, שגם הוא גנרל. ענה לו אריה דרעי שדעתו של ברק, אז כרמטכ"ל, מקצועית יותר, כי רבין כבר לא חושב כאיש צבא, אלא כפוליטיקאי.
גם בשבוע שעבר הצעתי לאבי להסתמך יותר על חוות דעתו של אלוף במיל' יעקב עמידרור, שאין לו אינטרסים פוליטיים, כמו שיש לשר הביטחון".
לא לפחד כלל
המדינה סוערת בעקבות דבריו של הרב שפירא שקרא לסרב לפקודת פינוי. רבנים יכולים לתת פסקי הלכה כאלו, לדעתך?
"אם רבנים התעמקו בהלכה והגיעו למסקנה שההלכה אוסרת דבר מסוים חוק המדינה הריהו בטל ומבוטל כעפר הארץ. מה שהחזיק אותנו בגלות זו התורה ולא חוקי הגויים. וגם חוקי מדינת ישראל הרי מבוססים על החוק העותומני או הבריטי ולא על המשפט העברי. מי שבא וטוען ש'דינה דמלכותה דינה', מטעה, כיוון שהכלל הזה תופס רק כאשר חוק המדינה לא נוגד את ההלכה. מדובר בחוקים כמו תשלומי מסים, ארנונה ותעבורה. אבל אם המדינה תכיר בנישואי כהן וגרושה, יעלה על דעתך שיהיה רב שיקבל את הנישואין כי 'דינה דמלכותה דינה'? לצערי חלק מהציבור שלנו איבד את הביטחון העצמי..."
ואם הרב עובדיה יכריע שההתנתקות מנוגדת להלכה, צריכים אלו שנשמעים לו לסרב לפקודת הפינוי?
"אני לא רוצה להיכנס למקרה הספציפי. אמרתי את דעתי הכללית ואידך זיל גמור".
יומיים אחרי הראיון אכן התבטא הרב עובדיה יוסף כי מי שלא מתנגד להתנתקות עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'.
התקפה ספרותית
הספר 'בן פורת יוסף', על חייו, משנתו ומהלכיו הפוליטיים של הרב עובדיה יוסף, שנכתב על יד העיתונאים צבי אלוש ויוסי אליטוב, יצא לאור לפני מספר ימים. הרב דוד יוסף סייע לכותבים באיסוף החומר:
"התבקשתי על יד יוסי אליטוב, אחד מכותבי הספר, לספר לו על אבי בעבר הרחוק, בתקופה בה הייתי ילד וגם בהמשך. בעיקר היה חשוב לי להסביר את שיטתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, וזה דבר כלל לא פשוט בספר שמיועד לקהל הרחב. אני רוצה לפרגן לכותבים, אליטוב ואלוש, שהשקיעו הרבה זמן ומחשבה בפרק, הנקרא 'איש ההלכה', שעוסק בשיטה של הרב ואני מודה שהתרשמתי מאוד מהתוצאה הסופית".
הספר דן גם בנושאים שמאחורי הקלעים, כמו מה הרב אוכל בבוקר, איזה התעמלות הוא עושה ואפילו את מי ניצח בהורדת ידיים. האם זה לא מקטין את דמותו?
"יש דברים שבאמת לא היו מעניינים אותי כקורא באופן אישי, אבל צריך לזכור שהספר לא מיועד דווקא לציבור הדתי, וכנראה כדי למשוך קוראים צריך גם לכתוב דברים מסוג זה. לא קראתי את כל פרקי הספר ולכן לא אוכל להתייחס לשאלה, אך אמרתי לכותבים להקפיד לא להיכנס לרכילות, ואני מקווה שהם אכן נשמעו לדברי".
שלא לייחוס אומרים מקורבי הרב דוד יוסף, שהוא מאוד לא אהב את הספר השני שעוסק ברב עובדיה, 'מרן', של ניצן חן ואנשיל פפר, שיצא לפני כחודשיים. הוא מציג את הרב עובדיה בצורה רכילותית, הם טוענים, כאילו בילה בבתי קפה בקהיר ורצה לקחת את אשתו לתיאטרון. הרב עובדיה הוא אדם שבכלל לא מתעניין בהבלי העולם הזה, הם אומרים, הוא רחוק מאוד מהדברים הללו.
הרב יוסף נודע בדרשות המפולפלות שהוא נושא בפני צאן מרעיתו. לא אחת הוא נוהג להמשיל אישים שונים לחיות, לאו דווקא מהסוג המכובד.
