אחד מקרובי משפחתי נהג להתרעם בכל שנה על קיומן של חגיגות יום הולדת: "יום הולדת את פרעה" היה פיו ממלמל את הפסוק מספר בראשית, בעוד ידיו עסוקות בפתיחת העטיפות המרשרשות, מתנות יום ההולדת שלו.
כילדים הששים אלי חגיגות יום הולדת, הנוהג הזה היה נראה לנו די מוזר, אבל מסתבר שיהודים רבים ובהם תלמידי חכמים נהגו להתרחק מן הנוהג של ציון ימי הולדת בדיוק מן הסיבה הזאת: האדם היחיד שחגג יום הולדת במקורותינו, היה לא אחר מאשר פרעה, צורר אבותינו.
האלבום המהודר של הרב יעקב וינברגר והעיתונאי מוטי זפט "יום שאדם נולד בו" נוגע בדיוק בנקודה הזאת. הם סרקו ספרים וסיפורים רבים בנושא והספר שלהם מפתיע עם ציטוטים של רבנים ואדמו"רים שדווקא נהגו לציין את ימי הולדת שלהם ולהתייחס בכובד ראש ליום שבו באו לעולם.
ימי ההולדת של גדולי ישראל, כמצופה, שונה בתכלית ממסיבות ההפתעה של היום שכוללות מצגת, בלונים, עוגת קרם ולפעמים אפילו ליצן. חלקם הישוו את יום בואו של אדם לעולם לראש השנה ודרשו ממנו לעשות תשובה ואחרים דיברו על יום של מזל. פוסקים מסוימים אף התלבטו בשאלה אם יש לאדם לברך ´שהחיינו´ ביום הולדתו.
לאחר שמחברי הספר מבררים את המקורות היהודיים למנהג יום ההולדת, הם ממשיכים וצועדים בעקבות המשנה במסכת אבות (ה´, כא´) ויורדים לעומקם של הגילאים העגולים "בן עשרים לרדוף" (מזונות, אישה, יצר) "בן שלושים לכוח" "בן ארבעים לעצה" ועוד.
הפרקים (הקצרים, יש לציין) העוסקים בגילאים אלה, הם בעיקרם מובאות מדברי ראשונים ואחרונים והמחברים מתבלים אותם בסיפורים פיקנטיים על גדולי ישראל ומנהגיהם ביום הכל כך אישי הזה.
הספר מעניק תמונה מעניינת וכוללת על נושא שמרבים לחגוג אותו בכל בית אבל בעצם לא נוהגים לתת עליו את הדעת, בודאי לא מן ההיבט היהודי- הלכתי.
לסיום צ´ופר לבנות: את הספר חותמים ארבעה מאמרים תורניים. אחד מהם דן במקומה של חגיגת בת מצווה לבנות. במהלך המאמר מצטט הכותב, הרב אפרים וינברגר זצ"ל, את תכונותיהן הטובות של הנשים (ויש הרבה כאלה) ומביא סיוע לדבריו מן המקורות. אגב, מסקנתו היא: "חובה קדושה על ההורים לערוך חגיגה וסעודת בת מצווה לביתם המגיעה לעול מצוות".
כילדים הששים אלי חגיגות יום הולדת, הנוהג הזה היה נראה לנו די מוזר, אבל מסתבר שיהודים רבים ובהם תלמידי חכמים נהגו להתרחק מן הנוהג של ציון ימי הולדת בדיוק מן הסיבה הזאת: האדם היחיד שחגג יום הולדת במקורותינו, היה לא אחר מאשר פרעה, צורר אבותינו.
האלבום המהודר של הרב יעקב וינברגר והעיתונאי מוטי זפט "יום שאדם נולד בו" נוגע בדיוק בנקודה הזאת. הם סרקו ספרים וסיפורים רבים בנושא והספר שלהם מפתיע עם ציטוטים של רבנים ואדמו"רים שדווקא נהגו לציין את ימי הולדת שלהם ולהתייחס בכובד ראש ליום שבו באו לעולם.
ימי ההולדת של גדולי ישראל, כמצופה, שונה בתכלית ממסיבות ההפתעה של היום שכוללות מצגת, בלונים, עוגת קרם ולפעמים אפילו ליצן. חלקם הישוו את יום בואו של אדם לעולם לראש השנה ודרשו ממנו לעשות תשובה ואחרים דיברו על יום של מזל. פוסקים מסוימים אף התלבטו בשאלה אם יש לאדם לברך ´שהחיינו´ ביום הולדתו.
לאחר שמחברי הספר מבררים את המקורות היהודיים למנהג יום ההולדת, הם ממשיכים וצועדים בעקבות המשנה במסכת אבות (ה´, כא´) ויורדים לעומקם של הגילאים העגולים "בן עשרים לרדוף" (מזונות, אישה, יצר) "בן שלושים לכוח" "בן ארבעים לעצה" ועוד.
הפרקים (הקצרים, יש לציין) העוסקים בגילאים אלה, הם בעיקרם מובאות מדברי ראשונים ואחרונים והמחברים מתבלים אותם בסיפורים פיקנטיים על גדולי ישראל ומנהגיהם ביום הכל כך אישי הזה.
הספר מעניק תמונה מעניינת וכוללת על נושא שמרבים לחגוג אותו בכל בית אבל בעצם לא נוהגים לתת עליו את הדעת, בודאי לא מן ההיבט היהודי- הלכתי.
לסיום צ´ופר לבנות: את הספר חותמים ארבעה מאמרים תורניים. אחד מהם דן במקומה של חגיגת בת מצווה לבנות. במהלך המאמר מצטט הכותב, הרב אפרים וינברגר זצ"ל, את תכונותיהן הטובות של הנשים (ויש הרבה כאלה) ומביא סיוע לדבריו מן המקורות. אגב, מסקנתו היא: "חובה קדושה על ההורים לערוך חגיגה וסעודת בת מצווה לביתם המגיעה לעול מצוות".