התקשורת מצדה הבינה שהשיעור של הרב יכול לא פעם להיות ההצגה הטובה בעיר. הרב דוד יוסף מקבל זאת בנימה פילוסופית משהו:
"אין לי טענות אל כלי התקשורת, ככה הם עובדים, הם מחפשים את הדברים הפיקנטיים. הבעיה היא שאין להם הבנה בנושאי דת או והם לוקים במוסר כפול. קח לדוגמה את אהוד ברק שלקח לו אשה נשואה מתחת יד בעלה והסתובב אתה בפרהסיה. איש בתקשורת לא פצה פה. האיש בגד באשתו מזה 40 שנה וכלום. הרי בכל מדינה של גויים הוא היה מוקע ולא מעז להציע את עצמו למשרה ציבורית.
"ולגופו של עניין: אבי התרגל במשך כל השנים לרדת אל העם. וזו גדלות עצומה. מי שיקרא את ספריו יבין את עומק המחשבה שלו, אבל אבי גם יודע שכדי להגיע אל העם צריך להתאים את עצמו לשפתם. אני זוכר כילד קטן איך אבי קירב אנשים פשוטים מאוד והפך אותם לכמעט תלמידי חכמים. העובדה שהשיעורים משודרים בלווין וברדיו ומגיעים גם לציבור הרחב, לא משנה מבחינתו. הוא לא ישנה את דרכו גם אם התקשורת תעשה מזה מטעמים".
ידידי הרב אריה
כשאני מזכיר את אריה דרעי, החברותה של הרב דוד יוסף עוד מימיו כתלמיד בישיבת חברון וידידו הקרוב עד היום, מתקן אותו הרב יוסף: "לא אריה דרעי - הרב אריה דרעי". האם ידידו שוקל לחזור לחיים הציבוריים?
הרב דוד יוסף: "לא שמעתי ממנו על תוכניות כאלו וככלל אנחנו משתדלים לא לדבר בנושאים פוליטיים. אני יכול רק לומר שתקופתו של הרב דרעי היתה תקופה פורייה מאוד בחיים התורניים בארץ. אם איני טועה בגוש קטיף יש 15 מקוואות טהרה. כולם נבנו בתקופתו של הרב דרעי. בהר נוף בלבד אני מכיר 20 בתי כנסת שרוב המימון שלהם התקבל בתקופתו של הרב דרעי. העיתונאי מוטי גילת האשים אותו ב'גזל' 15 מיליארד שקלים מהקופה הציבורית. נו, אני גאה לקרוא שהוא עשה דברים כאלה.
בספר 'בן פורת יוסף' מתוארת גם מערכת היחסים המורכבת בין 11 ילדי הרב. הבן יעקב, למשל, היה בנתק במשך תקופה לא קצרה משאר המשפחה. גם היריבות בין אנשי דרעי לאנשי אלי ישי מצאה את ביטויה על שולחן השבת ובאירועים המשפחתיים של חמולת יוסף. הרב דוד יוסף מנסה להמעיט בחשיבות הנושא: "מעולם לא יזמתי ומעולם לא הייתי בסכסוך עם אף אחד מבני משפחתי, ואני ביחסים טובים עם כולם. רק לפני חודש התקיימו האירוסין של בני וכל 11 האחים והאחיות, הם ובניהם ונשותיהם השתתפו. גם עם בני הבית של אבי אני בקשר טוב", אומר הרב דוד ורומז למתיחות בין הכלה יהודית, אשת אחיו משה, הנמנים עם מחנה ישי, לבין אנשי דרעי.
עד כמה מפריע העיסוק הפוליטי לרב יוסף?
אבי במהותו הוא שקדן. כילד הקשר שלי איתו התחיל להתפתח רק כשהתחלנו ללמוד יחד. למדנו בחברותא במשך 15 שנה, מאז שהייתי בן 17. היינו לומדים מעשר בלילה עד שתיים. בלילות שבת היינו לומדים כל הלילה. אין לאבא שלי הנאה אחרת בעולם הזה חוץ מלשבת וללמוד.
אספר לך סיפור: היה פוליטיקאי חרדי אחד, שלא אזכיר את שמו, שנהג לבוא אל אבי ולהתייעץ איתו. בניגוד לאריה דרעי, שהיה נכנס אל הרב ומתחיל ישר לדבר על העניין שלשמו הוא הגיע, אותו פוליטיקאי נהג לפתוח בדבר תורה. את אבא שלי זה הרתיח. הוא היה באמצע סוגיות קשות ומורכבות, ופתאום מגיע אליו עסקן ומפריע לו עם איזה רעיון מפרשת השבוע?
בשנת תש"ן הגיעו אל אבי שמיר ופרס. תחילה נכנס שמיר. רבע שעה אחרי הפגישה הגיע פרס. באותן 15 דקות אבי הוציא ספר וישב ולמד.
הפוליטיקה אצלו היא משנית והיא באה בין לבין. שים לב שגם פגישותיו בנושאים מדיניים הן קצרות ותכליתיות. הוא לא מבזבז זמן לימוד יקר.
הרב דוד יוסף לא מוכן לדבר על המצב הנוכחי בש"ס, "זה לא יהיה הוגן כי איני מעורב". ובכל זאת חורה לו מצבה של רשת אל המעיין. "כשיזמנו, אריה דרעי ואני, את הקמת ש"ס, לא חיפשנו מנדטים. המטרה היתה להשפיע בצורה רוחנית. בימים הגדולים של אל המעיין היו לרשת אלפיים שיעורי תורה למבוגרים מדי יום, וזה לא כולל שיעורים לילדים ונוער, לאו דווקא כזה שלומד במסגרות חרדיות. אני מקווה שתחזור עטרה ליושנה", הוא מסכם בעקיצה כלפי היו"ר הנוכחי, אלי ישי.
תורה נטו
כשמזכירים לרב דוד יוסף את הטיעון הטומי לפידי לפיו ש"ס מנציחה את העוני, כיוון שהיא מעניקה ללומדים במוסדותיה רק השכלה תורנית, הוא מאבד לא מעט משלוות רוחו: "זו התרסה כלפי מעלה. הרי אנחנו מאמינים שהפרנסה באה מהקב"ה. בסך הכל מדובר על קומץ של אברכים שעוסקים בתורה. הרי נצטרך בדור הבא ר"מים ומלמדים ודיינים ורבנים כי הציבור גדל. אם רק חמישית מהלומדים ילכו לתפקידים הללו אנחנו בצרות. לא צריך רבנים שיידעו מדעים. מדען שיודע תורה זה חשוב, כי כל יהודי צריך ללמוד תורה. הרבה גדולי תורה סבורים שאם מערבים יחד עם לימוד התורה גם לימודים כלליים, זה בא על חשבון התורה. גם אם הנוער לומד כל היום תורה ובסוף מקבל כמה שעות מדעים, זה נחשב היסח הדעת. למדתי בישיבת חברון והגיעו לשם הרבה תלמידים מישיבות תיכוניות. הם היו בחורים מצוינים, אבל מבחינה תורנית אפשר היה לראות שהיסח הדעת פגע ברמתם. לא למדתי לימודים כלליים ואיני מרגיש בשום חיסרון כשאני מדבר עם אנשים אחרים. יש לי ביטחון עצמי גם כשאני מדבר עם בוגרי אוניברסיטה.
לרב דוד יוסף תשעה ילדים: שש בנות ושלושה בנים. בנו הבכור, עובדיה, לומד בישיבת עטרת ישראל ועומד להתחתן בקרוב. שני הבנים האחרים לומדים בישיבה קטנה ובתלמוד תורה.
הבנות, פרט לאחת הלומדת במסגרת חרדית בארה"ב, לומדות במכללות חרדיות ובבתי ספר וגנים של בית יעקב בהר נוף.
אשתו סופיה, בעלת תואר שני בחינוך מיוחד היא מורה ותיקה בבית ספר ממ"ד ניצנים בשכונת תלפיות.
האפליה העדתית נמשכת
הסיבה המרכזית בגללה הוקמה ש"ס היתה ונותרה השאיפה לנתץ את האפליה שחשו הספרדים במערכות הציבוריות והחינוכיות של ציבור הדתי והחרדי.
במציאות כל משפחת יוסף: 11 הבנים והבנות ו-60 הנכדים (אלו שהגיעו לפרקם) נשואים לבני ובנות העדה הספרדית. גם כיום, יותר מ-20 שנה אחרי, המרירות לא פגה, והרב דוד יוסף לא חושש למתוח ביקורת על הציבור החרדי האשכנזי: "הפערים העדתיים קיימים במגזר החרדי הרבה יותר מאשר בכל מגזר אחר. לא מקבלים תלמידים ספרדים למוסדות חרדיים. אשכנזים לא רוצים להתחתן עם ספרדים. יכול להיות שהדברים נובעים גם מהבדלי מנהגים מה שיוצר חיץ מסוים, אבל איך יכול להיות שרק במגזר החרדי קיימות ישיבות או מכללות לספרדים בלבד? הרי זה דבר מזעזע! בציבור הדתי לאומי או החילוני זה כמעט לא קיים. הדרך היחידה למחוק את הפערים היא להצטיין. כשהספרדים ידברו בגובה העניים עם כל השאר, הבעיה תיפתר.
מה סודו של הרב עובדיה שמצליח לאחד סביבו תלמיד חכמים וגם סתם עמך?
"כל רב שבא לתת שיעור, הייצר אומר לו 'בוא תראה להם מה אתה יודע, כמה אתה שווה, ואם לא יבינו אותך, זה עוד יותר טוב, כי הם יידעו את גדולתך'. אצל אבי זה לא היה קיים. הוא יודע איך לקרב את האנשים, לגעת בלבם, על ידי ההומור והסיפורים העממיים.
"לפני כמה זמן הייתי צריך לתת שיעור במקום מסוים והתעכבתי בגלל פקק תנועה. בינתיים עלה לדבר אברך אחד. כשהגעתי הוא היה באמצע הדרשה. התיישבתי להקשיב ופשוט התפעלתי מדבריו. אחרי השיעור סיפר לי אותו אברך שלפני 40 שנה הגיע אבי לשכונת התקוה ודיבר על הזכות של אדם שבנו יהיה תלמיד חכם. באותם ימים לא יצאו משכונת התקוה יותר מדי תלמידי חכמים, אם בכלל. האבא של אותו אברך הושפע כל כך מהדרשה שהחליט לשלוח את בנו לתלמוד תורה. אך מכיוון שלא היה כזה באזור, אלא רק בבני ברק, הוא חיפש כל מיני דרכים: בטרמפים, באוטובוסים וכדומה, ובלבד שיוכל לשלוח את בנו למקום. והנה, הוא זכה ובנו נתן שיעור נפלא.
"מספיק שמכל דרשה של אבי, כולל הסיפורים והבדיחות, יוצא תלמיד חכם כזה, כדי להוכיח שהדרך שלו נכונה".
.
יוסי אליטוב, סגן עורך השבועון החרדי 'משפחה', שקד על הספר 'בן פורת יוסף' כמעט חמש שנים. את שותפו לכתיבה, צבי אלוש, איש ידיעות אחרונות, פגש "על מדרגות בית הרב". אליטוב: "בעקבות המשפט של דרעי התקשורת התעניינה בנעשה בחצרו של הרב עובדיה. שנינו החלטנו להעמיק בנעשה. תפסנו שתוך כדי העבודה השוטפת אנחנו נחשפים לאחת מהדמויות המרתקות והמשפיעות בעולם היהודי בזמן האחרון. בניגוד לרוב העיתונאים השתדלנו לא רק להתקשר לדובר ש"ס כדי לקבל ממנו תגובה ולסגור עניין. צריך לדעת שסדר יומו של הרב בנוי כך שיש כעשרים איש שיש להם נגישות אליו: הנהג, העוזר, החברותא, החתנים, נכדים, עוזר לבריתות וכו'. לכל אחד מהם יש רב עובדיה משלו. בספר השתדלנו ליצור תמונה מהמשפחה המורחבת ומכל אותם מקורות.
יש בספר כל מיני סיפורים על גבול הרכילות.
צברנו הרבה סיפורים אישיים שמלמדים את הציבור על הרב ועל דרך הנהגתו. אבל כדי להימנע ממציצנות ביקשנו מהעורכת של הספר, שיש לה נקודת מבט אובייקטיבית, לגלח כל סיפור שיש בו רכילות. והיא אכן הורידה לא מעט קטעים.
איפה אתם ממוקמים בין שני הקטבים: מחנה דרעי ומחנה ישי?
דיברנו עם כולם ובספר יש דברים שמחמיאים לישי אך גם שמאירים אותו באור שלילי. כנ"ל לגבי דרעי. העדות הכי משכנעת שקיבלנו היא שכל הבנים של הרב התקשרו ואמרו שהספר מרומם ומפאר את אביהם. אמנם לכל אחד היו הערות מסוימות על אופן הסיקור שלו, אבל לא היתה שום טענה כלפי הצגת הנושא המרכזי הרב עובדיה".
אליטוב מתגאה ב"הצגת ההנהגה של הרב דרך תיאור חיי היום יום שלו": ההתעמלות על מכשיר הריצה, היחס לכל אחד מהפעילים, הקפדתו להאזין למהדורות החדשות של קול ישראל. בנוסף הוא מאזכר את הצנתור שנעשה לרב ערב מתן גזר הדין של דרעי. "היו אז גרסאות שדרעי 'תזמן' צנתור לא הכרחי על מנת לזכות בהקלה בעונש. היתה סערה גדולה בש"ס. נכנסנו לתיקים הרפואיים, דיברנו עם רופאים ולבסוף הגענו למסקנה שהצנתור היה הכרחי. זה משליך על מערכת היחסים המורכבת בתוך המשפחה הגדולה של הרב. ואל תשכח שסביב הרב יש 11 ילדים ושישים נכדים כשכל אחד מושך לכיוון האג'נדה שלו".
אחת הביקורות כלפי העיתונות החרדית היא חוסר מקצועיות.
לי דווקא יש ביקורת על אופן הסיקור של הציבור החרדי בעיתונות הכללית. זה נראה לך מקצועי לדבר על האדמו"ר מגור ולהקרין את תמונתו של הרבי מלובביץ' על המרקע? או ל'דרג' את הרבנים באופן הבא: הרב אלישיב, הרב בא-גד... יש שם בורות וחוסר מקצועיות. אני עוקב אחרי הפרשן הממוצע לענייני ש"ס. איך הוא ממלא את ארבע הדקות שלו על המסך? הוא מתחיל בזה שהרב אוהב לקלל, ממשיך באזכור של דרעי וביריבות שלו עם אלי ישי ומסיים בשאלה 'מה הרב יעשה?' ובתשובה 'אלוקים גדול'.
תקפת את החילונים, אבל לא השבת לגבי העיתונות החרדית?
זה נכון שהתקשורת החרדית נבנתה בעיקרה כעיתונות מפלגתית. ומטבע הדברים זו עיתונות מטעם, שחסרים בה אלמנטים מקצועיים. נכון, ביתד נאמן לא תקרא על הישגי ש"ס, במיום ליום לא תשמע על מה שעשו הליטאים ובהמודיע לא תקרא על שניהם. בשנים האחרונות התפתחו שבועונים חרדיים בלתי תלויים. יש מעליהם ועדות רוחניות, אך אין להם יומרות מפלגתיות וזה תרם להתמקצעות הענף. אני חושב שגם הציבור התבגר והוא יודע להעריך עיתונות מקצועית. עובדה שהחשיפה של המפלגתיים יורדת.
למה חלק לא מבוטל מהכותבים לא מזדהים בשמם האמיתי?
"אצלי בעיתון כמעט כולם כותבים בשמם. יש עדיין אברכים חשובים, תלמידי חכמים,שמושכים את ידם בכתיבה. הם סבורים שתפקידים התורני לא מרשה להם להזדהות כי יש בכך פחיתות כבוד. אבל השאיפה יהא לצמצם את התופעה למינימום".
ומה עם כניעה ללחצים מסחריים של מפרסמים?
"אני יכול לתת לך דוגמה מ'משפחה'. סירבנו לקחת קמפיין של עישון כיוון שיש בעיות הלכתיות בנושא והפסדנו כסף רב. אנחנו מקיימים הפרדה מלאה בין המערכת למחלקת המודעות".
מי הוועדה הרוחנית שלכם ואיך היא פועלת בתכל'ס?
"יש ידיעות שעלולות לפגוע בכבודם של אנשים ואנו מגישים אותם לוועדה הרוחנית שלנו בראשות הרב מנחם כהן, ראש 'לב לאחים', תלמידו של הרב שך בפוניבז'. פרט לכך הוא עובר על שאר הכתבות לפני ההורדה לדפוס. הוא לא מגיע מטעמו של הרב שך, אלא מקפיד שמירה על כל הפלגים, כולל אלו מהציונות הדתית. כשהוא פוסל לנו כתבה בגלל שהיא לא תורמת ליראת השמיים של הקוראים, זה יכול להכעיס ברגע הראשון, אבל אחרי שבוע מבינים שטוב שיש אדם כזה עם ראיה רחבה במערכת העיתון. צריך לזכור שבעיתונות החרדית לא מקדשים את 'זכות הציבור לדעת', אלא רואים את עצמם ככלי חינוכי להעברת מידע מבוקר".
אליטוב מתגאה בכך שעיתונו החל בטיפול בנושאים בעייתיים בציבוריות החרדית, כגון סדרת הכתבות 'הבן החמישי' שעסקה בנושא ה'שבאבניקים' ומעקב מתמיד אחר בעיית אי קבלתן של בנות ספרדיות במכללות חרדיות.
אם העורך שלי יכתוב פעם ביוגרפיה על הרב שפירא, אתם תסקרו אותה?
"אני מבטיח שספר כזה יקבל ביטוי יפה ונרחב אצלנו בעיתון. תמסור לעורך שאני מציע לו להתחיל לעבוד על הפרויקט כבר מעכשיו".